ערוך לנר יבמות רכב

שם וסתמא כר' עקיבא: ק"ק מאי קמ"ל פשיטא דהרי בכ"מ ר"א ור"א הלכה כר"ע דר"א שמותי הוא, ונ"ל ע"פ מה שכתב הריטב"א דמאי דפריך לימא תהוי תיובתא דרב המנונא אף דלית הלכתא כוותי' היינו טעמא משום דאיהו דאמר בר"ע כדאמרינן בסוטה (דף י"ח) והכא אמרינן דסתמא כר"ע לכן פרכינן ופרקינן לי' עכ"ל, ולכן קאמר הכא וסתמא כר"ע דזה מייתי להקדמה למה דרצה לפרוך לימא תהוי תיובתא דר"ה, ובזה יש לתרץ ג"כ מה שהקשו התוספ' ד"ה לימא דאברייתא דלעיל לא רצה לפרוך דפשיטא דאין הלכה כרב המנונא ועיין לעיל (דף מ"ה) שכתבתי ג"כ יישוב לקושית התוספ'

שם בתוספ' ד"ה כיון דאיכא. מה בא להוסיף על רבי: התוספ' בזה לשיטתם אזלו דכתבו לעיל דגם לרבי בעינן ל' יום בהדי סימנים להוציא מידי ספק נפל אכן לא ידעתי מנ"ל כן גם בתוספתא שהביא הרשב"א לא משמע כן

בד"ה עד שיהא. כיון שניכר מיד שאינו עושה כיפה: עיין במהרש"א שהקשה דאכתי לר' יוחנן דקאמר אפילו באחד מהן דהיינו בלא הביא ב' שערות כמש"כ התוספ' איך אפשר להכיר בקטנותו, ולפענ"ד י"ל דלר"י ודאי משכחת כגון כשנולד הי' לו סימן דאינו עושה כיפה והלך האחד ובא אחר במקומו וכן עד שהגדיל שלעולם הי' לו א' מסימני סריס, שוב ראיתי שגם הבית שמואל (סי' קע"ב) הרגיש בזה

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה הרב המגיד על הראב"ד (בפ"ב מהל' אישות) דס"ל דב' שערות הוא סימן כשרות והיכי שיש לו סימן א' הוא סריס וגם ס"ל דהיכי דאית לי' ב' שטרות בזקן אפילו כולהו לא מהני דא"כ למאי נפקא מיני' מכל סימני פריס דאי אית לי' ב' שערות כולהו לא מהני ואי לית לי' לא בעינן אפי' א' מהן, ולפ"ז א"ש דיש נפקותא כיון דבעינן שלא הי' לו שעת הכושר ממעי אמו א"כ אם הי' לו א' מן הסימנים בקטנותו והלך לו ובא אחר במקומו עד שעה שגדל והי' ראוי להיות לו שערות דאז סימן סריס הוא לו מה שאין לו שערות

ועוד י"ל ביישוב קושית המהרש"א גם מה שהקשה עוד למה הקשו התוספ' מקטן וקטנה לא חולצין דוקא לרב הונא ולא ג"כ לר' יוחנן די"ל דהא דבעינן לעיל שיהא סריס ניכר ממעי אמו ע"י שאינו עושה כיפה היינו להחזיקו כודאי סריס ולפטור אשתו מחליצה משום דאמרינן במתניתן אין חולצין לאשתו אבל מכ"מ גם אותן סימני סרים שאינן ניכרים עד גדלות כגון שאין לו שערות מכ"מ פוסלין מספק שמא גם מעת קטנותו הי' לו פסול זה שאינו ראוי לשער ולכן שפיר קאמר ר"י אפילו באחד מהן דהיינו להחזיקו כסריס מספק, וכן א"ש הא דל"ק לר"י איך חיישינן שמא ימצא סריס באין לו סימן סריס מקטנותו אבל לרב הונא הקשו שפיר דלא ס"ד דלרב הונא דבעי כולהו חשיב ספק סריס גם בשאנו רואין שאין לו סימני סריס מקטנותו

בא"ד. כשמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם: וה"ה דהוי מצי להקשות ג"כ מהא דקטנה לא מתייבמת שמא תמצא איילונית דהא גם באיילונית בעינן כולהו לרב הונא ויש סימנים שניכרים בקטנות כמש"כ התוספ' בקדושין (ד') ע"ש, ואולי י"ל דאף דבקטנותה אפשר להכיר מכ"מ שלקתה ממיעי אמה אי אפשר להכיר דקול פשיטא דא"א להכיר שהרי גם לענין סריס לא חשבו התוספ' קול בתוך הסימנים שאפשר להכיר ושיפולי מיעי' שמא ג"כ אי אפשר להכיר, א"נ י"ל דלכן לק"מ מאיילונית דאף דמסתמא בעינן ג"כ כולהו באיילונית מכ"מ לא בעינן שיהי' ניכרים ממעי אמו שזה לא הוזכר רק גבי סריס מלשון סריס חמה שלא ראה חמה בכשרותו, אכן מה שהקשו התוספ' יחלוץ קשה דהא מה שקטן אינו חולץ אינו מטעם שמא ימצא סרים אלא משום דאיש כתיב בפרשה כדאמר לקמן ודף קי"ט) וצ"ע

בד"ה דהביא ב' שערות. דהא הביא ב' שערות בזקן: לענ"ד אפשר לומר ביישוב זה דאף דאם לא הביא ב' שערות עד ך' ונולד א' מסימני סריס הוא סריס מכ"מ אם אח"כ צמחו שערות בזקן העליון לא מחזקינן בסריס עד שיבואו כולם כשהי' א' משעת לידה או להחזיקו בספק סריס אפילו לא הי' שום א' משעת לידה כמש"כ התוספ' לעיל לרב הונא ועיין ברמב"ם

בד"ה כי פליגי. חשוב סריס: ודאי יקשה לפ"ז למאי נפקא מינה חשיב שאר סימנים בברייתא וכעין מה שהקשה ה"ה על הראב"ד שהבאתי לעיל, אבל לפי מה שכחבתי שם דיש נפקותא היכי שאזיל הסימן ובא אחר תחתיו גם הכא א"ש מה דקאמר ר' יוחנן אפילו באחד מהן דהשמיענו אפילו לא הי' רק א' מהן ממעי אמו עכ"ז חשיב סריס חמה שלקוי ממעי אמו

דף פ"א ע"א בגמרא איילונית זונה היא: ק"ק כיון דהא דפסולה זונה לתרומה אתיא מכי תהי' לאיש זר כדאמרינן לעיל (דף ס"ח) א"כ דלמא לעולם ר' יהודה היא ומכ"מ קאמר שפיר דבעלוה פסלוה מתרומה דבי נשי דאף דאיילונית זונה היא מכ"מ לא נבעלה לפסול ולא פסולה לתרומה, ומזה לכאורה ראי' לשיטת התוספ' לעיל (מ"ד:) דהא דזונה פסולה לתרומה הוא משום דכללה רחמנא בהדי חללה דלפ"ז אפילו לא נבעלה לפסול לה ג"כ פסולה לתרומה גם לרבי יהודה

שם אינו מאכיל קמ"ל: ק"ק הרי כבר שמעינן כן ממתניתן ריש פרקין (דף ע') דחנן ואם לא ידעה משנעשה פ"ד הרי אלו יאכלו ע"ש הרי שאוכלת מכחו אף שאינו ראוי להוליד וא"ל דשאני התם שכבר אכלה דהיניחא לר' יוחנן דס"ל לעיל (דף ע"ה) הסברא דכבר אכלה אבל לר' אלעזר דלא ס"ל ק' מאי קמ"ל מתניתן דהכא, וי"ל דממתניתן לעיל לא מוכח כן דהי' אפשר לפרש דאיירי בכהן שנשא בת כהן ואם בא עלי' כשהוא פ"ד פסלה אבל בלא בא עלי' אוכלת בתרומה דבי נשא אבל לעולם ה"א דאינו מוליד אינו מאכיל לכן קמ"ל הכא דאפילו בנשא בת ישראל מאכילה בתרומה, ואפשר דמשום זה נקיט רש"י במתניתן דסריס אדם מתרומה דבי נשא נמי פוסל שלכאורה הוא ללא צורך לפירוש המתניתן דלא איירי רק מנשא בת ישראל והוי דיוקא לבד דסריס אדם אינו מאכיל בת ישראל אבל שפוסל גם ב"כ מתרומה דבי נשא הרי מזה לא איירינן הכא אבל לפ"ז א"ש דשפיר צריך זה לפירוש המשנה דאל"כ יקשה פשיטא דאינו מוליד מאכיל כבר שמעינן ממתניתן דלעיל

שם ואפילו בתרומה דרבנן: א"ל מנ"ל הא דלמא ר"ל ג"כ לא אסר רק בתרומה דאורייתא וה"ק דדוקא בזמן הזה אוכלת בתרומת דגן אבל בזמן חזה ושוק לא די"ל דא"כ ליתני בקיצור אוכלת בתרומה בזמן הזה אבל בזמן הבית לא ומדנקיט בזמן חזה ושוק ע"כ דבעי למימר דאפילו בתרומה דרבנן אסורה בזמן חזה ושוק וכן א"ל מנ"ל דלר' יוחנן אוכלת אפילו בחזה ושוק ולאפושי פלוגתא דלמא קאמר ג"כ דמאכילה בזמן חזה ושוק תרומה דרבנן דאיירי בי' ר"ל, וי"ל דלא משמט לי' לאוקמי' סתם תרומה דמתניתן בתרומת פירות ואף דלקמן (צ'.) מוקי סתם תרומה בתרומה דרבנן י"ל דהיינו בתרומת דגן בזמן הזה אבל בתרומת פירות לא, ובזה א"ש ג"כ מה שהעירו התוספ' כאן למה לא מוקי הך דב' קופות בתרומת פירות, א"נ י"ל דלכך פשיטא לי' דלר"י אפילו בחזה ושוק נמי אוכלת כיון דלפי מש"כ התוספ' (בד"ה ואין) ס"ל לר"י דלרבי יוסי אנדרוגינוס הוי זכר ודאי וא"כ ודאי דבחזה ושוק נמי אוכלת כשאר כהנא

שם ברש"י ד"ה פסולה. אסורה לכהונה: עיין בריטב"א שפירש דבריו דבשלמא לדידן בלא רב המנונא ניחא דלא נפסלה לכהונה מטעם זונה כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא אבל לרב המנונא דנחשבת כאשת איש שזנתה לא בעינן זר אצלה מעיקרא ע"ש, והן אמת דרש"י בזה לשיטתו אזיל דכתב כן לעיל (ט"ו:) דיבמה לשוק לא נפסלה דלא זר אצלה מעיקרא היא, אבל ק"ל לשיטת הרמב"ם דפסק (הל' א"ב פ' י"ח ה' ו') דיבמה שבא עלי' זר עשאה זונה וע"ש בה"ה ובשער המלך שהאריכו בביאור דבריו ומסקו דס"ל דלא בעינן זר אצלה מעיקרא, אכן לפ"ז תמו' סוגיא דהכא מאי פריך לרב המנונא דוקא הא אפילו לא אמרינן כרב המנונא קשה ג"כ למה לא נפסלה בבעילת אחר שהרי הרמב"ם עצמו לא פסק כרב המנונא ואעפ"כ פסק דבא עלי' זר נעשה זונה ופסולה לכהונה, וי"ל ע"פ מה שכתבתי לעיל במתניתן שיש לפרש מה דקאמר בעלה פסלה על האחים ולא לענין כהונה ולכן בלא רב המנונא לא קשה הרי זונה היא דעי"ז לא נפסלה על האחים אבל לרב המנונא דס"ל