ערוך לנר יבמות רנה

בריטב"א שכתב דהכא לא הוי שלא מן המוקף דהתרומה לא הוי עד דמטי לרשותו ואז הוי מן המוקף, ולפ"ז תיושב ג"כ שיטת הרמב"ם, אכן לפי מה שכתבתי לעיל ששיטת רש"י רחל התרומה למפרע לא שייך סברת הריטב"א

בא"ד. וי"ל דהכא בתרומת פירות דרבנן: ק"ל כיון דמדאורייתא אין צריך לעשר א"כ לא שייך איסור טלטול רק מדרבנן ומאי אולמי הך דרבנן מהך דרבנן אכתי לעשר בשבת מן המוקף, וא"ל לפמש"כ לעיל דהוי בשבת ב' איסורים איסור טלטול ואיסור מתקן דז"א דהא לא צריך רק לקרות שם ולא יצטרך לטלטל וא"כ ליכא רק שבות אחת וצ"ל דבשבות דשבת החמירו טפי מבשאר איסור דרבנן, אכן בתוספ' הרא"ש באמת עירב הנך ב' תירוצים וכתב כיון דתרומת פירות דרבנן לכך שרי שלא לטרוח בשבת ונ"ל דמשום ה"ט כתב ב' תירוצים כחדא

בד"ה לאחר. וא"ת א"כ בפרק אע"פ: במהרש"א העיר דמהך דגטין דמייתי הוי מצי לדקדק כן דמשמע דאדם מקנה דבר שלב"ל דומיא לאין אדם מקנה לדבר שאיני בעולם לאינו בעולם כלל והא מנ"ל כיון דבשניהם הגוף בעולם ובגטין באמת הקשו כן עכ"ד, ולענ"ד רק בגטין הקשו שפיר כן ששם לא הביאו הך סברא דר"א משזנא דעבידי דאתי לא בעינן אלא בדבר שאינו בעולם כלל אבל לפי מה שהביאו כאן סברא זו שפיר י"ל דס"ל דדמי הך דאחר שתתגיירי לפירות דקל דבזה הגוף בעולם ובזה עבידי דאתי ולכן שפיר יליף לר"מ הך דפירות דקל מהא דתתגיירי אבל לענין להקנות לנולדים דאין הגוף בעולם ולא עבידי דאתי אין לילף מהך דלאחר שאתגייר ולכן לא הקשו הכא רק מהא דפרק אע"פ דהך דמעשה ידי' ג"כ לא עבידי דאתי וגם אין הגוף בעולם ולכן אין ליליף מאחר שתתגיירי

בד"ה עד א'. לכ"ע מותרת לו לחזור: א"ל דלמא הני דאיבעי' להו מרב ששת כרב ס"ל ומיירי מיבמה מן האירוסין דאסורה לחזור ושייך שפיר דדייקא דאכתי הקשו התוספ' שפיר אהא דפשט ממתניתן דמת בנך ואח"כ מת בעליך דמאי דיוקא כיון דזה ודאי איירי ביבמה מן הנשואין כיון דיש לה בן וא"כ התם מאי דייקא שייך, אכן לענ"ד מכ"מ יש לישב אקושיתם כיון דלקמן (צ"ו) אמרינן דלמא בדרב המנונא קמפלגי או בקדושין תופסין ביבמה קמפלגי וא"כ י"ל דגם הני אמוראי דהכא הכי ס"ל וא"כ אין קושיא מרב ושמואל די"ל דהם ס"ל אליבי' דרב ושמואל דאסורה לחזור גם מן הנשואין לכ"ע, ואין להקשות דאכתי תקשי' לרב הונא לקמן ממה דפשיט ממתניתן דהכא דעד א' נאמן והרי לשיטת התוספ' משום מלתא דעבידא לאגלויי לחוד לא מהמנינן אי לאו משום דייקא בהדה והרי דייקא לא שייך אליבי' דליכא חומר בסופה די"ל דרב הונא ס"ל דבאמת עד א' לא נאמן ומוקי מתני' בעדי הזמה כדלקמן

בא"ד. וחיישינן שמא תחלוץ ותנשא לשוק: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דגם אם תחלוץ מה בכך הא אז יש רשות בידה שלא תנשא לשוק ואכתי תעיד על הספק שמא ייבם והניח בקושיא על התוספ', אבל לענ"ד י"ל דדייקא דכל זמן שלא העידה ניזונית משל בעלה בחזקת שבעלה קיים אבל כשתעיד אף שכשתתייבם יהיו לה מזונות מהיבם מכ"מ חיישה דלמא יחלוץ לה יבמה ואז אין לה מזונות וע"כ צריכה לנשא לשוק שיהיו לה מזונות מהבעל ואיכא חומר

בד"ה מאי. אר"י היכי דיבם אומר: עיין בריטב"א שכתב ג"כ כתי' התוספ' אכן הקשה על זה דאכתי מנ"ל להש"ס דאיירי בהכי ולהקשות דלמא באמת לא איירי באומר היבם ברי לי ולכן א"ש דתצא, אכן לענ"ד אדרבא בזה א"ש הסוגיא דלכאורה ב' הקושיות שהקשה הש"ס סותרין זא"ז דבתחלה פריך דלא תצא לפי פי' התוספ' משמע דההיתר ודאי ואח"כ קאמר ועוד ספק ממזר הוא משמט שידע שפיר שיש ספק, אבל לפ"ז א"ש די"ל דקמקשה ממנ"פ אי באומר ברי לי לא תצא ואפילו לא אומר כן אכתי לא ליהוי רק ספק מחזר ואין לומר כיון דאיכא חזקה הוי ודאי דז"א דכבר כתבו התוספ' לעיל (פ"ח:) דמכח סברא דדייקא לא הוי ודאי רק ספק והכא לכ"ע יש סברא דדייקא כמו שכתבו התוספ' לעיל (ד"ה עד א') ועיין במש"כ לעיל (דף פ"ח)

דף צ"ד ע"א בגמרא בעדי הזמה: א"ל כיון דהזמה הוא עמנו הייתם א"כ איך קאמר ואח"כ אמרו לה חלוף היו הדברים ומעידין על גוף העדות די"ל דהא והא קאמרי דהעדים מזימין בעמנו הייתם וגם אומרים חלוף היו הדברים אכן ק"ק לפי דעת הרמב"ם (בפ' י"ח מהל' עדות) דהיכי דאמרו להעדים אתם וההורג עמנו הייתם אין זה הזמה אלא הכחשה ע"ש בלחם משנה שהביא הטור דחלק על זה וא"כ לדעת הרמב"ם קשה הא ליכא בזה הזמה רק הכחשה ואכתי מאי חזית דסמך אהני סמיך אהני וא"ל דאיירי הכא שבאו ב' כתי עדים הכת הראשונה הזימו וכת אחרת אמרה חלוף הי' הדברים אין זה במשמעות הלשון ועוד דא"כ בלא הזמה גם בהכחשה הוי מצי לאוקמי' כן דהכת הראשונה הכחישה להעדים ונעשו שניהם פסולים ואח"כ העידה כת אחרת אגוף הדבר בחלוף מעדים הראשונים ובזה שפיר סמכינן אשניי' כיון דכבר הוכחשה כת הראשונה ונעשית כאלו אינה, ובחידושי לסנהדרין ג"כ הקשתי על הרמב"ם מהא דאמרינן שם (ס"ז.) אמר לשנים הם עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו והרי לדעת הרמב"ם ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו דאם מזימים אותם הרי אומרים דאתם והניסתים עמנו הייתם ואין זה הזמה אלא הכחשה ועוד דהכא אפילו לדעת הטור קשה כן כיון דע"כ איירי שהי' כאן הזמה א"כ ל"ל ההכחשה שהרי בהזמה לבד נשארה בחזקת א"א ובנה ממזר, אכן זה יש ליישב די"ל דרצה להשמיענו דמיבמה לשוק הוי ממזר ולכן ע"כ צריכין לומר חילוף הי' הדברים להוציאה מחזקת א"א אבל להרמב"ם קשה וצ"ע, ומ"ש בלחם משנה מש"כ לדעת מהר"י ב"ל

שם וליטעמיך אימא סיפא: התוספ' והרמב"ן והרשב"א הקשו אמאי לא הקשה וליטעמך מסיפא דרישא מולא מתה אחותי ולענ"ד י"ל דבהא ידע שפיר די"ל דקמ"ל דלא חיישא אקלקולא דזרעה כיון שבני' ממזרים לכ"ט אבל בהא דמת יבמי הוי ס"ד דלא שייך זה כיון דאכתי לא ידע דלר"ע אצטריך אבל לאחר דמשני כי אצטריך לר"ע אצטריך אמרינן דקא משמע לן במת יבמי דאע"ג דאיכא כולהו י"ג דבר מכ"מ לא' חיישא לקלקולא משום דסניא לי' ובמתה אחותה קמ"ל דאע"ג דאיכא קלקולא דזרעא ולא סניא לי' מכ"מ אינה נאמנת כיון דליכא כל י"ג דבר לא דייקי' שפיר

שם ודרש בי' חספא: הרמב"ם (פ"י מה' גירושין) כתב דהך דריח הגט הוא אסמכתא בעלמא והקשה הלח"מ עליו דא"כ איך קאמר הכא ודרש בי' חספא דלמא רצה לדרוש דרשה גמורה והניח בקושיא, ולפענ"ד אדרבא מזה ראית הרמב"ם כיון דמשמע מזה דב' הדרשות אי אפשר לדרוש כאחת וכיון דבמתניתן דרש ר"א כן וליכא דפליג עליו פסק כוותי' וא"כ הך דריח הגט אינו רק אסמכתא

שם ברש"י ד"ה אלא. דהא לר"ע היא גופא מקלקלה: עיין ברשב"א שתירץ השם רמב"ן קושיא זו דאינה חשה לקלקול זה, אכן לכאורה עדיין קושיא שניי' דרש"י במקומה עומדת דהא זה כבר מוכר מסיפא דמתה אחותה אבל י"ל לפי מה שתירץ הרשב"א אקושית התוספ' (ד"ה וליטעמיך) דלכך לא דייק מרש"י דמתה אחותה די"ל דנקט דוקא בדידה ולא בעד משום רישא דרישא דמת יבמי וא"כ ה"נ י"ל אפכא דנקט רישא בדידה אגב סיפא דרישא דמתה אחותה דע"כ נקט בדידה דבעד ליכא רבותא כלל ולכן גם לרש"י דלא ס"ל דנקט רישא אגב סיפא יש ליישב הגירסא כיון דצריך ליישב הך דמת יבמי דנקט בדידה וגם הך דמתה אחותה וקאמר דבמת יבמי נקט בדידה דסד"א דחיישא לקלקולא קמ"ל דמשום דסניא לא חיישא, אכן לפ"ז יקשה הא במתה אחותה לא שייך דסניא ולכן קאמר דבזה קמ"ל דלקלקול דזרעה לא חיישא, ועוד י"ל דמתורצת בתירוץ הרמב"ן גם קושיא שניי' דרש"י דכיון דעכ"פ איכא י"ג דבר בנשאת לשוק רק שהיא לא חושבת א"כ היא גופא צריך להשמיענו שלא סמכינן עלי' מפני שהיא לא חוששת מה דלא שמעינן מסיפא

שם בתוספ' ד"ה כי תבעי'. שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות: ועוד יש ליתן טעם דכששונאת לא דייקא כ"כ מלנשא לשוק דגם אם תהא מקולקלת שיבא בעלה