ערוך לנר יבמות רלג

מיתה מפלת אין בכך כלום דהא לעולם לא דנינן על היבום אלא לאחר מיתה וא"כ גם באחריני לא הוי אסורה ליבמה ומותרת לבעלה בחדא זמנא ולכן קאמר וכ"ת קסבר תנא הכא נשואין ראשונים מפילים פי' לא שנתירה עי"ז ליבום דודאי רק להחמיר אמרינן כן וגם דאיסור חדש אפילו לאחר מיתה חל כקושית התוספ' וגם ע"ז לא הי' יכול להשיב מחלל שנשא כשרה כקושיות הרשב"א אלא ה"ק כיון דנשואין ראשונים מפילים להחמיר עכ"פ הרי דדיינינן שעת יבום מנשואין הראשונים וא"כ שפיר י"ל דלכך לא תני בתולה דאיך הוי שייך למימר אשעת נשואין הראשונים דאז חלה זיקת יבום מותרת לבעלה אסורה ליבמה דהא אז שם אלמנה עדיין לא הי' בעולם שאוסרה על יבמה ולא הוי דומיא דממזר וממזרת על זה השיב הרי חלל שנשא כשרה דהתם ג"כ בשעת נשואין דהיינו בשעת קדושין כמו שכתב בתוספ' הרא"ש לא הי' השם פסול שפוסלה על היבם בעולם ואעפ"כ קתני לה ובזה הכל א"ש

בד"ה אי נסיב. דאשת שני שהיא שניי' מותרת ליבמה: זה לכאורה קושיא גדולה על רש"י שפי' דאסורה ליבמה וראיתי במהרש"א מ"ב שרצה ליישב זה דרש"י סובר דקהל גרים לא אקרי רק אותו הדור שנתגייר אכן זה תימא דהא בפי' אמרינן בקידושין (ע"ה.) דגר עד י' דורות מותר בממזרת ע"ש וצ"ע

בא"ד. וי"ל דבן הישראלית ממצרי שני אין חשוב ישראל: א"ל הא פסקינן בש"ע אהע"ז (סי' ד') דאם א' מהן ישראל או אביו או אמו לא אקרי קהל גרים י"ל דהתוספ' לשיטתו קאי דחולקין על הרמב"ם וס"ל דגר הבא על ב"י בתו חשיבה גיורת ומותרת בממזר כמו שכתבו בקידושין (ע"ד:) וכמו שהזכיר הח"מ שם שוב ראיתי בתוספ' הרא"ש שכתב ג"כ כתי' התוספ' דבן הישראלית ממ"ש אין חשוב ישראל והוסיף כדאמרינן לעיל (נ"ז.) אשה ב"ג לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל וראיתו ממה דמסקינן שם כשרות אתוסף בה ולאו קדושה לאקרוי' קהל דהיינו כפי' רש"י שם ולפ"ז א"ש פסק הש"ע ע"פ הרמב"ם דהוא ס"ל כפי' המורה שהביא רש"י שם והשתא פסק הש"ע תלוי בפלוגתא דרש"י והתוספ' לחד גיסא והמורה והרמב"ם לאידך גיסא ומהתימא שלא הוזכר כלום מזה בפוסקים ועיין מש"כ לעיל (נ"ז.)

בא"ד. וכי תימא דלא תני הכי: אין להקשות דאפילו נימא הכי אכתי יקשה דמשכחת בהיתר ג"כ כגון גר שנשא שתי נשים מצרית ראשונה וישראלית דלא עביד איסור די"ל דלהתוספ' לשיטתם לא שייך זה כיון דס"ל דבן גר מישראלית אקרי קהל גרים א"כ לא משכחת אסורות ליבמהם אבל לשיטת רש"י ורמב"ם הנ"ל דס"ל דדינו כישראל באמת יש להקשות מגר שנשא דלא שייך מה שכתבו התוספ' דבאיסור לא קמיירי

בא"ד. וא"ת ומאי מקשה לרב דימי: ועור דר"ש מתיר הנקבות מיד פי' וא"כ לא משכחת הך דין דרב דימי כלל ולכן אי אפשר למשכח שב' אחים האחד מצרי והאחד לא אבל אמה שכתבו למ"ד קהל גרים אקרי קהל ק"ל הא גם בלא פלוגתא משכחת שפיר מותרת לאלו ולאו בשנשא שתוקית דמותרת לישראל ומותרת למצרי וכמו שהקשו התוספ' לעיל (ע"ח.) והכא לא שייכי תירוציהם שם וי"ל דלא רצה למינקט שתוקית כיון דעכ"פ מדרבנן אסורה לישראל כדאמרינן בקדושין (ע"ג.) והתוספ' הקשו לעיל דמכ"מ משכחת דין תורה שפיר מצרי של במה יטהר והא דלא הקשו התוספ' דלמא סבר תנא דמתניתן דקהל גרים אקרי קהל דבזה לא שייך תירוצם דע"כ בפלוגתא קמיירי דמה בכך דלמא בפלוגתא דלא ס"ל כוותי' לא קמיירי וכדמחלקינן לעיל דף י' ע"א) די"ל דאין סברא לומר דפליג הך תנא אתנא דלעיל (ע"ו.) דס"ל קהל גרים לא אקרי קהל מדמתיר פליט דכא בגיורת

בא"ד. וי"ל דעדיפא משני: ק"ל הא גם לפי תירוץ זה אכתי צריך לתירוץ בתרא דע"כ בפלוגתא קמיירי דאל"ה די"ל דבפלוגתא לא קמיירי גם תירוץ זה לא א"ש דהא גם פצוע דכא לא משכחת רק בפלוגתא דמותרת לזה ולזה היינו בגיורת כפי' רש"י וזה ע"כ לא שייך רק למ"ד קהל גרים לא אקרי קהל וגם בלא זה הך דפ"ד בפלוגתא איירי דלר' אליעזר לעיל (ע"ט:) דסריס אדם לא חולץ ולא מייבם וכן לאשתו לא שייך למיתני ת"ר במשנתינו וא"כ אכתי צריך לתי' בתרא וי"ל דזהו באמת מש"כ דעדיפא משני דממנ"פ א"ש אי איירי בפלוגתא י"ל דשייר דרב דימי משום דשייר ג"כ פ"ד ואי לא איירי בפלוגתא פשיטא דלא יכול למיתני דרב דימי

ובהכי א"ש מה שיש להקשות לכאורה אהא דשייר פ"ד דא"כ למ"ד דפליג לעיל ארב דימי (ע"ח.) וס"ל דלא אזלינן בתר דידה א"כ לא מצי למיתני מצרי במשנתינו וא"כ ק' מאי שייר דשייר פצוע דכא, אבל השתא א"ש די"ל דס"ל בפלוגתא לא קמיירי, אכן לפ"ז יקשה לתירוץ בתרא דהתוספ' דע"כ בפלוגתא קמיירי קושיא זו, אבל באמת לק"מ לפמש"כ התוספ' לעיל דגם בלא רב דימי משכחת מצרי ולא פריך לרב דמי אלא משום דלדידי' הוי דבר של חדוש וא"כ ממנ"פ א"ש הא דלא תני פ"ד אי תני גם מידי דלאו חדוש שייר ג"כ מצרי כקושית התוספ' ואי לא תני דבר שאינה חדוש פשיטא דא"ש הא דלא קתני פצוע דכא ועוד דלפי הירושלמי שהביא הרשב"א בלאו פצוע דכא שייר ג"כ ט"ו עריות וצרת סוטה ואחות חלוצה כמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א

בד"ה שייר כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפ"ק: לעיל בפ"ק רק לענין מחזיר גרושתו אמרינן כן ולא לענין סוטה דסוטה נאסרה משום טומאה כתיב בי' כעריות אבל לענין ספק סוטה אמרינן כן בסוטה (ו'.) לתירוץ רבא שם וע"ש בתוספ' שהקשו אבל יש לתמו' וכו' ונעשה פצוע דכא וכו' והניחו בקושיא, אכן לפי מה שכתבו הכא דלא שייך לומר כן אלא בשנעשה באשה שום מעשה מתורצת קושיתם שם

בד"ה אלא. ואר"י דהכא וכו' ועוד דבכ"מ ששונה שני ענינים: אפילו במקום דלא שייכי בי' חילוקי התוספ' מצינו דאילו לאו דוקא שהרי במכות (דף י"ג) קתני ואילו הן הלוקין ושייר טובא כמש"כ רש"י ותוספ' שם ושם לא שייכי ב' טעמים שכתבו התוספ' הכא

דף פ"ה ע"א בגמרא מ"ט לאו משום דריא"ר: ק"ק מאי קושיא הא לקמן (קי"ד:) דרשינן אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ולכן אי לאו בני אהרן ה"א דדרשינן אמור ואמרת לרבויי' נשים דישנן בשאר מצות ג"כ ולא קטנים דאינם בשאר מצות ואפילו נימא דמאמור ואמרת לא שייך לרבויי נשים רק קטנים מכ"מ ה"א דמרבינן נשים מק"ו דקטנים דאינם בשאר מצות והכי עביד ק"ו ג"כ בקדושין (ל"ד:) טפים חייבים נשים לכש"כ ע"ש ולכן צריך מיעוטא, וצ"ל דעדיפא מני' משני דהוי ילפינן מלא יקחו

ובהכי יש לישב מה שהקשה בשאגת ארי' (סי' פ"ב) אהא דילפינן בתמורה ודף ב') מרבויא דנשים חייבין בתמורה ומקשה ל"ל קרא מדריא"ר נפקא ומתרץ אי מההיא ה"א דוקא לאו השוה בכל וכו' ולאידך גירסא שהביא רש"י אי מההיא ה"א דוקא לאו שיש בו מעשה ע"ש והקשה השאגת ארי' להך גירסא דחשיב חמורה אינה שוה בכל א"כ ל"ל לא יקחו דנוהג בנשים דא"ל דה"א דנילף מטומאה אדרבא נילף מתמורה דלח מרא מקשינן או אפכא ל"ל קרא בתמורה נילף מלא יקחו ועוד השתא דכתיבי תמורה ופסולי כהונה ל"ל בני אהרן למעט נשים מטומאה תיפוק לי' דה"ל תמורה ופסולי כהונה ב' כתובים הבאים כא' ע"ש, והנה קושיא זו ודאי ל"ק רק לתי' קמא דגמרא דהכא דמריא"ר לא נפקא לאו שאינה שוה בכל דלתי' א"נ קיחה אצטריכא לי' ודאי דלא קשה דה"א נילף טומאה מריא"ר, אכן גם לתי' קמא מתורץ קושיא זו לפמש"כ די"ל דלהכי כתיבי תמורה ופסולי כהונה דל הוי ב"כ הבאים כאחד ולא נילף שאר לאווי שאינה שוים בכל מהן והא דאצטריך בני אהרן משום דה"א לרבות מק"ו דקטנים: והנה השאגת ארי' רצה להוכיח מכח קושיא זו דהגירסא אחרת עיקר דאי מההיא ה"א לאו שאין בו מעשה וכתב דמזה הוכיח הרמב"ם לפסוק דצבור ושותפין הם בלאו דתמורה חכו גם להך גירסא הקשה דהא אמר ר' יוחנן לתנא לא תתני מימר דבדבורו אתעבד מעשה, ולענ"ד י"ל דאדרבא בזה א"ש מה שהקשה הלח"מ על הרמב"ם (פרק י"ח מהל' סנהדרין) דחשיב שם מימר בתוך לאוין שאין בהן מעשה והקשה למה לא פסק כר יוחנן, ולפ"ז י"ל כיון דפסק הכא כרב דלא הוזהרו כשרות לנשא לפסולים משים דסתם גמרא דקדושין ודף ע"ג) פסק כן כמש"כ הרא"ש וא"כ ע"כ לא יקחו אתי לאזהרה דידה וקשה הא מדריא"ר