ערוך לנר יבמות רלז

בכדי דהרי אם תשתה תהי' מותרת לו ויבטל גם הלעז וכשבא עלי' שאין ראוי' עוד לשתות דבאין הבעל מנוקה מעון אין המים בודקים את אשתו אז אסורה לו ויוציאוה ב"ד על כרחה וגם יחזק הלעז ומזה לכאורה ראי' לפי' התוספ' דבגרשה כבר איירי דאינה ראוי' עוד לשתות ועיין מש"כ לקמן

שם בתוספ' ד"ה ממזרת. ויריאה להרגילו: לפענ"ד זה דוחק לומר שיהא מקפיד על בני בניו שאינם כהנים יותר משיפסלו בניו לבא לקהל, אכן לא ידעתי מה הכריחם לכך הא בפשטות י"ל דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה לא מרגלה לי' אף שיש תקנה לזרעה משום דאלמנה נעשה חללה ופסולה לכ"ה וגרושה וחלוצה נעשה פסולה לתרומה על ידי ביאתו וכמו דאמרינן בגמרא לענין חלוצה משא"כ בממזרת ונתינה דפסולה ועומדת היא לכל ואף דלענין תרומה בלא"ה ג"כ פסולה גרושה וחלוצה דהא אינן יכולים לנשא לכהן מכ"מ יש נפקותא לענין אם הן בנות כהנים דנפסלו מתרומה דבי נשי א"נ אפילו הן בנות ישראל משכחת דנפסלו מתרומה כגון בשיש להן זרע מכהן כשר ואף דלקמן (בד"ה ולרבי מתיא) כתבו התוספ' ובתרומה נמי אסירא וקיימא שהיא זרה אלמא דליכא נפקותא לענין תרומה התם הכי קאמרי דמאי מקשה לרבי מתיא ב"ח מאי נפקותא איכא דהא זונה היא ולא מרגלה הא ודאי מרגלה בשהיא בת ישראל ואין לה זרע דלא מפסדה מידי דבלא"ה פסולה לתרומה ודלמא בספק סוטה שהיא בת ישראל קאמר שיש בין רבי לרשב"א אכן הכא שהקשו התוספ' אתירוץ הגמרא אמאי דמתרץ ממזרת ונתינה לישראל בזה שפיר י"ל דהוא מוקי הך דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה בשהיא ב"כ או שיש לה זרע מכהן דלא מרגלה לי' כיון דנפסלה לתרומה על ידו, ואולי לא ניחא להו להתוספ' לפרש כך דא"כ ל"ל למימר ממזרת ונתינה א"ב לימא גרושה וחלוצה לכ"ה שהיא בת ישראל ואין לה זרע מכהן א"ב דלמ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ולמ"ד דמרגלה לי' הא היא מרגלה לי' דלא מפסדה מידי דלכהונה ולתרומה בלא"ה פסולה וזרעה יש להכשיר דב"י מקוה טהרה לחללים ולחללות, אכן אכתי קשה דהא לאיכא דאמרי דרבי קאמר לה קאמר דבחלוצה לא מרגילתו כיון דפסיל לה והיינו ע"כ מתרומה כמו שפירש רש"י דמכהונה בלא"ה פסולה הרי דהש"ס מוקי הך דחלוצה בבת כהן וי"ל דודאי בחלוצה אפילו בבת ישראל יש סברא דלא מרגילתו כיון דזרעה נפסל מדרבנן רק דהש"ס נקיט בפשיטות פסיל לה דלפעמים גם היא נפסלת כשהיא ב"כ

בד"ה ולרבי עקיבא. ממזרת ונתינה כדלעיל: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה דלימא א"ב מחזיר גרושתו דאיירי בי' והניח בקושיא, ונ"ל דבמחזיר גרושתו לא מרגלה לי' דהא עכ"פ פוסלת את זרעה ויהיו בני' ממזרים ומה בכך שתוכל להכשיר בני בני' ביותר תנשא לאחר שבני' כשרים אבל בממזרת דבלא"ה בני' פסולים לכל מי שתנשא מרגלה לי' ומר"מ תחשוב להשקיט הקטטה כיון שיכול להכשיר בני בניו

בא"ד. ואיך שייך לקנסה שיתן לה כתובה: א"ל דדלמא הא גופא קא קשיא לי' דלר"ע אין שייך נפקותא זה דהא מ"ג לית לה כתובה די"ל דמלשון הגמרא קא מקשה דקאמר הא לא מרגלה לי', ולפ"ז לפי תירוצם לא צ"ל דמפירות ובלאות דוקא קפריך אלא דנקט הך לישנא לפרוך מפירות ובלאות ג"כ, ובזה י"ל מה שהקשו התוספ' למה לא קאמר דר"ע כר"ט דמה בכך הא עיקר קושיתו היא מכתובה דלית לה לר"ע כיון דאין קידושין תופסין והיא לא מתירץ בזה דס"ל כר"ט

בד"ה ולרבי מתיא. וקשה כיון דגירשה לאו בת שתיי' היא: במהרש"א הקשה דעדיפא ה"ל לאקשוי' דא"כ ה"ל גרושה שנפסלה לכהונה ומאי מקשה לר"מ ותירץ די"ל דאיירי בבת כהן דנפסלה מתרומה לרמב"ח, ולא זכיתי להבין תירוצי דאכתי מאי פריך לרמב"ח דלמא לדידי' א"ב ספק סוטה שהיא בת ישראל אכן בפשטות נלענ"ד ליישב קושיתו דהתוספ' לא הקשו לפי' רש"י רק מה שקשה לפי פירושו ולא לפי פירושם אבל הא דגרושה היא הרי קשה ג"כ לפי תירוצם וע"כ הוצרכו לתרץ דפסול דזנות חמיר טפי א"נ לעבור בב' לאווין וזה שייך ג"כ לפ' רש"י אכן כבר כתבתי לעיל דדעת רש"י כדעת הרשב"א דבלא גירשה איירי

בא"ד. ועוד קשיא לפי' הקונטרוס: לפי מה דסברו התוספ' בפי' רש"י דבגרשה מוקי לה יש ליישב קושיא זו כמו שתרצו לפי תירוצם דהיינו דלרבנן לא תקשי' דלא חוששו' לפסול עצמה לכהונה דבלא"ה פסולה מטעם גרושה אבל לרמב"ח פריך דפסול זנות חמיר לה אכן לפי מה שהוכחתי מכח קושיא הראשונה דע"כ בלא גרשה איירי וכמש"כ הרשב"א א"כ ודאי קושיא זו ארש"י ורשב"א קושיא אלימתא היא, ונלענ"ד לתרץ דהנה עוד הקשה הרשב"א דמאי פריך לרמב"ח דלמא נטמאה וניחא לה דלא תשתה כלל ומרגלה לי' כדי שיבא עלי' ולא ישקנה והניח בקושיא, ולכאורה קושיא זו צריכה ביאור דא"כ למה לה להרגילו תאמר בקיצור איני שותה אכן זה אינו דא"כ אינה נוטלת כתובה והיא רוצה כתובה ולכך מרגילתו ועל זה מקשה דמספיקא לא הוי לה כתובה גם לר"ח דלמא נטמאה, אכן זה פשוט דקושיא זו לא קשה רק לב"ה דס"ל דמספיקא אין לה כתובה אבל לב"ש דס"ל מתו עד שלא שתו יש לה כחובה דשטר העומד לגבות כגבוי דמי גם הכא יש לה כתובה לרמב"ח כיון דיש לומר דנטמאה והיא מרגילתו ויש לומר דלא נטמאה והוא מרגילה ה"ל ספק השקול ויש לה כתובה באינה יכולה לשתות כמו במתו בעליהן אכן כיון דק"ל כב"ה ודאי קשה, וי"ל ע"פ מה שכבר הקשתי לעיל הא לרבנן ג"כ תקשי' דלמא טהורה היא אבל השתא י"ל דקושיא חדא מתורצת בחברתא דודאי לרבנן לא תקשי' דלמא טהורה היא ולא מרגלא לי' כיון די"ל ג"כ אפכא דלמא טמאה היא ומרגלא לי' א"כ מספיקא לית לה כתובה אבל לר"מ פריך שפיר כיון דנעשית זונה א"כ י"ל סברא יותר דטהורה היא והוא הרגילה ואפילו טמאה ג"כ י"ל דהוא הרגילה כיון דנעשית זונה ופסול זנות חמיר לה א"כ יש סברא דביותר היתה אומרת איני שותה מלהרגילו ושתעשה זונה ודאי ולכן יותר נימא דהוא הרגילה ויהי' לה כתובה וא"כ ליכא איכא בינייהו ובזה מתורצת שיטת רש"י

בא"ד. ועוד דאיכא השתא תרי לאווי: עיין במ"ל (ספ"א מהל' אישות) שרצה להוכיח מזה דספק סוטה היא בלאו לבעל ולא ידעתי מהיכן משמע כן דפשוט הוא דמה שכתבו דאיכא תרי לאווי הוא משום גרושה וזונה לכהן, גם כתב שם דמהתוספ' לעיל (דף י"א) משמע דבע' הוא ואדרבא שם כתבו בפי' דלאו הוה ועיין מש"כ שם וצ"ע

דף פ"ו ע"א בגמרא ולא במעשר: א"ל דרבין דפליגי אר"מ וס"ל דמעשר אפילו באכילה מותר לזרים האי בו מאי עביד להו דכבר כתבתי לעיל (ע"ג.) די"ל דס"ל כרבנן דרבי בסנהדרין ודף פ"ג) דמפיק להאי דהזיד במעילה אינו במיתה רק באזהרה ור"מ י"ל דכרבי דהתם ס"ל דהזיד במעילה במיתה ואדרבא בזה א"ש מ"ט לא דרש גם רבי בו למעט מיתה כרבנן דשם אכן לעיל (שם) כתבו התוספ' דבו אתי ג"כ למעט מיתה ממעשר בטומאת הגוף וכבר הקשתי שם דהא צריך להנך דרשות דא"ל דתרתי אא מינה דאף גם לעיל (ע"א.) כתבו התוספ' דהכל ממעטינן מחד בי שאר ראשונים לא ס"ל שם כן ע"ש והכא לענין הך בו ע"ב ליכא למימר הכא דא"כ יקשה מ"ט דרבי דלא דרש ג"כ בו כרבנן, אכן לכאורה י"ל כיון דלפי המבואר בתוספ' הנ"ל ל"צ מיעוטא דבו למעט מעשר בטומאת הגוף ממיתה רק למאן דיליף בכורים ממעשר שם דהיינו לת"ק דר"ש אבל לר"ש גופא לא מצרכינן להכי כיון דלא יליף מעשר ובכורים מהדדי וא"כ י"ל דהך ת"ק שם ס"ל כרבנן דר"מ וכרבי וצ"ל בי להנך דרשות רק לדרשא דידי' אבל ר"מ וכן רבנן דרבי י"נ דבאמת כר"ש דהתם ס"ל ולכן לא מצרכי בו רק לדרשא דדהו

ובזה לבאר דעת הרמב"ם (ריש הל' מעילה) שהביא התם דאזהרה דמעילה נפקא מלא תוכל לאכול והראב"ד השיגו וע"ש בכ"מ שכתב כוונתי דה"ל ליליף מגז"ש דחטא חטא דהא רבנן לא ממעטי רק ממיתה מכת בו וכמו שכתב רש"י, ולפ"ז א"ש דהרמב"ם הוכיח דע"כ לדידן לא נפקא אזהרה מחטא כיון דפסקינן כרבנן דרבי דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו וגם פסקינן כת"ק דר"ש דבכורים אסורים לאונן מהיקש דמעשר וא"ב ע"כ צריך בו למעט מעשר בטה"ג ממיתה וא"כ מנ"ל דהזיד במעילה אינו במיתה אע"כ דרבנן לא ילפי כלל חטא חטא מתרומה