ערוך לנר יבמות רלד

נפקא וצ"ל משום דלאו שאינו שוה בכל הוא וקשה דא"כ קרא בתמורה ל"ל אע"כ צ"ל משום דלאו שאין בו מעשה הוא וא"כ מוכח דתמורה חשיב לאו שאין בו מעשה, ומכ"מ ל"ק לר"י דחשיב חמורה לאו שיש בו מעשה קרא ל"ל לילף מהכא די"ל דלפמש"כ הרשב"א הכא הירושלמי אית לי' דהוזהרו כשרות לנשא לפסולים וא"כ י"ל דגם ר"י ס"ל הכי ובפרט דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן והשתא צריך לא יקחו לאזהרת כשירות לנשא לפסילות יצריך שפיר קרא דתמורה להשוות אשה לאיש בלאו שאיני שוה בכל אבל הרמב"ם לשיטתו הוכיח שפיר דמימר חשיב אין בו מעשה ולכן פסק ג"כ שפיר דצבור ושותפין לוקין והם בלאו דתמורה

ונלענ"ד עוד ביישוב קושית הש"א דהנה הרמב"ם (בפי"ז מה' א"ב) כתב כל מקים שהוא לוקה היא לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין ע"ש דזהו כריא"ר והרי הכא אמרינן דמריא"ר לא אתיא משום דלאו שאשב"כ הוא רק מלא יקחו וא"כ ה"ל להרמב"ם להביא קרא דלא יקחו, אכן בזה י"ל דהרמב"ם פסק כתי' אי נמי דהכא דלתי' זה לעולם מריא"ר שמעינן נמי לאו שאשב"כ ולא אצטריך לא יקחו רק דלא נילף מטומאה, אכן עוד קשה על הרמב"ם שכתב (בפ' י"ט מהל' א"ב ה' י"א) שלא הוזהרו כשרות לנשא לפסולים משום דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש דמלבד שלא ידענו מנ"ל להרמב"ם דרשה זו אלא ע"כ מוכח מסוגין דלא ס"ל דבני אהרן קאי ג"כ למיעוטא אפסולות לכהונה דא"כ מאי פריך לא יקחו ל"ל מריא"ר נפקא הא צריך לרבות שלא נמעט מבני אהרן והנראה בזה דלכאורה סוגיא דהכא פליג אסוגיא דקדושין (ל"ה:) דס"ל להש"ס שם דבני אהרן אכולי ענינא קאי ע"ש וא"כ מה דלא קאמר בגמרא הכא כן או משום דפליג אסוגיא דשם או דעדיפא מיני' משני אפילו אי לאו אכולה פרשה קאי עכ"פ הוי גמרינן מטומאה דהא בגמרא שם שקיל וטרי בזה אי קאי אכולי ענינא או לא וא"כ כיון דסוגיא דקדושין דמסיק שם דאכולי ענינא קאי היא מאוחרת לסוגיא דיבמות פסק הרמב"ם כסוגיא דשם ולכן שפיר כתב דלא הוזהרו כשרות לנשא לפסולים מבני אהרן אתיא אף דבסוגיא דידן לא ס"ל הכי, וממילא מתורץ ג"כ קושית הש"א די"ל דסוגיא דתמורה סובר ג"כ כסוגיא דקדושין ולכן ל"ק ל"ל לא יקחו לילף מתמורה דז"א דאי לאי רבויא דלא יקחו הוי ממעטינן מבני אהרן וכן אפכא נמי ל"ק ל"ל קרא דתמורה לילף מלא יקחו דז"א דאז ה"א לעולם דלאו שאין שוה בכל ליתא בנשים וקרא דלא יקחו אתי להזהיר פסולים על הכשרות אבל השתא דגלי קרא בתמורה דהוזהרו בנשים גם לא יקחו מוקמינן לאזהרת נשים ולא ללאו חדש

שם לאתרי' דרב אידי בר אבין: י"ל מה בעי להשמיענו בזה דבאתרי' דר"א בר אבין ועוד קשה על השואלים למה הקשו לר"פ ור"ה ברדר"י דאקלעו לשם ולא לר"א הדר שם וע"כ דלא שאלו לו דהא לו הי' פשיטא מדהא דאר"י א"ר כמו שהשיב לר"פ ור"ה ברדר"י כששאלו לו, וי"ל ע"פ מה שכתבתי לעיל דכשרצה לפשוט מהא דחלל שנשא כשרה ומאי כשרה כשרה לכהונה היינו כיון דאמרינן בפסחים (דף מ"ט) דישראל לא ישא כהנא לכן מקרי כהנת כשרה לכהונה לאפוקי ישראל והנה אמרינן (שם) דרב אידי בר אבין נסיב כהנת ונפקי מיני' תרי בני דסמיכי ע"ש וא"כ לכאורה מוכח דאין איסור לישראל לישא כהנת אכן מחזקינן שם בין ת"ח לע"ה דלת"ח יצלח אבל לע"ה לא, ולפ"ז י"ל דבאמת השואלים ידעו דיש לפשוט ממתניתן דלה הוזהרו כשרות לינשא לפסולים כדאמר לימא מסייע לי' חלל שנשא כשרה רק דלפ"ז צריך לפרש כשרה כשרה לכהונה וא"כ מוכח דישראל לא ישא כהנת ולכן לא רצו לישאל לרב אידי שהם רצו למצוא היתר וחששו שרב אידי בר אבין לא ירצה להתיר להם מכח הך מתניתן דא"כ הי' מוכח שהוא לא טוב עשה שנשא כהנת או שצריך להחזיק עצמו לת"ח ושניהם לא ירצה לכן המתינו עד שבאו ת"ח אחרים למקומם לשאול שמא יפשטו להם ממשנה זו והנה איקלע שר"פ בא לשם וברב פפא הי' אותה הדבר שהיתה ברב אידי דגם ברב פפא אמרינן בפסחים שם שנשא כהנת דאמר (שם) אי לאו נסיבנא כהנתא לא איעתרא וא"כ ע"כ או דסובר דכהנת מותרת לישראל או דמחלק ג"כ בין ת"ח לע"ה ולכן כששאלו לר"פ (שאפשר שהם לא הכירו בו שנשא כהנת כיון שלא ממקומם הי') לא רצה ג"כ לפשוט ממתניתן דחלל שנשא כשרה מהך טעמא שלא להחזיק עצמו בת"ח ורצה לפשוט ממתניתן דעשרה יוחסין וכשהשיב על זה ר"ה ברדר"י באו לרב אידי בר אבין לשאול מה ישיב והשיב להם דרדקי אין אתם צריכים לפשוט ממתני' כלל דכבר פסק ר"י א"ר דלא הזהרו כשרות להנשא לפסולים

שם ברש"י ד"ה איכא דאמרי דלאו שאין שו' בכל: ק"ק דהא להך לישנא ע"כ לא מחלקינן בין שב"כ לאין שו' בכל דאל"כ ל"ל דצריך לא יקחו דלא ליגמר מטומאה לימא בקיצור דהא לא אתי מריא"ר וכמו בלישנא קמא אע"פ להך לישנא אפילו אין שב"כ ג"כ אתי מריא"ר וא"כ היאך כתב רש"י דלאו שאין שב"כ הוא, וי"ל דרש"י רצה לבאר דאכתי היאך שייך ליגמר וטומאת אדרבא נימא דגמרינן מכל איסורין שבתורה דלחומרא מקשינן לכן כתב רש"י דיותר הוי גמרינן מטומאה כיון ששוה לו בזה שהוא ג"כ אין שב"כ ולכן החילוק בין ב' הלשונות הוא בזה דללישנא קמא מכח סברא הוי מחלקינן בין שב"כ לאין שו' אבל להך לישנא דוקא אחר דגלי קרא בטומאה שאין שו' בנשים כאנשים

שם בתוספ' ד"ה אלמנה לכה"ג. ואליבי' לרבא דכתובות פי' כן: לפ"ז יקשה לפי' רש"י היאך מוקי אביי לברייתא דהכא, אכן לא ידעתי מי הכריחם לומר כן הא גם לאביי י"ל אף דס"ל דחייב לפדותה מכ"מ א"ש דיש לה פירות דהיינו אם לא נשבית אז צריך לשלם לה הפירות שאכל או מה ששוין הפירות יתר על פדיונה ואף דבכל אשה אין הדין כן אלא יש לו פירות תחת החיוב שצריך לפדותה מכ"מ הכא קנסינן לי' משום דמרגילה לעבירה כמו שפי' רש"י הן אמת דבדברי רש"י גופא יש סתירה שבתחלה כתב הטעם שמחזיר משום דשלא כדין אכל משום דלא הי' לו נשואין מעולם ולבסוף כתב מטעם קנס אבל י"ל דאדרבא בדברינו א"ש דבלא"ה צריך להבין מש"כ דלא הי' לו נשואין מעולם דהא קדושין תופסין בה אבל י"ל דדין נשואין קאמר דאין חייב לפדותה כשאר נשואה ולכן מה שאכל הפירות שלא בדין הי' ולכך משלם אכן זה הטעם לא שיך רק לרבא אבל אכתי לאביי קשה ולכן לאבי פי' שוב טעם אחר מטעם קנס ולא ניחא ל' לפרש גם לרבא מטעם חנם דלכאורה טעם זה לא שייך רק להך אנא דס"ל לקמן דהטעם דהוא מרגילה אבל להך תנא דס"ל דגם דהיא מרגילו מכ"מ בדאורייתא הדין כן לכאורה לא שייך טעם זה ולכן ניחא לי' לרבא למינקט נקט טעם דשייך אליבי' דכ"ע

בד"ה בלאות. ואין נראה לר"י דבהדיא משמע: ודאי מסוגיא דשם מוכח כן וביותר קשה דרש"י סותר את עצמו דהוא גופא פירש שם דאבלאותי' שאינן קיימין קאי ע"ש (ק': בתוספ' ד"ה ולא בלאות) שכתבו במקום אחר פירש רש"י, הרי ששם במקומו לא פירש רש"י כן, וכן נראה בפי' ממה שכתב רש"י שם (דף ק"א ד"ה אשניי') וכגון דליתנהו עכ"ל הרי בפי' דדעתי שם דאבלאות שאינן קיימין קאי, אבל לענ"ד ליישב שיטת רש"י דלו הוקשה קושית התוספ' אבל ק"ק כיון דקתני באלמנה וכו' שהניחו בקושיא, גם י"ל דהוקשה לי עוד ע"פ מש"כ הרב המגיד על הרמב"ם (פ' כ"ד מהל' אישות) דהא דאמרינן בכתובות שם דרב נחמן פליגי אין הפי' דפליג אהא מימרא דשמואל דלא שנו אלא נכסי מלוג אבל צאן ברזל יש לה אלא דוקא אהא דרב כהנא פליג דס"ל דגלימא קרנא הוי ועל זה הקשה הרב המגיד מאי ארי' שניות אפילו שאר נשים נמי אין להם בלאות ע"ש מה שתירץ בשם פי' המשניות להרמב"ם וכן כתב הכס"מ שם בשם הר"ן, ונ"ל דרש"י ג"כ פי' כן הא דקאמר דרב נחמן פליגי לא פליג רק ארב כהנא ולא אשמואל, ואף דלפי מש"כ הרשב"א לעיל (ריש פרקין) מכח דרש"י ס"ל דרב נחמן פליג אדשמואל היינו לפי גירסתו שגרם בדברי רש"י דלא בלאות של נכסי צאן ברזל אבל ברש"י שלפנינו לא גרס כן וא"כ שפיר י"ל דהוא פי' ג"כ בנכסי מלוג ודרב נחמן לא פליג אשמואל ולפ"ז היקשה לו ג"כ קושית הראשונים מאי ארי' שניות אפילו שאר נשים נמי אין להם בלאות ובתירוצם לא ניחא לי' ולכן בחר לו שיטה נכונה לעצמו דהיינו מה שאמר דאין להן בלאות הוי הפי' לרב נחמן דאפילו בלאותיהן