ערוך לנר יבמות רלט

בד"ה אף מ"ר טובל. אע"ג דאין היקש למחצה: עיין ברמב"ם (ריש הל' מעשר) שהביא קרא דכדגן מן הגורן דמ"ר מותר לזרים וכן הוא בספרי זוטא הובא בילקוט, ובזה בפשטות מתורץ קושית התוספ' די"ל דרבנן הך דרשא דספרי ס"ל, ומה שתרצו התוס' עוד דמסתבר טפי לאוקמוי קרא לעונש במקום דכבר כתיב אזהרה משנוקי אאיסור חדש א"ל דא"כ מ"ט דר"מ די"ל ע"פ דברנו הנ"ל דר"מ כרבי ס"ל א"כ ע"כ מוכח דהיקשא לענין אכילת מ"ר אתיא דאל"כ בו גבי תרומה ל"ל

בד"ה אי מהתם. וי"ל דשמא אין בו מיתה: כן שיטת הרמב"ם (בהל' מאכלות אסורות פ"י) וראיתי בריטב"א בסוגין שהביא בשם הרמב"ם שהאוכל טבל שלא הורם ממנו מעשר ראשון לוקה ואפילו יש בו תרומת מעשר ועל זה הקשה שהרי זה במיתה ולא הבנתי דבפי' מבואר גם ברמב"ם כן ולא כתב רק היכי שטבול למעשרות ולא לתרומת מעשר ובזה גם הריטב"א ס"ל כן וצ"ע, ועיין בשער המלך שתמה על העצמות יוסף שכתב דשמא על טבל של ת"מ ליכא מיתה ושכן משמע ברמב"ם בהל' סנהדרין שהרי הכא כתב הרמב"ם בפי' שהוא במיתה, ואולי גם להריטב"א הטעה לשון הרמב"ם בסנהדרין ועכ"פ צ"ע

בא"ד. אין בו מיתה: מה שנסתפקו התוספ' בזה אי טבל למ"ע במיתה הוא מפורש במדרש איכה בפסיק גלתה יהודה מעוני שאמר רב הונא בשם רב דהאוכל טבל מעשר עני חייב מיתה, וביותר תימא על הרמב"ם שפסק בפי' דאין בו מיתה וכנ"ל, וצ"ל דהרמב"ם דייק כן ממה שאמר רב במכות דהאוכל טבל מ"ע לוקה משמע הא מיתה לא וכמו שדייק (ס"פ הנשרפין) לענין זר שאכל תרומה אליבי' דרב ולפ"ז ע"כ פליג תלמודא דילן אמדרש דאמר אליבי' דרב עצמו דחייב מיתה ופסק הרמב"ם כתלמודא דידן והתוס' נסתפקו בזה אם זה חשיב דיוקא אליבי' דרב מה שאמר לוקה ולא חייב מיתה

בד"ה מאי אינה אוכלת. פי' בקונטרוס דקאי אכולה מתניתן: י"ל דרש"י הוכיח לפרש כן מדקאמר במאי אוקמתא כר"מ אימא סיפא דזהו כמו אי הכי והרי גם אי לא מוקמינן רישא כר"מ ג"כ קשה אסיפא לכן פי' דלתירוץ רב ששת לא מוקמינן רישא כר"מ דלפ"ז א"ש דנקט כן משום תירוצא, וביישוב קושיות התוספ' עליו י"ל דרש"י דייק בלישני' דקאי אכולי מתניתן לגבי מעשר שאינה נותנת רשות משמע הא רישא דקתני בת ישראל מאורסת לכהן וכו' דאיירי לענין תרומה בזה איירי לענין אכילה ממש ואשמעינן דעובר ואירוסין ושומרת יבם פוסלין ולא מאכילין דאע"ג דכבר תני לעיל בפרק אלמנה לכה"ג הכא עיקר דהך פרק איירי בהנך דינא ולעיל לא קתני אלא איידי דעובר דאיירי שם וכיון דקתני ברישא לא אוכלת נקט ג"כ במציעתא וסיפא כן אגב רישא, ולפ"ז מתורצים כל קושיות התוספ' דמה שהקשו שהל"ל אלא אמר ר"ש כבר כתב הריטב"א שיש כיוצא בו בתלמוד ונ"ל כוונתו כמו שכתבו הם גופא כלל זה במקומות אחרות שהיכי שלא הוזכר שם האמורא בקושיא מקודם כמו הכא לפעמים לא לא אמר אלא אע"ג דחוזר, ומה שהקשו דליתני אינה נותנת רשות, וגם מה שהקשו עוד איך שייך נתינת רשות לענין מעוברת י"ל דאיידי דרישא לענין תרומה בב"כ נקט כן, גם מה שהקשו דליתני אפילו בת לוי ללוי י"ל ג"כ דנקט כן אגב רישא דשם לא יכול למיתני ב"כ לכהן דהיא ממנ"פ אוכלת בתרומה והוא הנכון לענ"ד בשיטת רש"י

ע"ב בגמרא נקראו כהנים לוים: ק"ק דא"כ יהי' שירה ג"כ אף בכהנים וא"ל דאיכא שום מיעוטא למעט כהנים זה אינו דהא בערכין (י"א.) יליף שמואל שירה מן התורה מקרא דושרת בשם ד' והאי קרא בכהנים איירי כמש"כ רש"י בחומש מהספרי אכן י"ל דמהתם אין ראי' דהא כל הראי' דקרא בכהנים איירי מדכתיב ושרת וכיון דושרת רצה לדרוש בשירה שפיר י"ל דאיירי בלוים וכי. פריך אח"כ ואימא נשיאת כפים ודאי אן לפרש בלוים דהא כה תברכו לאהרן ולבניו נאמר ואחר העולה לדוכן עובר בע' כדאמרינן בכתובות (כ"ד:) אלא ה"ק אכתי מנ"ל דשירה בלוים דלמא ליכא שירה כלל וקרא בכהנים איירי ובנשיאת כפים אבל לעולם י"ל דאיכא מיעוטא למעט כהנים אכן כל זה רק לטעמא דשמואל אבל לאידך תנאי דמפיק שירה מקרא אחריני בלא"ה לק"מ

שם יצא כהן שאין יכול לאכלו בבית הקברות: ק"ק דהא אמרינן בעירובין דמערבין לכהן בביה"ק ומפרש טעמא התם (ל':) משום שיכול להכנס לה בשידה תיבה ומגדל ואפילו בתרומה טהורה מערבין לו (שם) וא"כ הרי יכול לאכלו בביה"ק ואפי' נימא דבכ"מ משמע אפילו בלא שידה ותיבה ומגדל או דס"ל ר"ע כמ"ד שם אוהל זרוק שמי' אוהל מכ"מ הרי יכול לאכלו בביה"ק כשמטמא לקרובים או למת מנוה, וי"ל דקרא דבכל מקום ע"כ אתי להשמיענו מידי ואי בכה"ג מיירי מה משמיענו ולא ניחא לר"ע לאוקמי' כראב"ע דאוכלו חוץ לחומה די"ל דזה פשיטא דמהיכי תיתי שיהי' צריך חומה להצריך קרא למעוטי ולראב"ע צ"ל דס"ד דנילף במה מצינו ממעשר שני ור"ע ס"ל דלא ילפינן דאיכא למיפרך שכן דסט"ב כדאמרינן לעיל (ע"ד:) או שיש לר"ע מיעוטא למעט דלא בעי חומה כמו שכתבו התוספ' לעיל (ע"ג.) לענין תרומה ולענין שלא לקי בטומאת הגוף ג"כ ל"צ אלא אי אמרינן כר"מ דמעשר אתקש לתרומה אבל ר"ע לא ס"ל כר"מ כמש"כ התוספ' לעיל, אכן לפ"ז יקשה דקושית התוספ' לר"מ הכא במקומה עומדת מנ"ל למעט מבכל מקום כהנים דלמא אתי קרא להתיר בטומאת הגוף, אבל י"ל עוד דלא ניחא לי' לר"ע וגם לר"מ לאוקמי' קרא בטומאת הגוף דלכאורה י"ל למה קאמר בטומאת הגוף לא לקי ולא קאמר ג"כ בלשון היתר דמותר לאכלו בטומאת הגוף או דלא בעי טהרת הגוף כדקאמר לענין חומה אבל י"ל דמותר לאכלו בטומאת הגוף דיליף מבכל מקום ע"כ לא יליף רק משום דבכל מקום משמע אפילו בביה"ק והרי זה לא משכחת בכהן רק דנכנס שם באיסור ואמרינן לעיל (ע"ח.) דאי להיתירא לא כתיב קרא וא"כ איך ס"ד דכתיב קרא דבכל מקום להתיר לכהן לאכלו בט"ה כשעשה איסור לכן קאמר דקרא אתי דלא לקי וזה הוי דאי לאיסורא דאם לוקין מי שלא חייב מלקות עבר על פן יוסיף אבל ר"מ ור"ע לא מסתבר להו לאוקמי' קרא בהכי דואכלתם אותו לשון היתר לכתחלה משמע, אכן לפ"ז קושיתנו הנ"ל במקומה עומדת דלמא בכ"מ בביה"ק היינו בכהן שטמא לקרובים דא"ל מה משמיענו דלמא אתי להשמיענו דמותר לאכלו בטומאת הגוף דהא השתא שפיר משמע קרא לכתחלה ולא הוי דאי להיתרא ואפילו נימא לר"ע כתירוצנו קמא דלא צריך קרא להתיר ט"ה דמהיכי תיתי לאסור מכ"מ לר"מ קשה

שם ואי קאתית בתורת חלוקה לית לך: עיין במהרש"א מ"ב שרוצה ליישב מנא ידע ר"ע שבתורת חלוקה בא דאהדרי' פיתחא לבי קברי דלמא בתורת קנסא בא לטול, וי"ל דלכאורה יש להבין מה אהני ר"ע דאהדרא לפיתחא לביה"ק דאף שהוא לא יכול לכנוס מכ"מ הבעלים שרצו ליתן לו יוציאו לו לחוץ אבל י"ל דמכ"מ מהני דהמעשר יהי' טמא ולא יכול לאוכלו בימי טהרתו דהאוכל אוכלים טמאים נפסלה גוויתו מלאכול בתרומה אכן התינח אם אוכל בימי טהרתו אבל אם אוכל בתורת קנסא לא צריך לאכל רק בימי טומאתו דאז כהנים עניים הם כמו שאמר כהנים בימי טומאתן עניים הם ולא הזיק לו מידי במה שהביא הפתח לביה"ק וזהו שהחכים ר"ע לאהדר פיתחא לביה"ק שידע אם ימחה ביד ראב"ע לטול יאמר אני בתורת קנסא נוטל לכן אהדרא פיתחא לביה"ק וה"ק לי' אם בתורת קנסא אתה נוטל לאכלו בימי טומאה אית לך יכול אתה עדיין ליטול ע"י שיוציאו בעלים לחוץ ואם בתורת חלוקה רוצה אתה לטול ולאכלו בטהרה כשאר מתנות כהונה לית לך כי רק בתורת קנס' תוכל לטול ועל שהחכים ר"ע לסלקו א"ל דרך בדיחותא עקיבא בתרמילו ואנא חייא היאך אני יכול לכמוד נגד חכמתו ותבונתו

שם ושוטרים הרבים בראשיכם: פסוק זה לא נמצא בשום מקום ויש כיוצא בזה בש"ס אבל תימא שלא הזכירו זה הראשונים כאן

שם בתוספ' ד"ה מאי טעמא. בתר דקנסינהו עזרא: הקונטרוס שם בבבא בתרא פי' דמוקי לה בתר דקנסינהו עזרא והתוספ' הקשו שם עליו מסוגיא דהכא אכן בפי' הקונטרוס גופא שם יש סתירה דבסוף דבריו כתב דמשמע