ערוך לנר יבמות רסא

מוסיף בב' שמות דהא קודם שמת אביו הי' כאן יבמה לשוק וא"כ אכתי ה"ל להרמב"ם להביא חייב שתים בכה"ג, ולכן נ"ל דהוקשה להרמב"ם כיון דאמרינן בפסחים (דף כ"ד) כל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי א"כ מנ"ל הכא לאווי יתירי כיון דצריך ולא יגלה כנף אביו אדודתו להורות שיש ממזר מדודתו ומח"כ מדסמיך ללא יבא ממזר כדאמרינן לעיל (דף מ"ט) ולכן סבר דמה דמקשה הכא ותיפוק לי' משום דודתו ולא מתרץ כן דהיינו דא"כ אכתי יקשה לר' יהושע דס"ל (שם) דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ויליף מלא יקח איש את אשת אביו וא"כ לדידי' מיותר לאו דלא יגלה אבל לדידן דקיימ"ל יש ממזר מח"כ באמת מוקמינן רק לסמיכות ולא ללאווי יתירי ולכן השמיטו הרמב"ם

שם ותיפוק לי' משום יבמה לשוק: הריטב"א כתר דמזה ראי' לשיטת ר"ת דרב ג"כ ס"ל לאו ביבמה לשוק מדפריך הכא לרב ע"ש וא"כ יהי' מזה קושיא לשיטת רש"י, אכן באמת לא הבנתי דבריו דאדרבא ארב ענן אמר דמוקי בשומרת יבם של אביו הוא דפריך והרי לשמואל לשיטתו שפיר קשה דמספקא לי' אי ללאו הוא דאתי אי ללא תפיס קדושין ואמאי לא פשיט ממה דאמר הכא גופא דלא יגלה כנף קאי אשומרת יבם של אביו דמוכח מזה דליכא לאו ביבמה לשוק דא"כ ל"ל ולא יגלה תיפוק לי' משום יבמה לשוק אבל לרב לעולם י"ל דפשיטא לי' דליכא לאו כלל

שם ברש"י ד"ה נושאין. בתה ואחותה: ק"ק כיון דכתב מותר לישא היינו ע"כ לאחר מיתה וכמו דמוקמינן בגמרא וא"כ איך שייך דאנס ופתה את האשה מותר לישא אחותה הא אפילו נשא אותה ג"כ מותר באחותה כשמתה וכל זמן שחי' אפילו באנס ופתה אסור לישא אחותה

שם בתוספ' ד"ה נושאין. דאין שכיבת אחותה אוסרתה: י"ל למה לא כתבו בקיצור דהא קתני שם במתניתן ומותר בקרובות שניי' דהיינו הך דנושאין על האנוסה וכמש"כ שם רש"י ומזה הי' נראה דהתוספ' לא גרסו במתניתן שם, ובזה א"ש מה שהקשה המשנה למלך (פ"ג מה' איסורי ביאה) למה השמיטו הרמב"ם הך דמותר בקרובות שניי', ובזה י"ל דגם הרמב"ם לא גרס כן וכן נראה קצת מפי' המשניות שלא הזכיר גם שם הך דמותר בקרובות

בד"ה וכל היכי ה"ה דהוי מצי למיפרך מברייתא: לענ"ד י"ל דמברייתא לא רצה למיפרך דידע שפיר די"ל דכי תניא ההיא לאחר מיתה דלא שייך גזירה אבל במתניתן לא הוי משמע לו כן משום דקתני נושאין על האנוסה דלשון על משמע דעודה קיימת, א"נ י"ל דמברייתא לא הי' רוצה להקשות די"ל דמדאורייתא קאמר וקתני מותר איידי דקתני סיפא אסור מדאורייתא אבל ממתניתן פריך שפיר דאי איידי קתני ה"ל למיתני ברישא הנושא על האנוסה ועל המפותה פטור איידי דקתני סיפא חייב אע"כ דמותר לגמרי קאמר

ע"ב בגמרא דלא כר' יהודה: ק"ק מנ"ל לרמי ב"ח כן דאף דלר"י לא ישא לכתחלה והוי באיסורא הרי גם חידות אחריני דחשיב הכא הוי באיסורא ורק באחת בסוף קאמר הא בהתירא נמי משכחת לה, וי"ל כיון דקאמר והוא בעלה דאם ואנא ברתא דאנתתי' ע"כ ס"ל דקידושין יש לו בה והרי לר' יהודה דמוקי קרא באנוסת אביו וס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין ס"ל מטעם זה ג"כ דאין קידושין בח"ל כדאמרינן בסנהדרין (דף נ"ג) וזה גופא י"ל דרצה להשמיענו בהחדה ולכן כפל והוא בעלה דאם ואנא ברתא דאנתתי'

שם בר בעל והוא בעלה דאם: המשנה למלך (ה' מלכים פ"ט) נסתפק אם בן נח ייחד לו ערו' שחייב עלי' מיתה ובא עלי' אחר אם חייב עלי' משום בעולת בעל דחבירו דהיינו אם אמרינן דקידושין תופסין בחייבי מיתות או לא, ועיין בפרשת דרכים (דף ד') שרצה לפשוט ספקו ממה שאמר חכם אשכנזי דלכך היתה תמר מותרת ליהודה שער ואונן באו עלי' שלא כדרכה ובן נח שבא על אשה שלא כדרכה חייב מיתה וא"כ לא הי' לער ואונן קידושין בה, והנה כבר כתבתי לעיל (דף ל"ד) שדברי החכם אשכנזי צ"ט שהרי לא מסקינן בגמרא כן ואפילו לפי מה שיישבתי שם אכתי צ"ע שהרי אפילו להס"ד לא אמרינן רק דהבא על אשתו א"כ משמע שהיתה כבר אשתו כדיליף מודבק באשתו אבל כשעדיין לא קנאה לא אסור בביאה שלא כדרכה ולמה לא יהי' קנינו קנין בה ולכן דברי החכם צל"ע וממילא אין לפשוט מזה ג"כ ספק המ"ל, אבל נראה לפשוט ספקו ממה דאמר הכא והוא בעלה דאם ואנא ברתא דאתתי' והרי כותי שבא על אמו חייב מיתה ואעפ"כ קרי לי' בעלה והיא אתתי' אלמא שיש לו בה קידושין דלשון זה לא שייך רק היכי שיש קידושין כדכתבתי לעיל במה שאמר רב"ח ולא כר' יהודה ואף דהכא קאמר ג"כ בעל ובר בעל וע"כ שני אנשים אין לה מכ"מ י"ל דקרי לי' בר בעל דאחר ששלחה הראשון היא נקנית לשני כמו שפסק הרמב"ם (ה' מלכים פ"ט) ואעפ"כ נקרא הראשון ג"כ בעל מפני שהי' בעלה כבר אבל אי אין קדושין תופסין והיא לא תקרא לו בעולת בעל היאך שייך הלשון דהוא בעלה דאם וכש"כ שלא שייך דהיא תקרא אשתו אע"כ דב"נ יש לו קידושין בחייבי מיתות ולהשמיענו זה י"ל דכפל גם הכא הוא בעלה דאם ואנא ברתא דאתתי וכמו שכתבתי לעיל בהא דרצה להשמיענו דלא כר' יהודה

שם ברש"י ד"ה והוליד. אחי מן אב אחד: לא ידעתי למה לא נקט מאב ואם אחד דהא שניהם הם מכותי הבא על אמו ומה דנקט חדה זו י"ל משום דהיינו רשיעא בר רשיעא דמייתי במכות דף י"ד) ובכריתות (דף ט"ו)

בד"ה בתר אביו. זונה היא: הא דלא כתב הטעם משום דזרמת סוסים זרמתם כמו שכתב במתני' וכדאמר גם רבא לקמן דזה הטעם דאין אב לעכו"ם ולא משום דזונה היא כדמוכח מהך דתאומים י"ל דרש"י במתניתן וכן רבא לקמן איירי לפי האמת אבל הכא דאיירי מטעות העולם שיבואו להתיר שאר אם בישראל והיינו ע"כ משום דלא אסקי' אדעתייהו הך דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ מהיכי תיתי ידעו הך דרשא דזרמת סוסים זרמתם ולכן כתב רש"י הטעם דבזה שפיר יטעו ויסברו דאין אב לעכו"ם משום דזונה היא

בד"ה אי אמרת, ואי בעי ליבומי מייבם: ודאי לאו בתורת יבום קאמר דמהיכי תיתי שיהי' כאן ייבום כיון דאפילו מן האם היא כנכרית כש"כ דליכא קורבא דאב אלא ה"א דמותר לישא אותה בתורת נישואין ונקט רש"י לשון ייבום משום דקאי אדיוק דולא מייבמין

שם בתוספ' ד"ה דדלו. ובערוך פי': הא דלא ניחא לרש"י בפי' זה י"ל דלכאורה יש לדקדק מ"ש דוקא בחידה זו דנקט לשון זה והרי יש חידות כאן דקשים להפתר יותר ועוד אדרבא הרי אחר שפתר כותי הבא על בת בתו זה הקל ביותר לפתור כמו כן על בת בנו ומטעם זה נ"ל דפי' רש"י דקאי על פועלים וה"ק דודאי שאר חידות אין לבקש מפועלים שיפתרו אותו כיון דעמוקים מאוד עד שחכמים הראו חכמתם לתשובת הצדוקים כמש"כ התוספ' אבל אחר שפתר הראשון על בת בתו אמר אתן לכם פועלים חרה מסותרת שתוכלו למצוא הפתרון גם אתם

דף צ"ח ע"א בגמרא ונחלקה לשתים: א"ל הא לעיל (י"ב:) כתב רש"י דמעוברת משמשת במוך שמא תתעבר עוד ויעשה עוברה סנדל אלמא דאפשר דתתעבר דהא כבר כתבו התוספ' שם דבר קיימא אי אפשר שתתעבר וא"כ גם מהכא יש ראי' לדבריהם שם ועיין מה שכתבתי לעיל (ל"ה

) שם משום דקאמר הרי אשה ושבעה בני': עיין במהרש"א שהקשה אתוספ' שכתבו לעיל (דף ע"ז) שהעיד אאשתו וז' בני' והכא מוכח דלא אשתו היתה, ולענ"ד י"ל דלהתוספ' הי' דוחק פי' רש"י דמאשה וז' בני' הביא ראי' דא"כ ל"ל עוד עדות דר"ע לימא הרי אשה וז' בני' שהתירה ר"ע ועוד בני' למאי אתיא ולכן פירשו דמה דקאמר הרי אשה וז' בני' שהיא היתה אשתו שהעיד עלי' עם בני' וה"ק שנשבע בחיי אשתו וז' בני' שכן הוא דר"ע התיר לגר אשת אחיו מאמו כעין דאמר ר"ט אקפח את בני והלשון הרי אשה וז' בני' הוא כמו דמצינו (ספ"א דכתובות) המעין הזה לא זזה ידה מתוך ידי או כמו האלדים אמרה במכות (דף ט"ו) וזהו דקאמר הכא משום דקאמר הרי אשה וז' בני' פי' דלכך נאמן כיון שנשבע בחיי אשתו לי ועיין