ערוך לנר יבמות כה

ר"נ או ר"י הוא או כוותייהו ס"ל אלמא דגם הם ס"ל הך דרשה דמושבותיכם ושפיר הקשו התוספת מנ"ל בא"ד. חנק וסייף תדחה שבת הא דלא נקטו סקילה ג"כ י"ל דגם בסקילה הוי הכשר מצוה כגון שהפיל אבן עליו ועשה בו חבלה אך לא כדי מיתה א"כ בחבורה זו הוי חלול שבת ומצות סקילה ליכא דהא היא לא הוי רק ברגימה בכדי מיתה כדאמרי' בסנהדרין (דף מ"ה) אכן בתוספת הרא"ש מקשה באמת אסקילה ג"כ, ונראה דזה תלי בשני תירוצי התוספת אי סוגיא דהכא כר' יהודה אתיא או כר"ש דדוקא להך תירוצא דכר"ש אתיא שייך מה שכתבנו דמסקילה ל"ק דדלמא יעשה חבורה שלא כדי מיתה ואף דמקלקל הוא הרי ס"ל לר"ש דגם מקלקל בחבורה חייב אבל להך תירוצא דהסוגיא דהכא דוקא אליב' דר' יהודה אתי א"כ ממנ"פ קשיא דגם סקילה ידחה שבא דאם הפיל אבן ולא המית דליכא תקון גברא א"כ הוי מקלקל וליכא חלול שבת דהרי הוא ס"ל מקלקל בחבורה פטור, ולכן י"ל דהרא"ש הקשה קושיתו אליבא דתי' דכר"י אזלא אבל התוספת רלו להקשות גם להך תירוצא דכר"ש אזלא ולכן לא הקשו מסקילה

בא"ד. תדחה שבת מטעם מה לי חומרא רבה: א"ל דהא השתא דכתיב עלי' אדרבא נילף מעליה רלא דחי, די"ל דא"ה דילפי' מעליה נגד הסברא דמה לי חומרא רבא א"כ לא תבערו ל"ל נילף ג"כ מעליה דלא דחי אע"כ מדאצטריך לא תבערו גלי קרא דלא נילף מעליה דא"ל דאי לא הוי כתיב לא תבערו הוי מוקמינן עליה להתירא וכמש"כ התוספ' לעיל דז"א דהא להתירא לא הוי מצרכינן כיון דהשתא נקטינן הסברא דמה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא

בא"ד. והכא באי אפשר לעשות הפתילה: לכאורה קשה דא"כ גם לכבוד או"א איך קרי לעיל הכשר מצוה הא וזה שצוה לו אביו היום אי אפשר לעשות מע"ש, וע"כ צ"ל כיון דהדבר מצד עצמותו היה אפשר לעשות מע"ש שהרי אם היה מביא מאתמול מה שצוה לו אביו בשבת להביא לא היה צריך לאחר בשבת אף דעתה לא הביא מ"מ נקרא הכשר מצוה כמו גבי איזמל דמילה שאף רעתה אין לו איזמל מ"מ כיון שהיה יכול להביא מאתמול מקרי הכשר מצוה ולא דמי למילה גופא ובכל ענין אין לעשות מאתמול ולכן מה בכך דלא היו כעת יכולים לעשות הפתילה מאתמול כיון דעכ"פ מצר עצמותו אפשר לעשות מאתמול שפיר מקרי הכשר מצוה דלא דחי שבת, ולכן נראה דהנוסחא הנכונה היא כמו שכתוב בתוספת הרא"ש והכא אי אפשר לעשות הפתילה דהשתא משמע דבכל ענין לא יכול לעשות מאתמול, אכן לפ"ז קשה אמה שהקשו התוספת בשבת (דף ק"ו) על רש"י דהיכא דתקן הפתילה מאתמול תדחה שריפת בת כהן שבת ע"ש, דהא לפי מה שכתבו הכא זה אי אפשר, ואין לומר דכוונתם שם אם בשל הפתילה סמוך לשבת ומיד בכניסת שבת ידונו ובזה אפשר, דזה אינו דלא בלבד שלשון מאתמול שכתבו שם לא משמע כן אלא דזה בלא"ה אינו דהא אין דנין דיני נפשות בלילה כדאמרינן בסנהדרין (דף ל"ה) וצ"ע

בד"ה לא ר' יוסי. ואו אינו דקאמר: ק"ק דשאר הברייתא איך קמפרש לה אליבא דר' יוסי דקאמר והומת בין בחול בין בשבת הרי והומת במיתה סקילה איירי דסמוך ליה ותלית והנסקלין דוקא נתלין והרי סקילה שתדחה שבת לא ס"ד בלל דאין משה רואה ל"ת שיב"כ רק הבערה דבלאו היא וכן יקשה אי ר"י היא מה דקאמר בברייתא ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ מיתת ב"ד דהא מחלליה מות יומת באבות מלאכות דבמיתה הן כתוב והרי לא רצה לומר דהותר רק הבערה דבלאו ומי דחקו לומר דבשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד איירי הא אפשר דגם במיתת ב"ד איירי ובאותן שהן אבות מלאכות

ונלענ"ד ע"פ מה שכתבתי לעיל שיטת רש"י דתקין גברא לא חשיב תקון ושמה שהקשו התוספת עליו דא"כ שאר חייבי מיתות מנ"ל דלא דחו שבת מתורץ במה שמסיים המכילתא דילפי' מהבערה, ולפ"ז י"ל דלפי התירוץ דר' יוסי היא פי' הברייתא הוא כן, והומת בין בחול בין בשבת דבכל מיתות כ"ד ע' דוחה ל"ת ולכן מחלליה מות יומת חוץ ממיתות ב"ד או אינו אפי' מיתות ב"ד משום דאין ע' דוחה ל"ת שיב"כ ותקון גברא חשיב תקון או אינו אלא אפילו בשבת דמקלקל הוא ולא נחשב תקון גברא תקון הלמוד לומר לא תבערו. וא"כ עכ"פ ידענו דשריפה לא דחי שבת ובה מצרכינן קרא דהו"א רדחי משום דהבערה לאו בעלמא אף דבה ודאי יש תקין שהרי מתקן הפתילה, אכן לפ"ז אכתי שאר מיתות ב"ד מנ"ל דבם ליכא תקון לפי מה דמסקינן השתא דתקון גברא לא חשיב תקין לזה סיים המכילתא דילפינן מהבערה גם שאר מיתות ב"ד, ומתורצת שפיר הברייתא לפי הך תירוץ דר' יוסי היא ג"כ, ומתורץ ג"כ על פו זה מה שהעירו התוספ' ומאי אז אינו דקאמר ולכן מזה ג"כ ראי' לשיטת רש"י והרמב"ם הנ"ל

דף ז' ע"א בגמרא. לאו ל"ת חמור מיני': מה דפשיטא לי' דל"ת חמיר מעשה פירש רש"י משום דלוקין על ל"ת ואין לוקין על ע', אך ק"ק לפי מה שכתב המהרש"א בסנהדרין (דף ס"ד) ע"פ טעם הסמ"ג במולך דמה דאמרינן אין עונשין מן הדין היינו כיון דחמור היא דלמא לא סגי ליה בעונש הקל ע"ש, א"כ מה ראיה דע' קיל משום דאין לוקין עליה דלמא משום דחמור צא סגיא ליה במלקות, ואולי י"ל דקולא דע' נגד ל"ת הוא דעבירת ע' היא בשב ואל תעשה ועבירת הלאו בקום וע' ומעשה חמיר יותר, א"נ י"ל דמוכת דל"ת חמיר מע' מד' חלוקי כפרה שמנה ר"י ביומא (דף פ"ו) שהרי עבירת עשה תשובה מכפרת ועבירת ל"ת תשובה תולה לבד עד שיבא יוה"כ ויכפר

שם דתניא דבר שהי' בכלל. התוספ' הרא"ש הקשה בשם הקדוש שבדרום שאין דבר שבכלל זה דומה לבשאר מקומות כיון דהכא לא צריך לגופי' כלל ולא בא רק ללמד על אחרינא ע"ש, גם בבר העירו על זה התוספ' במנחות לדף נ"ה) ע"ש, אכן באמת מצינו גם דבר שהי' בכלל בה"ג בסנהדרין (דף ס') דאמרינן זביחה בכלל הי' ויצא ללמד על הכלל ולמעט כל עבודות שאינן עבודת פנים ושם זביחה ג"כ לא צריך אלגופא דבכלל סתם עבודה היא וכן מצינו ג"כ דבר שהי' בכלל כמו הכא בתמורה (דף י"ג) דקאמר ר"ש והרי מעשר בכלל הי' ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ואף ששם לא הוזכר לשון דבר שהי' בכלל מכ"מ הענין הוא כן, והי' נלענ"ד לזמר שאדרבא עיקר המדה היא כן ללמד על אחרים דוקא היכי שאין צריך לגופי' דבמקום דצריך לגופי' מנא לן ללמד על הכלל, וכן משמע גם לשון הברייתא דר' ישמעאל דקאמר לא ללמד על עצמו יצא ולא קאמר לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד גם על הכלל כלו יצא משמע דלא דרשינן מדה זו אלא היכא שאין צריך לגופי', ומה שהביא הרא"ש ראי' מהא דעריות דהכא דצריך לגופא ואעפ"כ חשיב דבר שהי' בכלל, על זה יש להשיב דהא באמת הקשה על זה שזה יצא נידון בדבר החדש ובכלל זה היינו הך דצריך לגופא, גם לא יקשה על זה ממה דדרשינן פסחים (דף ק"כ) מה שביעי רשות אף ששת ימים וכו' ע"ש, הרי דשם ג"כ צריך אשביעי לגופא דרשוה הוא ואעפ"כ דרשינן אכל הכלל דששת ימים ג"כ, די"ל דשם אי אפשר בענין אחר כיון דכתיב קרא אחרינא שבעת ימים תאכל מצות הרי דכלל יום השביעי עם ששת ימים וכיון דלענין שביעי גלי קרא דרשות הוא ע"כ ה"ה גט לשאר הימים שנכללו בטבעת ימים אבל לעולם בעלמא היכי דמצרכינן לגופא י"ל דלא דרשינן ללמד על כל הכלל

ובזה יתורץ ג"כ מה שקשה לכאורה לפי מש"כ התוספ' הכא בד"ה לפי שיצא דמה דמצורע טעון נסכים לא חשיב דבר החדש ביון שאינו סותר את הכלל, דא"כ נימא ששאר חטאות ג"כ יטענו נסכים דיהי' חטאת מצורע דבר שהי' בכלל שיצא ללמד גם על כל הכלל אע"כ כיון דצריך לגופא לא דרשינן ללמד על הכלל, אך דאי אפשר לומר כן דמלבד מה שהביא הרא"ש בשם הקדוש ראי' מהא דהבערה לחלק יוצאת שגם היכא שצריך לגופי' דרשינן גם על כל הכלל אלא שמוכח ג"כ הכי מהא דדרשינן בסנהדרין (דף ס"ז) אוב וידעוני בכלל הי' ע"ס והדי באוב וידעוני ג"כ צריך אגופא ואעפ"כ דרש נן ללמד גם על כל הכלל דמכשפים, אכן מהא ל"ק כ"כ דכיון דבמכשפה כתיב סתם לא תחי' ולא