ערוך לנר יבמות רלח

לענין איסור מעילה ואזהרת מעילה לא נפקא רק מלא תוכל לאכול דמזה ממילא לא ידעינן רק אזהרה ולא מיתה ואף דבמעילה (דף י"ב) דרש גז"ש זו לענין מילי טובא מכ"מ גלי דלענין אזהרת מעילה לא נדרש מדאצטריך קרא דלא תוכל ואף דרבנן ילפי בסנהדרין (דף פ"ג) תרי מיעוטא מבו דהיינו בו ולא בבע"מ ובו ולא במעילה אולי תרי רבנן ננהו ומאן דיליף הא לא יליף הא

שם עליו ולא על מעשר: א"ל דרבנן דפליגי אר"מ האי עליו מאי דרשי בי' די"ל דמצרכי' להו להא דדרשינן בב"מ (נ"ד.) עליו לרבות חומשו כמוהו ולר"מ צ"ל דלא מצריך קרא להכי גבי תרומה דילפינן במה מצינו מעליו דגבי הקדש ומעשר ולרבנן אע"ג דאתי במה מצינו טרח וכתב ולה קרא

שם אף שעריך האמור כאן מעשר עני: ק"ק הא לעיל (ע"ג:) ילפינן מהך שעריך טומאת מעשר דבטומאת מעשר איירי ואיך אמרינן הכא דבמעשר עני איירי וצ"ל דר"ש דלעיל פליג ארבי יוסי דהכא, ובזה יתיושב מה שהקשו התוספ' לעיל (שם) מגמרא דפסחים די"ל דאליבי' דרבי יוסי דהכא אזלא, גם יתיושב לפ"ז מה שהקשתי על הרמב"ם לעיל (שם) שהביא קרא דלא בערתי אטומאת מעשר ע"ש כיון דפסק כר' יוסי דהכא או משום דנמוקו עמו דהלכה כר' יוסי נגד ר"ש או משום דרבנן דהכא ס"ל כוותי' או משום דרב במכות (ט"ז:) ס"ל כוותי' א"כ ע"כ ליכא למילף טומאת מעשר מבשעריך וע"כ דאתיא מלא בערתי וכסוגיא דפסחים, אך דלפ"ז צ"ל לר"ש דמעשר עני אינו טובל ואף דגם במכות ושם) רצה לומר דפליגי תנאי בכך מכ"מ במסקנא לא קאים הכי

שם לישנא אחרינא מ"ר דטביל מדר"י נפקא: ק"ק דהא ר"י יליף מבשעריך ומזה לא ידעינן רק מ"ע דכתיב גבי' בשעריך וא"ל דמ"ר כש"כ הוא ממ"ע שאין בו צד קדושה הא אין מזהירין מן הדין ואיך אמרינן דלאו מדר"י ילפינן וי"ל דגבי מ"ר כתיב ג"כ בשעריך דכתיב והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו בפרשה של מ"ש וקרא זה במ"ר איירי וכן פירש רש"י שם

שם אינה נותנת רשות לתרום: ק"ק א"כ למה נקט האי לישנא ולא נקט בפירוש אינה נותנת רשות, וי"ל דהרמב"ם (ה' תרומות פ"ד ה' י"ב) פסק דאשה לא תתרום אלא אמה שהיא אוכלת אבל לא על הכל ע"ש בכס"מ שכתב שכן הוא בתוספתא, ולכאורה קשה שהרי הכא קתני סתמא שנותנת רשות לתרום וא"כ למה שבק הרמב"ם ברייתא דשקיל וטרי הש"ס אליבי' ופסק כתוספתא וא"ל דהכא מתרומת מעשר דוקא איירי דז"א דבפי' כתב התרומת הדשן (סי' קפ"ח) הביאו גם המ"ל (שם) דה"ה תרומה וחלה וע"כ צ"ל דהרמב"ם סובר שלא לעשות פלוגתא בין הברייתא דהכא ותוספתא שגם הכא דוקא בכדי שהיא אוכלת נותנת רשות לתרום ולכן א"ש דנקט בלשון אינה אוכלת לאשמעינן הך גופא דכיון דאינה נותנת רשות אלא למה שאוכלת והיא אינה נותנת רשות בעבור שעדיין אינה נשואה ממילא אינה אוכלת

שם מעשר הקל לא כש"כ: מזה מוכח דגמרא דילן לא ס"ל דרשה דספרי שהביאו התוספ' לעיל ודף ס"ח) דיליף מאתם וביתכם גופא דאשת כהן אוכלת בתרומה ובלא"ה כתבו התוספ' שם דאסמכתא בעלמא הוא ולא ידעתי איך דרש אפילו בדרך אסמכתא אתרומה כיון דקרא בלוים ולענין מעשר כתוב כדדרש הכא

שם אלא למ"ד משום גרושה: ק"ק דלמ"ד משום ייחוד מי ניחא דהא קתני מעוברת שפנוי' היא ובה אין איסור ייחוד מן התורה וא"ל כיון דדוד גזר על ייחוד פנוי' גם לפנוי' אין חולקין משום ייחוד הא לקמן (צ"ט:) לא משמע כן דקתני התם והאשה ופי' רש"י אשת כהן משמע הא לפנוי' ב"כ חולקין ועוד אי ס"ד דבפנוי' ג"כ אסרו משום ייחוד מאי פריך לקמן (דף ק') מאי בינייהו בין מ"ד משום ייחוד למ"ד משום גרושה לימא דא"ב פנוי' דלמ"ד משום ייחוד אין חולקין ולמ"ד משום גרושה חולקין דודאי לא שייך לגזור בפנוי' ב"כ משום גרושה בת ישראל וצ"ל דגזרינן בפנוי' ב"כ אטו נשואה ב"כ ובה אטו נשואה ב"י ובה אטו גרושה ב"י וכולהו חדא גזירה היא ולפ"ז מוכח דבין למ"ד משום יחוד בין למ"ד משום גרושה יש איסור בפנוי' ג"כ אבל י"ל ג"כ דלתרווייהו אין איסור בפנוי' ונקט מעוברת איידי דרישא ולענין דינא צ"ע

שם משום גרושה: הרמב"ם (בפרק י"ב מהל' תרומות) כתב דלאשה אין חולקין מפני הייחוד ושמא תתגרש וכתב שם המ"ל דפסק כר"פ ורב הונא דתרווייהו איתנהו, ומזה נראה דהרמב"ם ס"ל דלא פליגי לענין דינא ומה דקאמר מאי בינייהו לא קאמר רק דלענין דינא הוי נפקותא, אכן לפ"ז יקשה מה מקשה הכא אלא למ"ד משום גרושה מא"ל הא הך מ"ד ס"ל ג"כ טעם דיחוד, לכן נ"ל דהרמב"ם ס"ל דבאמת פליגי רק משום דכתיב חד אמר וחד אמר ולא הוזכרו שם אמוראים לפסוק כאחד מהם ע"פ הכלל לכן נקט טעם תרווייהו להחמיר כיון דאיכא נפקותא א לענין דינא דלכל אחד מהטעמים יש חומרא שאין באחר כדאמרינן שם

שם ברש"י ד"ה מכלל דאיכא. דכהנים אקרי לויים: במהרש"א הקשה דהא ר"מ ס"ל כר"ע לקמן דלא אקרו לוים, ולפענ"ד לא הבנתי קושיתו דאף דהתוס' לקמן (ע"ב) כתבו ג"כ הכי דלר"מ כהנים לא אקרי לוים מואכלתם אותו בכל מקום זה דוקא לפי האמת דמתרץ דר"א נותנו אף לכהן קאמר מכלל דר"מ ס"ל דאין נותנו לכהן וא"כ ע"כ דכהנים לענין מעשר לא אקרי לויים אבל לפי מה דס"ד השתא דר"א מתירו לכהן לענין אכילה קאמר א"כ גם ר"מ דוקא לענין אכילה קאמר על זה פריך מהיכי תיתי שיאסר לכהן שלא יהא בכלל הלוים כמו בכל מקום דהא השתא אין למעט מואכלתם אותו דזה דרשינן לקמן רק לענין נתינה

בד"ה ואכלתם. נשואה ללוי: פי' משום דקרא בלוים כתיב וא"כ ה"ק דביתכם דומיא דאתם מה אתם מתי שתרצו תפרישו תרומת מעשר ותאכלו המעשר אף ביתכם כן דגם היא רשאי לתרום, אכן לא ידעתי למה תלה הדבר בנתינת רשות ולא מפרש שהיא עצמה תורמת

בד"ה וליטעמיך. דהיכי מצי פריך מתרומה דמתניתן: בפשטות ה"ל להקשות איך שייך בזה וליטעמיך דהא אדרבא רק לפי תירוצו דהכא איירי באין חולקין קשה כן דגרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר אכן הרמב"ן והרשב"א הביאו הגירסא הישרה שהי' להאות דגרסי ולפי הגירסא ההיא מתורץ קושיא זו וגם קושית רש"י

שם בתוספ' ד"ה תרומה לכהן. וכולהו אליבי' דר"ע: לפמש"כ הרמב"ן דמקבלה ידעו' דס"ל ר"מ כן י"ל דגם רש"י ס"ל כן וכמו שכתב בפי' משמי' דגמר' ששמע בשם ר"מ רק דהוקשה לו דא"כ לענין מאי מייתי דתרומה לכהן דלא מוכח מידי מינה לכן כתב רש"י דגם בלשון הברייתא מרומז או משום תרומה דנקט או משום דנקט ר"א לשון היתר אבל לעולם לא משום הך לחוד ידעינן כן ולכן לא יכול להביא ר"ע, גם י"ל דנקט ר"מ כיון דתלמיד ר"ע הוא וממילא ידעינן דס"ל כן ושדברי ר"מ תורתו של ר"ע היא וכדאמרינן לקמן (צ"ו:) יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו של משה היא אף ר"א תלמידך וכו' פ"ש, גם מה שהקשו אאידך טעמא דרש"י דלמא הא דאיירי ר"מ באו"ה היינו בתרומה י"ל דרש"י ס"ל כיון דר"א נקט לשון היתר לענין מעשר גם ר"מ לענין מעשר באו"ה איירי

בד"ה מה תרומה. מ"ר נמי כתיבא בי' תרומת מעשר: ליישב זה לשיטת רש"י י"ל דודאי נמי ה"ל דהא דטבול דתרומה במיתה מולא יחללו את קדשי בני ישראל נפקא דהא בסנהדרין ילפינן בפי' כן רק דהוקשה לו מ"ט פשיטא לי' טבול לתרומה יותר מטבול למ"ר דיש בתוכו ג"כ קדשי ב"י העתידים לתרום דהיינו תרומת מעשר דהיינו צד קדושה שבו וכן נראה מדכתב גבי מעשר עני דליכא צד קדושה מכלל דגבי מ"ר איכא צד קדושה לכן תירץ דתרומה פשיטא דטובל כיון דבה גופה לאחר הפרשה איכא מיתה משא"כ במעשר ראשון דבו גופא לאחר הפרשה ליכא מיתה ולכן לא מסתבר שיהי' בכלל קדשי בני ישראל העתידים לתרום אי לאו היקשא לתרומה אבל וראי עיקר טעמא דתרומה טובל לא מכח סברא לבד הוא אלא מקרא דולא יחללו ולכן טובל גם לכהן ומתורצים קושיות התוספ':