ערוך לנר יבמות רלה

הקיימין אין להן משא"כ בשאר נשים שיש להן בלאותיהן הקיימים אבל לרב כהנא דס"ל דגלימא קרנא הוי שפיר יש לפרש דבבלאותי' שאינן קיימין איירי דשאר נשים גובות הבלאות שאינן קיימות דקרן הן אבל שניי' לא, ולפ"ז הכל א"ש דודאי הסוגיא שם דאזלא אליבי' דרב כהנא שפיר מוכיח דבבלאות שאינן קיימות איירי מדקאמר ש"מ מדר"כ דגלימא קרנא הוי ולכן פי' רש"י באמת שם כן אבל הכא במתניתן פי' רש"י אליבי' דרב נחמן דהלכתא כוותי' בדיני ולדידי' ע"כ בבלאותי' הקיימים איירי דאל"כ מה חילוק בינה לשאר נשים, וממילא מתורץ ג"כ קושית אבל ק"ק דהתוספ' דלר"נ דס"ל דגלימא פירי הוי באמת מפרש דבבלאותי' הקיימים איירי, גם מה שהקשו דאי איירי בבלאותי' הקיימים ה"ל לפרש כמו גבי זינתה וגבי מורדת וא"ש לפי דברינו דהני אמוראי דמפרשי שם כן י"ל דס"ל ג"כ כרב כהנא דהכא באין קיימים איירי ולכן הוצרכו לפרש אבל ר"נ ס"ל דבסתמא ג"כ בקיימים נמי איירי, ובלא"ה י"ל בזה עוד דהתם ודאי הוצרך לפרש הקיימים דהתם איירי בנכסי צאן ברזל ג"כ דבמורדת פי' רש"י בפי' כן ע"ש דבשאר נשים צריך להחזיר מה שאינו קיים ולכן אי לא הוי מפרש כן ה"א דדוקא מה שבלה א"צ להחזיר אבל מה שקיים יש לה לכן צריך לפרש אפילו בלאותי' הקיימים אבל בנכסי מלוג דבשאר נשים ג"כ א"ל להחזיר רק מה שקיים ולא מה שבלה בסתם היכי דקתני אין לה בלאות היינו בלאות הקיימים

עוד י"ל ביישוב קושיות התוספ' על רש"י ובסתירת לשון רש"י דהנה יש בכאן עוד סתירה אחרת בין רש"י דהכא ורש"י בכתובות (ק':) דהכא פי' רש"י גבי אלמנה יש לה פירות דאפילו פירות שאכל חייב להחזיר כמו שכתבו התוספ' לעיל בשמו ובכתובות פי' ואין לה פירות דשניי' דאין לה דין פירות לענין פדיי' וזהו כפי' התוספ' דהכא והרי ודאי אין לה פירות דשניי' הוא דומיא דיש לה פירות דאלמנה, אכן בזה י"ל דהרי כבר כתבו התוספ' לעיל דמה שפי' רש"י הכא היא אליבי' דרבא דכתובות דס"ל דאלמנה אינו חייב לפדותה וא"כ לאביי דחייב לפדותה ע"כ יש לה פירות הפירוש דחייב לפדותה וא"כ אין לה פירות דשניי' ג"כ הפי' כן דאין חייב לפדותה וא"כ פירש רש"י שם אליבי' דאביי, והנה מה שהקשו התוספ' הכא דאי בלאות היינו שאין קיימין שזהו בכלל פירות זה ודאי ל"ק רק אי יש לה פירות היינו אפילו אותן שאכל דאי הפי' דוקא לענין פדיון אבל בלא פדי' אין צריך להחזיר פירות שאכל א"כ טובא קמ"ל דבלאות צריך להחזיר אפילו בלא פדיון ולכן שפיר מתורץ סתירת רש"י גם בזה דשם בכתובות דפי' רש"י אליבי' אביי כנ"ל שפיר פי' אבלאות דבאין קיימין איירי דלא קשה כקושית התוספ' דהכא דהא בכלל יש ל"פ הוא דז"א דיש לה פירות אינו רק לענין פדי' אבל הכא דפי' אליבי' דרבא וא"כ יש לה פירות היינו פירות שאכל שפיר יקשה דמאי קמ"ל ביש לה בלאות היינו פירות ולכן פי' רש"י דהיינו בלאותי' שקיימין דהשתא לא קשה דאכתי גבי אלמנה ל"ל למיתני שיש לה בלאות הקיימין כיון דאפילו פירות ובלאות שאינן קיימין אית לה דהשתא י"ל דשפיר נקיט לה איידי דהוצרך לשנות בשניות דאין לה דהא גם להתוספ' צריך לפרש כן מדלא הקשו קושיתם רק אי אבלאות שאינן קיימין איירי, שוב ראיתי בפני יהושע בכתובות שם שכתב מה שפי' רש"י שם אין לה פירות לענין פדי' דאי לענין שאכל בכל שאר נשים הדין כן ע"ש, אכן במכ"ה לא זכר שרש"י הכא לא פירש כן אלא דאפירות שאכל קאי, גם קושיתו דא"כ מאי קמ"ל תירץ רש"י במשנתינו דהוי אמינא דעדיף משאר נשים כיון שאין חייב לפדותה כשנשבית ה"א דצריך להחזיר הפירות שאכל ולכן שפיר קשה הסתירה ברש"י אבל בדברינו א"ש

בד"ה וכל מקום. ומיהו קשה דקאמר בעולה לכ"ג: גם הרשב"א הקשה דלפי' רש"י היכי דהוא פסול והיא פסולה יש קטטה הרי לקמן אמרינן מפני מה הוא פסול והיא פסולה קנסו אותו כתובה מפני שהוא מרגילה הרי דשייך הרגל גם בהוא פסול אע"כ הוכיח ג"כ כפי' ר"ח דהוא פסול אולד קאי, אכן בלא"ה עוד ק"ל דלפי הנראה מפי' רש"י בכתובות (ק':) הוא גופא מפרש כפי' ר"ח דכתב שם דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה משום דהיא פסולה וולדה פסול ע"י נישואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה עכ"ל והוא חמש לשון הש"ס דלקמן מה טעם הוא פסול והיא פסולה כו' אלמא דהוא ג"כ מפרש הוא פסול אולד וא"כ סתר דברי עצמו, אכן לפענ"ד שיטת רש"י א"ש דודאי להך תירוץ דלקמן דטעם דהוא מרגילה רשב"א קאמר לה ומה טעם קאמר הפי' דהוא פסול הוא הולד פסול כדמוכח מכח קושית הרשב"א גם מכח מה דמתרץ בעולה לכה"ג דקאי אליבי' דהך תירוץ כדמוכח בסוגיא דלקמן וכקושית התוספ' ואליבי' דהך תירוץ וכסוגיא דלקמן פי' גם רש"י בכתובות אבל במה שהוא פסול מלעבוד עד שיגרש ליכא קטטה לפי פי' זה כיון שיש תקנה כשידיר הנאה כמו שכתב בתוספ' הרא"ש אבל מה שפירש רש"י הוא פסול משום נושא נשים בעבירה זה הוצרך לפרש להך תירוצא דלקמן דדבר אחר רבי קתני לה דהשתא אין לפרש הוא פסול אולד קאי ומשים דהיא והולד פסול לא מרגלה לו אלא הוא מרגילה דא"כ היינו דבר אחר דרבי ומאי איכא בין רבי לרשב"א וכן הקשה הריטב"א ע"ש לכן הוצרך בזה פי' אחר דהוא פסול אדידי' קאי ומשום קטטה קאמר, ובזה מתורצים כל הקושיות ארש"י, וא"ל דלפי' רש"י מה בין רבי לרשב"א אי דבר אחר דמרגילה לו רבי קאמר לי' די"ל דסוטה ודאי איכא בינייהו כדמסיק נמי לאידך תירוצא דלמ"ד הוא פסול והיא פסולה יש לה כתובה דאיכא קטטה הכא איכא קטטה דהוא פסול כשהוא כהן אבל למ"ד משום מרגילה לית לה כתובה דהיא מרגילתו, א"נ י"ל דכהן שנשא חללה וכבר יש לו פסולה איכא בינייהו דלמ"ד הוא פסול והיא פסולה אין לה כתובה דהכא ליכא קטטה כיון דהיא והוא בלא נישואין הללו פסולין אבל למ"ד מרגילתו יש לה כתובה דאינה מרגילו כיון שזרעה פסול

ע"כ בגמרא אמאי איכא: עיין ברשב"א שהקשה לימא חלוצה א"ב ותירץ בתירוץ שני דחלוצה לכ"ע יש לה כתובה דא"צ חיזוק כמו דאורייתא וכן כתב גם הריטב"א וכן כתב הברטנורה ג"כ במשנה זו והתוספ' י"ט הקשה עליו דהא אמרינן לעיל דלמ"ד דאורייתא חלוצה אין לה כתובה דמרבנן היא אכן לא ראה דברי הרשב"א והריטב"א הנ"ל דכתבו ג"כ הכי, וצ"ל דמגמרא לעיל ל"ק דלעיל איירי אי דבר אחר רבי קאמר לה לתרץ הך דחלוצה אכן סוגיא דהכא אזלא אי דבר אחר רשב"א קאמר כדמוכח כל הסוגיא ולפ"ז ע"כ צ"ל דחלוצה חשיב כמו דאורייתא דאל"כ יקשה חלוצה מ"ט יש לה כתובה לרבי וא"ל דבאמת לית לה דא"כ יקשה מתניתן דקתני דחליצה יש לה כתובה וגם ממזרת ונתינה יש לה כתובה דלא כמאן דלרבי חלוצה אין לה כתובה ולרשב"א ממזרת אין לה כתובה דהא מרגלה לי' כדמתרץ ממזרת ונתינה א"ב אע"כ דלהך תירוצא חלוצה חשיב לרבי כמו דאורייתא

ובהכי יש ליישב שיטת רש"י דס"ל במכות (ר"פ אלו הן הלוקין) דחלוצה דאורייתא והתוספ' הקשו עליו דהא אמרינן בקדושין חלוצה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן הקשה ג"כ הריטב"א מגמרא דהכא ע"ש שהאריך והביא ג"כ ראי' לדעת רש"י מגמרא דסוטה דאמרינן שם א"ב עבירה דרבנן אלמא דחלוצה חשיב כמו דאורייתא, ולפ"ז י"ל דלרש"י ג"כ הי' קשה קושיא זו לאידך תירוצא דדבר אחר רשב"א קאמר לה מ"ט חלוצה יש לה כתובה לרבי ובתירוץ הרשב"א לא ניחא לי' ולכן ס"ל דב' התירוצים דהכא גופא פליגי בזה דלתירוץ שני חלוצה דרבנן דלכך הוצרך רבי טעם דמרגלה ולתירוץ ראשון חלוצה דאורייתא וא"כ סוגיא דסוטה דס"ל דחלוצה דאורייתא אזלא כתירוץ זה וכתירוץ זה פי' רש"י במכות משום דשקיל וטרי הכא אליבי' והא דאמרינן בקדושין דחלוצה דרבנן אזיל כתירוץ שני דהכא וכן סוגיא דלעיל (כ"ד.) דס"ל הכי אזיל כפי תירוץ זה

ובהכי יש ליישב ג"כ קושית הר' משה מפיהם שהביאו התוספ' שם ע"ש די"ל רמ"ד בהחולץ ס"ל חלוצה דאורייתא כיון דהתם בהחולץ אמוראי בתראי ננהו דסבירא להו הכי, ולפי דברינו יש סניף לדון כדברי רש"י דחלוצה דאורייתא לחומרא ובחדושי למכות (ר"פ אלו הן הלוקין) כתבתי עוד יישוב לשיטת רש"י

שם ונתינה לישראל: בתוספ' הרא"ש הקשה דהא נתין אסור בשפחה ואיך יש לטהר זרעו ותירץ דעכ"פ יש לטהר הנקבות שינשאו לגרי וחרורי ואז בניהם כשרים ע"ש אכן לפ"ז אכתי יקשה למ"ד קהל גרים אקרי קהל מא"ל דאז לא תוכל