ערוך לנר יבמות רנז

שפיר כן לפי מה שהקדימו דמאי דקמ"ל במתניתן הוא דלא נימא שכיבת אחותה אוסרתה ומהיכי תיתי לומר כן כיון דבאשתו גופא לא נאסרה בכה"ג אע"כ דמתניתן אתיא כמ"ד דאשת איש נאסרה בב' עדים ג"כ ולכן פריך שפיר

ובזה מובן המשך דברי התוספ' במה שהקדימו אין לפרש דמשמע לי' וכו' להא שכתבו דבב' עדים איירי דרק אחר דאמרינן דהאי דאע"ג דאזיל אשתו וגיסו הוכיח משום פלוגתא דרבי יוסי אמרינן דאיירי בב' עדים אבל אי הוי נימא דהא דהוכיח דאיירי באזיל אשתו וגיסו היינו משום דפנוי' אין צריך לומר דמותרת אז ליכא למימר דאיירי בב' עדים על גיסו וכמ"ד דאסורה דקשיא כנ"ל דמאי קפריך לקמן ותאסר בשכיבת אחותה מידי דהוי וכו' דהא בא"א לא אסור בכה"ג ודלמא מתניתן כהך מ"ד אתיא דלא אסורה בב' עדים, אכן לכאורה קשיא דאי רק משום פלוגתא דרבי יוסי הוכיח כן א"כ איך שייך ואע"ג הכא, הוי לי' למייתי כן לקמן במקום דמפרש פלוגתא דרבי יוסי, וי"ל דלכך הוכיחו התוספ' דלימא מתניתן דלא כר"ע אהא דאע"ג דהלך אשתו וגיסו קאי ולכן א"ש דהביא הכא להקשות עליו לימא מתניתן, וכיון דכן ע"כ צ"ל דס"ד דמקשן אליבי' דר"ע דצריכה גט משום דאזיל אשתו וגיסו אבל רש"י דלא ס"ל הך סברא דמהאי טעמא צריכה גט לר"ע דהא כתב דלא ידעינן טעמא והיינו משום דלא שייך בזה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כיון דאשתו קיימת כמש"כ התוספ' גופא לפי המסקנא, וכיון דכן ע"כ ליכא למימר דלימא מתניתן דלא כר"ע אדלעיל קאי אהא דקאמר דאיירי באזיל אשתו וגיסו ולכן פי' דלימא מתניתן מלתא באנפי נפשי' היא, אכן לפ"ז הך ואע"ג למה הביא הכא וע"כ צ"ל דאתי לפרש מאי קמ"ל מתניתן כס"ד דהתוספ' וכיון דכן הוכיח שפיר דע"כ בעד א' מיירי דאי בב' עדים ק' מאי פריך ותאסר בשכיבתה דאחותה דלמא מתניתן אתיא כמ"ד דבאשת איש בב' עדים לא נאסרה דא"ל דא"כ מאי קמ"ל מתניתן הא קמ"ל דלא נימא מתוך שנאסרה אשת גיסו אבל התוספ' דלא ס"ל דהך מתוך שנאסרה קמ"ל מתניתן כתבו שפיר דבב' עדים איירי

בד"ה ולאו אתמר. לא מתוקמא אלא כרבי אמי: מכאן קשה לי אמה שפסק הרי"ף כר"ע משום דמתוקמי' מתניתן כוותי' ובהך פלוגתא דרבי אמי ורבי יצחק לקמן כתב דלא אברר הלכתא ופסק מספיקא לחומרא וא"כ איך פסק כר"ע משום דמתניתן אתיא כוותי' הא לרב יצחק ע"כ לא אתיא כוותי', ואולי גם אליבי' דר"ע לא אמר אלא דמספיקא פסקינן כן דצריכה גט לחומרא, אכן בלא"ה ק"ל על התוספ' שכתבו דלר' יצחק ר' יוסי הוא דקאי כר"ע דהא אכתי יש נפקותא בין ת"ק אליבי' דר"ע לר"י אליבי' דר"ע באזיל ארוסתו ונשא ארוסת גיסו דלת"ק ארוסתו אסורה כיון דארוסת גיסו צריכה גט מני' שיאמרו שקדש ארוסתו על תנאי ה"ל אחות גרושתו אבל לר' יוסי דלא אסר ארוסתו עליו רק מתוך שפוסל ע"י אחרים הרי בזה לא פוסל ארוסת גיסו על גיסו דכמו שיאמרו דתנאה ה"ל בקידושין דידי' כמו כן לא יתלו בגיסו כשיחזיר ארוסתו דמחזיר גרושתו משנשאת אלא יאמרו ג"כ דתנאי ה"ל בקידושין דידי' ולא נתקיים ומתוך כך נשאת ולכן אחר שגרשה בעלה השני מותרת לו

בד"ה אי ר"ע. אברייתא לא קשה לי': יש לתרץ זה לפי מה דכתבו לעיל דהוי מצי למיתני גם אשת אביו ואשת אחי אביו ולכן אברייתא לא הוי קשה לי' דליתני חמותו די"ל דתני ושייר דא"ל מאי שייר דהאי שייר דהא שייר גם אשת אביו ואינך וא"ל איך י"ל תני ושייר כיון דקתני חוץ דז"א דהא אמרינן בעירובין (ר"פ ב') דאין למדין מן הכללות אפילו במקום דתני חוץ אבל אמתניתן פריך שפיר דהנה כבר הקשתי לעיל לרש"י דבעד א' איירי ע"כ דנשא באיסור א"כ מאי משני דלא קתני חמותו משוה דאסורא הוא, אכן י"ל דבאמת לא חייש לכך ותני גם היכי דנשא באיסור אבל לענין חמותו מתרץ הכי דלכך לא תני חמותו דלא הוי שייך למיתני עלי' בסיפא מתה ראשונה מותר בשניי' כיון דעכ"פ א סורא איכא לאחר מיתה אבל לענין אחות אשה ליכא אסורא עוד במתה ודאי בפנינו ובהכי איירי דמותר בשניי', אכן המקשה שהקשה דליתני חמותו היינו משים דהוי ס"ד דמותרת לגמרי ולכן פריך שפיר אמתניתן דליתני חמותו דלא שייך תני ושייר דיקשה מאי שייר דהאי שייר דא"ל דשייר אשת אביו ואינך דז"א דהך במתניתן לא הוי מצי למיתנינהו דאיך שייך מתה הראשונה מותר בשניי' כיון דהני אסורות לאחר מיתה וכיון דהני לאו שיורא הן פריך שפיר דליתני חמותו

דף צ"ה ע"א בגמרא בבא על חמותו שפסל את אשתו ק"ק דא"כ מאי פריך לעיל אי ר"ט ליתני נמי חמותו דלמא ר"ע כרבי יהודה ס"ל דחמותו פוסל את אשתו במזיד מן התורה וא"כ פוסל ג"כ בשוגג מדרבנן כמו באשה שהלך בעלה למדינת הים וכמו דפריך ותאסר בשכיבת אחותה דהא השתא לא שייך תי' הגמרא כיון דבמזיד אסורה ולכך לא תני חמותו, וי"ל דר"ע ע"כ לא כרבי יהודה ס"ל דהא טעמא דר' יהודה מפרש מאותו ואתהן ור"ע הרי דרש לחמותו לאחר מיתה, אכן ק"ק כיון דרבי יהודה ורבי יוסי תלמידי ר"ע הוי כדאמרינן במגילה (דף ב') וא"כ ר' יהודה אליבי' דר"ע ע"כ פליג אברייתא דלעיל ולא ס"ל דקאמר ר"ע אותו ואת שתיהן למעט חמותו לאחר מיתה והשתא מאי פריך לעיל ליתני חמותו אליבי' דר"ע דלמא מתניתן היא ר' יהודה אליבי' דר"ע וכ"ת דבע לאוקמי' מתניתן אפילו כר' יוסי אליבי' דר"ע דז"א דהא ת"ק ע"כ לאו רבי יוסי היא כיון דפליג בסיפא דמתניתן וצ"ל דפשיטא להש"ס דר"י פליג אר"ע

שם למזיד מניין ת"ל אותו: ק"ק דאכתי נימא מי שבא על אחות אשתו פנוי' במזיד ומתה אשתו יהא אסור באחותה מטעם ק"ו הנ"ל דמה הבא על איסור קל דאשת איש שיש לה היתר על ידי גט נאסרה עליו לעולם דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל הבא על איסור חמור דאחות אשה דאין לה היתר ע"י גט אינו דין שנאסרה עליו לעולם, ועיין באהע"ז (סי' ט"ז וסי' קע"ח) מה שכתב הרמ"א בשם תה"ד דנראה בפי' דמשום אחות אשה לבד בלא אשת איש לא נאסרה על הבועל וא"ל דממעטינן ג"כ מאותה דאותה שהיא א"א שכיבתה אוסרה אבועל אבל אחרת דהיינו אחות אשה לא נאסרה אבועל דמנ"ל לומר כן כיון דצריך אותה למעט דשכיבת אחותה לא אוסרה אבעל להאשה דלא עבדה איסורא דודאי קולא מאחות אשה עצמה דעבדה איסורא אבועל וצ"ע

ושם תנהו ענין לאיסורא: ק"ק דא"כ למה נקט ר' יהודה חמותו דוקא הא גם בתה ובת בתה ובת בנה אתו בגז"ש מהאי קרא והל"ל דגם שכיבת הללו אוסרת אשתו ולכאורה מזה ראי' להשיטות מהראשונים שהביא הרב המגיד (בה' איסורי ביאה פ"ב) ששאר עריות דאתו מהך קרא הן בשריפה גם לאחר מיתה דאת שתיהן לא כתוב רק בחמותו ולכן כיון דדרשה דר"ע דמשתיהן לא קאי אשאר עריות ה"ה ג"כ דרשה דרבי יהודה משא"כ לשיטת הרמב"ם דגם הני אינן בשריפה לאחר מיתה קשה דלמא נקט רבי יהודה חמותו דוקא ועיין מה שכתבתי לעיל (ב') שרש"י חולק על הרמב"ם, ואולי יש ליישב גם לשיטת הרמב"ם דדוקא עונש דעיקרו מחמותו אתיא לא שייך לענוש בהן מה שאין בחמותו אבל לאסור אשתו על חמותו לא אמרינן בשאר עריות דאתיא מחמותו כיון דלא גלי קרא רק בחמותו

שם ארא יבמה לאחין: הא דלא מקשה ע"ז שכן נטמא הגוף די"ל דזה לא שייך רק היכי שנאסרה ע"י ביאת אשת איש דהיינו סוטה ומחזיר גרושתו דכתיב בהם אחרי אשר הוטמאה כדאמרינן לעיל (דף י"א) וכן לרב המנונא ביבמה לשוק שהיא כאשת איש לדידי' דהא מה"ט אסר כשזינתה אבל לענין מאמר דלא הוי כאשת איש לא, אכן הא קשיא לכאורה דלפרוך שכן איסורו איסור עולם דגם אם מת אחיו מכ"מ אסורה ליבם משום זיקת ב' יבמים ומזה לכאורה ראי' לשיטת התוספ' לעיל (ל"ב.) דאי זיקת ב' יבמים דאורייתא או דרבנן בפלוגתא דתנאי תלי' וא"כ י"ל דרבי יהודה דס"ל ק"ו דהכא ס"ל דרק מדרבנן הוא ולכן מדאורייתא הוי שפיר ק"ו דהא אין איסורו איסור עולם דמותרת כשמת אבל לשיטת ריב"ן שם דלכ"ע דאורייתא יקשה כנ"ל

שם ברש"י ד"א איסור. לא גרסינן: לא ניחא לי' לפרש כפי' התוספ' דלפי פירושם לא דמי הך איסור