ערוך לנר יבמות רסב

לעיל (דף ט"ז) דקאמר ג"כ כעין לשון זה מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא

שם כשם שנהפך נינוה: יש לדקדק מאי קמ"ל בהיקש הזה, וי"ל ע"פ מה דאמרינן בפסחים (דף פ"ח) מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לה"ר על עמוס וכו' דכתיב וישלח אמצי' וכו' כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו אמר ח"ו לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו ע"ש, ודקדק המהרש"א הרי באמת כתיב בעמוס ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על בית ירבעם בחרב ותירץ בדוחק, אכן לענ"ד אין קושיא בזה דאף דאמת דאמר עמוס כן מכ"מ קרי לי' לשה"ר כיון דבדרך מלשינות שלח אמצי' כן דקשר עליך עמוס וזה הי' הלשה"ר, אכן בזה צריך טעם למה באמת לא נעשה דבר הקב"ה אדרבא נהפוך היא שנושעו ישראל בימי ירבעם כדכתיב הוא השיב את גבול ישראל וע"י ירבעם נושעו ולכן י"ל דזה רצה הפסוק להשמיענו במה שאמר כשם שנהפך נינו' פי' כמו ששם נתהפך גזירת הקב"ה ע"י ששבו מדרכם הרעה כן בימי ירבעם נהפך ע"י שהי' בהם ניצוץ תשובה ומקיש לנינו' מפני שבנינו' לא הי' רק לשעה מועטת שמיד חזרו לדרכם הרעה ונחרב אז באמת נינו' כמו שאמרו רז"ל וכן לא היתה תשובת ירבעם וישראל רק לזמן מועט ואעפ"כ נושעו

ובזה יש ליתן טעם ג"כ למה אמר ר"ע ב' הדברים ביחד גר נושא א"א מאמו ושנית דברה עמו דיש להבין כיון דבהקב"ה כתיב לא בן אדם הוא ויתנחם איך באמת ניחם על הרעה, אבל י"ל ע"פ מה שדרשו רז"ל הובא במדרש ילקוט פ' פנחס דמי ששב נעשה ברי' חדשה לפני הקב"ה וזה נרמז ג"כ בנינו' נהפכת דמשתמע לתרי אפי נהפכת כמהפכת סדום או נהפכת שבטל נינו' הרשעה ונעשה נינו' ברי' חדשה ע"י תשובה וא"כ באמת נעשה דבור הקב"ה ולא נבטל, ובזה יובן דר"ע אמר גר נושא אשת אחיו מאמו והטעם כמו שפי' רש"י דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אכן מנ"ל לומר שדבר שלא נשתנה לעין יהי' כאלו בטל ונולד מחדש לזה מביא הרי כתיב שנית ולא שלישית וקשה קושית הגמרא הרי כתיב כדבר ד' ע"י יונה בן אמתי וצ"ל כתי' רנב"י כשם שנהפך נינו' וא"כ מזה נראה שקרי לי' נהפך ע"י תשובה שהרי רק לענין זה מקיש הא דירבעם לנינו' וזה ע"כ ע"י שנעשה ברי' חדשה וא"כ אין תימא לומר ג"כ על גר כן

שם בתוספ' ד"ה על עסקי. תימא דאמאי אצטריך למיכתב שנית: לכאורה הי' אפשר לומר ע"פ מה שתרצו לקמן לרנב"י דנבואת ההיטב חרה לך בו ביום הי' ולא חשיב רק חד נבואה עם הך דשנית וא"כ י"ל דגם לרבינא מתרצינן כך ובאמת חשבינן זה ג"כ על עסקי ננוה דהא הנבואה הי' ואיך לא אחוס על ננוה ולכן כתיב שנית לאשמעינן הך גופא דנבואת ההיט' חרה לך באותו יום היתה ולכן לא נחשב לנבואה שלישית, אכן לענ"ד מה שכתבו התוספ' דהנבואה באותו יום הי' צע"ג דהפסוקי' מוכיחים נגד זה דגם אי נאמר דציווי הקב"ה לקרוא בננוה וקריאת יונה מהלך יום א' ושניחם הקב"ה על הרעה ע"י תשובת אנשי ננוה ויציאת יונה מן העיר וצמיחת הקקיון הי' הכל ביום א' מכ"מ כתיב בפי' שממחרת יבשה הקקיון ואז היתה הנבואה ההיטב חרה לך וא"כ ע"כ ב' הנבואות לא ביום א' היו והתוספ' הרא"ש באמת לא כתב בזה כתי' התוספ' רק כיון דשניהם על עסקי ננוה היו לא חשיב רק נבואה א', אכן גם זה צ"ע דא"כ ראשון ושנית ג"כ לא יחשוב רק נבואה אחת, ולכן נלע"ד ביישוב קושית התוספ' לרנב"י לפי מה דכתבו בדבור שאחר זה דלא חשיב אלא דברים שהם צורך גדול כגון מעשה ננוה ולכן הך דבור דההיטב חרה לך ואיך לא אחוס על ננוה לאו צורך גדול הי' אחר שכבר ניחם הקב"ה על הרעה, א"נ י"ל דלא חשיב רק מה דהי' נבואה לעתיד אבל הך דבור דאיך לא אחוס לא הי' רק דבור הקב"ה ולא נבואה לעתיד כמו הנך ראשונים דמעשה ננוה ולכן שפיר כתב שנית ועכ"פ ע"כ לאו באותו היום הי' וא"כ קושיתם דהכא במקומה עומדת ל"ל למיכתב שנית, וי"ל ע"פ מה שכתב רש"י (במלכים ב' י') והיא במכילתא (ר"פ בא) דלכך נענש יונה דלא דברה שכינה עמו שלישית משום שברח מפני זכותן של ישראל והקפיד על כבוד הבן יותר מכבוד אב, ולפ"ז י"ל י"ל דלכך פרט הכתוב שנית להשמיענו זה שהי' ראוי שנבואה שלישית ג"כ תאמר על ידו דהיינו לרבינא נבואה של נחום שהיתה על עסקי ננו' ולרנב"י גם נבואה אחרת רק שנענש ולא נאמרה רק שנית אבל אי לא הוי כתיב שנית לא ידענו זה שהרי כמה נביאים הי' שלא נתנבאו רק נבואה אחת או שתים

בד"ה רב נחמן ע"י יונה בן אמתי: מדרש הוא בסדר עולם ושם כתיב ויאמר ד' אל יהוא וגו' מי אמר לו כך יונה בן אמתי עכ"ל, והנה לכאורה היו התוספ' יכולים להקשות מנבואה קדומה דהנבואה שנאמרה ליהוא כה אמר ד' משחתיך למלך אל ישראל (מלכים ב' ט') היתה ג"כ ע"י יונה בן אמתי כמבואר ג"כ בסדר עולם הובא ברש"י (שם) ולא עוד שבזה לא שייך תירוץ התוספ' דודאי משיחת מלך לישראל צורך גדול הי', אך באמת זה אינו דשם לא היתה הנבואה ליונה רק לאלישע ששלחו ליונה שהי' מבני הנביאים לפניו, אכן לפי הנראה מהפסוקים גם. נבואה זו דבני רבעים הי' זמן קצר אחר זה וא"כ דוחק שמאז ועד נבואה זו נעשה מיונה שהי' תלמיד נביא נביא ובפרט שאלישע עוד האריך ימים אחר זה שהרי עוד הי' חי בימי יואש בן יהואחז בן יהוא כנראה מהפסוקים (שם י"ג), ולכן נלענ"ד שגם נבואה זו דיען אשר הטיבות היתה לאלישע ושלח ליונה בשליחות שנית ליהוא ומה שכתוב מי אמר לו כך יונה בן אמתי רצה לומר שלא נאמר דויאמר ד' אל יהוא פירושו שליהוא עצמו היתה הנבואה אלא שהאמירה זו היתה לו ג"כ ע"י יונה בן אמתי אבל לעולם הנבואה היתה כמו הנבואה הראשונה לאלישע ובזה מתורץ מה שהעירו התוספ' בזה

בד"ה נשא. מותר באחותו מן האם שנולדה בנכריות: הא דלא מותר גם באחותו שנולדה בקדושה דהא ליכא גזירה גבי' כיון שהוא נולד שלא בקדושה ולית לי' קורבא היינו טעמא דאף דהוא מותר בה מכ"מ היא תהי' אסורה להנשא לו דבה איכא גזירה שתנשא גם לאחי' שנולד אחרי' בקדושה אבל היכי שתרוייהו שלא בקדושה נולדו בזה ליכא למיגזר כלל

בא"ד. וקשה דהא לעיל בפ"ב: ליישב שיטת רש"י י"ל דודאי לרב ששת דאסר לגר אשת אחיו מאמו דאתו לאחלופי בישראל גם באחותו אסור אפילו נולדו שניהם שלא בקדושה רק דהכא פי' רש"י להס"ד דרצה להוכיח מהא דקתני ומותר באשת אחיו מאמו כרב אחא בר יעקב דבנשא בגירות איירי וא"כ לכאורה יקשה מ"ש באשת אחיו דמותר ומ"ש באחותו דאסר ואף דרש"י כתב לקמן דה"ט דבקורבא גזר רבנן אבל ע"י קדושין לא גזור היא גופא תקשי' דמ"ש כיון דטעמא שיבא להתיר גם ע"י ישראל בכה"ג מ"ש ע"י קורבא מע"י קידושין ועוד קשה דהא חמותו ג"כ ע"י קדושין ואעפ"כ גזרינן כקושית התוספ', ולכן סבר רש"י דלרב אחא בר יעקב באחותו ליכא טעמא משום דאתי לאחלופי בישראל אלא משום גזירה שמא ישא גם אחותה שנולדה בקדושה אבל באשת אחיו שע"י קדושין דוקא הוא לא גזרינן כן דבזה הוי חשש יותר רחוק שמא לא יהי' לו אח בקדושה ואם יהי' לו שמא לא ישא אשה ואם ישא שמא לא תמות בחייו אבל באחותו ליכא רק חשש א' שמא יהי' לו אחות בקדושה וישאנה ולכן גם בחמותה חיישינן אי שרינן לו יסבור דליכא קורבא גם בבתה הנולדה בקדושה וישאנה ג"כ אחר שנשאה ובזה יש איסור שריפה אבל אי החשש משום דאתי לאחלופי בישראל בכה"ג ודאי ליכא לחלק בין אשת אחיו לאחותו וחמותו, אכן כל זה לרב אחא בר יעקב דלא גזר באשת אחיו מאמו דלמא אתי לאחלופי אבל לפי מה דמסיק דבנשאה בעודו עכו"ם איירי אבל בנשאה בגיורת באמת אסור אחיו בה וכרב ששת ומשום דאתי לאחלופי לטעם זה באמת גם באחותו אסור אפילו נולדו שניהם שלא בקדושה משום דלמא אתי לאחלופי בישראל ולכן ל"ק מסוגיא דלעיל (פ"ב) דהיא כרב ששת דאסר דפסקינן כוותי'

ובהכי יש ליישב ג"כ הא דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם פסקו כרב ששת דאסר דכתבו הטעם כיון דלא אפסיק הלכתא בפי' עבדינן לחומרא וכבר הביא הנ"י בשם הריטב"א ושאר פוסקים דפסקו כרב אחא בר יעקב כיון דאיסור דרבנן הוא אזלינן לקולא