ערוך לנר יבמות רלו

להנשא לגר וצ"ל לדידי' באמת נתינה אית לה כתובה דלא מרגלה לי', אכן לפמש"כ התוספ' לעיל (דף ע"ח) דלאידך דר"י דס"ל בתר דידי' אזלינן מצרי שני שנשא נתינה בנה כשר יש לישב קושית הרא"ש גם למ"ד ק"ג אקרי קהל די"ל דרב חסדא דמתרץ הכא ממזרת ונתינה א"ב כוותי' ס"ל וא"כ תוכל לטהר נתינה זרעה ע"י שתנשא בתה למצרי שני וזרעו כשר

שם ולרבי אליעזר: ק"ק מאי קשיא דלמא רשב"א באמת כר' טרפון ש"ל גם הקשה הריטב"א מאי פריך ולר"ע כיון דלא הלכתא כוותי' ותירץ דהש"ס רצה לשקול ולטרי דלא נצטרך למימר דלא אתיא הא דרבי ורשב"א כשום חד תנא, אכן לענ"ד זה דוחק דמאי נפקותא בזה אי ככ"ע אתיא או לא ולכך נלענ"ד דה"ק כיון דהוא רצה למצוא פלוגתא חדשה בין רבי לרשב"א ע"פ טעמיהם ולכן מקשה כיון דאשכחן חד חנא כגון ר"א דאי יסבור רשב"א כוותי' גם לדידי' ממזרח ונתינה יש לה כתובה כמו לרבי א"כ מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בין רבי לרשב"א נימא דרשב"א כוותי' דר"א ס"ל וכן בכולהו הנך קושיות דפריך הש"ס מר"ע ומראב"י ומר' מתיא בכולהו פריך הכי כיון דאיכא למישכח שאין פלוגתא בין טעם לרבי לטעם דרשב"א אי ס"ל כוותייהו מנ"ל לעשת פלוגתא חדשה, ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' דנימא דר"ע כר"ט ס"ל דקפריך דלמא ס"ל רשב"א כר"ע ולא כר"ט כי היכי דלא לעשות פלוגתא בינו לרבי בדין שעדיין לא מצינו בו פלוגתא

שם מחזיר גרושה משנשאת: ק"ק להרמב"ם דס"ל דיבמה לשוק וכן מחזיר גרושתו נעשית זונה [ועיין מש"כ לעיל (ס"ח.) טעם לדבריו] א"כ איך אמרינן דמחזיר גרושתו מרגלה לי' הא נעשית זונה על ידו ואף דליכא נפקותא דלתרומה פסולה משום זרה ולכהן משום גרושה הא גם לקמן לרבי מתיא ב"ח מקשה כן וע"כ צ"ל כא' מתירוצי התוספ' או דפסול זנות גנאי הוא יותר או משים דהשתא איכא ב' לאווין וזה הכל שייך גם הכא, וי"ל דהרמב"ם ס"ל קצת כתירוץ שני דהתוספ' רק דנראה לו דוחק שיש בעיני' חלוק בין לאו א' לב' לאווין דאם לא תראה חד מלקות גם ב' לא תראה ולכן ס"ל שהיא חוששת שלא לאסור עצמה לכהונה בלאו שאז לוקה כשנשאת לכהן אבל משום איסור ע' אינה חוששת כיון דאם תעבור לא תלקה וס"ל כפי' רש"י והרשב"א דמחזיר ספק סוטה אינו לאחר גירושין אלא קודם גירושין דליכא אלא ע' דונטמאה ולא לאו דגרושה ולכן פריך שפיר לרבי מתיא ב"ח שאינה רוצה לעשות זונה שאז תאסר על כהן בלאו אבל הכא דגרושה היא שכבר אסורה לכהן בלאו ודאי לא איכפת לה אם תאסר משום זונה ג"כ דמה לה חד לאו מה לה ב' לאווין

ובהכי א"ש ג"כ הא דנקט דוקא מחזיר גרושתו ולא שאר חיובי לאווין כגון יבמה לשוק ואף דבה אין קדושין תופסין לרב ולשמואל רק מספק וא"כ בלא"ה אין לה כתובה מכ"מ יש נפקותא לענין פירות ובלאות וכמש"כ התוספ' לר"ע וכן הוי מצי למינקט בשובם את יבמתו ולקח צרתה דאיכא לאו או ע' כמבואר לעיל (דף י"א) וליכא פסול זרע גם הוי לי' למינקט נשאת בת ישראל לפצוע דכא וכ"ש וזה הוי שייך גם לר"ט דבזה לא שייך משום פסול זרע דהא אינו ראוי להוליד וא"כ בכל הני היא מרגלה לי' אע"כ דבהני לא מרגלה לי' כיון דנפסלה לכהונה מטעם זונה ולכן לא נקיט רק מחזיר גרושתו דבלא"ה פסולה מטעם גרושה

שם ולר"ע דאמר יש ממזר מח"ל: בתוספ' ר"ע הקשה דאכתי לוקמי במחזיר גרושתו ובשהוא והיא ממזרים דשפיר מרגלה לי' כיון דבלא"ה בניהם ממזרים והניח בצ"ע, וכן ראיתי קושיא זו בספר כתובה (ה' כתובות סי' קט"ז) ותירץ בדוחק, אכן לענ"ד ניחא להגמרא למצוא נפקותא בלאו גרידא בלא אוקימתא כמו דמשכח לבסוף בסוטה ודאי ובלא"ה צ"ל כן דאל"כ יקשה מה שכבר כתבתי לעיל דלוקמי' גם לר"ע בפצוע דכא דלא שייך פסול זרע כיון דאין ראוי להוליד ואף שכתבתי דמכ"מ לא מרגלה לי' מפני שנעשית זונה הלא משכחת מכ"מ בשכבר היא זונה אלא ט"כ דלא רצה לאוקמי באוקימתות אלא בלאו פשוט, אכן בלא"ה י"ל עוד ביישוב קושית תוספ' ר"ע וקושיתו ע"פ מה שאכתוב לקמן (בתוספ' ד"ה ולרבי עקיבא) דמה דמקשה הגמרא לר"ע כולל ב' דברים דלא מרגלה לי' מפני שבניו ממזרים וגם מפני שאין לה קדושין וכתובה ולא נחשבה רק כזונה אצלו כיון דלר"ט אין קידושין תופסין בח"ל ולכן מה בכך ששניהם ממזרים או שהוא אין ראוי להוליד מכ"מ כיון שאין תופסין מכח לאו דמחזיר גרושה או דפצוע דכא לא מרגלא לי' ולכן אין לה להפסיד פירות ובלאות

שם בעולה לכה"ג א"ב: הא דלא קאמר מצרית ואדומית שניי' א"ב דמרגלה לי' דהא זרעה כשר דאכתי וקשה לר' ישבב דס"ל דגם מחייבי ע' הוי ממזר לר"ע כדאמרינן בכתובות (ל'.) מה שאינו כן בבעולה לכה"ג דלכ"ע אין הולד ממזר כדאמרינן שם

שם יש חלל מח"ע הא לא מרגלה לי': עיין ברשב"א שהקשה בשם הרמב"ן לימא בעולת עצמו א"ב ותירץ דלא ס"ד הא דרב דמוציאה בגט אלא שמותר לקיימה ועוד תירץ דאפילו לרב אינה אסורה מדאורייתא רק מדרבנן, אכן לפי הנראה מתוס' לעיל (ס'.) נסתפקו בזה אי לרב אסור מדאורייתא או מדרבן, אבל לפענ"ד אפילו אי אמרינן דסבר הא דרב וסובר ג"כ דאסור מדאורייתא ג"כ ל"ק דלימא בעולת עצמו איכא בינייהו דהא לפי הנראה מתוספ' הנ"ל אי לרב אסורה מדאורייתא נעשה ג"כ חללה והולד חלל דהא כתבו שם דנקט בעולת חבירו להודיעך כח דרבנן וא"כ אבעולת עצמו נמי יקשה לראב"י דס"ל יש חלל מח"ע הא לא מרגלה לי' וכן נראה מדברי הרשב"א גופא לעיל (דף נ"ט) דאי דאורייתא אסורה לרב הולד נמי חלל אכן הרמב"ן נשמר מזה דכתב לעיל (דף נ"ט) דאפילו אי אסורה מדאורייתא אין הולד חלל ולכן הרמב"ן לשיטתו הקשה שפיר הכא אבל מכ"מ להתוספ' דלעיל מתורץ קושית הרמב"ן דהכא, אכן ק"ק דלפ"ז מאי מקשו התוס' לעיל (שם) מאי נפקותא בהא דאין משלם קנס כמפותה כיון דמכ"מ יש לה כתובה כיון דאסורה מן התורה הא שפיר איכא נפקותא דדלמא רב ס"ל כמ"ד דבמרגלה לי' תליא מלתא וכיון דהך דאם נשא נשוי דהתם גם רבנן דס"ל מח"ע אין הולד חלל קאמרי לי' כדמוכח התם א"כ דלמא אליבייהו קאמר רב דמוציא בגט רק שאין משלם קנס דהא לרבנן כתובה ג"כ אין לה כיון דמרגלה לי', וי"ל דמשמע להו דרב אליבי' דכ"ע קאמר דמוציא בגט ועוד דרב גופא ס"ל כראב"י (שם) וא"כ אין לומר ג"כ דרב אליבי' דנפשי' קאמר, אכן בעיקר קושית הרמב"ן י"ל לכאורה דיש להקשות אהא דקאמר בעולה לכה"ג א"ב דאכתי לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה מא"ל דהא לא מרגלה לי' אבל י"ל דאיכא בעולה דאינה זונה כגון ממאנת וכמו דמתרץ לעיל (נ"ט:) אכן התינח בבעולת אחרים אבל בבעולת עצמו ליכא למישכח בממאנת דהא כה"ג לא ישא את הקטנה כדאמרינן לעיל (דף ס') אבל באמת ז"א דאכתי משכחת כגון שנשאה בקטנות כשהי' כהן הדיוט ומאנה בו ואח"כ נשאה בנערותה כשהוא כה"ג ולכן צריך לתרץ כהראשונים

שם סוטה ודאי: הרשב"א והריטב"א כתבו שמזה ראי' לשיטת רש"י דאין הולד מזוהם לכהונה דלפי' ר"ח דהולד מזוהם הא לא מרגלא לי' כיון דפוסלת הולד כמו גבי חלוצה, ולענ"ד יש ליישב זה לשיטת ר"ח דבשלמא חלוצה דע"כ בב"כ איירי שפוסלת עצמה לתרומה כמו שפי' רש"י בהא לא מרגלא לי' אבל לענין שלא לפסול זרעה לכהונה אינה חוששו' שהרי ימצאו ישראלים הרבה להנשא להם ועוד דבחלוצה לכהן עושה זרעו חללים מכהונה מדרבנן מה שלא שייך הכא דהא ע"כ סוטה לישראל איירי דלכהן ודאי לא מרגלא לי' דהא זונה היא וזרעו חללים

שם ברש"י ד"ה הדר אמר. מתרומה דרבנן: נ"ל שצ"ל מדרבנן דא"ל תרומה דרבנן דוקא דהא גם מתרומה דאורייתא כש"כ שנפסלת וא"כ אינה מרגילתו

בד"ה הא לא מרגלה. דניחא לה לשתות ברישא: מזה נראה דדעת רש"י כדעת הרשב"א והריטב"א דבלא גירשה עדיין איירי דראוי' עוד לשתות ולכן ל"ק עליו קושית התוספ', אכן ק"ל על פי' זה דא"כ למה לי' להקשות לר' מתיא ב"ח דוקא הא ודאי גם אי לא נעשית זונה ניחא לה לשתות ברישא כיון דיודעת בעצמו דטהורה היא א"כ למה תאסר את עצמה על בעלה