ערוך לנר יבמות רמח

וליישב דעת הריב"ן י"ל דלו הוקשה אפי' ר"י מה שהקשו התוספ' גופא עליו דמאי פריך תבא עליו ברכה דהא מה ששלם לא שוה יותר ממה שאכל, גם הוקשה לו קושית התוס' לקמן (ד"ה אזיל כהן) דלמה לא מדקדק מדשרי תרומה לזרים ולכן פי' דהך שוגג ומזיד לענין אכילה איירי, וממילא מתורצים קושיות אילו כמובן דהא במזיד לא נעשו התשלומין תרומה ומותרים לזרים ול"ק לי' דאמאי אין ת"ת דהא אפילו סובין יכול לשלם די"ל דהוא מפרש כפי' האחד שהביא הרשב"א דמדה במדה משלם ולא ס"ל כפי' התוספ' לקמן דמשלם לפי שוויי' ועיין מש"כ ביישוב קושית התוספ'

ועוד בלא"ה י"ל דלא קשיא לי' קושית התוספ' לקמן דהא בגמרא דפסחים (ל"ב.) רצה להוכיח ממתניתן דאוכל תרומת חמץ דלפי מדה משלם ומתרץ דלעולם לפי דמים משלם ומתניתן ריה"ג היא ורבי נחוניא בן הקנה הוא ע"ש דלפי אוקמתא זו ע"כ אמרינן דרבי נחוניא בה"ק גם במיתה בידי שמים פוטר מתשלומין וא"כ לא שייך זה רק לאביי דס"ל הכי כמש"כ התוספ' לעיל אבל לרבא דס"ל בכתובות (ל':) דמב"ש לא פוטר מתשלומין לרנבה"ק ע"כ לא שייך אוקימתא דפסחים ושפיר מוכח ממתניתן דשם דלפי מדה משלם וכיון דאוקמתא דהכא דחסורי מחסרא שעלי' הקשו התוס' קושייתם הוא רבא ממילא בלא"ה ל"ק קושייתם ול"צ לומר דמשלם לפי דמים אלא לפי מדה ומכ"מ ל"ק לאביי שם די"ל דהוא באמת מפרש שוגג ומזיד כפי' ר"י והריב"ן לא פי' אלא לרבא דאיירינן בי' הכא, ועוד בלא"ה ליכא ראי' מכח קושית התוספ' דהכא לפי שויי' משלם ולא לפי מדה כיון דלפי מה דמסיק בפסחים שם פליגי תנאי אי לפי מדה או לפי דמים משלם א"כ ודאי י"ל דמתניתא ס"ל כמ"ד דלפי מדה משלם וא"ש שיטת הריב"ן, ובלא"ה ג"כ יש ליישב קושית התוספ' על הריב"ן די"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם (בפ"ו מהל' תרומות) דגם תשלומי תרומה שאכל מזיד צריכים להיות דבר שראוי להיות קדוש רק שהתשלומין אינן נעשין תרומה כמו באכל שוגג ולכן ה"א דבמזיד אין תשלומיו תשלומין דצריך לשלם דבר הראוי להיות קדש, ואדרבא בזה א"ש מה שהקשה המשנה למלך (שם) על הרמב"ם מנ"ל כן והשתא י"ל דמפרש כפי' הריב"ן ולכן שפיר מסוגיא דהכא מוכח כן דאל"כ יקשה אמאי באכל במזיד אין תשלומיו תשלומין

בד"ה חסורי. וא"ת אי: במהרש"א הקשה דארישא דאכל תרומה טמאה נמי ה"ל להקשות, ולא זכיתי להבין קושיתו בזה דהא לפי מה דס"ד התוספ' בקושיתם לא משלם לפי דמים כלל רק מדה במדה וכמו שסבר הרשב"א באמת לחד פי' וא"כ ודאי ל"ק מרישא דשילם חולין טמאים דקאמר היינו אותו מדה שאכל מתרומה טמאה וא"כ לא מפסיד מידי גם אי התשלומין נעשין תרומה טמאה, וכפי הנראה הטעה למהרש"א מש"כ התוספ' אי לפי דמים משלם דמשמע דפשיטא להו דהכא משלם לפי הדמים ולא לפי המדה, אכן בעיון מעט בדברי התוספ' אי אפשר לפרש כלל דאהכא קאי דא"כ לא מקשו מידי דהא היינו תירוצם אלא קאי משום דבפסחים קמבעי לי' בש"ס אי הדין שצריך לשלם לפי מדה או לפי דמים ולכן ודאי אי הדין דלפי המדה משלם לא משגחינן כלל בהדמים וא"כ ל"ק הכא מידי אבל אי הדין דצריך לשלם לפי דמים ומשמעות הלשון דהכא משמע דמשלם המדה מחולין טמאים שאכל לכן הקשו ותרצו באמת דגם הכא לפי דמים קאמר

בד"ה אזיל כהן. דמה פשע כהן: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה דהא לפי תירוצם הראשון דהדרא תרומה למרייהו ודאי צריך לשלם לכהן חולין טהורין תחתיהן וא"כ מה מפסיד ע"י הפקר אדרבא ירויח שמשלם טהורין תחת טמאין, ולפענ"ד י"ל דהכא ודאי חוב הוא לו ההפקר אף שמשלם אחרים תחתיהן דהא עי"ז בטלו הקידושין ומפסיד אשתו ובודאי לא ניחא לי'

בד"ה והא הכא. וחדא מדרבנן: ביישוב קושיא זו י"ל לפענ"ד דלכאורה י"ל אהא דקאמר הכא והא מדאורייתא ארצויי מרצי שהרי בפסחים (ט"ז:) פריך לרב דאמר משקי בי' מטבחייא דכן מהנך ברייתות דקתני דציץ מרצה על הדם אלמא דדם מקבל טומאה ומשני דהך טומאה אינה רק מדרבנן וא"כ איך קאמר הכא דמדאורייתא מרצי הא מדאורייתא לית לי' טומאה כלל, אכן י"ל דרב חסדא דרצה לדייק מזה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ונקט הך לישנא דמדאורייתא ארצויי מרצי ס"ל כשמואל בפסחים שם דס"ל דלדם יש טומאה מן התורה אכן פסקינן כרב דהלכתא כוותי' לגבי שמואל וא"כ פשיטא דהני אמוראי בתראי רבינא ורב אשי במנחות שם ס"ל כוותי' ולכן לא יוכלו לתרץ הא מדאורייתא והא מדרבנן דהא אדאורייתא דם לא מקבל טומאה כלל וע"כ תרווייהו מדרבנן קאמר והוצרכו לחלק בין שוגג ומזיד דחדא ברייתא ודאידך ברייתא אבל ר"ח דהכא דס"ל כשמואל לא הוצרך לדחוק בכך אלא מתרץ בקיצור דחדא ברייתא איירי מדאורייתא וחדא מדרבנן, וא"ל לפי מה שכתבו התוספ' שם דהוי מצי למימר דס"ל טומאת משקים דאורייתא וטומאת דם מדאורייתא קאמר אכתי הוי מצי למימר הא דאוריית' הא דרבנן די"ל שכבר כתב הפני יהושע שם דלפי מה דמסיק רב פפא (דף י"ז) דגם למ"ד ט"מ דאורייתא מכ"מ משקים דבי מטבחיא דכן ליכא למימר לפי המסקנא הכי ע"ש

בד"ה בין ביחיד. לא בעי ציץ לרצויי': ק"ק דהא ביומא (ז'.) רצה לדייק מהך ברייתא דטומאה דחויה בצבור ותירץ דלעולם דהותרה ומה דקתני הציץ מרצה איחיד קאמר א"נ בהנך ק"צ דלא קבע להם זמן וזה נגד התוספ' דהכא, וי"ל דהתוספ' סברו דהש"ס לא נדחק בכך רק בתחלה דס"ד דכ"ע אית להו טומאה הותרה אבל לבתר דאסיק דפליגי תנאי בהכי לא מדחקינן בכך אלא אמרינן דברייתא אתיא כמ"ד טומאה דחויי', וא"ע ראיתי שגם המהרש"א שם ביומא כתב כן, אכן ק"ל אתוספ' מנחות (דף כ"ה) דדעתם שם מדלא פריך ר"ח מסיפא דברייתא גופא דס"ל דאפילו קתני לשון מרצה מכ"מ י"ל דטומאה הותרה בצבור ס"ל וזה לכאורה נגד סוגיא דיומא הנ"ל, וי"ל דהתוספ' לא כתבו רק דאי לא הוי מייתי דציץ מרצה אז הוי דחקינן דמרצה היינו דהותרה בצבור ועל כן ע"כ הוצרך להביא הברייתא דציץ מרצה אבל ביומא קאי על פי המסקנא דידעינן הברייתא דציץ מרצה ולכן פשיטא לי' דמה דקתני הורצה היינו ע"י ציץ

ע"ב בגמרא בעי לאותבך ערל והזאה: ק"ק כיון דר"ח ידע להקשות מהנך למה פריך מתחלה מהא דתרומה והא דציץ שהם ברייתות ושבק הנך שהם משניות שלימות, וי"ל דמהנך אין ראי' לרב חסדא כיון דהנך גזרו רבנן שלא יבא לידי איסור חמור דאורייתא א"כ י"ל דבזה שפיר עקרו דבר חן התורה, ועיין בראב"ד (פ"ז מהל' קרבן פסח) שכתב ג"כ כהך סברא דלכך בערל והזאה העמידו דבריהם במקום כרת משום שהחשש הוא שיבא לידי א"כ אבל בהך דר"ח דקאמר שעקרו רבנן דבר מן התורה משום דלמא פשע שלא יפריש שני' זה לא דמי להנך דהא גם אי לא יפריש שניי' ליכא איסור דאורייתא דמדאורייתא תרומה הראשונה תרומה ולכן בתחלה הביא ראי' מהך דממזר דהוי ג"כ הכי דלא משום גזירה דלמא אתי לידי איסור דאורייתא תקנו שיהא ממזר אלא משום קנס אלמא דעקרו רבנן דבר מן התורה להעמיד תקנתם וכן פריך משילם חולין טמאים דג"כ לא יבא לידי איסור דאורייתא אם שילם טמא וכן גבי ציץ ליכא איסור דאורייתא רק להעמיד קנס דדהו תקנו לעקור דבר מן התורה ולכן בתחלה הביא ר"ח מהנך ומה דקאמר בעי לאותובך לא להביא ראי' לדבריו קאמר אלא שרצה להקשות לרבה דקאמר סתמא דאין ב"ד יכולים לעקור מן התורה דמשמע דבכל ענין לא אפילו אם תקנו משום גזירה שלא יבא לידי איסור דאורייתא

עוד י"ל ביישוב קושיא זו דהנה רש"י פי' א"ל ר"ח לרבה, אכן לכאורה מסוגין לא משמע הכי דהא לעיל קאמר שלח לי' ר"ח לרבה ביד רב אחא ב"ר הונא א"כ משמע דכל הנך קושיות מסר ביד רב אחא להקשות לרבה א"כ מאי דקאמר א"ל שוא"ת שאני היינו רבה לרב אחא ומה דקאמר שוב א"ל בעי לאותבך ערל והזאה היינו רב אחא לרבה, ולפ"ז י"ל דודאי רב חסדא ידע שיש לחלק בין קום וע' לשוא"ת ולכן לא מסר ביד רב אחא רק ברייתות שקשה מקום וע' רק רב אתא לא הבין זה ובתחלה רצה להקשות בשליחות רבו ואח"כ רצה להקשות מעצמו הנך קושיות מערל והזאה ואינך אכן אחר שהקשה קושית ר"ח מציץ דמביא חולין לעזרה דהיינו בקום וע' ותי' רבה דבעליה