ערוך לנר יבמות רכז

באמת צ"ע מרב אשי דהכא וכמו שהקשתי לעיל לפי' רש"י עצמו, אכן השתא גם לשיטות התוספ' קושיתנו במקומה עומדת דלמא רב אשי הכי קאמר לא תעלה להוציאן לחוץ אלא יאכלו בפנים לאכול חטאת על השובע לכהנים דבזה שפיר הוה שיש לו מתירין וצ"ע

בד"ה שתי קופות. ור"ל לאפלוגי עלה: ק"ל דממנ"פ אי ידעו דאפליגי אמתניתן ג"כ א"כ מאי קושיא דה"ל לאפלוגי הא באמת פליגי ואי לא ידעו דפליגי א"כ מה הקשו בתחלה דה"ל להקשות ממתניתן היאך מצי להקשות הכי דלמא ר"י באמת ס"ל והוא שרבו במתניתן ועוד דהר"ש בתרומות מביא הירושלמי דבאמת פליגי וא"כ מאי קושיא דה"ל לאפלוגי, וי"ל דהתוספ' הקשו מכח ממנ"פ אי ס"ל ש"ס דילן כהירושלמי ובאמת פליגי אמאי לא מקשה ממתניתן ואי חולק ש"ס דילן אירושלמי אז קשה באמת אמאי לא פליגי, אכן לענ"ד י"ל דבאמת פליג הש"ס דילן אירושלמי וס"ל דלא פליגי ומה שהקשו דבאמת אמאי לא פליגי בזה י"ל כיון דמסיק דר' יוחנן מוקי ברייתא כרבנן ואנא דאמר כר' יוסי ומלשון זה משמע דר' יוחנן לעצמו סבר כר' יוסי דתרומה בזה"ז דאורייתא לכן לא בעי לאוקמי' מתניתן ואע"פ שלא רבו כיון דסבר הלכה כסתם משלה, ולפ"ז הי' צ"ל דס"ל מתניתן תרומה בזה"ז דרבנן מה דלא הוי כהלכתא לר' יוחנן אכן גם אם נאמר דמה דאמר ר' יוחנן אנא דאמר כר' יוסי היינו אליבי' דר' יוסי אבל הוא לעצמו סובר ג"כ תרומה בזה"ז דרבנן וכמו שנראה גרסת רש"י שהי' לר' יוסי וכמו שכתב הריטב"א בפי' מכ"מ י"ל בזה דלא בעי ר' יוחנן לאוקמי' מתניתן אע"פ שלא רבו כיון דר' יוסי פליג שם בסיפא דמתניתן דקאמר ר' יוסי פוטר ואי ס"ד דאיירי בלא רבו ה"ל לפלוג גם ברישא וכדדייקינן לקמן (ר"פ מצות חליצה) ואין לומר דאכתי אליבי' דירושלמי היאך אתי שפיר מה דלא פליג ר' יוסי ברישא ג"כ די"ל דאליבי' הירושלמי באמת גם ר' יוחנן ס"ל כר"ל דגם ר' יוסי סבר תרומה בזה"ז דרבנן וברייתא דסדר עולם לאו ר' יוסי היא

בא"ד. שרי בה ר' יוחנן בלא רביי': אין להקשות היאך משכחת בנפל סאה אחת בלא רביי' דניחזי אנן די"ל כמש"כ הש"ך והט"ז בי"ד (סי' קי"א ס"ב) ע"ש

בד"ה אלא לר' יוחנן. תקשי' לי' היכי סמכינן: ק"ל דהא בלא ר"י לק"מ די"ל דאיירי בנתערב ביותר מכדי אכילת פרס אבל השתא שפיר קפריך כיון דר"י אמר אע"פ שלא רבו וס"ל כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא א"כ ע"כ ס"ל דתרומה דרבנן הוי מצי למימר וליטעמיך כיון דר"י אמר אע"פ שלא רבו [עיין בתוספ' שם בפסחים (דף מ"ד) שסתרו מש"כ בחולין (צ"ט.) ובפסחים ע"כ קאי דבריהם להנך שיטות דס"ל טעם כעיקר דרבנן] ולא הבנתי ג"כ למה לא תרצו התוספ' הכא כמו שתרצו שם בפסחים די"ל דאיירי במין שאינו מינו כמו כן יש לתרץ הכא אפכא דלכך לא הוקשה לו מכזית כדי אכילת פרס די"ל דר' יוחנן מוקי במין במינו

ע"ב בגמרא ומר סבר כזכר: הקשה ברשב"א דלפ"ז מאי פריך לקמן (פ"ג:) לרב יהודה א"ר דאמר אנדרוגינוס חייב עליו סקילה מב' מקומות מהא דר"א דחייב עליו סקילה כזכר ודחיק לאוקמי' דס"ל כר' סימאי אמאי לא קאמר דס"ל כר"י ור"ש דמתניתן, ולענ"ד יש לחזק קושותי בשנאמר דהא רב ע"כ כר' יוחנן ס"ל מדקאמר לקמן ליתא למתניתן מקמי' ברייתא ולר"ל משנה וברייתא שווין דתרווייהו ס"ל דאנדרוגינוס ספק הוא כמש"כ התוספ' לעיל (דף פ"א ד"ה ואין) אע"כ דכר"י ס"ל דזכר ודאי הוא לרבי יוסי ור"ש וא"כ ע"כ לא פליגי אדר"א רק בהא דמחייבי סקילה אב' מקומות וא"ל כיון דאמוראי ננהו אליבי' דרב כמש"כ התוספ' לקמן א"כ דלמא רצה לאוקמי' הא דרב לקמן אפילו כאמרי בי' רב לקמן דפליגי אהא דרב דאמר ליתא למתניתן מקמי ברייתא, וכש"כ דא"ש כן לגירסת התוספ' דגרסו בהא דלקמן אמר רב הונא א"ר תחת אמר רב יהוד' א"ר דאמרי בי' רב הוא ג"כ רב הונא כדאמר לן בסנהדרין (ספ"ק) דז"א דהא לפי' רש"י דהלכה כרבי יוסי דקאמר הוא כרבי יוסי דמתניתן ג"כ מוכח דרב כר' יוחנן ס"ל, ולכאורה מזה ראי' לשיטת שאר הראשונים דפירשו הלכה כרבי יוסי דכר"י דברייתא קאמר דלפ"ז אעיר י"ל דאמרי בי' רב ס"ל כר"ל ומשנה וברייתא שווין הן דלתרווייהו ספיקא הוא ולפי' רש"י צ"ל בזה כמש"כ הרשב"א דר"י גופא אר' סימאי דלקמן סמיך דאי לא דאשכחנא לר' סימאי דמחייב סקילה אב' מקומות גם ר"י לא הוי מוקי לרבי יוסי ור"ש הכי, אכן לפמש"כ לפי' הרשב"א בלא"ה לק"מ די"ל דרב הונא א"ר כר"ל ס"ל, גם לפי מה שפירש הרמב"ן בהא דברי' בפני עצמו הוא דהוא ברי' ממש ולא ספק א"כ פשיטא דאפילו בתרומה דרבנן נמי אינו ואכיל ומה דקאמר ר"ל דמאכיל בתרומה דרבנן היינו לרבי יוסי דמתניתן דס"ל ספק זכר הוא והשתא אפילו מימרא קמא דרב י"ל דכריש לקיש ח"ל ומה דקאמר ליתא למתניתן מקמי' ברייתא היינו מתניתן דס"ל דספק זכר הוא מקמי' ברייתא דס"ל ברי' בפני עצמו הוא

שם ברש"י ד"ה ואיבעית אימא. וליכא למימר חזר ונטלה: ק"ק דלפ"ז מ"ט אמרינן דדוקא עד י"ט כשר אבל אם נטל ך' סאים פסול הא בתוך ך' סאים שנטל יש ג"כ לפי חשבון מים שאובים ואכתי איכא רוב מים כשרים גם אם נטל ך' סאה ממי התערובות דהא כשנטל סאה ראשונה הי' בתוכו לפי חשבון חלק א' מארבעים מים שאובים וכשנטל סאה שני הי' בתוכו חלק א' מעשרים וכשנטל סאה שלישי הי' בתוכו חלק א' מי"ג ממים שאובים וכן עד למטה וכשנטל סאה עשרים אינו רק מחצה מים כשרים ומחצה מים פסולים ואם נאמר דחיישי' שמא נשארו מים פסולים הכל במקום א' ומה שנטל הי' הכל ממים כשרים וכדמשמע במכות (ד'.) דאפשר לומר כן במי מקו' אכ הקושיא במקומה עומדת נימא גם הכא שאני אומר וכל מה שנטל הי' ממים פסולים, ועיין בר"ש במקואות דמשמע מדבריו דבאמת לא משערינן רק שישאר רוב לפי חשבון אבל מרש"י דהכא לא משמע כן מדכתב עד י"ט דוקא

שם בתוספ' ד"ה ירושה. לאו כולהו סליק: לענ"ד י"ל ביישוב שיטת ר"ח דדוקא לענין תרומה דתלי רחמנא בירושה בה אמרינן משירשו בימי יהושע לא הוצרכו עוד לירושה דאף כשגלו לבבל נשאר ארץ ישראל ירושתם וארצם כדכתיב ואתכם אורה בגוים והיתה ארצכם שממה אבל חלה דתלה הכתוב חיובה לא בארץ בלבד אלא גם בביאת כלכם א"כ משיצאו ממנה בטל החוב מהם שבא ע"י ביאה לארץ וכמו שפסק היובל אפילו בשעת ישיבתם בארץ משגלו שבט ראובן וגד מדאין כל יושבי' עלי' כדאמרינן ערכין ודף ל"ב) ולכן קאמר שפיר כי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק ולא חל אז חיוב חלה עוד שבטל משגלו לבבל

בא"ד. לר' יוחנן דקדשה לעתיד: קושיא זו לא יכלו להקשות רק אחר שהשיבו אשיטת ר"ח דלר"ח וראי לק"מ דירושה ראשונה גבי אבות לא שייך רק גבי ארץ ישראל אבל התם דאיירי מקדושת ירושלים וביהמ"ק שזה ודאי לא הי' קדושה עד אחר שנבנו ואז קדשו לע"ל וקאמר שפיר קדושה ראשונה קדשה לע"ל דבהם לא הי' רק קדושת אחת, הן אמת דגם לשיטת התוספ' הי' נלענ"ד לישב קושיא זו דודאי היכי דקתני אחר ראשונה שני' ושלישית ב"ה נראה לעין דראשונה היא מספר מתנגדת לשניי' ושלישית אבל היכי דקתני רק ראשונה לבד אין זה מספר רק פירושו קדומה כמו שאל נא לימים ראשונים וא"כ מה דקאמר ר' יוחנן שם קדושה ראשונה קדשה לע"ל הקדושה הקדומה שקדשה בימי עזרא קאמר אבל באמת זה אינו שהרי רצה לומר שם דר' יוחנן כר' יהושע ס"ל ור' יהושע ע"כ איירי מקדושה ראשונה שבימי יהושע שהרי קאמר דכשבנו בימי עזרא לא הוצרכו לקלעים מפני שק"ר קדשה לע"ל ולכן רק לשיטת ר"ח מתורצת קושית התוספ'

בא"ד. וכן לר"ל רבי יוסי סבר: הך וכן לריש לקיש ק' קצת דמשמט מזה דראי' ראשונה אינה לר"ל וזה אינו דלר' יוחנן אין ראי' מהא דליטרא קציעות דרבנן הוא דהא הוא סבר דאורייתא ואעפ"כ בטל מטעם ראת שדרכו למנות שנינו כדאמרינן לעיל והראי' מלטרא קציעות היא ג"כ לר"ל דוקא דדייק לעיל מהא דעגיל בעגולים עולה דתרומה בזה"ז דרבנן וכן הוא בפי' בתוספ' זבחים (דף ס"א) וא"כ מש"כ וכן לר"ל צ"ע שוב ראיתי בגמרא ישנה שכתוב הך תיבת לר"ל קודם תיבת ובטלה ולפ"ז באמת גם ראי' ראשונה הביאו לר"ל דוקא והכי מסתברא: