ערוך לנר יבמות רנג

המנונא דהוי כארוסה שזינתה כמבואר בסוטה (דף ט"ז) א"כ גם לבועל תאסר כמו ארוסה שזינתה וכן מוכח בגטין (פ"א:) דרצה למוקמי' הא דקתני בנמצאה איילונית תצא מזה ומזה כרב המנונא הרי דלרב המנונא אסורה לבועל ג"כ וכ"נ ממה שכ' הריטב"א באפילו ליתא לדרב המנונא מכ"מ אסורה לבועל משמע דכל שכן לר"ה

שם לא משנתינו הוא זה: ק"ק כיון דלא אסיק אדעתי' הא דר"ע היא א"כ ל"ל להקשות ממתניתן דקדושין ולא ממתניתן דהכא הקדומה וי"ל דהכא ידע די"ל ר"ע היא אבל שם אקושיא דלקמן סמך דהא ר"ע ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל וזהו דקלס ר' ינאי לר"י דלכאורה אין בזה קלוס כ"כ דהביא ראי' ממשנה, אכן בזה א"ש דקלסו כיון דירד לסוף דעתו דס"ל לקמן דר"ע ס"ל כן ולא כרב הונא ברי' דר"י דאיירי ביקדשו ידי לעושיהם וזה מוכח דגם ר"י ס"ל כן מדאקשה ממתניתן דקדושין ולא ממתניתן דהכא

שמ ברש"י ד"ה אם היה. משום גרושה: ק"ל לפי מה שכתב רש"י לעיל (ס"א.) דמכל חייבי לאווין הוי זונה א"כ אפילו לא בעיא גט מכ"מ מפסלה ליבם כהן מטעם זונה כיון שנשאת לשוק ובשלמא לשיטת הרמב"ם אף שס"ל ג"כ כשיטת רש"י דמח"ל הוי זונה לא קשה די"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל דמפרש סוגיא דהכא כפי' ר"ת דבנתקדשה דוקא איירי דכן נראה בפי' מדבריו (ה' יבום פ"ב) דהביא דין זה דמותרת ליבם אנתקדשה דוקא אבל לשיטת רש"י דס"ל דאיירי הכא בנשאת כמו שהוכיחו התוספ' ממה שכתב דרב אשי לית לי' דרב המנונא א"כ קשה אפילו בלא שמואל אסורה ליבמה כהן מטעם זונה וא"ל דגם רש"י לא ס"ל דמח"ל הוי זונה רק בזר אצלה מעיקרא ז"א דלפי מה שהוכחתי לעיל (ר"פ הערל) מדבריו ממה שכתב דפצוע דכא פוסלה ע"כ ס"ל דלא בעינן זר מעיקרא ועוד דבזר מעיקרא גם התוספ' לא פליגי כמו שהוכיח השעה"מ (ה' א"ב פ' י"ח) ממה דלכ"ע ביאת ממזר עמוני ומואבי פוסל אע"כ דמה שחלקו התוספ' על רש"י הוא אמה שס"ל דמכל ח"ל אפילו לא הוי זר מעיקרא נעשית זונה וא"כ קשה מה שכתב הכא דנפסלת לכהן מטעם גרושה, וא"ל דרש"י לשיטתו קאי דס"ל לעיל ודף מ"ט) דלרב לא הוי יבמה לשוק בלאו ולכן אי לאו דשמואל גם חייבי לאווין לא הוי דז"א דאפילו לא הוי לאו מכ"מ עשה ודאי איכא דיבמה יבא עלי' ולא אחר כמש"כ הריטב"א בקידושין (דף ס"ח) ולשיטת רש"י גם מחייבי עשה הוי זונה כמש"כ הרמב"ם בפי' (בה' א"ב שם) דס"ל ג"כ כשיטת רש"י, ועוד דאכתי לא א"ש מש"כ דמשום גרושה נפסלה דאפי' מת אשר נשאת לו ולא גירשה מכ"מ אסורה ליבמה מטעם זונה וצ"ע

בד"ה מי משכחת. ואפילו יש בידו: הוצרך לפרש כן דאי סובר קידושין תופסין בח"ל הוי בידו לעשות, אבל ק"ל היאך אמר ר' ינאי לר' יוחנן דהוי מוקי כן דהרי ר"י גופא אמר בקידושין (דף ס"ב) דיש בידו חשיב כדבר הבא לעולם ותניא כוותי' שם, וי"ל דגם ר' יוחנן לא אמר סברא זו שם רק אחר שקלסו ינאי מה שהוכיח ממתניתן דאין קידושין תופסין ביבמה דמזה ידע ר' יוחנן דס"ל לר"י דאין לפרש טעם המשנה משום דא"א מקנה דבר של"ב דכל שבידו מקרי בא לעולם, אכן מכ"מ קחה היאך קרי לקידושין דבר שבידו הא בקידושין (שם) קאמרינן דקידושין הוי אין בידו משום דאין בידו לקדשה, וי"ל דודאי כל שדעתה עתה להתקדש לו לאחר שיחלוץ לה יבמה אמרינן שמסתמא תשאר בדעתה ולא תתחרט אפילו יקדשה מיד ומקרי יש בידי אבל התם שהיא אשתו ולא שייך עתה שדעתה להיות מקודשת לו בזה שפיר אמרינן דלמא לאחר גירושין שוב לא תרצה להתקדש לו, אכן עדיין יש לפקפק בזה כיון דאי קידושין תופסין ע"כ לא תהי' אקידושין קאי ולאסור קידושין אתי כמש"כ המהרש"ל שהבאתי לעיל בפי' דברי התוספ' ואפילו לגרסת המהרש"א עכ"פ הוי ספק אי לא אתי לאסור קידושין א"כ אכתי היאך מקרי יש בידו אפי' קידושין תופסין מכ"מ הוי בקידושין אז ודאי איסור לפי' המהרש"ל או עכ"פ ספק איסור לפי' המהרש"א ולכן אפילו היא מרוצה להתקדש לו לאחר חליצה דלמא עכשיו קודם חליצה אינה מרוצה שלא לעבור על איסור קידושין דכל היכי שהוא מוזהר היא מוזהרת ולכן לא ידעתי מה דחקו לרש"י לכך לומר דהכא הוי יש בידו שהרי אי הוי אין בידו כפשטות סוגיא דקידושין דלהתקדש לו מקרי אין בידו כש"כ דא"ש טפי לר' יוחנן לשיטתו דס"ל שם דיש בידו מקרי בא לעולם, גם בלא"ה לא ידעתי מי דחקו לרש"י לפרש הך מי משכחת מרגניתא תותי' דר' יוחנן הוי מוקי בטעם חדש שלא הוזכר כאן ולא פירש בפשטות דקאמר לי' דאז היית אומר דר"ע היא וכדאמר ר"ל ג"כ, וראי' לפירוש זה מסוגיא דמכות (כ"א:) דדמי כולה לסוגיא דהכא דקאמר ג"כ ר' ינאי מימרא ור' יוחנן השיב לאו משנתינו היא זו והשיב ר' ינאי אי לא דלאי חספא מי משכחת מרגינתא וקאמר ר"ל אי לאו דקלסך גברא רבא ה"א מתניתן ר"ע היא ושם הפירוש כן דקאמר לי' ר' ינאי לר"י דאי לאו דדלאי לך חספא היית אומר כר"ל כמו שפי' הרמב"ן שם ושם אי אפשר לפרש בענין אחר

שם בתוספ' ד"ה נותן לה ומתוך פי' הקונטרוס משמע: נ"ל דרש"י לשיטתו אזיל ור"ת לשיטתו אזיל דלכאורה קשה אמה שתירצו התוספ' דקמ"ל שכופין אותו ליתן גט כדי שלא יהא חוטא נשכר דמה חטא יש בזה שקדש הא עדיין לא בא עלי' ויכול לחלוץ קודם שיבא עלי' והרי בנתקדשה לבד אפילו באשת איש קרי לעיל (פ"ט) לא עבדא איסורא כש"כ ביבמה שלא יקרא חוטא, אבל י"ל לפי מש"כ התוספ' לעיל (מ"ט:) דשמואל מספקא אי לא תהי' לאסור קדושין הוא דאתי או דלא תפסי קדושין וא"כ כיון דמספיקא צריכה גט א"כ ע"כ דדלמא תהי' לאסור קדושין הוא ושפיר הוי חוטא במה שקדש, ולפ"ז מה שמחלק ר"ת בין נשאת לקידש היינו משום דבניסת איכא ודאי איסור ובקדש ליכא אלא ספק איסור

ובזה א"ש מה שהקשה המהרש"א על ר"ח דס"ל דאפילו בקדש קנסינן מ"ש מא"א שקדש, ולפ"ז א"ש דס"ל ג"כ הכי כר"ת דבקידש איכא ספק איסור רק דהחילוק בין ספק איסור לוודאי איסור לא ס"ל רק דבספק ג"כ קנסינן משא"כ בא"א דליכא איסור כלל בקדושין, אכן כל זה לר"ת לשיטתו לעיל דס"ל דגם אי לתפיסת קדושין הוא דאתי מכ"מ איכא לאו לשמואל אבל לרש"י שפי' לעיל דלא כר"ת ע"ש א"כ לדידי' ליכא לאו בקדושין רק דתהי' אורחי' דקרא הוא וכמו שכתבתי לעיל לכן לא יכול לפרש הכא כפי' ר"ת דיקשה קושית התוספ' דהשתא נמי מאי קמ"ל דלא שייך כתירוצם דקמ"ל שכופין ליתן גט דמ"ט כופין הא ליכא חוטא בזה ולכן ע"כ פי' דבנשאת איירי וא"ש רש"י שיטתו ור"ת לשיטתו

דף צ"ג ע"א בגמרא יותר מן הראוי לו: ק"ק היאך מקשה כן על ר"ל כיון דמשיב ר"ל לר' יוחנן כן והא ר"י ס"ל בקידושין (דף ס"ב) דכל שיש בידו לעשות מקרי דבר שבא לעולם ורק מה שתלוי בדעת אחר כגון גירות שחרור וגירושין וכדומה מקרי אין בידו לעשות והרי הכא יש בידה לעשות מלאכה בלא דעת אחר, וי"ל דכל שאין בידו לעשות מיד בלי איחור מקרי ג"כ אין בידו לעשות כנראה מפי' רש"י שם שכתב שבידו לתלוש ולהפריש מיד עכ"ל והרי הכא אין בידה לעשות מיד אותה מלאכה שהקדישה שהרי המלאכה ראשונה שעושה היא לבעל שמשועבדת לו וכמו שאמר באמת ר"ע שמא תעדיף והרי העדפה א"א לה לעשות קודם העיקר ולכן מקרי אין בידה ולא דמי למה שכתבו התוספ' לקמן (ד"ה מייתי) דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק דשם היינו טעמא דא"כ נתת דבריך לשיעורים ולא ידענו כמה מקרי קרוב וכמה רחוק ועוד דשם אין מעוכב ע"י מעשה אבל הכא מעוכבת מעשה בנתים ולכן מקרי אין בידה לעשות עכשיו

שם עשר מפירי דביתי': ראיתי קושיא בשם הגאון ר"ע אייגר ז"ל לפי מה דקאמר רנב"י להוכיח מזה דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ מאי קמבעי לי' בנדרים (ל"ו:) בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת חבירו או לא תפשוט מהא דרנב"י דצריך דעת דאי א"ל דעת למה חשיב דבר שלב"ל הרי יכול לתרום על של חבירו וא"כ ה"ל דבר שב"ל והניח בצ"ע, אכן לענ"ד קשיא יותר דהרי הסברא דצריך דעת קאמרינן בנדרים (שם) משום דמצו' דידי' היא וניחא לי' למעבדי' והרי ע"כ הכא האריס הי' רגיל להביא לר' ינאי בטבלו דאל"כ למה חשש