ערוך לנר יבמות רלא

דף פ"ד ע"א בגמרא ואמר שמואל לא קדושין: למה הוצרך להביא הך דשמואל הכא וי"ל כיון דבבכורות ודף מ"א) איכא תנא דחשיב אנדרוגנוס לבעל מום וכן כתב הרמב"ם (בפ"ג מה' איסורי מזבח) וא"כ היה אפשר לומר דלעולם אנדרוגנוס זכר הוא לר"א והא דלא קדוש דהוי כבעל מום שקדם מומו להקדשו דלא נחית עליו קדושת הגוף להכי מייתי הא דשמואל דלא קדושין בתמורה קאמר וא"כ ע"כ לאו משום בעל מום פסול דהא בעל מום קדש בתמורה אלא משום דחשיב לי' כברי'

שם ולא הניחוני ללמוד אלא דבר א' במשנתינו: י"ל בדרך דרוש הא דהניחו לו ללמוד דין זה דרצו לרמוז לו דין מוסר במה שחשדו אותו דיש להבין מה הי' הטעם של השלמים תלמידי ר"א שלא רצו להכניס לרבי לביהמ"ד וכי כן דרך הצדיקים למנוע טוב מבעליו ולהחדיל מללמוד תורה, אכן י"ל דכוונתם לשם שמים הי' ע"פ מה דאמרינן בקדושין (נ"ב:) כשמת ר"מ אמר להן רבי יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי ר"מ לכאן מפני שקנטרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים ע"ש, וכן י"ל שחששו תלמידי ר"א לרבי שבא מבית המדרש אחר שלא בא רק לקנטר ולבייש את רבם ומשום כבוד רבם עשו כן, אכן לכאורה י"ל איך נחשד רבי בעיניהם שיבייש ויקניט ת"ח אפי' אינו רבו הא מרבינן בקדושין ודף נ"ז) מאת ד' אלקיך תירא דצריך לכבד ולירא מת"ח אבל י"ל דלמא סברו דרבי לא דרש את כהך תנא דמייתי התם ולדידי' ליכא אזהרה לירא מת"ח שאינו רבו כמש"כ המהרש"א בח"א בהך מימרא בפ"ב דפסחים ולכן הניחו לו ללמוד הך דין דאנדרוגנוס חייב סק לה כזכר דמוכח מזה דדרשינן את ע"פ הפי' שכתבתי לעיל דמאי דפריך באשה שלא כדרכה מנ"ל לא פריך רק לרבנן ולא לר' סימאי וא"כ מדלא חייב רק כזכר ולא בשתי מקומות ע"כ דאתיא מואת זכר וא"כ ק' זכר דעלמא מנ"ל וע"כ צ"ל כתי' הגמרא דאתיא מאשה וא"כ ק' של"כ מנ"ל וצ"ל מואת וא"כ ע"כ מוכח דדרשינן את וא"כ מרבינן נמי מאת ד' אלקיך תירא ת"ח להשוות מיראם למירא שמים ובזה רמזו לו שלא יבא לקנטר אבל ח"ו רבי לא הי' כוונתו לכך אלא ללמוד ממש וזה מורה במה שאמר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ראב"ש

פרק תשיעי

דף פ"ד ע"א במתניתן ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו: ברשב"א כתב דל"ד הוא דאיכא ג"כ שאר נשים דחלוק דין בעל מדין יבם בהן וקחשיב ג"כ מחזיר גרושתו שאסורה לבעל ומותרת ליבם ע"ש וזה תימא דהא לעיל (דף י"ב) מוכח דלא לבד לרבי יוסי בן כיפר אסורה מחזיר גרושתו להתייבם אלא אפילו לרבנן הדין כן כדמוכח מהא דקאמר (שם) תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת, ועוד דמה שכתב הרשב"א בזה הם דברי הירושלמי ובירושלמי באמת לא נקט מחזיר גרושתו וגם הריטב"א נקט כל הני דרשב"א חוץ ממחזיר גרושתו ואולי הוספת תלמיד טועה היא, ודע שאין להקשות כיון דכל הני שיורי שיירי א"כ כי פריך לקמן מאי שייר דהאי שייר למה לא קאמר דשייר כל הני די"ל דלא שייך למימר שייר רק במה שיש למצוא בו כל גווני דמותרת לבעל ואסורה ליבם ואסורה לבעל ומותרת ליבם ואסורה לאלו ולאלו ומותרות לאלו ולאלו כמו גבי מצרי שנשא מצרית וגבי פליט דכא אבל בכל הני דקחשיב הרשב"א לעולם לא משכחת כל גווני

שם בגמרא מאי אריא דתנא נשא: המהרש"א מ"ב הקשה למה פריך מרישא דיכול להשיב וכי תימא וכו' ה"ל להקשות מכל הני דתני בסיפא ובמציעתא כגון ממזר וממזרת דלמה תנא נשא ולא קדש אע"כ דבהני אין דיוק כיון דאין חדוש יותר בקידש מבנשא ומתוך כך השיב על התוספ' מה שדייקו ממתניתן דפ' ד' אחין ע"ש, ולענ"ד לק"מ מה שהקשה המהרש"א ע"פ הכלל שמוכח מזבחים (דף צ"א) ומשאר דוכתי' דפשיט' דקתני סיפא אגב רישא אבל דוחק לומר דקתני רישא אגב סיפא ולכן מכל הני דסיפא ומציעתא לא יקשה אם ברישא נשא דוקא נקט דאז הי' פשיטא דאפשר לומר דקתני כל הני אגב רישא ולכן פריך מרישא דברישא גופא הוי מצי למיתני קידש וממילא קשה גם מכל הני אחריני עד דמתרץ דקתני רישא אגב סיפא דבסיפא נשא דוקא ממילא מתורץ גם מכל הני אחריני

שם ברש"י ד"ה אח כשר. כדילפינן מבת כהן כי תהי' לאיש זר: ק"ל דהא לעיל (ס"ט.) ילפינן הא דחלל פוסל בביאתו מולא יחלל זרעו אבל מכי תהי' לאיש זר לא אתיא דזר אצלה מעיקרא בעינן, וי"ל ע"פ מה שיישבתי לעיל (ס"ח.) דעת הרמב"ם שהביא אמחזיר גרושתו קרא דלאיש זר משום דס"ל דמתניתן וברייתא פליגי בזה אי בעינן זר אצל' מעיקרא והוא פסק כמתניתן וא"כ י"ל דגם רש"י ס"ל כהך שיטה ולכן פי' שפיר אמתניתן דחלל מלאיש זר נפקא כיון דלא בעינן זר אצלה מעיקרא

ובהכי א"ש ג"כ מה שרש"י עצמו בכתובות (י"ד:) כתב דחלל פוסל בביאתו ממקיש זרעו לו ולא מלאיש זר דלפ"ז י"ל דהתם שפירש כן אברייתא פירש כפי סוגיא דלעיל דאברייתא אבל הכא דפירש אמתניתן פירש כפי המשנה דלעיל דר"פ הערל דס"ל דלא בעינן זר מעיקרא כמש"כ הרשב"א שם, ועוד י"ל דדעת רש"י כמו שביאר המשנה למלך (בפי"ח מהל' איסורי ביאה הל' א') דעת הראב"ד דהא דחלל פוסל בביאתו מולא יחלל זה דוקא לפוסלה מתרומה אבל לכהונה לא נפסלה רק מלאיש זר ולא משום חללה ולא משום זונה ושכן כתב גם התוספ' י"ט פ"ו דיבמות ע"ש

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוספ' לקמן אפי' רש"י שפי' דבחללה ליכא רק איסור לאו והקשו דהרי ע' דקדושים והיו למי איכא, ולפ"ז י"ל דמה שכתב רש"י חללה כוון להך דחלל שנשא כשרה דבה ליכא רק איסור לאו דלאיש זר אבל ע' דקדושי' יהיו לא דהיא כתיב בפ' אמור אזונה וחללה דנולדה מאיסורי כהונה דוקא [ותמהתי על הרב מ"ל שם שפלפל עם הר"א ששון להוכיח מסוגיא דקדושין דחלל פוסל בביאתו לכהונה והוא השיב דאין ראי' משם, ואיך העלימו הגדולים הללו עיניהם ממתניתן דלפנינו דמוכח בפי' דחלל פוסל בביאתו לכהונה ואף דלהרמב"ם בפי' המשניות היתה גירסא אחרת במשנתינו דהיינו כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל דלהך גירסא לא מוכח כן הרי כבר השיב הרשב"א דזה הי' גירסת הירושלמי אבל גמרא שלנו ע"כ גרסה כמו במתניתן דלפנינו וכן מסוגיא דכתובות (דף י"ד) הנ"ל מוכח בפי' דחלל פוסל בביאתו לכהונה וצ"ע] ואין לתמוה על דברינו בפי' רש"י דקרי לי' חללה והיא אינה חללה דהא בגמרא קרי לה ג"כ חללה דקאמר טעמא דנשא דשוויי' חללה אע"ג דלשיטת הראב"ד הנ"ל נבעלה לחלל אינה אסורה לכהן מלאו דחללה, ועיין לקמן (ע"ב) שכתבתי ראי' לשיטת רש"י דבחללה ליכא רק ל"ת לחוד

בד"ה והא כולי'. יבמתו השערה: הרשב"א והריטב"א הקשו דהא זה אינו כמסקנא דלעיל (דף כ') והניחו בקושיא, והנה באמת כבר כתב רש"י כה"ג ג"כ בסנהדרין (דף נ"ג) והקשה שם עליו השאגת ארי' בתשובה (סי' ל"ג) דלא בלבד שהוא נגד סוגיא הנ"ל אלא שסתר דברי עצמו שהביא שם ג"כ גזירה דביאה ראשונה אטו ב"ש וא"כ הרכיב רש"י הס"ד והמסקנא דהגמרא והניח ג"כ בקושיא, אכן באמת בסנהדרין שם לק"מ על רש"י דהא שם פי' רש"י על מתניתין דא"מ וא"ק חולצין ולא מייבמין והרי בכלל זה בין ח"ל גרידא בין ח"ל ועשה ובשניהם קתני דחולצין ולא מייבמין ולכן אחולצין פי' רש"י שפיר מיבמתו דאף דלענין ח"ל גרידא לא הוצרך טעם דפשיטא דחולצין כיון דמדאורייתא לייבום מכ"מ הוצרך כן משום ח"ל וע' דבהן לא אתי חליצה רק מיבמתו כמש"כ התוספ' לעיל (דף ך') אבל לענין אינן מתייבמות כתב הטעם משום גזירה זה הוצרך משום ח"ל גרידא דלא אתי מיבמתו רק מטעם גזירה, וגם דברי רש"י דהכא יש ליישב דמה דדייק רבא לעיל דלא אתי מיבמתו רק מטעם גזירה הוא משום דקתני בברייתא אם בעלו קנו, אכן הוי משמע לרש"י מלשון הש"ס דקאמר ולא אתי ע' ודחי ל"ת משמע דליכא דחיי' וא"כ מדאורייתא הוא ולכן הוי סבר רש"י דעכ"פ סוגית הש"ס הכא הי' סובר דמדאורייתא הוא ולכן פי' מיבמתו: