ערוך לנר יבמות רנט

ולא משאינו אוכל, ולולא דברי רש"י הי' נ"ל לפרש דפריך כל שאינו פוסל ע"י אחרים לא משכחת כלל דהרי ע"כ איירי שיש כאן אחרים שהי' ראוי לפסול עליהם וכמש"כ התוספ' (ד"ה כל) וזה לא אשכחינן

שם בתוספ' ד"ה אלא אמר רבא. ואיסורא ברוב: לענ"ד י"ל דבשלמא לעיל לענין מחזיר גרושתו פריך שפיר כן וכן לענין יבמה לאחר דלא שייך למילף מבינייהו דהא אתרווייהו שייך הך פירכא וכן לענין יבמה ליבם דפריך אפילו נתן לה גט כדאמר אח"כ סוטה לבועל ופריך אפילו נתן לה גט לא שייך ג"כ למילף מבינייהו דהא אתרווייהו פריך אפילו נתן לה גט אבל כדאמר דמסוטה לבעל דהיינו מאשת איש ילפינן לא שייך להקשות עוד מה להך שכן נטמא הגוף ואיסורא ברוב די"ל יבמה לאחין יוכיח וא"ל מה לי מה לאחים שכן נתן לה גט נמי די"ל אשת איש יוכיח וילפינן מבינייהו אבל מכ"מ הוצרך לומר דאשת איש חשיב איסור קל כיון דבברייתא קרי לי' הכי וא"ל דא"כ אכתי למה הוצרך לומר אשת איש לימא דילפינן מיבמה לאחין וממחזיר גרושתו או מיבמה לאחין ומיבמה לאחר במה הצד די"ל כיון דעכ"פ צריך לומר דילפינן במה הצד ניחא לי' למימר מאשת איש כיון דיבמה לשוק לא שייך רק לרב המנונא דלאו כ"ע סבירא כוותי' כמבואר בסוטה (דף י"ח) וכן הא מחזיר גרושתו לא הוי רק לריב"כ ולא כרבנן כמש"כ הריטב"א ולא כמ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ולא כמ"ד לא יגרש אדם אא"כ נמצא בה ערות דבר וכנ"ל ולכן ניחא לי' למימר מאשת איש אבל מכ"מ א"ש שלא שייך להקשות שכן נטמא הגוף ואיסורא ברוב

דף צ"ו ע"א בגמרא ובדרב המנונא קמפלגי: ק"ק איך אפשר לומר כן דהא לעיל (צ"ב:) אמרינן דרב ס"ל קדושין ונישואין אין בה דלית לי' כרב המנונא כמש"כ התוספ' שם וא"ל דהכא קאי לתי' איבעית אימא דנישואין יש בה בזנות ואית לי' דרב המנונא, וא"ע ראיתי שגם הריטב"א הרגיש בזה אכתי יקשה מאי קמ"ל רב הכא הא כבר אשמעינן לעיל וכדפריך לקמן לענין קידושין תופסין ביבמה, וי"ל דלא שייך להקשות כן אלא היכי דגם שמואל כבר אשמעינן דעתו בעלמא כמו לקמן אבל הכא איכא למימר אף דכבר אשמעינן רב בעלמא מכ"מ נקט לי' הכא משום פלוגתא דשמואל, א"נ י"ל דאזיל הכא אליבי' אידך איבעית אימא דלעיל דנישואין יש בה משום דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים דלפ"ז לא ידעינן דעתו דרב לענין הא דרב המנונא כלל, אבל מכ"מ יש לתרץ בזה מה שהקשו התוספ' (בד"ה ודלמא) דמאי דוחקי' לומר כן ולא קאמר דבדרב המנונא פליגי די"ל דהך קושיא אזלא אליבי' דתירוצא קמא דלעיל דהשתא ע"כ רב לית לי' הא דרב המנונא, אכן ק"ל אמה שנראה מדעת התוספ' בסוטה (י"ח:) דלשמואל מדמספקא לי' אי קדושין תופסין ביבמה אית לי' כרב המנונא דא"כ איך רצה לומר הכא דלמא שמואל לית לי' דרב המנונא, וגם צ"ע אמה שכתבו התוספ' הכא דלכך לא הוי ניחא לי' לומר דפליגי באין קדושין תופסין כיון דאפליגי בי' חדא זימנא דהא לפי מה שכתבו דס"ל דלית הלכתא כרב המנונא בלא"ה אי אפשר לומר כן דאי אין הלכתא כר"ה ע"כ כ"ע ס"ל דקידושין תופסין ביבמה

שם בתוספ' ד"ה ר"מ אומר. אמר שמואל זו דברי ר"מ: כן כתבו נמי בגטין ומזה נראה דגרסתם הי' לקמן דשמואל אמר זו דברי ר"מ אכן בגמרא דילן גרסינן אר"י אמר רב זו דברי ר"מ ולפ"ז שפיר י"ל דשמואל אליבי' דרבנן קאמר דפוסלת לכתחלה

ע"ב בגמרא מתניתן דלא כבן עזאי: ק"ק מה בעי בזה ואי לאשמעינן דמתניתן לא אליבי' דכ"ט היא למה לא קאמר ג"כ דלא כר"ע היא דס"ל אין מאמר אחר מאמר כלל בין ביבם א' בין בב' יבמים, וי"ל דהוקשה להגמרא סיפא דמתניתן דאשמעינן פלוגתא דת"ק ור"ש גם בב' יבמות ל"ל הא מרישא שמעינן לה גם י"ל דהוקשה לו מה שהקשה בתוספ' י"ט והניח בקושיא מ"ש דבמתניתן דלקמן נטר בפלוגתא דר"ש דאמר מייבם לאיזו שירצה עד לבסוף וקאי בין ארישא בין אסיפא ומ"ש הכא דנקט פלוגתא דר"ש ארישא לחוד ואסיפא לחוד לזה קאמר מתניתן דלא כבן עזאי ולזה נקט סיפא דאי לא אשמעינן אלא רישא ה"א דבב' יבמות מודה ת"ק דלא פוסל דאין מאמר אחר מאמר בב' יבמות כבן עזאי וכן אי לא פליג ר"ש ברישא ג"כ ה"א הא דפליג בסיפא היינו משום דב' יבמות הן אבל בב' יבמים דרישא ה"א דמודה לת"ק כבן עזאי לכן ע"כ נקט פלוגתא דר"ש ות"ק בין ברישא בין בסיפא אבל במתניתן דלקמן דליכא למיטעי נטר בפלוגתא דר"ש עד לבסוף וממילא שמעינן דארישא נמי קאי: שם עשו ועשו: כבר דקדק הריטב"א למה נקט כפל ולענ"ד הי' אפשר לומר כיון דמסיק תנאי היא ונקט בתחלה גדולה וה"ה קטן ואח"כ נקט קטן וה"ה גדול וא"כ הכי קאמר בתחלה עשו קטן כמאמר ובשניהם צרה אסורה להתייבם ואח"כ עשו מאמר כקטן ובשניהן מותרת הצרה להתייבם, ולפ"ז הי' דעת ר"י ושמואל לפסוק כסתם בתרא אבל לא משמע כן דעת הרמב"ם שהשמיט משנה דהכא לגמרי והיינו ע"כ משום דפסק כר"י דעשו קטן כגדול וכן נפסק בטוש"ע (סי' קס"ז) דבקטן הצרה חולצת ולא מתייבמת הרי דס"ל דעשו הוא פסק ר"י

שם שנקרע ס"ת בחמתן: י"ל דהראה להם מן השמים בזה דהנה בשאר פלוגתות שבש"ס כל א' קבל מרבותיו כך כדעתו ובזה אמרינן אילו ואלו דברי אלקים חיים אבל בהך פלוגתא דקלוסטרא כפי הנראה בעירובין (דף ק"א) היו מחולקים איך אמרו ר"ג וחכמים ובזה ודאי אחד מהם טעה והיינו ע"י כעס דמשבא לכלל כעס בא לכלל טעות וזה גורם לבטול תורה שבעל פה וזה הראה להם במה שנקרע התורה שבכתב כמו כן תקרע תורה שבע"פ עי"ז ומה שהזכירו ר"א ור"א דוקא פלוגתא זו זה יש לפרש דרצו ללמוד סניגור בזה ג"כ על ר"א מ"ט לא אמרה בשם ר"י דהנה הפלוגתא חם הי' מה הי' ראשון אם ההיתר ואסרו ר"ג ורבנן ואם האיסור והם התירו, ולכאורה קשה כאן על ר"י דאמר עשו ועשו כיון דתרי סתמות פליגי ובחד מסכתא לכ"ע יש סדר למשנה, ועיין לעיל (מ"ב:) בתוספ' דלר' יוחנן אפילו בתרי מסכתות וכיון דר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ה"ל לפסוק כסתם בתרא וא"כ י"ל דזה הוקשה לר"א ולכן לא אמרה בשם ר"י דלא יקשה לתלמידים מדידי' אדידי' והנה לר' יוחנן ע"כ צ"ל דהוא ידע דסתם דלעיל נשנה לבסוף אכן כיון ששייך פלוגתא בזה לא רצה ר"א לומר דבר מתמי' לרבים אכן ר"י הקפיד טפי דהתם חברותא הוא ושייך פלוגתא אבל אם יאמר ר"א בשמי שכן קבלתי דהך דלעיל סתם בתרא הוא מי יחלוק עלי

שם ברש"י ד"ה ור"ש אמר. ונהרגת עליו: עיין במהרש"א שכתב דליכא למימר דנהרגת עליו ע"י ביאה זו דביאת קטן לא קונה רק מדרבנן, אכן לענ"ד משום הא לא ארי' דהא אפילו לפי מה שנראה דעת רש"י בקידושין (י"ט.) דקונה מדאורייתא ועיין שם בפני יהושע ובהרב המגיד (ה' יבום פ"ה) ובמה שכתבתי לעיל (דף נ"א ודף ס"ח) מכ"מ כתב שפיר דאינה נהרגת דהא ממעטינן שם בקידושין מאשת איש פרט לאשת קטן

והנה ממה שכתב רש"י דאינה נאסרה משום דשוגגת היא מזה נראה דאם היתה מזידה היתה נאסרת אף דביאת קטן לא חשיב רק שוגג אפילו הי' ברצון דהא פתוי קונה אונס הוא ומסברא הוא הדין בקטן, וכן נראה מדברי המשנה למלך (בה' סוטה פ"ב) דנאסרת לבעלה אם היתה מזידה והבועל שוגג וכן מוכח ג"כ מהא דפריך בסנהדרין (מ"א.) אלא אשה חבירה דמקטלה לריבר"י היכי משכחת לה ולמה לא מוקי' בשהי' הבועל שוגג דלא יכולים לומר לאוסרה באנו אע"כ דבהא ג"כ נאסרת

בד"ה וחולץ לשניי'. אתי למימר ב' יבמות: ק"ל ל"ל מטעם גזירה למה לא פי' בקיצור דלמא ביאה קני לגמרי והוי לה ב' יבמות הבאות מבית א' ולעיל (ל"א:) לענין מאמר באמת פי' כן, וא"ע ראיתי שכבר הרגיש קצת התוספ' י"ט בזה. ונלענ"ד דהנה במאמר מסופק ר"ש אי לא קנה לגמרי מן התורה לפטור לגמרי ולא לדחות לצרה בלבד וכדמוכח ממה שכתבו התוספ' לעיל (כ"ט.) ולכן לעיל לענין מאמר שפיר כתב רש"י דהוי באמת ב' ובמות הבאות מבית א' מה שאין כן הכא דאיירי לענין ביאת קטן דודאי אינה קונה מן התורה וא"כ לא הוי ב' יבמות מבית א' אפילו לר"ש רק משום דכמאמר שוינהו רבנן הוי ספק מדרבנן כמו במאמר מן התורה ולכן לא שייך לפרש הכא דהוי ב' יבמות מבית א' דהא ודאי לא הוי אלא דרבנן גזרו גם בזה שיאמרו