ערוך לנר יבמות רכד

בטול בפנים לא הוי איסור הנאה וכשיצא לחוץ אינו חוזר וניעור אבל לרש"י ק'

שם ברש"י ד"ה דברי הכל. תרומה דרבנן היא: ק"ק הרי ר' יוחנן הוא דמייתי הך ברייתא דחתיכות להשיב אדברי ר"ל שאין ראי' מעגול דתרומה בזה"ז דרבנן והרי לפי דברי רש"י ע"כ גם לר' יוחנן יהי' מוכח מת"ק ושהוא ר' יוסי כמו שכתבו התוספ' לעיל) דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן ואין לומר דלעולם תרומה בזה"ז דאורייתא והא דבטל עגול בחולין וחתיכה בחולין לא בטל היינו משום דתרומת תאנים דרבנן ורבי יוחנן אליבי' דר' יוסי לא ס"ל דגזרינן דרבנן אטו דאורייתא דז"א דא"כ למה הוצרך ר' יוחנן להשיב לר"ל שאני שונה חתיכות בחתיכות עולה לימא בקצור לא גזרינן דרבנן אטו דאורייתא אע"כ דבעיקר סברא מודה לר"ל דאי תרומה בזה"ז דאורייתא אף דתרומת תאנים דרבנן הי' לנו לגזור דרבנן אטו דאורייתא א"כ אכתי קשה גם לדידי' מ"ש דעגול בחולין עולה וחתיכה בחולין אינו עולה, לענ"ד מטעם זה באמת התוספ' חולקין על רש"י ומפרשים דמטעם חתיכה הראוי' להתכבד לא בטל דהוי את שדרכו גם לר"י אבל דעת רש"י צ"ע, ועיין במהרש"א מ"ב שנדחק למה התוספ' לא מפרשים כפי' רש"י ותמו' לי שלא הרגיש בזה שטעמא רבא איכא שלא נראה להתוספ' פי' רש"י

שם בתוספ' ד"ה כולן ידלקו. או ליתן לפועליו: עיין במהר"ם שפירש דלכך בחבילי תלתן לא שרינן להוליך הנאה לים המלח ולהאכיל לפועליו דחיישינן דלמא יאכל ג"כ דבכלאי כרם אין חלוק בין אכילה להנאה משא"כ ביין נסך אכן זה לא שייך לכאורה רק להנך שיטות דגם ע"י הולכת הנאה לא שרי רק בהנאה ולא באכילה אבל להנך שיטות שהביא הרא"ש בע"ז (דף מ"ט) דאפילו באכילה מותר לכאורה לא שייך תירוץ זה דלהני הולכת הנאה לים המלח בח"ת אפילו להתיר לאכול ולכן ע"כ הני שיטות ס"ל כתירוץ הראשון דהתוספ' דהכא דדוקא גבי עכו"ם אמרינן הכי משום דתופסת את דמיו

בד"ה פרך. שנפרך מעצמו: ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י דודאי לשון אגוזי פרך משמע כפרושי דלפי' התוס' הי' צ"ל אגוזים נפרכים וגם מדקתני דומיא דרמוני בדן ומה דקאמר בפסיקתא שנפרך מעצמו אפשר שקראו להמקום פרך על שם שגדלים שן אגוזים הנפרכים

בד"ה ככרות, דחמיר טפי: בזבחים (ע"ב:) כתבו התוס' דסמידא טפי ע"ש וע"פ דבריהם שם הגי' הצאן קדשים גם דבריהם דהכא ולפ"ז בכל פת נקיי' דסמיד טפי הוי כחתיכה ראוי' להתכבד, ומזה יש סתירה לדברי הפנים מאירות (חלק א' סי' צ"ח) שנראה שם דגרס דחמיר טפי אבל מדברי התוספ' הרא"ש דכאן שכתב שאלי לחם הפנים דחמירא וחשיבא טפי עכ"ל משמע דגרסא נכונה דהכא דחמיר טפי היא העיקר ולפ"ז מפת נקיי' דחולין לא חשיב חתיכה ראוי להתכבד

בד"ה הראוי לערלה. האי תנא תרתי אית לי': לישב זה הא דלא מתרץ בירושלמי כן י"ל ע"פ מה שהקשו התוספ' בחולין (ק.) דלמה אמרינן בחטאת תעלה הרי הוי חתיכה הראוי' להתכבד וכ"ת כיון דאסור בהנאה לא מקרי ראוי' צנה לבר בהרי חשיב התם בב"ח דלא בטל מטעם ראוי להתכבד ועוד הקשו התם דבחולין אמרינן דחתיכה נבילה לא בטל ובע"ז אמרינן דדוקא היכי דאיכא תרתי דבר שבמנין ואיסור הנאה אמרינן דלא בטיל אבל נבילה בטל ועוד הקשו למה לא משני אקושיא ליתני חתיכה נבילה הא תנא לי' התם, ונ"ל ליישב קושיות אילו ע"פ מה שי"ל עוד אהא דאמרינן בע"ז (ע"ד.) תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכה נבילה דמשמע דמטעם דבר שבמנין לא בטל והרי בחולין אמרינן דמטעם חתיכה הראוי' להתכבד לא בטל אבל דבר שבמנין לא מקרי למ"ד את שדרכו למנות שנינו ואף שמדברי התוספ' זבחים (ע"ב.) נראה דס"ל דע"י שהוא חתיכה ראוי להתכבד מקרי את שדרכו מכ"מ מדברי הריטב"א בשמעתין לא נראה כן וכן משמע ג"כ לשון הגמרא, ונראה לתרץ כל הני קושיות דהכי פריך התם אי דבר שבמנין וכו' דהא דחתיכות בב"ח לא בטל לתנא דמתניתן על כרחך לא משום ראוי להתכבד הוא כמו במתניתן דחולין דהא כב"ח לא שייך ראוי להתכבד כיון דאסור בהנאה כמו דלא שייך ג"כ בחתיכות חטאת אלא ע"כ משום דבר שבמנין הוא ולריש לקיש אתיא מתניתן כר"מ דס"ל כל שדרכו למנות שנינו ולר' יוחנן דס"ל את שדרכו למנות שנינו מוקי כתנא דלטרא קציעות וכמו דמתרץ הברייתא דביצה בביצה (ג':) ומתניתן דזבחים בזבחים (ע"ב:) לר' יוחנן וא"כ ליתני נמי חתיכות נבילה והשתא לא שייך הא תנא לי' התם דהתם תנא לי' מטעם ראוי להתכבד אבל הכא ליתני דמטעם דבר שבמנין לא בטל אפילו לא הוי ראוי להתכבד כגון שגדול יותר מדאי ואהא משני האי תנא תרתי אית לי' דאף דחתיכה הראוי' להתכבד אפילו באינו איסור הנאה לא בטל מכ"מ מה שלא בטל כל שדרכו להאי תנא ס"ל דוקא בשהוא איסור הנאה ג"כ לא בטל אבל בלא"ה בטיל כל שדרכו להך תנא וכעין סברא זו כתבו גם התוספ' בזבחים (ע"ג.) לר"מ דאף דס"ל כל שדרכו בטיל באיסור דרבנן מכ"מ בכלאי כרם שהיא אסור בהנאה ג"כ לא בטיל, ולכן א"ש ג"כ הא דלא משני בירושלמי דלכך לא תני תרומה דהאי תנא תרתי אית לי' די"ל דזה לא מתרץ רק התם כיון דבלא"ה איכא פלוגתא אי כל שדרכו מקדש או לא בזה י"ל דהאי תנא ס"ל דדוקא כל שדרכו באיסור הנאה מקדש אבל ששה דברים ס"ל דלא גרע מחתיכה הראוי' להתכבד דמקדש לכ"ע אף דלא הוי איסור הנאה

ובפירושינו לסוגיא דע"ז א"ש ג"כ מה שהקשו התוספ' בדבור הסמוך אירושלמי דס"ל דרק י' דברים הוי את שדרכו ממתניתן דע"ז וכתבו דדוחק לומר דתנא דלטרא קציעות הוא דא"כ ה"ל להש"ס לפרש כן, ולפ"ז א"ש דבהא לא הוי מצי להש"ס לפרש כן דאין ראי' דאתיא כוותי' שהרי התנא דלטרא ס"ל דכל שדרכו אפילו במה שמותר בהנאה כגון תרומה לא בטיל והך תנא ס"ל דדוקא באיסור הנאה לא בטל כל שדרכו, וגם שאר הקושיות מהא דיין נסך דע"כ בחביות סתומות איירי ומהא דשור הנסקל שהקשו התוספ' לקמן הכל מתורץ בדרך זה אי אמרינן דהך תנא ס"ל דאפילו כל שדרכו לא בטל דאיסורי הנאה וא"ל דא"כ יקשה מה שהקשו התוספ' לקמן דלמה לא פריך בש"ס שם מחבילי תלתן דחשיב הכא ברישא דבלא"ה יש ליישב קושיא זו כמו שאכתוב לקמן בס"ד, וגם אין לומר דאיך אפשר דאיסור הנאה לא חשיב ראוי להתכבד דהא בירושלמי מוקי האי דשור הנסקל במתניתן דע"ז בחתיכות מטעם ראוי להתכבד כמש"כ התוספ' לקמן דיש לומר דאדרבא מדל מוקי בש"ם דילן כן כמש"כ התוספ' ס"ל דאיסור הנאה לא חשיב ראוי להתכבד ופליג אירושלמי ועוד דמה שכתבו התוספ בחתיכות ומטעם ראוי להתכבד זה לא כתוב מפורש בירושלמי דשם לא כתוב רק דבחתיכות איירי והתוספ' לפי דרכם פירשו מטעם ראוי להתכבד כמו שפירשו גם בחתיכות בב"ח אבל באמת י"ל דגם בשור הנסקל הוי הטעם דהחתיכות הם דבר שבמנין כמי שפירשו בבב"ח

בד"ה ר"י. ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד: המפרש בירושלמי שם פירש דהני ב' מ"ד פליגי אי האי ובמוקדשין כל שהוא ר"מ קאמר לה ונחשב מוקדשין לא' או לא אלא ככרות חשיב לאחד ולפ"ז לא שייך מש"כ התוספ' דאורג מצמר הבכור נחשב לאחד דא"כ ה"ל י"א ולכן נראה דהתוספ' לא פירשו הירושלמי כן אלא דפליגי אי האי אורג מצמר הבכור ר"מ קאמר לה משום דבבגד שצבעו בקליפי ערלה ובצובע הלא היסט בקליפי ערלה הוזכר ר"מ במתניתן שם ובאורג מצמר הבכור הוזכר אבל מוקדשין ודאי לא הוחשב כאחד, אכן ק"ק לפי' התוספ' אי אורג מצמר שצבעו בקליפי ערלה ואורג מצמר הבכור נחשב כתרתי א"כ גם אורג משער נזיר ומפטר חמור דקחשיב במתניתן שם למננהו לכל א' לבדו אבל לפי' המפרש א"ש ושם אורג חד הוא, ולישב לשיטת התוספ' נ"ל דקחשיב שם אורג בחולין לחד ובקדשם לחד ולכן בכלל אורג מצמר ערלה שער נזיר דחולין הוא ובכלל צמר בכור הוי פטר חמור

בא"ד. ומחבילי תלתן דחשיב הכא ברישא לא פריך: י"ל דלכך לא פריך מחבילי תלתן דזה לא משכחת רק בכלאי כרם ולמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן גם כלאי כרם דרבנן כמש"כ התוספ' לעיל ודלמא בדרבנן ס"ל דלא מקדש דבר שבמנין