ערוך לנר יבמות כד

הוי תיקון רק גבי פתילה אבל נטילת נשמה אף דלתיקון גברא קא מכיון לא חשיב תיקון ולכן לפי פירושו ל"ק קושית התוספ' דכאן דמשום נטילת נשמה ליכא כיון דמקלקל הוא ולא הוי תיקון רק גבי פתילה ובזה לא הוי רק לאו אי הבערה ללאו יצאת ועל זה הקשה המקשן הרי הוי בישול פתילה ג"כ ובישול לכ"ע היא אב מלאכה, אכן התוספ' הקשו הכא שפיר לשיטתם שפרשו בשבת (שם) דהתיקון הוא תקון גברא וא"כ נטילת נשמה הוי תיקון והשתא מדהניחו התוספ' כאן בקושיא מה שמתורץ לשיטת רש"י יש ראי' לכאורה לשיטה זו, אלא שכבר הקשו התוספ' בשבת על שיטת רש"י דבשאר מיתות ב"ד מנ"ל דלא דחי שבת כיון דבדדהו ליכא תיקון, ועוד הקשו מנ"ל דשריפת ב"כ גופא לא דחי שבת היכי דבישל הפתילה מאתמול ומתוך קושיות הללו חלקו עליו

ולענ"ד יש לתרץ שיטת רש"י דהרמב"ם (הל' שבת פ' כ"ד) כתב דאין עונשין בשבת בין מלקות בין מיתה כיון דגלי קרא דלא תבערו דשריפה לא דחי שבת ה"ה שאר עונשין, ולכאורה קשה מנ"ל שלא ילקו ג"כ בשבת דהא במלקות ליכא חלול שבת ודוחק לומר שגם במלקות אפשר לבא לידי חלול שבת אם יצרור הדם מחמת הכאה ונמצא חובל דהא לענין זה הוי דבר שאינו מתכוון וכל נושאי כליו לא הראו מראה מקום לזה, ונ"ל דהרמב"ם הי' מפרש מה לי תקון פתילה דשבת שם כמו שפירש רש"י והי' קשה לו מה שהקשו התוספ' דא"כ בשאר מיתות ב"ד דאמרינן ג"כ דלא דחו שבת מנ"ל, גם הוקשה לו מה שהקשו התוספ' לקמן דנהי דהבערה דבשול פתילה לא דחי שבת משום הכשר שאר מיתות ב"ד מנ"ל דלא דחי שבת שהם מצו' גופא, ולכן סבר הרמב"ם כיון דגלי קרא באחד מן העונשים דלא דחי שבת ה"ה ג"כ בשאר מיתות ב"ד דכל דיני נפשות אתקשו להדדי בהיקשא דמשפט אחד יהי' לכם וכמו שכתבו התוספ' בסנהדרין ודף ב') לחד שיטה דגם למילף דיני ממונות מהדדי ודיני נפשות מהדדי דרשינן היקשא דמשפט א' יהי' לכם ולכן אף דבשאר חייבי מיתות ליכא חלול שבת וכן בשריפה גופא היכא שבישל הפתילה. מאתמול מכ"מ ילפינן להו משריפה שיש בה חלול שבת דלא דחו שבת כן הוכיח הרמב"ם מהגמרא, ובזה מתורצת קושית התוספ' על רש"י, וגם מה שהקשו היאך נילף שאר חייבי מיתות משריפה דאינה רק הכשר מצו' מתורץ שפיר כיון דמהיקשא ילפינן ואין משיבין על ההיקש

שוב ראיתי בפירוש כן במכילתא ששם היא הברייתא שמביא הש"ס הכא משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד וכו' ומסיים שם שריפה בכלל היה ויצאת ללמד מה שריפה שהיא אחת ממיתות ב"ד אינה דוחה את השבת אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת עכ"ל, וזה בפי' כדברי הרמב"ם וכמו שבארנו שיטתו ושיטת רש"י, ומהתימא על התוספ' שכפי הנראה לא ראו המכילתא דלפי דבריהם דחשיבי כל מיתות ב"ד תיקון למה צריך המכילתא לילף שאר מיתות ב"ד משריפה מהיכי תיתי דלידחו שבת כיון דלפי המסקנא אין ע' דותה ל"ת שיב"כ והשתא כיון דמלקות ילפינן ג"כ מחייבי מיתות בגז"ש דרשע רשע כדאמרינן מכות ודף ה') לכן שפיר פסק הרמב"ם דגם מלקות אין דנין בשבת אף שאין בו חיוב מיתה דחלול שבת שהרי גם בשאר חייבי מיתות חוץ משריפה ליכא חלול שבת דמקלקל הוא ואעפ"כ אין דנין אותן בשבת, וא"ש שיטת הרמב"ם ושיטת רש"י, ולקמן עוד אכתוב ראי' לשיטה זו מכח פירוש הברייתא אליבי' הך תירוץ דרבי יוסי הוא, ועיין לקמן שכתבתי דקושיא שניי' שהקשו התוספ' על רש"י דבבשל הפתילה מאתמול תדחה שריפת ב"כ שבת בלא"ה לא קשה דעל פי דברי עצמם זה אי אפשר

בד"ה טעמא. וה"א דדחי לאו דכרת: אין להקשות דנימא אפכא מה לי חומרא רבא מ"ל ח"ז וכשם דאיסור סקילה לא נדחה איסור כרת ג"כ לא נדחה די"ל כיון דכתיב כלאים בציצית דע' דוחה ל"ת א"כ מהכא דייקינן מה לי חומרא רבא מ"ל ח"ז להקל גם בכרת כמו דגלי קרא בל"ת גרידא וממילא הא דכתיב לא תבערו לגופא מצרכינן ולא נילף מיני'

בא"ד. וכל סוגיא זו לא אתי כר"ש: שני תירוצי תוספ' הללו אי סוגיא זו דוקא כר' יהודה אתיא או גם כר"ש, תלי בשני תירוצי התוספ' לקמן ד"ה ומה עבודה שכפי מה שכתבו שם דרק לר' טרפון שייך ק"ו לכאורה יקשה דאכתי לרבנן דר' טרפון קרא דלא תבערו ל"ל אע"כ להורות דבעלמא ע' דוחה ל"ת שיב"כ, ואף דלעיל כתבנו יישוב לזה דהם דורשים קרא דלא תבערו לאברים ופדרים מכ"מ אכתי יקשה להתוספ' לשיטתם דכתבו לעיל דהך דרשה דאברים ופדרים מכם אתי, אבל לפי דברי התוספ' דהכא א"ש די"ל דהם סברו כר"ש ומוקמי קרא להשמיענו דמקלקל בהבערה חייב ור' יהודה דס"ל דמקלקל בהבערה פטור ס"ל כר' טרפון וכל זה לתירוץ ראשון דהתוספ' אבל לתירוץ שני דהכא דגם לר"ש יש ללמוד מלא תבערו איסור הבערת ב"כ ולדייק מיני' דאי למקלקל בהבערה לחוד ה"ל לאשמעינן במקום שאין מצו' צ"ל באמת כתירוץ שני דלקמן דגם לרבנן שייך ק"ו

בא"ד. דלר"ש איצטריך לא תבערו: ק"ק לפ"ז איך דייק רבא בפסחים (דף ה') דר"ע ס"ל הבערה לחלק יצאת דדלמא ס"ל כר"ש ודייק מהבערה דמקלקל בהבערה חייב וא"כ אין להוכיח רק דר"ע לא ס"ל הבערה ללאו יצאת וה"ל למימר הכי וכמו שאמר ג"כ ש"מ לא אמרינן מתוך אבל לא ה"ל להחליט דר"ע ס"ל הבערה לחלק, ויש לומר דזה בלא"ה מוכח כבר דר"ע לא ס"ל כר"ש דאי הבערה אתי למקלקל בהבערה חייב ע"כ מוקי קרא דמושבותיכם לאסור שריפה בשבת וא"כ מאי פריך ר"ע לר' ישמעאל בקידושין (דף ל"ז) הרי שבת שנאמר בו מושבות וכו' ופירש רש"י שם דהיינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם הא צריך מושבות לאסור שריפת מיתת ב"ד אע"כ דר"ע לא ס"ל דקרא למיתת ב"ד אתי וא"כ ע"כ ס"ל דלא כר"ש, ואף שהתוס' הקשו שם על פי' רש"י לענ"ד יש ליישב קושיתם דמה שהקשו דצריך קרא לאתה מבעיר מדורת ביה"מ דהיינו לפי המסקנא לאברים ופדרים זה מתורץ במה שכתבו לעיל דאפילו דרשינן מושבות להבערת ב"כ מכ"מ אתיא דרשה דאברים ופדרים מכח כם והכי נמי אמרינן לר"ע אי אתי מושבות להורות חוצה לארץ דמכ"מ ידענו דרשה דאברים ופדרים מכם, ומה שהקשו התוספ' עוד מסוגיא דשם ממה דקאמר הואיל ובענינא דמועדות כתיב. לענ"ד אדרבא מזה הוכיח רש"י פירושו דאם ר"ע להך מושבות נתכוון למה הוצרך ר' ישמעאל להשיב שבת מק"ו אתיא לימא דהך מושבות לא מיותר דצריך להא דלא צריך קידוש ב"ד אע"כ הוכיח רש"י דר"ע מהך מושבות דגבי לא תבערו הקשה דנדרוש למעט חוצה לארץ ודרשה דאברים ופדרים מכ"מ נדע מכח כם ולכן הוצרך ר' ישמעאל להשיב מק"ו ולכן ע"כ מושבותיכם רגבי לא תבערו לא קאי רק אאברים ופדרים וזה ידע גם סתם גמרא אבל במסקנא הקשה דאכתי הך מושבותיכם דגבי מועדות ל"ל ומשני דה"א דבעי קידוש ב"ד, אכן לפ"ז אכתי יקשה למה לא השיב ר' ישמעאל לשיטתו דצריך הך מושבותיכם דלא תבערו לשריפת ב"כ כיון דס"ל הכא כן אע"כ דידע דר"ע לא דרש לי' הכי וכדמוכח ג"כ מזה גופא ממה דמקשה מהך מושבותיכם דנמעט ח"ל ולכן רצה להשיבו אפילו לפי שיטתך אין סברא למעט שבת בח"ל דמק"ו אתיא וא"כ ע"כ תוקי מושבותיכם לאברים ופדרים לחוד, ולפ"ז הוכיח רבא שפיר דר"ע לא ס"ל כר"ש וכיון דגם הבערה ללאו לית לי' ע"כ ס"ל הבערה לחלק יצאת ומזה ראי' לפי' רש"י בקידושין

בא"ד כיון דאצטריך למקלקל בהבערה: לפ"ז ה"ה דצריך לומר ג"כ אפכא דמ"ד ללאו או לחלק ע"כ לא ס"ל דצריך קרא למקלקל בהבערה וא"כ ע"כ דסבירא להו דבהבערת ב"כ ליכא קלקול רק תיקון דפתילה וכמו דס"ל לר' יהודה דאל"כ הרי לא מיותר קרא דצריך להשמיענו דקלקול בהבערה חייב ומנ"ל לדרוש ללאו או לחלק, ובזה מתורץ מה שהקשתי לעיל ברש"י אמאי דפריך לר' יוסי הרי בשול פתילה היא דדלמא ר' יוסי לא ס"ל כר' יהודה רק כר"ש, ולפ"ז א"ש דא"כ הבערה ללאו יצאת מנ"ל כיון דצריך למקלקל בהבערה דחייב

בא"ד. וא"ת והיכי דרשינן ללאו: לכאורה ע"פ דברינו הנ"ל יש ליישב גם קושיא זו די"ל כיון דלתירץ ראשון דהתוספ' דלקמן הך תנא ס"ל כר"ט אם כן ל"ק לר' נתן ור"י דדלמא הם ס"ל כרבנן דר"ט וליכא ק"ו להתיר ודלמא לא תבערו לבת כהן באמת לית להו ומ"מ ל"ק להו מאי דמקשה תנא דהכא מושבות מה ת"ל דדלמא אתי לדרשא דאברים ופדרים וכמו שכתבנו דהכי ס"ל רבנן דר"ט, אכן ז"א דהא בש"ס הכא בעי למימר דהאי תלמיד