ערוך לנר יבמות רנח

ברוב להא דלקמן ביבמה דשם קאי על האיסור עצמו שהוא לרוב, וקצת ראי' לגירסת רש"י דלכאורה קשה דריש לקיש מה ס"ד לתרץ מיבמה לשוק כיון דעל זה קשה הפירכא שכן נטמא הגוף שהקשה אמחזיר גרושתו ומה ס"ד להיות מועיל בתירוצו, אכן י"ל דהנה פירכא דנטמא הגוף שפיר י"ל דלא הוי ס"ד להקשות כמו שכתבתי דזה לא שייך רק גבי מחזיר גרושתו דכתיב בפי' אחרי אשר הוטמאה אבל ביבמה לשוק דלא כתיב לא הוי ס"ד דיש להקשות כן ואעפ"כ מקשה כיון דרב המנונא דן לי' כאשת איש כמו דכתיב בי' טומאה דמי אבל אכתי יקשה מה ס"ד דריש לקיש כיון דאיכא אכתי הפירכא שהקשה שכן איסורו ברוב אבל לגירסת רש"י ניחא דאכתי לא הקשה פירכא זו

שם בתוספ' ד"ה זה הדין. ל"ל לרבי יוסי דינא דהכא: לענ"ד אפשר לומר כיון דאמרינן לעיל (נ"ו:) והיא לא נתפשה אסירה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת דאפילו נתפסה אסורה א"כ כמו דדרשינן הכא אותה למעוטי אחותה דאינה בכלל והיא לא נתפשה כן הי' אפשר לדרוש מיעוטא דהיא דכתיב בלא נתפשה גופא ג"כ למעוטי אחותה והיינו דדרשינן הכי כשנבעלה היא לא נתפסה דוקא אסורה אבל נתפסה מותרת אבל נבעלה אחותה בזנות אפילו נתפסה אסורה וא"כ ה"א לאסור אחות אשה אפילו בשוגג משום דחמיר מאשת איש שאינו רק איסור קל וא"ל כיון דכתיב אותה דאפילו במזיד מותרת כש"כ בשוגג דז"א די"ל דאצטריך אותה למעוטי חמותה דלא נאסור מכח דרשה דאת שתיהן אבל לעולם אחות אשה ה"א בין בשוגג בין במזיד אסורה לכן מייתי והלא דין להתיר בשוגג וא"כ אין סברא לאוקמי' דרשה דהיא נגד הסברא כיון שיש לאוקמי' לאשת כהן ולכן אמרינן דבשוגג מותרת ובמזיד ה"א דאסורה מכח ק"ו דלעיל ולכן צריך אותה, אכן זה שייך דוקא לרבי יוסי אבל לר' יהודה דס"ל דחמותו לכ"ע פוסל ליכא למימר הכי לאסור אחות אשה בשוגג מכח היא דיקשה דא"כ אותה למאי אתי דליכא למימר למעוטי חמותה דהא לדידי' גלי קרא דחמותה אוסרת מדרשה דאתהן וא"כ לרבי יהודה בלא ק"ו מוכח דאחות אשה אינה אוסרת בשוגג ולכן רק רבי יוסי קאמר הך ק"ו ולא רבי יהודה ושייך שפיר לענין מחלקותם

בד"ה עבד בה. מאמר קונה מדאורייתא: א"ל דאכתי לאידך מ"ד דהיינו ב"ה דס"ל לעיל מאמר לא קונה איך שייך ק"ו די"ל דהא לא מוכח דאמרינן ק"ו זה רק לרבי יהודה אליבי' דב"ש דהא לב"ה באמת מותרת וא"כ י"ל רלא דרשי ק"ו ואותה דרשי לדרשה אחרינא או לא דרשי כלל כמש"כ רש"י אליבי' דב"ש וחמותו דאסורה הא קאמר מאתהן וא"כ לא צריך ליישב הך ק"ו רק אליבי' דב"ש והרי ב"ש הוא דקאמר לעיל מאמר קונה מדאורייתא, גם א"ש מה דקשה עוד לכאורה אהא דקאמר מחזיר גרושתו כיון דרבי יהודה הוא דע"כ ס"ל הך ק"ו מדאסר אחות אשה והרי ר"י היא דס"ל כר"ע דיש ממזר מח"ל ואין קדושין תופסין בהן כדאמרינן בסנהדרין (נ"ו.) וא"כ איך משכחת מחזיר גרושתו דאסר ראשון על השני דהא לית לי' בה קידושין וע"י זנות אינה נאסרת לבעלה, אבל לפ"ז א"ש די"ל דרבי יהודה ס"ל דרק אליבי' דידן אין קדושין תופסין בח"ל אבל ב"ש אפשר דס"ל כמ"ד דקידושין תופסין, אכן ק"ל כיון דב"ש ס"ל (סוף גטין) דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר א"כ איך משכחת במחזיר גרושתו דאוסר ראשון על השני ושני על הראשון הא בלא"ה אסורה משום ערות דבר דאי לאו ערות דבר הא אסור לגרש כלל וצ"ל דמתרץ באי עבר וגירש בלא ערות דבר, אכן לפ"ז אכתי יקשה למ"ד כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועיין שם בירושלמי שהביאו התוספ' שע"כ ג"כ כוונתו דאי אפשר לומר בדאי עבר דא"כ יקשה למ"ד אי עביד לא מהני דאל"כ מה הקשו לב"ש למה לי לא יוכל הא אסורה משום ערו' הא צריך קרא באי עבר וגירש דאי לאיסורא כתיב קרא כדאמרינן לעיל (דף ע"ח)

בד"ה אילימא. שאין ראויות עוד לשתות: הנה לא ראיתי להרמב"ם דין זה דבאמר איני משקה שלא יכול להשקות עוד ולכאורה ה"ל להביאו כיון דאמרינן הכא בפי' כן, ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש מה דאמרינן הכא ואפילו אמר כפירושו רק לא כדבריו שכתב דהך אסורה ליבם הוא לאותו אין אני משקה לא כמו שפירשו התוספ' דאין יכול אז להשקות עוד כמו גבי נתן גט דאי כי רוכלא חשיב בכ"מ שאין יכול להשקות עוד ה"ל למיחשב. ג"כ מת הבעל אע"כ דהכי קאמר דלענין בועל לא בא עלי' הוי האיסור דאפילו נתן גט ג"כ לא יוכל להשקות ואפילו אמר אין אני משקה כל זמן שאינו רוצה אסורה מכח סתירה וא"כ הסתירה גרמה האיסור ולא הבעילה, ומה שהביאו התוספ' ראי' לשיטתם מהא דמנחותיהם נשרפות לענ"ד יש להשיב על זה ואדרבא יש להביא ראי' להיפך דכבר דקדק התוספ' י"ט דבפ' א' לענין אכילת תרומה וכן הכא לענין מנחה נקט ושבעלה אינו רוצה להשקותה ולענין כתובה נקט אמר בעלה איני משקה אבל לענ"ד י"ל דלעולם יכול הבעל להשקותה ולכן לענין תרומה קאמר שפיר כל זמן שלא ירצה להשקותה אינה אוכלת בתרומה וכן כל זמן שאינו רוצה להשקות וכבר קדש מנחתה בכלי מנחתה נשרפת ומשכחת כן אפילו עדיין לא נפסלה בלינה כגון שבעלה מיאן להשקותה וכבר קרב תמיד של בין הערבים דאסור להקטיר עוד ואפילו למ"ד בפסחים (דף נ"ט) מעלה ומלינה משכחת כגון שכבר הגיע חצות לילה שאסור להעלות עוד אבל לענין להוציא ממנו כתובה לא די במה שאין משקה בלבד דלהתחייב בדין ע"כ צריך שיאמר איני משק: ואז ודאי אינו יכול לחזור בו דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי וראי' לזה דלדברי התוספ' אפילו כשאמרה היא אינו שותה ג"כ לא תוכל לחזור בו דהא גם אומרת איני שותה קחשיב בהדי דמנחותיהן נשרפות וזה אינו כדמוכח מהא דאמרינן סוטה (דף ך') דמשקים אותה בע"כ, ועיין מה שכתב המשנה למלך (בהל' סוטה פ"ב ה' י"ב) ומה שתמה על בית שמואל שם דלפי דברינו מיושב תמיהתו אבל ספק הבית שמואל יש לפשוט ממה דאמרינן במתניתן דאמר אינו משקה דנוטלת כתובתה דמזה נראה דכופין

ע"ב בגמרא ארישא נשאת ע"פ ב"ד: כבר העיר בתוספ' הרא"ש דה"ל להביא הרישא דנשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו דזה העיקר מה דשייך הכא, אכן לפענ"ד י"ל דלכך הביא הסיפא דכבר הקשו התוספ' אהא דקאמר כל שאינו פוסל מאי עבדתי' דלמא איירי בפנוי' ובתוספ' הרא"ש הוסיף בזה דא"ל דזה ל"צ לאשמעינן דכבר ידעינן מדיוקא דכל שפוסל דא"כ כי קאמר רבי אמי דארישא קאי ג"כ יקשה כן, אכן לפ"ז י"ל דחדא מתורץ בחברתא דלכך הביא הך דנשאת ע"פ ב"ד וע"פ עדים כי היכי דשייך דברי ר"י אתרווייהו דהיינו כל שפוסל הוא קאי אמה דקתני ברישא נשאת ע"ת ב"ר וכל שאינו פוסל קאי אהא דקתני נשאת ע"פ עדים ולכן נקט תרווייהו אף דמדיוקא ידעינן דנקט כסדר דמתניתן דלעיל ולכן ע"כ נקט הך דנשאת ע"פ ב"ד ולא רישא דנשאת שלא ברשות אבל אי לא רצה לאשמעינן רק דין פנוי' דלא הוזכר ברישא זה שפיר ידעינן מדיוקא

שם ואסורה ליבם: ברשב"א הביא בשם ר"ח פי' בזה דאיירי שמת בעלה ונפלה לפניו ליבום דהיכי דאסירה לבעלה אסורה נמי ליבום, אכן לענ"ד קשה דמהיכי תיתי לאסרה ליבום תהא ממנ"פ מותרת דהא ע"פ הדין בת יבום היא דהא אשת אחיו היתה ואפילו לפי מה דסבורים העולם תנאי ה"ל לאחיו בקדושין וכשגרשה היבם אסורה לבעלה משום גרושת אחיו מכ"מ ליבם תהא מותרת דהא מותר להחזיר גרושתו בעוד שלא נשאת לאחר ואפילו זנתה, ולולא דברי ר"ח הי' אפשר לפרש שלקחה בטעות אלא ה"פ דאסורה לאח שלישי כשמת בעלה ואותה שנשאה בטעות לא רוצה לייבמה או שמת כבר קודם בעלה כיון שנראת כגרושת אחיו וא"ל דא"כ למה נקט פלוגתייהו לגבי יבם ולא בקיצור לגבי בעל דהא אותו טעם ששייך לגבי יבם שייך נמי לגבי בעל אע"כ כר"ת וקמ"ל טובא דאסורה ליבם כמו לגבי בעל אף שטעם ששייך לגבי בעל לא שייך לגבי יבם די"ל דקמ"ל רבותא לשמואל דאף שלא החזירה וה"א דנראת טפי כגרושת אחיו אפילו הכי שריא ליבם

שם ברש"י ד"ה כל שאין. מאן איירי בה לעיל: ק"ק הא זה דרך התנאים בכ"מ למיתני דבר והפוכו אף דלא צריך להשמיענו אלא צד א' וכן תני לעיל (דף ס"ו) כל האוכל מאכיל ושאין אוכל אינו מאכיל והתם ג"כ לא איירי רק מאוכל