ערוך לנר יבמות רנו

מכ"מ באה עד תכליתה דהא אסורה ליבם דהא תנן דחולצין ולא מייבמין אבל כשאוהבת אותו אז חיישת טפי לקלקול דעתה יש לה תקוה לינשא ליבם אם ימות בעלה באמת אבל כשתתקלקל אז תהא אסורה ליבמה אפילו אחר מיתת בעלה ולכן חיישת טפי לקלקול

בא"ד. או שנה אותה: הלשון מגומגם ונ"ל שכצ"ל שמא שכרוהו שונאים או הוא עצמו חשוד לקלקלה וכן היא בתוספ' הרא"ש

בא"ד. לקמן עד א' בקטטה: מזה נראה דדעת התוספ' כדעת רב אלפס דאבעי' דהכא נפשט ולכן הוצרכו לחלק בין הכא למאי דעד א' בקטטה כיון דזה סליק בתיקו לקחן (קט"ז:) אבל לדעת הרא"ש דגם אבעי' דהכא לא נפשט לפי האמר אפשר דבאמת אין חילוק ביניהם

בד"ה לאיסור כרת. אין נראה לר"י דהתם ליכא טעמא: לרש"י י"ל דזה באמת מה שהשיב בגמרא עד א' נמי כיון דזמנין דסניא לי' לא דייקא ומנסבא אבל פי' ר"י לא הי' מסתבר לי' דאיך קאמר כש"כ בהא דסניא לי' מהא דמרחמא לי' דהא באבעי' דלעיל פשיטא לי' טפי דבסניא לי' לא דייק יותר מבדרחמא לי' כמש"כ התוספ' (בד"ה כי תבעי') ולכן לא מסתבר (לא) [לו] שיעשה בזה ק"ו אף דזה איסור כרת וזה איסור לאו

ע"ב בגמרא אלא נישואין מי איכא למימר: הרי"ף הביא שיטת הגאונים דבאשת אח ואחות אשה ואשת איש כיון שיש היתר לאיסורן צריכות גט והרי"ף השיג למה שלא חלקו בין אירוסין לנשואין שזה נגד הסוגיא, ולענ"ד י"ל בדעת הגאונים דודאי בסוגין שאיירי שבאו אשתו וגיסו שניכר לכל שעדיין חיים בזה לא שייך חשש רק שיאמרו שתנאי הי' וזה לא שייך רק בקידושין ולא בנשואין אבל להגאונים י"ל שאיירי שלא באו לפנינו אלא אחר שייבם או נשא אחות אשתו שמע שעדיין חיים הם במדינת הים וכיון שזה לא ניכר לכל שפיר צריך לגרש אפי' בנישואין שהרי העולם לא ידעו שנישואין דקמאי עדיין בתוקפן הן רק שבאמת מתו ואם יוציא בלא גט יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט וכן באשת איש

שם אלא לרבא דאמר: ק"ל מאי ס"ד דרב אשי להקשות דהא רבא בפי' אמר בסנהדרין דלר"ע הוי איסורא בעלמא ודוחק לומר דסתם גמרא הוא דמפרש לרבא כן אבל הוא לא אמר רק חמותו לאחר מיתה א"ב, גם כתב המהרש"ל כאן וכן כתב גם הרשב"א לקחן (צ"ח:) דלשון אסורא בעלמא דקאמר רבא שם משמע כפי' רש"י דליכא רק איסור דארור ולא לאו וכרת, אכן לענ"ד מלשון הגמרא דהכא משמע כפי' התוספ' מדלא קאמר איסורא מיהא איכא אלא קאמר דמשריפה ממועט ולא מאיסור משמע האיסור כדקאי קאי ולא נמעט כלל רק העונש דשריפה וא"כ יש סתירה בהלשונות, גם כבר הקשתי בחדושי לסנהדרין לפי' רש"י דממועט לגמרי וליכא רק ארור דשוכב עם חותנתו וזה לא שייך לכאורה רק בחמותו אבל לא באם חמותו ואם חמיו ובבת אשתו ובבת בן אשתו ובבת בת אשתו דאתיא ג"כ מקרא דבאש ישרפו אותו ואתהן וא"כ ממועטין ג"כ לאחר מיתה ובכלל שוכב עם חותנתו לא שייך לכללם וא"כ לכאורה אכתי קושית הש"ס לר"ע במקומה עומדת דליתני הני אע"כ מוכח לכאורה כהתוספ' דמלאו וכרת לא נמעטו

שוב ראיתי ברמב"ן ורשב"א לקמן (שם) שכתבו דגם הני הם בכלל שוכב עם חותנתו ונראה דמשום הך קושיא כתבו כן אכן לפענ"ד דוחק הוא לומר כן, ולכן נלענ"ד דרש"י והתוספ' י"ל דלא פליגי כלל רק דכל א' פי' לפי לשון הגמרא דמלשון דסנהדרין משמע דליכא רק ארור כמש"כ הרשב"א ולכן רק שם פי' רש"י כן ולא הכא ומלשון דהכא משמע דנשאר בלאו וכרת כנ"ל ולכן רק הכא פירשו התוספ' כן ולא התם, והנה רב אשי ודאי ידע שפיר דרבא ס"ל דאסורא איכא רק דמלשון אסורא בעלמא הוי משמע לי' כפי' רש"י דליכא לאו וכרת וא"כ באם חמותו ואינך ליכא אסורא כלל ולכן פריך דליתני חמותו דאף אם נאמר דהיכי דאיכא אסורא לא קתני כיון דלא שכיח שישא באיסור מכ"מ תקשה דליתני אם חמותו ואינך דהוי בכלל איסור חמותו ולכן פריך ממנ"פ וע"ז מתרץ רב כהנא דמה דקאמר רבא אסורא בעלמא לא איסור דארור קאמר אלא דלא אמעט כלל מאסורא דנשאר איסור לאו וכרת ולכן לא הוי חצי למיתני גם שאר עריות שהם בכלל חמותו דבכולן איכא איסורא לאחר מיתה ולכן כתבו התוספ' לפי תי' הגמרא שפיר דאיכא לאו וכרת ועיין מה שכתבתי בזה לעיל (דף ב')

שם ותאסר בשכיבה דאחותה: לכאורה ה"ל להקשות קושיא זו קודם דמקשה לימא מתניתן דלא כר"ע כיון דזה קשה גם לדידן, אבל י"ל עפ"י דברינו הנ"ל דהא כתבו התוספ' דבב' עדים איירי ומקשה הכא אליבי' מאן דקניס בב' עדים וכבר הקשתי מנ"ל להקשות דלמא מתניתן לא אתיא כוותי' ותירצתי דא"כ מאי קמ"ל מתניתן אבל לכאורה קשה דלמא לעולם מתניתן אתיא כמ"ד דלא קנסינן בב' עדים וא"ל דא"כ מאי קמ"ל דלמא קמ"ל דלא צריכה גט ודלא כר"ע דאי צריכה גט אסורה משום אחות גרושתו אכן ז"א דהא מתרץ דאפילו לר"ע לא צריכה גט במתניתן משום דנשואה היא ולכן רק אחר דתירץ דמתניתן גם ר"ע היא פריך שפיר ותאסר בשכיבה דאחותה

שם ברש"י ד"ה וגיסו. ובא עד א': עיין במהרש"א שהקשה דהא ע"א אינו נאמן כיון דלא דייקא ותירץ לחד תי' דבנשאה באיסור איירי אכן ק"ק דהא לקמן אמרינן דלכך לא תני חמותו במתניתן משום דאיכא איסורא הרי דלא איירי בנשא באיסור וא"ל דשאני חמותו דאיכא איסור כרת דחמיר לי' דז"א דהא לפי מה שפי' רש"י בסנהדרין ליכא בחמותו לאחר מיתה רק איסור ארור שוכב עם חותנתו ועוד דלפי הנראה מהתוספ' לעיל (פ"ח:) איכא איסור כרת גם בנשאת ע"פ ע"א היכי דלא שייך דייקא ואיכא חזקת איסור כגון הכא וצ"ל דאיסור חמותו לאחר מיתה קים להו לאינשי וליכא דטעי בה אבל לשאת אחות אשה ע"פ ע"א שפיר טעי אינשי דסברי כמו דאשת איש מותר ע"פ ע"א כמו כן מותר ג"כ אחות אשה וכנראה מדברי המהרש"א ועיין מש"כ לקמן בזה

בד"ה רבי עקיבא. וטעמא לא ידעינן: לפענ"ד יש לומר דהוי סובר דטעמי' הוא דאפשר דאיכא מאן דלא ידע דאחות אשתו ואשת אחיו היתה ויסבור דגירש זה ונשא זה וכשיוצאת בלא כלום יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט אבל לפי האחת לא חיישינן לכך דהוי טעות כפול והוי כמו גזירה לגזירה דלא גזרינן כיון דלא שכיח, א"נ י"ל שהרי הא דאין תנאי בנישואין לאו ד"ה היא כמבואר לקמן (ריש פרק ב"ש) בתוספ' והכא סתמא קתני אשת אחיו דמשמע דבנשואה ג"כ איירי ולכן ודאי גם המקשן הוי ס"ד דהטעם שיאמרו שהי' תנאי בנישואין וס"ל דיש תנאי בנישואין ולכן קאמר שפיר דע"כ לאו ר"ע היא אבל התרצן מייתי אוקימתא דרב דאין תנאי בנישואין ובאירוסין דוקא איירי ולכן שפיר י"ל דר"ע היא

שם בתוספ' ד"ה ואף ע"ג. ומיירי באמרו לו ב' עדים: הנה רש"י פי' דבעד א' מיירי ונ"ל דרש"י לפי שיטתו שפיר הוכיח כן דע"כ בעד א' מיירי אף שיש דוחק קצת דלפ"ז צ"ל דאיירי בנשא באיסור כמש"כ המהרש"א דהנה בהא דפריך לימא מתניתן דלא כר"ע יש ב' פירושים אי קאי אהא דקאמר ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו או אי קושיא באנפי נפשי' היא כמש"כ הרשב"א בשם הרמב"ן, והנה התוספ' פירשו דקאי אהא דקאמר ואע"ג אבל מרש"י נראה דפי' דקושיא באנפי נפשי' היא, גם יש עוד פלוגתא בין רש"י להתוספ' בסוגיא זו דרש"י פי' דלהך ס"ד דהמקשן דר"ע אפילו בנשואין מצריך גט לא ידעינן טעמא מאי והתוספ' פירשו דס"ד דטעמו הוא דצריכה גט משום דאזיל אשתו וגיסו וה"ל אשת איש שזינתה, ונ"ל דהני ג' פלוגתות הא בהא תליא דלכאורה יש להקשות לשיטת התוספ' דאיירי שיש ב' עדים על אשתו א"כ מאי פריך לקמן ותאסר בשכיבתה דאחותה מידי דהוי אאשה שהלך בעלה הא בכה"ג גם אשה שהלך בעלה למדינת הים לא נאסרה כיון דאיכא ב' עדים וכמו שהעירו התוספ' בעצמם ואף שתירצו דפריך למ"ד דקניס בשני עדים באשתו ג"כ לכאורה זה אינו מספיק כיון דפלוגתא דתנאי היא א"כ דלמא מתניתן אתיא כמ"ד דאשתו מותרת לחזור כשנשאת בב' עדים דהא גם סתם מתניתן דריש פרקין הכי ס"ל דקאמר ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו, אכן י"ל דהתוספ' לשיטתם כתבו