ערוך לנר יבמות רסג

וא"כ ודאי יקשה למה פסקו הם מספיקא לחומרא באיסור דרבנן, אבל לפ"ז א"ש די"ל דהם פירשו ג"כ כפי' רש"י וכדכתבנו וא"כ מוכח מסתם גמרא דלעיל דס"ל כרב ששת ולכן שפיר כתבו כיון דלא איפסק הכא בפי' כראב"י עבדינן לחומרא כרב ששת דסתם גמרא כוותי' אתיא

בא"ד. דכשתי אמהות דמי אפילו הכי אסירי: במהרש"א הקשה דלפ"ז מאי פריך לרב ששת מהך דאשת אחיו מאמו דלמא גם ר"ש לא אסר אלא בהי' לידתו שלא בקדושה אבל בהי' לידתו בקדושה לא, ולענ"ד י"ל דאי אפשר לומר לפי המסקנא לר"ש כן דהא בש"ס לעיל מוכיח מהא דקתני אפילו במתניתן דאפילו האחד הורתו ש"ב והשני הורתו ג"כ בקדושה דאף דכב' אמהות דמי אפילו הכי אסור לר"ש וא"כ ה"ה ג"כ בשלידת האחר בקדושה והשני שלא בקדושה לא מותר מטעם דנראה כב' אמהות כיון דמוכח עכ"פ דהיכי דלא נחלקין לגמרי בין בהורה בין בלידה לא מחזי כב' אמהות

בא"ד. ולא שייך בה שמא יאמרו: עיין במהרש"א שכתב שזה אינו מדוקדק לפי מה שכתב ר"י לקמן דאחותו בין מן האב בין מן האם מותר בגיותם, ולא ידעתי מאי קשיא לי' דמאן לימא לן דריב"א לא ס"ל כרבינו חיים לקמן דס"ל דנאסרו בגיותם וגם רש"י בסנהדרין הכי ס"ל דאחותו מן האם נאסרה לבני נח

בא"ד. דאסר ב"נ באחותו בין מן האב בין מן האם: עיין ברש"י בסנהדרין (דף נ"ח) שפי' ג"כ שם דלר"מ אחותו מאמו אסורה לב"נ דסבר כר"א ודרש את אביו זה אחות אביו ואת אמו זה אחות אמו וא"כ כש"כ אחותו מאמו אבל אחותו מאביו לא הוי כש"כ מאחות אביו דהיא גופא ג"כ לא אסורה אלא משום צד אם שהיא אחות אביו מן האם כמו שפי' רש"י שם אבל רבינו חיים הוסיף דאפילו אחותו מאביו ג"כ דאורייתא דר"מ דרש קרא לאחותו מאביו ואמו ממש, ומה שהקשו התוספ' עליו דהא משמע דכ"ע מוקי קרא לאחות אביו ואחות אמו והיינו מדאמרינן דאחות אביו מן האם ואחות האם מן האם מוציא ומדמוקי התם בסנהדרין ברייתא כר"מ אליבי' דר"א לפענ"ד י"ל דר"ח מפרש טעמא דאחות אב ואחות אם כפי' רש"י דהכא גזירה משום אחותו ולא משום קרא דקרא דעל כן יעזוב קאי אאחותו מאביו ואאחותו מאמו

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' עוד אר"ח דהתם משמע דטעמא דאחות אב מן האם הוא משום שמא ואמרו ושייך שמא יאמרו גם בלא ראה עצמו שעה א' בנכריות, דלפ"ז א"ש דבאמת אין הטעם משום שמא יאמרו אלא כפי' רש"י דהכא משום גזירה דאחותו אבל באחות האב מן האב ליכא למיגזר אטו אחותו מן האב דאין לו קורבת האב אפילו אם יוליד אביו בקדוש' כיון שהורתו שלא בקדושה הי' ומהא דמוקי ר"מ כר"א אין ראי' די"ל דמשום אחותו הוצרך לאוקמי' כן

א"נ י"ל דס"ל ר"ח כמש"כ התוספ' בסנהדרין שם דלא מהנך דחייבי כריתות פריך שם דר"מ אדר"מ אלא משום אשת אביו וחמותו ולכך הוצרך לאוקמי' כר"א אבל לעולם י"ל דלר"מ גופא קרא לאו באחות אביו וא"א איירי אלא באחותו ונקט ר"א משום דהוצרך להביא הך ברייתא משום פלוגתא דר"ע אבל לעול' באחות אביו ואחות אמו אין הטעם משום שמא יאמרו דלא שייך כיון שלא ראה עצמו שעה א' בנכריות

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' ובד"ה אחות האב) אפי' רש"י שכתב דגזרינן משום אחותו חן האם שהרי בסנהד' משמע דטעמא משום שמא יאמרו, ולפ"ז י"ל דרש"י דהכא כשיטת רבינו חיים ס"ל דלא שייך שמא יאמרו כיון שלא ראה עצמו שעה א' בנכריות ולכן ע"כ כתב הטעם משום גזירה ואף דרש"י בסנהדרין באמת כתב משום שמא יאמרו בלא"ה חלוק שיטת רש"י שם מהך דהכא דהא לענין אחותו כתב שם ג"כ הטעם משום שמא יאמרו והכא כתב משום גזירה דאחותו שנולדה אחריו, וגם סתירה זו א"ש לפי מה שפירשנו דהכא כשיטת ר"ח ס"ל דלא שייך שמא יאמרו כיון שלא נאסר שעה א' דהא איירי בנולד בקדושה

ע"ב בגמרא ומאן דשרי כר"ע: אין לפרש דברייתא זו ר"ע היא דהא ע"כ רישא דברייתא דקתני מותר באשת אביו לא אתי כר"ע אלא כר"א דפליג עלי' כמש"ה התוספ' אלא צ"ל דהך תנא ס"ל בהא כר"ע דחמותו לאחר מיתה קלש איסורא ולכן קאמר הלשון מאן דשרי כר"ע ולא קאמר כלשון הגמ' בשאר מקומו' הא ר"י הא ר"ע

שם דלמא מתרמיא לי' דידי': א"ל איך ס"ד דייבם לכולהו הא אמרינן לעיל (מ"ד.) דלא ייבם אלא ד דלמטיא לכל אחת עונה בחדש והכא איכא חמשה, וא"ע ראיתי שגם התוספ' י"ט הרגיש בזה די"ל דאכתי יקשה דלייבם האחד ד' והאחד אחת ובזה א"ש דלא תקשי' אמאי נימא דלמא מתרמי' דידי' ולא אמרינן דאדרבא ייבם אחד לכולן דמקויים ודאי מצות יבום באחת מהן, ולפ"ז א"ש דהא חמשה לא יכול לישא משום עונה ואי נושא ד' ליכא מצות יבום ודאי ולכן עדיף שייבם אחת כל אחד מהן ובזה מדוייק למה נקט במתניתן המנין ח מ ש ה דוקא, שוב ראיתי במהרש"ל ביש"ש שכתב שנראה לו דבשני אחים מוטב שיחלוץ האחד והשני ייבם שניהן וטעמו ג"כ דמוטב שייבם א' ודאי ממה שיהי' בשניהם ספק וזה ג"כ כסברתנו אבל לפענ"ד אפילו בד' אחים הכי אמרינן ולכן נקטו המנין חמשה

שם כהנים חולצין: אין להקשות הא לא הוי אלא ספק חלוצה ולעיל (דף כ"ד) אמרינן ספק חלוצה לא גזרו בה רבנן דכבר כתב הרמב"ן שם ע"פ פי' רש"י שם דזה דוקא לענין שלא להוציא מספק אבל לכתחלה לא יכנוס והביא ראי' מהא דכהנים חולצין דהכא וכדברי הרמב"ן כתב ג"כ ה"ה (ה' ייבום פ"ז) וגם המהרש"ל ביש"ש לעיל (פ"ב) ולפ"ז מה דקתני הכא מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו חולצין ולא מייבמין אף דמשו' אותם מכ"מ יהי' חילוק ביניהם לענין להוציא בעברו וייבמו דאחין מן האם יוציאו וכהנים יקיימו, אכן באמת לא הבנתי ראיה הרמב"ן מכאן דבשלמא לעיל דאיירי בשניהם כהנים דהוי בכל א' ספק השקול אמרינן מספיקא לא גזרו רבנן אבל הכא דאיירי מהרבה אחים וא"כ לכל כהן יש נגד המיעוט שהיא יבמתו הרוב שהיא יבמת א' מן הארבע וחלוצה היא וכיון דאזלינן בתר רובא לקולא כש"כ שניזל לחומרא ונאמר שהיא מן הרוב והיא ודאי חלוצה יותר משנאמר שהיא אשת אחיו שהרי אחיו בהתערובות הי' מיעוט נגד הארבעה וכן לכל כהן יש מיעוט נגד הרוב וא"ה בזה י"ל דאפילו כנס מוציא ולדינא צ"ע ובפוסקים לא הוזכר מזה

שמ ברש"י ד"ה מקצתן. ותערובתן כהנים: הא דנקיט דגם בתערובתן כהנים היינו דממילא הכי הוי כיון שהם אחים מן האב ואף דמשכחת דבני התערובות הם נולדו מפסולי כהונה ואינם כהנים בכהאי גונא לא הי' צריך להשמיענו דהכהנים חולצין דממנ"פ אסורים לייבם דאם היא אשת אחיו הרי היא אשת חלל ופסולה לו ואם היא אשת אחרת הרי חלוצה היא מיבמה ולכן נקט רש"י דגם התערובות כהנים

שם בתוספ' ד"ה אשת אביו. הך ברייתא כרבי אליעזר: מזה הקשה הבית יוסף בי"ד (סי' רס"ט) ואחריו בלח"מ (פי"ד מה' איסורי ביאה) על הרמב"ם דפסק כר"ע ואעפ"כ פסק דנושא הגר אשת אביו והרי איכא משום שמא ואמרו ועוד הקשה עליו דבנולדו תאומים פסק. הרמב"ם שכ דמותר באחותו אע"פ שהם אחים מן האם ג"כ ואיכא שמא יאמרו והניח בצ"ע, ולענ"ד י"ל דהרמב"ם ס"ל כשיטת רבינו חיים לעיל וכפי מה שכתבתי גם רש"י ס"ל כן דלא שייך שמא יאמרו אלא היכי שראה עצמו שעה א' בנכריות וכן משמע מדבריו שם (הלכה י"ב) ולכן א"ש שהתיר אשת אביו די"ל דמוקי לברייתא שהתירה בנשא אביו אחר שנתגייר וא"כ לא ראה עצמי שעה א' באיסור דאפילו אם גייר אביו קודם שגייר הוא ונשא אשה ומת מכ"מ לא היתה אסורה לו בעודו נכרי משום אשת אב כיון דאין לו חיים אחר אביו דאביו כקטן שנולד דמי ופסק כהברייתא ואף שכתב הרמב"ם אפילו נשא אביו אחר שנתגייר משמע כש"כ קודם שנתגייר הך אפילו לא נקט אלא משום אידך דקתני בהדייהו ועוד אפילו נשא קודם שנתגייר ג"כ משכחת דליכא משום שמא יאמרו כגון שכבר נתגייר הוא קודם שנשא אביו וא"כ שפיר י"ל דברייתא דהכא ר"ע היא דליכא ראי' מהא דמתיר אשת אביו ומאחות