עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ערוך לנר יבמות

ערוך לנר יבמות רמב

Aruch La-Ner (Yevamot) 242 · ערוך לנר יבמות · free full Hebrew text

Open in the reader →

בד"ה אלמנה. תימא דאצטריך מה שי"ל ביישוב קושיא זו כתבתי לעיל (ס"ח:) ע"ש

בד"ה היאך. ונדרים נמי גמרינן מהתם: ק"ל דא"כ גם לענין חנק איכא למיגמר מנדרים ול"ל קרא דלזנות בית אבי' כיון דהכא גלי קרא דאפילו בנתארמלה יצאת מרשות האב לגמרי כש"כ בלא נתארמלה, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' בכתובות (דף ח"ט ד"ה ואימא) דאצטריך תרי קראי חד לנכנסה לחופה ולא נבעלה וחד למסר האב לש"ב ע"ש

בד"ה התם. מאי משמע דההיא בחוזרת לבית אבי' מיירי: במה שכתב רש"י דלכך מוקי בתרומת הקדשים אחוזרת דוקא משום דאדסמיך לי' קאי לא מתורץ זה דהא אוכלת בשביל בנה דיליף מובת סמיך לי' יותר אבל בתי' התוספ' דמדכתיב ובת כהן ברישא דקרא לכך מוקמינן קרא אחוזרת מתורץ גם מה שהעיר רש"י ז"ל מנ"ל דבתרומת הקדשים אב"כ החוזרת דוקא קאי

ע"ב בגמרא ת"ל דרכי' דרכי נועם: ק"ק דא"כ אכתי בן שהוא גוסס לא לפטור מיבום והא תנן באהלות (פ"א) דגוסס פוטר וא"ל כיון דלא שייך דרכי נועם בכל גווני לא מחלקינן בכך הא התוספ' לעיל (י"ז:) כתבו ג"כ דצריך קרא לפטור א"א שלא היה בעולמו דמשום דרכי' דרכי נועם לא הוי ילפינן דה"א דעכ"פ צריכה להמתין בחמותה מעוברת, ותו ק"ל ל"ל דרכי' דרכי נועם הא ק"ו פריכא היא דמה לענין תרומה לוז עשו מתים כחיים שכן לא עשו ולד שלו מאשה אחרת כולד שלה תאמר בייבום שעשו ולד שלו מאשה אחרת כולד שיש לה ממנו לפוטרה מן הייבום נעשה ג"כ מתים כחיים לפוטרה

שם אינו דין שנעשה מתים כחיים: ק"ק דא"כ כנעורי' פרט למעוברת ל"ל נילף מק"ו מתרומה ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון וכו' דהא השתא ליכא למיפרך שהרי לא עשה מתים כחיים דלפי מה דס"ד השתא גם בתרומה נעשה מתים כחיים, אכן גם מק"ו זה דלעיל יש להקשות אפכא הא ק"ו פריכא היא דמה לענין ייבום עשו מתים כחיים שכן עשו ולד שלו כשלה תאמר בתרומה שלא עשו ולד שלו כשלה לא נעשה ג"כ מתים כחיים לפוסלה מן התרומה

שם אין לה והא אין לה: לכאורה משמע דוזרע אין לה חשיב יתורא דהוי למיכתב אין זרע וכן מה דקאמר לקמן ת"ל ובן אין לו ג"כ מכח יתורא קיליף דהוי מצי למיכתב אין בן דאל"כ מה חידש לו התירצן מה שלא ידע גם המקשן, אכן ק"ק דלפ"ז השתא דכתיב מיעוטא דוזרע אין לה שלא נעשה מתים כחיים מק"ו ל"ל מיעוטא דובן אין לו שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני הא בלא"ה מוכח כן דאל"כ ליכא ק"ו לענין לעשות מתים כחיים לענין תרומה וזרע אין לה למיעוטא ל"ל, גם ק' דלמה לא פריך בש"ס ג"כ דנילף מק"ו דבן שיש לבעל מאשה אחרת פוסל אלמנתו מתרומה דבי' אבי' ומה ביבום דבנה אינה פוטרה בנו פוטרה בתרומה דבנה פוסלה כש"כ שבנו פוסלה וכן אפכא י"ל דנילף בק"ו דבן שיש לה מאיש אחר פוטרתה מיבום מק"ו ומה בתרומה שאין בנו פוסלה בנה פוסלתה ביבום שבנו פוטרה כש"כ שבנה פוטרתה, והנה אי אמרינן דהש"ס ממשמעותא ממעט בנו בתרומה מדכתיב אין לה וכן בנה בייבום מדכתיב אין לו לא קשה קושיא זו רק על המקשן דלמה לא פריך הכי אבל לפי מה שכתבתי דהש"ס מיתורא קממעט א"כ אפילו לפי דברי התרצן קשה היאך יליף ב' מיעוטים מחד יתורא, אכן בלא"ה משמע בברייתא דדרש מוזרע אין לה תרי דרשות שלא נעשה מתים כחיים ושנעשה מתים כחיים ובכל זה צ"ע

פרק עשירי

דף פ"ז ע"ב ברש"י ד"ה בלאות. לא תוציא משם: עיין ברשב"א שהקשה דהא אמרינן בכתובות (דף ק"א) היוצאת משום שם רע נוטלת מה שלפני' ויוצאה, אכן לפענ"ד י"ל דרש"י פי' על דעת ר' מנחם סתימתאה דס"ל שם דהפסידה בלאותי' קיימין דהא גם שם קתני סתם ברייתא אליבי' וניחא לי' לרש"י לפרש כן להשוות הך דולא בלאות הכא עם ולא בלאות דקתני גבי שניי' בריש פרק יש מותרות ושם ע"כ הפי' כן לפי מה שביארתי דעת רש"י לעיל (פ"ה.) ע"ש

בד"ה והולד ממזר. ואם שוב החזירה הראשון: לפ"ז צ"ל דטעמא הוא משום קנסא וכן כתבו התוספ' לעיל (מ"ט:) אכן הרמב"ם (פ"י מהל' גירושין) לא פי' כן אלא דהולד ממזר מראשון אם בא עלי' קודם שגרשה השני דוקא וטעמו נראה דאז אינו מטעם קנס אלא כמו דאמרינן דצריכה גט מראשון דלא ואמרו גרשה זה ונשא זה והיא אשת אים דשני לכן ג"כ הולד ממזר כי היכי דלא יאמרו דממזר מותר לבא בקהל דהא לפי דעתם דגרש זה ונשא כשבא עלי' הראשון קודם שגרשה השני הולד ממזר וכן נראה מדברי הרב המגיד שם ואף דהא דגזרינן כן לענין גט הוא גופא מטעם קנסא כדאמרינן לקמן (דף פ"ט) מכ"מ אחר דגזרינן משום קנסא דצריכה גט גם לענין שאר דינים נשווי' לאשת איש גמור, ועיין באהע"ז (סי' ד' ס"ק י"ז) שכתב הח"מ ספק בדעת התוס' אי ס"ל כרמב"ם והוכיח מתוספ' דלעיל (דף מ"ט) דלא ס"ל כרמב"ם וכן הוכיח מדברי התוספ' דכאן, אכן צ"ע דבירושלמי כאן מוכח בפי' כשיטת הרמב"ם ואף דאיתא שם גם דיעה אחרת דדוקא לר"ע הוי ממזר מכ"מ לפי מה דס"ל הגמרא דלעיל דלר"ע ג"כ מסוטה אין הולד ממזר ע"כ לכ"ע אמרינן דהולד ממזר קודם גירושין דוקא

בד"ה נפסלה מן הכהונה. מטעם זונה: זה סותר למה שכתבו התוספ' לעיל (ל"ה.) בשם הקונטרוס דאשת ישראל שזינתה פסולה מטעם כי תהי' לאיש זר ומיין מה שכתבתי שם

בד"ה מן המעשר. וכן תרומה דרבנן: לא זכיתי להבין זה דהא בתרומה ודאי מדאורייתא נפסלה מטעם זונה או משום נבעלה לפסול לה, והי' נ"ל שיש טעות בדבריו וכצ"ל מן המעשר קנסא מן התרומה תרומה דרבנן דהכי מפרשינן לקמן בגמרא דבתרומה דרבנן איירי דאי בתרומה דאורייתא הוא בכלל מן הכהונה אכן לקמן (צ"א.) כתבתי יישוב לזה ע"ש

בד"ה חולצין. ואחיו של שני חולץ מדרבנן: ראיתי בתוספ' ר"ע שהקשה מ"ט אחיו של שני לא מותר לייבם ממנ"פ דאם יאמרו גירש ראשון ונשא שני הרי מייבם שפיר ואפילו ואמרו דמזידה היא וסוטה היא א"כ לא היתה אשת שני מעולם ואחיו שפיר נושא אותה דנכרית היא ומסיים ולא מצאתי מפורש טעם לשבח בזה, ותמהני על גודל בקיאותו דהרי הטעם מפורש בירושלמי דקאמר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כשם שאסורה לאחיו של בעל כך אסורה לאחיו של בועל ע"ש, ובחלקת מחוקק אהע"ז (סי' י"ז ס"ק קי"ז) מפרש כוונת הירושלמי דלא בכל סוטה אמרינן כן אלא דוקא בנשאת בע"א ומשום קנסא דקנסוה בזה כמו בשאר קנסות שקנסוה ע"פ מתניתן וכאן ועכ"פ מפורש הטעם דאסורה לאחיו של שני. שוב ראיתי במהרש"א לקמן (דף צ"א) שהקשה ג"כ קושיא זו למה לא מייבם אחיו של שני ע"ש וגם עליו התימא שלא הזכיר מהירושלמי

בד"ה ואין הולד ממזר. אם החזיר הראשון: לכאורה לא משמע כן דא"כ אהא דממזר ה"ל למיפלג ברישא כיון דת"ק הזכירו קודם הא דייבום וחליצה, ויותר נלענ"ד לפרש דקאי אהא דביאתה או חליצתה פוטרת וה"ק אם ייבמה אין הולד ממזר דלא הוי כסוטה ודאי דפטורה אף מחליצה כדאמרינן לעיל (י"א.) ואם ייבמה ה"ל אשת אח שלא במקום מצוה והולד ממזר קמ"ל בזו דאין הולד ממזר, אכן רש"י לא יכול לפרש כן כיון דכתב דר"ש ארישא פליג דקתני לא מייבמין וא"כ ע"כ מפרש הא דקתני ביאתה פוטרת דאפילו לכתחלה מייבם וא"כ שוב לא צריך להשמיענו דאין הולד ממזר ולכן פי' דהך דאין הולד ממזר בבעל איירי אבל התוספ' לעיל (שם) פירשו דאמייבם קאי ולכן באמת כתבו דהא דקתני ביאתה פוטרת לאו לכתחלה קאמר ושאין הולד ממזר איבום קאי

בד"ה מותרת. דאנוסה היא: ואף דלקמן כתב רש"י דבשני עדים שוגגת היא מכ"מ נקט הכא לשון אנוסה משום דלישנא דקרא הוא והיא לא נתפשה

בד"ה וכי לא מכחיש לי'. דלמא חולין לעזרה ננהו: ק"ק למה חלי רש"י באכילה ולא בשחיטה דהא באכילה איכא למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא וא"כ י"ל דהך ברייתא כוותי' ס"ל ושחיטה לכ"ע דאורייתא דכן משמע בפסחים ובקידושין אכן