ערוך לנר יבמות רכא

גבורתו של איש כמש"כ התוספ' שם דהיינו היקף זקן וכיון דזה לא יגיע לכלל גבורתו של איש לעולם לא הוי בן סמוך לאיש כן י"ל ביישוב הברייתא, אכן הלשון לא משמע כן ולכן י"ל דסבר הרמב"ם דברייתא זו פליג אמתניתן דבן סורר וס"ל דלא דרשינן בן הסמוך לגבורתו של איש אלא בן שיש לו גבורתו של איש וס"ל דהחיוב של בן סו"מ לא מתחיל אלא משיקיף זקן התחתון וזמן חיובו ג' חדשים משראוי להיות אב אחר התחלת זמן חיובו כדאמרינן שם, ובזה אתי שפיר דאין בן סו"מ נדון אלא בחתימת זקן וזה זמן חיובו וכיון דהרמב"ם פסק כסתם מתניתן דבן סו"מ לכן השמיט דין זה, וגם קושיתנו לרבי יהודה מתורץ שפיר די"ל דהוא ס"ל ג"כ כמתניתן ופרק בן סו"מ וא"ש

שם ברש"י ד"ה מאי ניהו כלומר ולא ידענא: פירושו הראשון דחוק ובפירושו השני הצריך להגי' לאמימ' דאמר תחת לאמימר כמש"כ המהר"ם ולב' הפירושים לא א"ש למה לא אמר כן אדלעיל דל"ש כלל למאי דסליק, ולכן לולא פירושו הי' נ"ל דרצה להביא ראי' דנעשה סריס חמה ע"י אמו מדאפי' בטהרה ושתתה שיכרא מדשמע כל שממעי אמו לוקה ולא קאמר כל שלקה משעת לידה או משעה שנולד ומדקאמר הך לישנא משמט שע"י שהי' במעי אמו גוף א' עמה מזה לוקה על ידה

בד"ה ת"ש. כי מתניתא: לענ"ד ב' פירושי רש"י דוחק דהיאך שייך בזה סמי חדא מקמי תרתי אחר שחזר בז ד"א ואיך מסתבר יותר שב' המימרות אמר לאחר חזרה משאמרה קודם חזרה וגם פי' השני דוחק אחר שאמר ר"א בפי' שיש לו רפואה היאך נאמר שלא הי' ברור לו, ולולא פי' רש"י הי' נלענ"ד לפרש כיון דרבי סתם בשם ד' אליעזר כב' הדיעות ורבי הי' אחר ר' אליעזר א"כ כשסתם רבי ע"כ כבר חזר ר"א רק ששמע רבי דברי ר"א וסתמן וכששמע אח"כ שחזר ר"א סתם ג"כ ומשנה לא זזה ממקומה ולכן ע"י משנה לא ידעינן מה סתם רבי לבסוף אבל מברייתא דרבי חייא שמעינן שפיר כיון שהוא הי' אחר רבי א"כ ודאי ידע מה הי' סתם רבי דלבסוף וכיון דהוא סתם בברייתא דר"א ס"ל סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו ע"כ ידע שזה סתם רבי לבסוף וכעין מה דאמרינן לעיל (דף מ"ג) רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל

בא"ד. וסמי הך דלעיל מקמי תרתי: א"ל הא הך דנדה ג"כ הוי תרתי דבבריית' שם קאמר ר"ח בן אנטיגנוס גנים משום ר"א כל שעברו ל' יום משנת עשרים וע"כ אהנך עשרים דידי' או דב"ה קאי די"ל דלעולם הדר מהך דנדה ועשרים אדבית הלל קאי ולענין איילונית

בד"ה מבן י"ב. אתינוקת קאי כר"א אף דהכא גם התוספ' כתבו כן מכ"מ בנדה (מ"ז:) כתבו תירוץ אחר דאליבי' דרבי קאמרי דס"ל שם כב"ש דתנוק בן י"ח, אכן בזה לכאורה אכתי לא מתורץ רק דנקט בן י"ח אבל אכתי הא דנקט מבן י"ב לא מתורץ דהא קטן בעי בן י"ג, ונ"ל דהם ס"ל כמש"כ הרשב"א הכא דנקט כן משום דס"ל דתוך זמנו כלאחר זמנו והרשב"א צריך ג"כ לתי' התוספ' דהוא לא מתרץ רק הא די"ב ולא הך די"ח ודא ודא חד שיטה היא, ועיין בנדה (מ"ו.) דמשמע דמספקא להש"ס אי ס"ל לרבי תוך זמנו כלפני זמנו או לא, שוב ראיתי בריטב"א שכתב ג"כ בשם י"מ כמש"כ הרשב"א והקשה עליהם דאכתי הא דנקטו שנת י"ח לא מתורץ, ולפענ"ד ע"פ מה שכתבתי א"ש, ועיין עוד בריטב"א שהוא הסכים עם פי' רש"י ומה דנקט באחת בתנוקות ולא בתנוק בזה כתב הטעם דרבותא קמ"ל משום דבתנוקות יש ג' זמנים ואעפ"כ ס"ל לרב דאפילו נערות לית לה אלא נעשית בוגרת למפרע עכ"ד, ולכאורה דבריו צ"ב היאך קמ"ל רב כן דהא לענין חיוב אכילת חלב אין חילוק בין נערות לבגרות אבל י"ל דה"ק כיון דארב קשה קושית הש"ס דאיילונית לר"מ יהי' לה קנס וע"כ צריך לתרץ דמקטנותה יצאה לבגר וא"כ שפיר קמ"ל רב רבותא בתנוקות. אבל מה דסיים הריטב"א עוד דמהך טעמא נקט ג"כ כר' אליעזר זה לא זכיתי להבין דהא אי הוי נקיט ג"כ תנוקות עד בת ך' כת"ק אליבי' דב"ה נ"כ הוי שמעינן הך רבותא

שם בתוספ' נעשה סריס. ולקי על חלב שאכל: הא דפשיטא להתוספ' דלענין מלקות פליגי ולא לענין חטאת כבר כתבתי בזה במקום אחר וכן יישבתי שם הסתירה שהקשה המ"ל מתוספ' דהכא נגד התוספ' דנדה (מ"ו:) לענין התראת ספק, והנה עוד יש לומר דאי לאו דחשיב זה התראה ודאי גם חטאת לא הי' מחיוב כיון דמדאורייתא קטן אין מצוה כלל שלא לאכול חלב וא"כ אי ספק דאורייתא מן התורה לקולא אם הי' שואל לנו אותו שאכל חלב מבן י"ב עד בן י"ח אם מותר לאכול חלב לא היינו יכולים לאסור לו מן התורה וא"כ אף ששוגג הי' מכ"מ מקרי אינו שב מידיעתו ואינו מביא קרבן על שגגתו כדאמרינן בחולין (ו':) ואף דכתב הרמב"ם (ה' טומאת מת פ"ט) דלענין קרבן ספקו לחומרא היינו היכי שהוא מצד עצמו ודאי בזה מוזהר גם על הספק שהרי חייב אשם תלוי אבל היכי שהוא ספק קטן הוי כשאר ספק דאורייתא ואינו מוזהר ועיין בקידושין דף ס"ג) דשם איירי לחייב הגדול קרבן

בד"ה איילונית לר"מ. הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה: כבר כתבתי במ"א שדעת הרמב"ם (בפ' ב' מהל' אישות) אינה כן אלא דכל זמן שפסק הקטנות מתחיל ימי נערות וכן כתב הרמב"ן לעיל (ס"א:) ע"ש, וכן מוכח לכאורה ג"כ מסוגיא דקדושין (ד'.) דטרח הש"ס לתרץ למה צריך קרא ליציאת בגרות כיון דבנערות יוצאה בגרות מאי בעי גבי' והרי לכאורה יש למצוא בלא הביאה ב' שערות עד שנת י"ג או אח"כ דבזה מקטנות יוצאה לבגרות ולא צריך לאוקמי' באיילונית אע"כ דכל זמן שפוסק קטנות מתחיל זמן נערות, וכן מוכח לכאורה ג"כ מסוגין דלכאורה תקשה ברייתא דקתני דאין איילונית נדונית בנערה המאורסה לשמואל דל"ל טעמא דמקטנותה יצאה לבגרות תיפוק לי' משום דקטנותה מושך עד י"ח ואז ליכא נערות עוד בכל אשה אפילו בלא איילונית אע"כ דבכל אשה יש לה נערות אפילו כשפסק קטנותה בשנת י"ח כגון שלא הביאה ב' שערות עד זמן ההוא ולכן שפיר צריך טעמא דמקטנותה יצאה לבוגרות גם לשמואל, וא"כ מכל הני ראיות ק' לשיטת התוספ' וכן קשה לשיטת הרמב"ם והרמב"ן מה שהעירו התוספ' כאן למה הקשה דוקא לרב ולא לשמואל, ולכן י"ל דהרמב"ם והתוספ' לא פליגי דודאי היכי דהביאה ב' שערות אפילו אחר זמן רב מתחיל זמן נערות דהשערות הם סימן נערות כמש"כ הרמב"ם אבל היכי דלא הביאה ב' שערות רק דגדלות שלה מתחיל ע"י סימני סריס ואיילונית בזה י"ל דגם הרמב"ם מודה דליכא נערות רק בחדשי נערות של כל אשה דהיינו בו' חדשים שאחר י"ב ובזה הכל א"ש, רק מה שהקשינו דתקשי' מהברייתא דהכא לשמואל אכתי לא מתורץ בזה, גם תמהתי שלא ראיתי להרמב"ם שהביא דין זה דנעשה סריס למפרע רק בטור הביאו ואדרבא מסתימת לשון הרמב"ם בהל' אישות משמע דפסק כשמואל וזה תימא הא הלכה כרב באיסורי נגד שמואל, ועיין בראב"ד (הל' נערה בתולה פרק א' הל' ט"ז) שנראה דעתו שפסק כשמואל שיש לאיילונית קנה עד שתהי' בת י"ב וזה תימא שפסק כשמואל נגד רב ואף שהלכה כשמואל בדיני והתם דיני ממונות הוא מכ"מ כיון דעיקר פלוגתת רב ושמואל היא לענין איסור ה"ל לפסוק כרב אפילו היכי דנוגע לדין ממון, שוב ראיתי בנודע ביהודה (אהע"ז סי' ו') שעמד ג"כ בקצת דברים אילו ע"ש

ע"ב בגמרא כמאן כרב הונא: ק"ק דלמא לעולם כר' יוחנן ס"ל ומיירי שרב נחמן לא הביא ב' שערות אבל לא הי' לו שום סימן סריס רק דלא ידע אי בשרו מעלה הבל ורצה לבדקו אם גם סימן זה אין לו דאז וראי אינו ריס אבל אי יש לו אז הוא סריס אפי' באחד מהן וא"ל דא"כ הוא סרים במה שאין לו זקן ואף שכתבו התוספ' דשטרות דזקן לא מקרי שתי שערות היינו דוקא ב"ש בזקן לבד אבל נתמלא זקנו ודאי סימן גדלות כדאמרינן בנדה (ר"פ בא סימן) וא"כ ע"כ איירי דלית לי' זקן וא"כ זה בעצמו סימן סריס דז"א דהא להרמב"ם זה לבד אינו עושהו לסריס או איירי דעתה לאחר ך' הביא ב' שערות רק דלא ידע דלמא סימן סריס דאין בשרו מעלה הבל קדם לב' שערות ועשאו סריס ואז ב' שערות אין מו ליה, וצריך לומר דידע מזמז מעשה דרב נחמן איך הי':