ערוך לנר יבמות רמא

דף פ"ז ע"א במתניתן תאכל במעשר: גם משנה זו ע"כ כר"מ אתיא דמ"ר אסור לזרים, ועיין בכס"מ ובמשנה למלך (ריש הל' מעשר) שכתבו טעמים למה פסק הרמב"ם דמ"ר מותר לזרים דלא כסתם מתניתן, ולענ"ד נראה דהרמב"ם פסק כסתמא אחרינא דע"כ לא ס"ל כר"מ דהיינו סתם מתניתן דדמאי (פ"ה משנה א') ושם (פ"ז משנה א' ב' ג') דע"כ כולהו ס"ל דמעשר ראשון מותר לזר לאכלו וכן מוכח מסתם גמרא דסוטה (מ"ח.) שהביא שם ברייתא דמ"ר ומ"ע אומר ללוי ולעני הבא ראי' מכלל דמותר לזר לאכלו, ועיין בתוספ' י"ט (ריש דמאי) שרצה לומר דלכך לא מפרש מ"ר דהוי איסור לאו ובתוספ' חדשים שם רצה לומר אפילו לאחר שהפרישו מותר מטעם זה אפילו לר"מ, ובמכ"ה לא ראו סוגיא דסוטה ומש"כ רש"י שם וכ"כ גם התוספ' יומא (דף כ"ו) ע"ש:

שם מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה: ק"ק מ"ש רישא דיש לה ג"כ בן מישראל ומכהן ואמרינן דלא תאכל בתרומה, וי"ל דיש לחלק בתרי גווני דברישא שהיא בת ישראל דלא אוכלת רק משום בנה אמרינן מאי חזית דסמוך אבנה מכהן סמיך אבנה מישראל ותשאר בהכשירה אבל בסיפא שהיא בת כהן דאוכלת מצד אבי' רק דנפסלה ע"י בן מישראל כשיש לה בן מכהן ג"כ בזה אמרינן איפכא מאי חזית דסמוך אבן מישראל סמיך אבן מכהן ותשאר בהכשירה, ועוד יש לחלק דברישא שנשאת בתחלה לכהן ואח"כ לישראל אמרינן דלא תאכל ע"י בנה מישראל כיון שכבר פסקה מלאכול ע"י בעלה אבל בסיפא דנשאת בתחלה לישראל ואח"כ לכהן שאכלה בשביל בעלה שוב אוכלת ג"כ בשביל בנה, ויש נפקותא בזה לדינא דלחילוק הראשון ב"כ שנשאת לכהן ויש לה בן ממנו ואח"כ נשאת לישראל ויש לה בן אוכלת והא דנקט נשאת לישראל תחלה דרצה לנקוט סיפא דומיא דרישא ולחילוק ב' אינה אוכלת וכן בת ישראל שנשאת לישראל ואח"כ לכהן ויש לה משניהם לחילוק ב' אוכלת והא דנקט ב"כ דוקא משום דרצה למיתני סיפא דומיא דרישא ולחילוק ראשון אינה אוכלת, שוב ראיתי ברמב"ם (פ"ו מהל' תרומות הל' י"ט) שכתב כחילוק ב' ולא ידעתי מניין לו כן הא י"ל דטעמא דמתניתן בסיפא משום דב"כ היא ואין חילוק בין נשאת לכהן ראשון לנשאת אחרון, ואפשר לומר דטעם דהרמב"ם דמקרא מוכח כן דכתיב וזרע אין לה ושבה אל בית אביה והשתא אי ס"ד כחילוק הראשון הרי משכחת לפעמים דאפילו יש לה זרע מישראל אוכלת כגון שיש לה זרע מישראל ומכהן אבל לחילוק ב' א"ש דבכה"ג אינה אוכלת ואין לומר הא אכתי גם להרמב"ם משכחת דאוכלת בשיש לה בן מישראל כגון שנשאת לכהן לבסוף דז"א דקרא ודאי איירי בשנשאת לישראל לבסוף דהא כתיב כי תהי' אלמנה וגרושה משמע דבעודה תחתיו לא אכלה והיינו ע"כ בזה

שם בגמרא במורם מן הקדשים לא תאכל: הרמב"ם (בפ"ו מהלכות תרומות) הביא דרשה זו ולכאורה צריך טעם למה פסק כרבינא בר שילא כיון דאמוראי בתראי פליגי עלי' ולכאורה יש נפקותא לענין דינא בינייהו דלטעם רבינא בר שילא לקי באוכלת חזה ושוק כיון דאיכא לאו ולשאר אמוראי לא לקי דלכולהו לא הוי רק ע', גם י"ל דשם (הל' ט') הביא ג"כ דרשה דמלחם אבי' מלחם ולא כל לחם ותרתי ל"ל. נ"ל דלהרמב"ם הוקשה קושית התוספ' לקמן (בד"ה התם דלרבינא בר שילא מנ"ל דבחוזרת דוקא איירי גם מה שהקשו עוד שם למאן דיליף מלחם ולא בשר לגבי בנה נמי כתיב, גם היקשה נו מה שכבר הקשתי במ"א דלמ"ד מלחם ולא בשר גם בתרומת תירוש ויצהר לא תאכל ואפכא בהרמת לחמי תודה תאכל, גם י"ל דהוקשה לו מה שהקשתי לעיל (ס"ח:) מאי מקשה שם מרבינא בר שילא לר"י אמר רב דלמא הוא ס"ל כחד מאידך דרשות לכן ס"ל להרמב"ם מדפשט להגמרא להקשות מרבינא בר שילא לעיל (שם) ודאי ס"ל דע"כ כ"ע אית להו דרשא דידי' דכן מוכח דאל"כ יקשה לאידך אמוראי האי יתורא דבתרומת דחשיב לי' הש"ס שם ליתורא מאי עבדי להו אע"כ דגם הם ס"ל דרשא דידי' וילפי מיני' מלקות לאוכלת חזה ושוק, רק דלכאורה קשה לרבינא בר שילא מנ"ל דיתורא דבתרומת הקדשים קאי אבת כהן החוזרת דוקא דלמא קאי אחוזרת בשביל בנה כקושית התוספ' ורש"י כבר נדחק בזה וכתב דמסתמא אחוזרת דסמיך לי' קאי וזה לא מתורץ בזה כאשר נזכור לקמן, אכן י"ל דאמוראי רצו ליתן טעם כל אחד דבב"כ החוזרת גופא רמיז קרא דאינה אוכלת בכל דבר ולכן מסתמא אמרינן דקרא דבתרומת הקדשים לענין ב"כ החוזרת איירי אבל מדרשא דדהו לחוד ודאי לא הוי ממעטינן חזה ושוק דלפעמים אורחי' דקרא למיכתב כך גם אתך דדרש רבא לא חשב יתורא דבפרשת קרח כתיב כמה פעמים אתך דלא שייך למידרש כן אע"כ דכולהו כרבינא ב"ש אית להו, ובהכי מתורצים כל קושיות הנ"ל וגם שיטת הרמב"ם א"ש

שם גבו' קא זכי: הכי אמרינן גם בקידושין (נ"ב:) דמטעם זה המקדש בחלקו בין ק"ק בין קק"ל אינה מקודשת ע"ש

שם והלא דין הוא: ק"ק מאי ק"ל דלמא צריך כנעורי' למלקות שתלקה כשאכלה מעוברת דאי מק"ו אין מזהירין מן הדין וא"ל דאי אתיא מכנעורי' ג"כ אינה לוקה דאין זה רק לאו הבא מכלל ע' דז"א דבזה אמרינן דאהדרי' לאיסורא קמא כמו שכתבו התוספ' בחולין (דף צ"ט) בשם ר"ת ואפילו לשיטת הר"י דאורלינש שם דלא ס"ל כן וכן לפי מה שחלקו התוספ' בביצה (דף י"ב) ג"כ יקשה דהא ברייתא זו נשנית בת"כ וסתם ספרא ר' יהודה ור"י ס"ל דכל היכי דכתב לאמר בתחלת הפרשה כל לאו הבא מכלל ע' חשיב לאו כדאמרינן בפסחים ודף מ"א) והרי הכא כתיב לאמר בהתחלת הפרשה וא"כ אפילו לא נחשוב כנעורי' רק ללאו הבא מכלל ע' ג"כ לוקין לר"י ואכתי מאי פריך והלא דין הוא, וצ"ל דגם אי אמרינן עובר כילוד מק"ו אין זה רק גילוי מלתא דגם מעוברת הוא בכלל לאו וכל זר

שם ברש"י ד"ה עשה עובר כולד. עיין עליו בכל עניינים: א"ל לריש לקיש דס"ל לעיל (ל"ה) דעיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק כמו שכתבו התוספ' שם א"כ איך אמרינן הכא דעובר כולד ופוטר די"ל דהא דאסורה להנשא רק מטעם ספק הוא שמא תפיל אבל לעולם מן הדין חשיב עובר כולד אי ידעינן ודאי דלא תפיל אבל לרבי יוחנן קשה דס"ל שם ובן אין לו והא לית לי' הרי דלא חשיב עובר לכלום והיאך אמרינן הכא דעובר כולד ואף דלחד תירוץ התוספ' שם דוקא בהפילה לבסוף לא חשוב לי' אבל בלא הפילה לא מכ"מ לא חשיב לדידי' עובר כולד רק מטעם ספק שמא לא תפיל וא"כ איך שייך דלא לכתוב כנעורי' ונילף מיבום דכיון דביבום רק מטעם ספק נעשה עובר כילוד א"כ גם לענין תרומה לא הוי ידעינן דעובר כילוד רק מטעם ספק ואז הוי מותר לאכול מדאורייתא למ"ד ספק דאורייתא מן התורה לקולא ושפיר צריך קרא דכנעורי' לאסור ואפילו למ"ד מן התורה לחומרא ג"כ צריך כנעורי' לאוסרה ודאי בתרומה כי היכי דתילקי אם אוכלת, וכן מוכח גם מתוספ' נדה (מ"ד.) דצריך קרא דכנעורי' אפילו ידעינן לאסור מכח ספק וא"כ תקשי' מברייתא זו לר' יוחנן וי"ל דלא חש להקשות כן דבלא"ה אייתי שם ברייתא כריש לקיש, אכן מכ"מ גם לר"ל ק"ל מה פריך ל"ל כנעורי' כיון דלדידי' ג"כ רק מטעם ספק ולחומרא חשיב לי' קרא כולד א"כ אי לאו כנעורי' מהיכי תיתי שאם מעוברת אכלה תרומה שתלקה וצ"ע

שם בתוספ' ד"ה ואימא. דפריך אבל נשואה: בתוספ' הרא"ש הקשה דעל זה לא הי' צריך להביא תנא דבי ר"י דמקרא מלא הוא ונדר אלמנה וגרושה וכן הקשה המהרש"א במ"ב, ולענ"ד י"ל לפי' רש"י דמקרא לחוד לא הוי מוכח כן דדלמא איירי דוקא בלא חזרה לבית אביו כגון שיש לה בנים דגם לענין תרומה אינה חוזרת אבל בחוזרת ה"א כמו שאוכלת תרומה כך חוזרת לעניין נדרים אבל מתנא דבי ר"י פריך שפיר כיון דפסק ואמר מה ח"ל והרי מוצאה מכלל אב ומוקי קרא למסר האב לשלוחי הבעל דאכתי לא נפקה לגמרי מרשות אב וגם אין לה בנים ולכן גם הכא לא צריך קרא לזה

ועוד י"ל דודאי גם לרש"י הוצרך להביא תנא דבר"י דלא נימא דלמא במסר האב לשלוחי הבעל איירי אבל אחר שהביא דרשה זו שפיר י"ל דמתרווייהו קפריך דהיינו דלמא צריך לנשואה ולמען לא נימא דאי מייתי קרא דונדר לחוד דלמא אתי למיסר מייתי תנא דבר"י דשמעינן תרווייהו: