ערוך לנר יבמות רמ

לי' לראב"ע דקרא אף בכהנים איירי משמע דגם קודם קנם קאמר, וי"ל ביישוב שיטת רשב"ם בב"ב דהוקשה לו קושית התוספ' מר"מ ומתרץ ג"כ כתירוצם דר"מ מוקי בתר דקנסינהו ולכן כיון דשם רצה ליתן טעם בין לר"מ בין לרבנן לכן קאמר לרבנן י"ל דס"ל כראב"ע ומוקי אפילו קודם דקנסינהו עזרא אבל לר"מ צ"ל דאיירי בתר דקנסינהו ולכן נקט רשב"ם בתחלה בתר דקנסינהו דהיינו לר"מ ושוב מפרש מה דקאמר הש"ס דס"ל כראב"ע דהיינו לרבנן וזהו מה שנלפענ"ד נכון ביישוב שיטת רש"י

בד"ה מי שיכול. אסור לאכלו נמי בטומאת הגוף: ק"ק הא בביה"ק המעשר נמי טמא והרי בתרומה בכה"ג ליכא איסור טומאת הגוף כדאמרינן חולין (קי"ג) מניין לכהן טמא שאוכל תרומה טמאה שאינו במיתה ואפי' לפמש"כ (ק"א ) בתוספ' שם הרי יכול לאכול מעשר בביה"ק בשקדם המעשר שם דקדם טומאת מעשר ובשהוכשר ובשיש בו כביצה, וי"ל כיון דטעמא דר"מ דאסר לזרים משום דאתקש לתרומה א"כ גם לענין טומאת עצמו אתקש לתרומה ואכתי איכא אסורא משום טומאת עצמו, אכן לפ"ז ק"ק לתירוץ התוספ' מנ"ל לר"מ דהתיר קרא טומאת הגוף דחמיר גבי תרומה שהוא במיתה דלמא לא התיר רק טומאת עצמו שקיל בתרומה שאינו אלא בע', וי"ל דלפי מה שכתבתי לקמן (דף צ') ביישוב שיטת רש"י דכתב שם דאוכל תרומה בטומאת הגוף חייב מיתה אפילו היא טמאה משום דסתם משנה ס"ל כן א"ש די"ל דגם ר"מ ס"ל כן

בד"ה מפני מה. ואיכא למימר דה"ק: דבריהם בזה צריכים ביאור מאי בעו בזה ונ"ל דהכי פירושו מדכתבו בתחלת דבריהם דלא מצינו בהדיא והא לכאורה בקרא זה מפורש כן ולכן כתבו דאיכא למימר בקרא ובאמת אינו לכהנים רק ללוים וקרא דוהי' הכהן בן אהרן לענין תרומה איירי וה"ק משום דבקרא שם כתוב ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלדינו ומעשר אדמתנו ללוים (דהיינו לכהנים וללוים העובדים בביהמ"ק) והם הלוים המעשרים בכל ערי עבודתנו והי' הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים פי' דהלוים שאינם עובדים בביהמ"ק ולוקחים מעשר בשאר הערים עמהם יבואו גם הכהנים לבית הגרנות לקחת תרומה שלהם דמה ששלחו להלשכות לא הי' אלא תרומה להכהנים העובדים ולכן לא מוכח בהדיא מקרא זה דקנסו הלוים

בא"ד. משום דעניים שכיחי בהו כדפרישית: בכתובות הוסיפו התוספ' בשם הר' אלחנן להקשות דבסוף עזרא משמע שהמעשר הי' ללוים דכתיב ואדע כי מתנת הלוים לא נתנה להם ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים ע"ש שהניח בקושיא, ולענ"ד י"ל כיון דמוכח בקדושין (ר"פ עשרה יוחסין) שעלו לוים עם עזרא רק שהיו קצוצי בהונות ולא היו ראוים לשיר כמש"כ רש"י ותוספ' שם וגם בקרא כתיב אחר שהבין עזרא שאין אתו לוים שלח לבבל ובאו אליו ל"ח לוים להיות משוררים ולהם ודאי לא קנסו שלא לטול מעשר רק להם שלחו מעשר ללשכות כדכתיב בקרא הנ"ל ומעשר אדמתנו ללוים ולכן נקט ללוים ולמשוררים דלוים היינו הקצוצי בהונות ובהם איירי קרא דואדע וגו' מדלא שלחו להם לשכות לא הי' להם לאכול וברחו איש לביתו וכן י"ל דגם לבניהם ובני בניהם לא קנסו כל עוד שידעו להתיחס אחר אותן שעלו

ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' בכתובות שם אהנך דגרסו בחר דקנסינהו עזרא ומחקו אין ומפרשים דאחר קנסא גם לר"ע לכהנים דוקא דא"כ היאך מוקמינן בכל הש"ס דקאמרינן ומעשר ראשון ללוי וכן מה שהקשו מר"ג שנתן מ"ר לר' יהושע דהשתא י"ל דכל זה איירי באותן שידעו להתייחס אחר אותן הלוים אבל התם דאיירי להחזיקו לכהן ע"כ דלא ידענו מי הוא ומספיקא קנסינן לי' ולכן ודאי כהן הוא, ומפרק הזרוע ג"כ ל"ק דכמו שמחקו בכתובות תיבת אין גם בפרק הזרוע מחקו דהא שם היא ממש אותה סוגיא, ועיין בתוספ' הרא"ש שהקשה היאך רצה להוכיח מהך קרא דקנסינהו עזרא הא מוכח בקרא שהי' ללוים מעשר ובדברינו מתורץ זה כמובן

בד"ה מר. דהוי לכהן ולא ללוי: עיון ברמב"ם (פ"א מהל' מעשר) שכתב דעזרא קנס הלוים בזמנו שלא לתן להם מעשר רק לכהנים והקשה הכס"מ דמשמע דעזרא לא קנס אלא בזמנו והרי בכתובות משמע דגם אח"כ היו לכהנים ותירץ דעזרא תקן שלא לתן להם מעשר רק לכהנים ו"ה לא הי' רק בזמנו אבל אח"כ הי' רשות לתן בין לכהנים בין ללוים והביא ראי' ממה שכתב דבזמן שהיו נותנים מעשר לכהנים לא היו מתודים, ולפענ"ד יש בזה ראי' לסתור דהא יוחנן כה"ג בטל הוידוי שהי' זמן רב אחר עזרא ועוד דמסוגיא דהכא נראה שהקנס הי' עדיין בזמן ר"ע, וא"ע ראיתי שהבית יוסף הרגיש בעצמו בזה בי"ד (סי' של"א) ותירץ בדוחק, ולפענ"ד מה שכתב הרמב"ם דעזרא קנס בזמנו לא על זמנו קאמר אלא גם על כל זמן בית שני ואפשר גם אח"כ עד שיתבטל התקנה מב"ד שגדול ממנו בחכמה ובמנין אלא משום דהרמב"ם לא רגיל להביא דינים דנהגו כבר ולא נוהגים לעתיד כמו שהשמיט דיני במות ודיני כותים לכן כתב דעזרא תקן בזמנו וגם כתב בזמן שהיו נותנים מעשר להורות שדין זה אינו נוהג לעולם ומה שכתב דעזרא קנס שלא ינתן רק לכהנים אף דמסתמא פסק כר"ע דהילכתא כוותי' מחבירו ולפמש"כ התוספ' לר"ע לאחר קנסא הוי ללוים ג"כ י"ל דס"ל כהגירסא שמחק' התוספ' בכתובות דלאחר קנסא הוי גם לר"ע לכהנים דוקא ומתרץ מה שהקשו התוספ' על גירסא זו כמו שתירצנו לעיל

בא"ד. דאיכא למיחש דלמא אתי למיכלי': ק"ל בתרומות (פ"ט) גבי גדולי תרומה משמע דלא חיישינן כן ע"ש ואף דלענין לקט ושכחה פליגי שם ר"ט ור"ע דלחד פי' שם לר"ט חיישינן הא בסיפא לענין מעשר עני כ"ע מודו דלא חיישינן וע"כ ה"ט דלקט ושכחה שלוקטים העניים לעצמם איכא למיחש שמא יטעו אבל מעשר עני שהבעל הבית נותן להם הוא יזכיר אותם למכרו לכהנים ושלא לאכלו וא"כ גם הכא ליכא למיחש שיזכירו אותם כשיתנו להם מ"ר, ולכאורה י"ל כיון דלא מצינו מ"ד דמעשר ראשון אסור לזרים רק ר"מ כמש"כ התוספ' לעיל ור"ח ס"ל דחיישינן דלמא אתי למיכל מיני' בפסחים (י"א.) גבי חדש ורק גבי חמץ לא גזר משום טעמא דהוא עצמו מחזיר עליו לשורפו, אכן בלא"ה יש לחלק ג"כ דלכתחלה לא עבדינן תקנתא בדבר דאתי לידי תקלה אבל התם גבי גדולי תרומה לא רצו משום גזירה להפסיד לעניי ישראל מה שיש להם מן הדין, א"נ יש לחלק דדוקא גבי גידולי תרומה לא גזרינן דג"ת אינו רק מדרבנן מי"ח דבר שגזרו ב"ב אבל מ"ר לר"מ דאסור מן התורה שפיר גזרינן

בד"ה ומבני לוי. וקרא נמי ויקומו ראשי האבות: לא זכיתי להבין מאי קשיא להו דהא מקרא נראה שפסוק זה כתוב כשעלו בימי כורש ראשון שהי' י"ח שנה קודם עליית עזרא כמבואר בפי' רש"י ריש עזרא ובר"ה ודף ג') וא"ל דקשיא להו דהא עכ"פ היו שם ולמה קנסו אותן הא זה גם בתירוצם לא מתורץ למה קנסו לקצוצי בהונות להם ולזרעם אע"כ דבאמת לא קנסו אותם וכמש"כ לעיל לחד גירסא או דמשום לא פלוג קנסו הכל, גם א"ל דקושיתם הי' הא היו שם לויים ואיך שלח עזרא להיות לו משוררים דגם זה לא מתרצים במה שכתבו שעלו עמו, גם המהר"ם תמה אך ס"ד דהם חיו זמן רב כ"כ אף שלענ"ד אין זה קושיא דהא כתיב (עזרא) ורבי' מהכהנים והלוים אשר ראו את בית הראשון הרי שחיו אבל בלא"ה נלענ"ד דאותן הלוים שעלו בימי כורש ראשון כשראו שנכתב שטנה בימי אחשורוש על בנין הבית שבו לבבל ולא עלו עם עזרא ולכך קנסום ומה שהקשו מהא דתנן עלו מבבל וקחשיב לוים י"ל דהם הל"ח לוים שבאו אליו אחר ששלח אחריהם וכנ"ל, אכן אכתי לא מתורץ דהא בקידושין (ס"ט:) כשמביא ראי' דסליקו מביא קרא דוישבו הכהנים והלוים שהי' בימי כורש ראשון, גם קשה מלבד הנ"ל על רש"י ותוספ' איך אפשר שלא היו שם לויים ראויים לשיר שהיו קצוצי בהונות דהא כתיב (עזרא ג' י') והלויים בני אסף במצלתים ובשלמא לפי מה שכתבתי שחזרו א"ש אבל לרש"י ותוספת קשה, אכן גם לפי מה שכתבתי קשה מסוגיא דקידושין שהבאתי, ועוד יש לתמו' דיש סתירה בפסוקים דאיך אפשר שלא עלו עם עזרא הא כתיב (שם ז) ויעלו מן בני ישראל והכהנים והלויים וזה הי' עם עזרא אכן זה כבר תירץ המפרש שם שהיו אלו ששלח אחריהם אח"כ אבל אכתי קשה כנ"ל, ולכן ולענ"ד דודאי היו שם לויים ומשוררים כדכתיב במקרא אבל אחרי שלא עלו עם עזרא ראה שלא יספיקו אילו להיות משרתים ושלח אחר אחרים להיות לו כדי סיפוק: