ערוך לנר יבמות כג

להשלימו לעשרה משום דע' דרבים דוחה לע' דלעולם בהם תעבודו אף דלא הוי בעידנא ואין לומר דא"כ מנ"ל דאתי קרא דבעלמא דחי הא צריך אלגופא דה"א דדחי שבת משום דע' דרבים היא די"ל דפשיטא לי' דאפילו ע' דרבים ג"כ לא דחי לל"ת שיב"כ כמו דלא דחי גם לל"ת וע' וכדמוכח מהא דשופר לא דחי לל"ת וע' די"ט וכמו שכתבתי לעיל והוי זה כמו שכתבו התוספ' לעיל דלכך רצה למילף מכבוד או"א דבעלמא דחי לל"ת שיב"כ ולא אמרינן דצריך אלגופא דה"א דדחי משום דהוקש כבודם לכ"ה דפשיטא לי' דמשום הך סברא לא הוי דחי לל"ת שיב"כ, אכן לפ"ז כי משני דר' יוסי היא ולא הוי הבערה רק לאו גרירא שפיר י"ל דאי לאו קרא ה"א דע' דהבערה דהיא ע' דרבים דחי לל"ת דשבת שאין בה כרת ולכן ל"ק כקושיתנו דל"ל קרא תיפוק לי' מכבוד דהרי י"ל דה"א דשאני הכא דט' דרבים היא ולכן דחי

שם ברש"י ד"ה לחלק אינו חייב סקילה: המהרש"ל הקשה על זה שהרי בשבת (דף ע') נראה בפירוש דהך לחלק לענין חילוק חטאת איירי ועוד היאך ס"ד דלא יתחייב סקילה כי אם בעשות כל המלאכות יחד הא כתיב לא תעשה כל מלאכה וכל אחת קרוי' מלאכה, ועוד דבסנהדרין (דף ל"ה) (ובפסחים [דף ה'] ג"כ) פי' רש"י בעצמו כן לענין שוגג, ולענ"ד י"ל דהנה ודאי פשטא דקרא דלא תבערו יותר איירי לענין מזיד דהא כתיב גבי כל העושה מלאכה יומת וגם מדכתיב לא תבערו בלשון ציווי משמע דבמזיד איירי וכמו דלמ"ד ללאו יצאת הוי ג"כ לענין מזיד רק משום דלמזיד ל"ל קרא לחלק דכבר נפקא ולא תעשה כל מלאכה תנהו ענין לשוגג אכן זה גופא אי נוכל לילף לחלק במזיד מלא תעשה כל מלאכה לכאורה תלי בפלוגתא דתנאי דבסנהדרין (דף ע"ח) פליגי רבנן וריב"ב בקרא דמכה כל נפש אי הפירוש מקצת נפש או כל נפש ופירש הר"ן שם דלשון כל כולל שתי משמעות יש כל שכולל כל הדבר כגון כל צפור טהורה תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצו' אתכם ויש שמשמעותו מקצת הדבר כגון לא תחי' כל נשמה החייתם כל נקבה לא תאכל כל תועבה ומ"ה פליגי בכל נפש אדם אם הוא כללות הנפש או מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון עכ"ל, הרי דהיכא שיש לפרש הכי והכי לרבנן מפרשינן כל בכללות ולריב"ב מקצת וא"כ ה"ה הכא בכל מלאכה הוי משמעותו לריב"ב כמו לא תאכל כל תועבה אפילו אחת מהן ולרבנן משמעותו כמו כל צפור טהורה כלם בכללות, ולכן י"ל דרש"י סובר דמה דנקט ר' נתן בשבת הדרשה לחלק לענין שוגג משום דאפשר דכריב"ב ס"ל ולכן לענין מזיד ל"צ דכבר נפקא מלא תעשה כל מלאכ' וגם רש"י בפסחי' ובסנהדרין נקט כסוגיא דשבת אבל הכא רצה רש"י לפרש דרשה זו אליבי' דרבנן דלדידהו לא אתיא לחלק במזיד מולא תעשה כל מלאכה ולכן לדידהו אתי קרא לפשוטו לחלק במזיד וחילוק בשוגג אתי לדידהו ע"י אחת משאר דרשות דדרשינן בשבת (דף ע') לחילוק בשוגג או מדרשה דשמואל או מדרשה דר' יוסי וכי פריך (שם) לשמואל דתיפוק לי' מדר' נתן הוי מצי לתרץ דשמואל ס"ל כרבנן דריב"ב וצריך קרא לחלק בשוגג אלא דבלא"ה משני שפיר דכר' יוסי ס"ל, ועיין לעיל (דף ב') שכתבתי ג"כ לבאר דעת רש"י שכן דרכו לפרש במקומות חלוקות פעם בכה ופעם בכה כדי לבאר הדרשות אליבי' דכל השיטות ובפרט היכא שהדרשה שחידש מסכים עם פשטות דקרא

בד"ה פתילה. בישול גמור הוא זהו סברת ר' יהודה בשבת דף ק"ו) אבל ר"ש שם ע"כ לא ס"ל דבישול פתילה חשיב תקון להיות מלאכת בישול דאל"כ מנ"ל לדייק מזה דמקלקל בהבערה חייב כיון דאיכא נמי מבשל, ולפ"ז קשה מאי פריך לר' יוסי דהבערה דב"ד בישול פתילה היא דלמא בהא כר"ש ס"ל דלא חשיב זה לבישול ועיין לקמן

שם בתוספ' ד"ה מושבות. והא דררשינן בפ"ק דשבת: התוספ' נקטו תחלת הסוגיא וכוונו להמסקנא דקרא לאברים ופדרים אתי וליישב קושיא זו י"ל עפימ"ש התוספ' לקמן (דף ז' ד"ה ומה עבודה) לחד תירוץ דרק לר"ט שייך למילף מק"ו דרציחה דוחה שבת א"כ לפי האמת לא מצרכינן לא תבערו למעט מיתת ב"ד בשבת אלא לר"ט ולכן י"ל דדרשה דאברים ופדרים דדרשינן בשבת אתיא כרבנן דר' טרפון דאליבייהו לא מצרכינן לדרשה דהכא ולר"ט י"ל דאתיא היתר דאברים ופדרים מבמועדו ולא ס"ל מה שהוצרכו התוספ' בשבת שם לדחוק לרבנן דבמועדו רק לענין טומאה איירי ואף דהשתא דהוי ס"ד דמצרכינן קרא דלא דחי משום דהוי אמינא מה לי חומרא רבא מה לי חומרא זוטא לא שייך זה שהרי לא מכת ק"ו הוי בעי למילף מכ"מ י"ל דסוגיא דשבת קאי לפי מה דמשיב הכא דמכת ק"ו בעי למילף וכמו דצ"ל ע"כ לרבא דס"ל לקמן דמסברא אין ע' דוחה לל"ת שי"ב כרת

בא"ד. לא תבערו לכם: אין להקשות הא מלכם הוי ממעטינן נכרים כמו דדרשינן בביצה ודף כ"ב) לכם ולא לנכרים, די"ל דהתם לחומרא אבל הכא דלקולא לא הוי דרשינן כן ואף דלענין גבו' דרשינן התם לחומרא לאסור צורך גבו' ביו"ט ואעפ"כ דרשינן הכא לקולא י"ל דלענין גבו' יש סברא לדרוש לחומרא בי"ט כיון דקרא לא התיר רק אוכל נפש, אכן בסנהדרין (דף ל"ה) באמת לא כתבו התוספ' כן דה"ל למיכתב לא תבערו לכם אלא דה"ל למיכתב בכל גבולכם, ולפ"ז א"ש

בד"ה או אינו. הקשה הר' יהודה כהן: התוספ' לא תרצו קושיא זו, אכן לפי מה שכתבו התוספ' לקמן ודף ק"ד) בשם ר"י דתרי ר' ישמעאל בן אלישע היו ע"ש, גם קושיא זו לא יקשה עוד יש לומר ביישוב קושיא זו דהנה בביצה (דף כ"ב) אמה דאמרינן דנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה כתבו התוספ' דאינו ר"ל וכו' וגרם כבוי בי"ט שרי כו' ע"ש, וברא"ש (שם) הקשה על שיטה זו ממתניתין דלא יקוב אדם שפופרת של ביצה, ולכן פירש דמה דחייב משום מכבה הוא מפני שממהר הכבוי וחילק בין זה דקרוי כבוי ממש ובין גרם כבוי ע"ש, וכן משמע ג"כ מלשון הרי"ף ע"ש, והנה בשבת (דף י"א) כתב רש"י במתניתין שם דאיסור הטיית הנר הוא שמביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת עכ"ל, אכן לפי דברי הרא"ש יש עוד מלאכה אחרת בזה דכיון שמבעיר יותר א"כ עושה בהטייתו שידלק השמן מהר וע"י זה יכבה מהר יותר ממה שהי' נכבה אם הניחו דולק כמו שהי' דולק א"כ הוי מכבה ג"כ דהיינו מבעיר בתחלתו וסופו מכבה וכעין מה דאמרינן בביצה (שם) בעישון בי"ט תחלתו מכבה וסופו מבעיר כן הוי הכא אפכא תחלתו מבעיר וסופו מכבה, וא"כ לכאורה יקשה לר' ישמעאל למה כתב כשהטה אביא חטאת שמינה דהא נתחייב ב' חטאות משום מבעיר ומשום מכבה, אכן זה אינו דהרי כשהטה ר"י לא טעה במלאכה לחשוב שהיא מותרת רק בשבת ששכח ששבת הוא והרי העושה מלאכות הרבה בשבת בהעלם שבת אינו חייב אלא אחת כמבואר בשבת ר"פ כלל גדול, ולפ"ז מתורצת קושית התוספ' דכאן דלא יכול להוכיח משם דר' ישמעאל אית לי' הבערה לחלק יצאת דגם אי ללאו יצאת מכ"מ הי' בהטיי' חיוב חטאת משום מכבה, ומה שלא תרצו התוספ' כן דלשיטתם אזלו שהרי בביצה לא חשבו זה לכבוי רק לגרם כבוי שאין חייבין עלי' וכנ"ל, אבל תמהתי על הרא"ש שכתב בתוספי הרא"ש ג"כ קושית התוספ' דכאן ונדחק ביישובה ובשם רבו ר"מ הביא תירוץ שהי' בהטיי' זו משום מבשל ג"כ כשהביא השמן לפי הנר ע"ש. והרי להרא"ש לשיטתו בלא"ה לק"מ קושיא זו דאם יש מבעיר יש מכבה ממילא ג"כ, אכן גם על התוספ' תמהתי ולא זכיתי להבין קושיתם שהרי הכא אמרינן מאי לאו ר' נתן היא פי' דהאי תלמיד שאמר משום ר' ישמעאל הי' ר' נתן או דס"ל כוותי' ושל זה משני לא ר' יוסי היא והרי בשבת בהך מעשה דר' ישמעאל דהטיי' יש פלוגתא דתנאי דת"ק קאמר רבקש להטות ולא הטה ור' נתן אמר קרא והטה וכתב על פנקסו אביא חטאת שמינה וא"כ איך יש להוכיח דר' ישמעאל ס"ל כר' נתן ממה דאמר ר' נתן בעצמו שם ות"ק פליג עליו דודאי ר' נתן דס"ל הבערה לחלק יצאת יסבור דגם ר' ישמעאל הי' סובר כן אבל מכ"מ איך יש להוכיח מזה דגם הך תלמיד דהכא צריך שיסבור כן דהא י"ל דר"י הוא וס"ל כת"ק שם דבקש להטות ולא הטה ולדידי' ודאי לא כתב על פנקסו שהרי לא נתחייב כלום וצ"ע

בא"ד. דלא נימא מה לי חומרא: לפי מה שכתבו התוספ' לקמן בסמוך דסוגיא דהכא כר' יהודה אזלא וטעמא דר' יהודה דמצרכינן לא תבערו אף דמקלקל הוא מבואר בשבת (דף ק"ו) משום דלענין בישול פתילה הוי תקין ולפי פי' רש"י שם לא