ערוך לנר יבמות רכו

קדושים הם וודאי יעשו את המוטל עליהם [וסיוע מצאתי לדבריו בהר"ן בנדרים (נ"ט.)] אבל בהגעלה דליכא מצוה לא חשיב כבא ממילא ולכן הכא לענין טהרה דאיכא ג"כ מצוה לכהן לטהר עכ"פ ברגל חשיב ג"כ ההיתר כבא ממילא ולכן קושית המהרש"ל א"ש אבל על תירוצו קשה מ"ש מנדר וא"ל דגם לגבי זה אמרי' כהך סברא דלעיל דשאני נדר דמצוה לאתשולי דא"כ לפמש"כ גם הכא מצוה לטהר וצ"ע

שם אי לכהן משרי שרי: ק"ל דלמא לעולם לכהן ומה דקאמר לא תעלה היינו שצריך לאכלו בתורת חטאת ולחם הפנים ליום ולילה ואסור להניחו למחר שיהי' נותר ובזה הוי שפיר דבר שיש לו מתירין וכמו דאמרינן לענין ביצה עד שאתה אוכלה באיסור היום אכול אותה למחר בהיתר שלא תצטרך לבטול א"כ הכא נמי כן רק אפכא עד שאתה אוכלה למחר באיסור ט"י בטול אכול אותה היום בהיתר שלא תצטרך לבטול ועיין מה שהקשתי עוד בזה לקמן בתוספ'

שם הא מני רבנן היא: במהרש"א מ"ב הקשה על קושית הש"ס מאי פריך לרבי יוחנן דלמא איירי בתרומת פירות ותירץ דא"כ לא הוי פליג ר"ל כיון דהוי תרתי דרבנן, ולא ידעתי מנ"ל כן דבתרתי דרבנן לא בעי ר"ל רביי', גם לא הבנתי למה לא הזכיר דכבר הקשו התוספ' קושיתו לעיל (פ"א.) ע"ש

שם ברש"י ד"ה ל"א לעולם בשלא נימוחה. כיון דתרומה לזר במיתה ככרת דמי: זה ל"ש רק להך פירושא שכתב רש"י לעיל (דף פ"א) בהך דעגול בעגולים דבנתערב עגול של תרומה בחולין איירי אבל להך פירושא דבתרומה טמאה בשל טהורה איירי לא שייך טעם זה דתרומה טמאה ליכא רק בע' ובטל לריש לקיש כמו בחתיכה של חטאת טמאה וא"ל דא"כ איך דייק ר"ל מהא דעגול בעגולים עולה דתרומה דרבנן דלמא איירי בטמאה שנפלה בטהורה די"ל כיון דסתמא קתני עגול בעגולים עולה משמע בכל ענין עולה אפילו בטהורה בחולין

שם בתוספ' ד"ה ר' יהודה. דומיא דדם הפר: ולפ"ז גם לרבנן דילפי מזה דעולין אין מבטלין זה את זה ג"כ לא אמרינן הכי אלא בדבר לח ומתערב והשתא להטעם שכתב הר"ן בנדרים דלכך דבר שיש לו מתירין לא בטל דהוי היתר בהיתר ודומה לעולין שאין מבטלין זה א"ז א"כ יבטל דבר שיש לו מתירין יבש ביבש וזה אינו דהא אמרינן בביצה (דף ד') דביצה שנולדה בי"ט לא בטל באלף מטעם דבר שיש לו מתירין וכן קאמרינן (שם) לענין עצים שנשרו מן הדקל, וצ"ל לפי טעם זה דהר"ן באמת לא מחלקינן בין לח ליבש גם לרבי יהודה וכאידך שיטה דר"ת שהביאו התוספ' בזבחים (דף ע"ג) ע"ש

בא"ד. כדמשמע גבי ליטרא קציעות: עיין בזבחים (דף ע"ג) ובמנחות (דף כ"ב) שהביאו התוספ' עוד ראיות דתרומה בטלה לר' יהודה, ולכאורה הי' אפשר לישב כל הקושיות הללו במה דמשמע בחולין (צ"ט:) וכמו שאכתוב לקמן דבאיסור דרבנן ס"ל לר' יהודה דמין במינו בטל וכיון דר' יהודה ס"ל תרומה בזמן הזה דרבנן כמו דהוכיחו התוספ' לקמן (ע"ב) מהא דליטרא קציעות א"כ לכאורה מכל הני דתרומה לק"מ רק מה שהקשו מהא דרמוני בדן ומהא דנפלו ונתפצעו עדיין קשה לכאורה, ולענ"ד יש לישב דהך דרמוני בדן איירי ג"כ בתרומה כמש"כ רש"י גופא בזבחים (דף ע"ד) והך דנפלו ונתפצעו י"ל דאיירי שנפלו אגוזי פרך בתוך שאר אגוזים שאינם מינם ונתפצעו וע"י שנתפצעו ליכא להכיר האיסור וא"ל דא"כ איך קאמר שם בגטין (נ"ד:) והא הכא מדאורייתא חד בתרי בטל הא הוי טעם כעיקר כיון שאינו מינו די"ל דלהנך שיטות דטעם כעיקר דרבנן בלא"ה א"ש ואפילו להנך שיטות דס"ל ט"כ דאורייתא מכ"מ י"ל דאיירי שנפלו באגוזים ששוין בטעמן לאגוזי פרך ולא בשמן דהא לענין מין במינו קיימא לן דבתר שמא אזלינן ובלא"ה י"ל דלא שייך טעם כיון שנתערבו ביבש ואוכלם כן והשתא כל הקושיות מתורצים שפיר

בא"ד. דמעלין את המדומע: בזבחים (דף ע"ג) שהביאו התוספ' ג"כ הך שיטה כתבו שחזר בו ר"ת ויישב הך דתרומה דלא חשיב מין במינו דא"א למבטל שהם חולין להיות כבטל דהיינו תרומה ע"ש, ולענ"ד צ"ע דשפיר אפשר לחולין להיות תרומה אם אכל תרומה בשוגג דמשלם חולין מתוקנים דוקא והם נעשים תרומה כדאמרינן (תרומות פ"ו) ע"ש וא"כ אפשר למבטל להיות הבטל

בד"ה טהורות. לא פי' כן: מה שלא ניחא להו בפי' רש"י י"ל דקשה להו וכי טעמא אליבי' דב"ש אתי לאשמעינן דרק ב"ש ס"ל שם סברא זו דטמאה בטהורה לא בטיל ואפילו ב"ש חזר בו והודה לב"ה דבטל ועוד הא דבטל טמאה בטהור' כבר שמעינן מרישא וא"כ איך אפשר למיטעי אי הוי נקט תרווייהו בטמאה בטהורה והוי מחלק בין נימוחה ללא נימוחה

בד"ה רישא איסור לאו. ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן: לענ"ד י"ל דלפי' זה הוקשה מה שהוקשו התוספ' בחולין (דף ק') למה לא חשיב חתיכה של חטאת כחתיכה הראוי' להתכבד ולכן ס"ל כתירוצם שם דמה שאסור בהנאה לא חשוב ראוי' להתכבד, ומה שהביאו ראי' מחתיכות בב"ח נגד זה כבר כתבתי לעיל דאין ראי' די"ל דבב"ח הטעם משום דבר שבמנין ולא מטעם ראוי להתכבד וגם ס"ל להך פירושא מש"כ התוספ' לעיל דלא שייך כבוד גבי כהנים במקדש, אכן הי' נראה לו דוחק לפרש מה דאמרינן סיפא איסור כרת שיבא לידי כרת אם אוכל בטומאת הגוף דא"כ דקאמר משמע שהוא עתה איסור כרת ולכן מפרשים דסיפא איירי לא תעלה לאכלו לכהן בטומאת הגוף דאין לפרש לאכלו לישראל דלישראל ודאי שרי כיון שלא שייך כבוד גבי כהנים וחתיכה הראוי' להתכבד כשהוא עתה בעינן ולא דיינינן איך הוא לאחר שנתערב וכמש"כ הט"ז (בהל' חנוכה) בשם תה"ד אבל לאכלו הכהן בטומאה בזה אסרינן משים כרת לאכלו בטומאת הגוף אבל משום חתיכה הראוי' להתכבד לא שייך דלא שייך כבוד גבי כהנים, ואפשר שלזה כיון גם תה"ד ומתורץ בזה מה שהקשה הט"ז הנ"ל עליו

בד"ה משום. ומיהו קשה למאי דס"ד השתא: ביישוב קושיא זו גם מה שהקשו מעגול בעגולים י"ל דלכאורה בלא"ה קשה ארב אשי איך יחשב זה דבר שיש לו מתירין כיון שיכול להאכיל לכהן הא זה מבואר בכמה מקומות בש"ס דמה שאינו נאכל רק לכהנים נמכר בזול הרבה ממה שנמכר אף לישראל כדאמרינן בכמה דוכתי ימכר לכהנים בדמי תרומה והרי מבואר בי"ד (סי' ק"ב) דלכך לא חשיב כלי שנבלע מאיסור דבר שיש לו מתירין ע"י הגעלה כיון שיש הפסד שצריך להוציא הוצאות להגעילו וא"ל איך חשיב הכא דבר שיש לו מתירין ואמאי לא מקשה בש"ס כן ארב שי, אכן י"ל דזה לא שייך רק גבי תרומה שיש הרבה לכל כהן וכהן שהיא קדשי הגבול אבל בחתיכות חטאת ולחם הפנים שלא יש הרבה בשר ולחם סולת כ"כ לכהנים מקדשי המקדש נמכר התערובות לכהן כמו לישראל

א"נ י"ל דלפמש"כ לעיל לשיטת התוספ' ע"כ איירי חתיכות של חטאת ושל לחם הפנים שנתערבו בחולין שהחולין הם בפנים בעזרה מאותם שהכניסו לאכול הקדשים על השובע וכיון שהכהנים הם האוכלים קדשים בעזרה גם החולין הם להכהנים כי ודאי הישראל לא יספיק לכהן חולין כדי שיאכל הקרשים על השובע וכיון שהחולין הם לכהנים א"כ לא שייך בזה הפסד כיון שהוא בעצמו אוכלם ומה דאמרינן לא תעלה אינו רק שלא יוכל להאכיל לישראל מהם ולכך שפיר ס"ד דרב אשי דחשיב זה יש לו מתירין אבל בתרומה דלא שייך כל זה ודאי גם רב אשי ידע דלא חשיב יש לו מתירין אם נתערב לישראל תרומה בחולין כיון שיכול למכרו לכהנים דבזה איכא הפסד שצריך למכור בזול ומתורצים קושיות התוספ', אכן אגמרא קשה לענ"ד אמאי מסיק לרב אשי בבדותא דלמא רב אשי מוקי הך לא תעלה בכהן דהיינו שאין מותר לכהן להוציאו לחוץ לעזרה ולאכלו בתורת חולין אלא צריך לאכלו בפנים בתורת חטאת ולא לפסלו ביוצא תוך התערובות ווה שפיר חשוב יש לו מתירין כיון שיכול לאכלו בפנים, ולכאורה י"ל דכבר כתבתי לעיל דחולין אסור לאוכלם בעזרה וא"כ ע"כ צריך להוציאם לחוץ ולכן שפיר פריך לרב אשי, אכן זה אינו דאדרבא כש"כ שיקשה לר' אשי היאך חשיב דבר שיש לו מתירין כיון שצריך להוציאם לחוץ א"כ אפילו לכהן לא מותר בלא בטול וע"כ לכאורה ראי' מזה לשיטת התוספ' שהביא המ"ל ובהל' שחיטה פ"ב) דחולין שנאכלין על השובע נאכלין בעזרה ודלא כרש"י דאוסר ולרש"י