ערוך לנר יבמות ריט

עומדת למה משוחרר מותר בנתינה ואסור בשפחה, ונלענ"ד ביישוב קושיתם זו כיון דהא דמותר בנתינה מוכח מהא דאמרינן (ר"פ עשרה יוחסין) חרורי ונתיני מותרין לבא זה בזה ומה דבשפחה אסור מוכח מהא דאמרינן גבי חצי עבד וחצי ב"ח לשא שפחה אינו יכול, וא"כ י"ל דתלי זה בפלוגתא אי קהל גרים אקרי קהל או לא דודאי בכל פסולי קהל שפחה מותרת והן מותרין בה דכתיב לא תהי' קדשה בבנות ישראל והני לאו ישראל אקרי כיון דפסולין לבא בקהל אבל משחורר אי קהל גרים אקרי קהל אסור בשפחה כמו ישראל גמור ואז אסור ג"כ בנתינה וא"כ מתניתן דהתיר חרורי בנתיני ס"ל ק"ג לא אקרי קהל וכמו שכתב רש"י שם ומתניתן דאסר משוחרר בשפחה ס"ל קהל גרים איקרי קהל וא"ל כיון דהורו ב"ה שם כב"ש א"כ ע"כ ס"ל ק"ג אקרי קהל וא"כ מ"ד לא אקרי קהל היאך פליג אב"ה די"ל דהוא ס"ל כמשנה ראשונה וס"ל דבאמת לא חזרו ב"ה דהא גם שם בפסחים (דף פ"ח) ובגטין (דף מ"ה) מוקמינן ברייתות כמשנה ראשונה דב"ה

ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בפסחים (שם) דישא נתינה או ממזרת דכיון דס"ל דאינו נושא שפחה היינו ע"כ משום דקהל גרים אקרי קהל גם בהני אסור וא"ל דלפ"ז מאי פריך לקמן (ק'.) ואמאי לשא שפחה אינו יכול דלמא ס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל די"ל דאכתי אינו יכול לשא שפחה דשמא הוא הכהן ועיין מה שכתבתי לקמן (צ"ט.)

ע"ב במתניתן אמר ר"ע אני אפרש: המהרש"א במ"ב הקשה דלהך תירוץ דמוקמי בגיורת למה לא מוקי הא דחולץ וחולצין בגיורת ואינו חולץ בישראלית, ולפענ"ד י"ל דלא רצה לפרש כן דא"כ היאך קתני ואין חולצין לאשתו הא אינה אשתו כלל ן שאין לו בה קדושין ועוד היאך קפסיק ותני דאין חולצין הא לפעמים חולצין כגון שקדשה קודם שהי' פצוע דכא דאו קדושין תופסין לו בה, ועוד י"ל בזה דלשון הסריס חולצין וכו' והסריס לא חולצין וכו' משמע דמשני גווני סריסים איירי

שם סריס חמה לא חולץ ולא חולצין: ק"ק דרבי יהודה דס"ל "כ כר"ע דסריס חמה לא חולץ כדמוכח לקמן (סוף פרקין ובבכורות (דף מ"ב) וס"ל ג"כ קהל גרים אקרי קהל כדאמרינן לעיל (דף ע"ח) וס"ל ג"כ כר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין אפי' דלאו דשאר לפמש"כ התוספ' לעיל (מ"ז.) דלכך ס"ל דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר א"כ היאך מפרש הך דשמע ר' יהושע דליכא למימר כר"א דהא הוא ס"ל כר"ע וליכא למימר כר"ע דקשה קושית הגמרא דהא פ"ד כחייבי כריתות דמי ול"ל בגיורת דהא ס"ל ק"ג אקרי קהל וגם תי' בתרא דהגמרא לא שייך כיון דס"ל דאפילו מח"ל דלאו דשאר ג"כ ממזר, וי"ל דהוא יפרש כגון שנשא הפ"ד ממזרת ונפלה לפניו ליבום והוא ג"כ ממזר א"נ שנשא אחיו מצרית ונפלה לפניו ליבום והוא פ"ד, אבל הש"ס לא רצה לתרץ אליבי' דר"ע כן דמכ"מ יקשה מהך ברייתא דמתיב רבה מני' אמה שתירץ דאיירי בגיורת, ומה שיש לומר עוד ביישוב קושיא זו כתבתי לקמן סוף הפרק ע"ש

שם הסריס שחלץ ליבמתו: לקמן בגמרא מוקמינן הך כר"ע דקתני סריס דומיא דאיילונית אכן קשה דא"כ היאך קאמר בעלה פסלה משום זונה דהא לעיל (ס"א:) ס"ל לר"ע דאין זונה אלא מופקרת וא"ל דס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא דהא ע"כ פשיטא לי' להש"ס דליכא מאן דס"ל דסריס חמה לא חולץ אלא ר"ע מדפריך רבה מהך ברייתא לקמן וכמו שהקשו התוספ' באמת דלמא ס"ל כוותי' בחדא ופליג בחדא ועיין ברשב"א לעיל (ס"ח.)

שם וכן איילונית: עיין בגמרא לקמן דמוקמינן דלא כרבי יהודה דהא איילונית זונה היא והקשה התוספ' הרא"ש וכן הקשה ג"כ המהרש"א במ"ב אמאי דייק כן מסיפא מבעלוה פסלוה ולא מרישא מחלצו לה אחים, אבל י"ל דהרי יש להקשות כיון דטעם דר"י דאיילונית זונה היא מפרש לעיל (דף ס"א) מטעם ביאה שאין בה פרצה א"כ לא מקרי איילונית זונה רק אחר שנבעלה וא"כ הר צריך למיתני בעלוה ואיך דייק דלא כר"י אבל י"ל דמכ"מ דייק שפיר דלא הוי צריך למיתני שבטלוה אחים רק אחר נמי וא"ש לפ"ז דלא דייק מחלצו דבזה עדיין אינה זונה

שם חלצו לה אחין: ק"ק מ"ש דלענין איילונית נקט חלצו לה אחין לשון רבים ולא נקט ג"כ שחלץ לה יבמה כמו דנקט לענין סריס שחלץ ליבמתו ולא נקט שחלץ לצרות וי"ל משום דהא דסריס יש לפרש ג"כ דלא לענין כהן קאמר אלא לענין אחים דחלץ לא פסלה על האחים בעלה פסלה שבעילתה בעילת זנות ואסורה מדרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה אכן בהא דאיילונית לא שייך לומר כן דמ"ש הוא מאחין ולכן נקט גבי איילונית אחים לאשמעינן דלא קאי רק לענין כהן משא"כ לענין סריס דקאי על האחים ג"כ

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה המהרש"א במ"ב לקמן בסוגיא אהא דפריך לימא תהוי תיובתא דרב המנונא דמנ"ל דאיירי בשיש עוד אחים, דלפ"ז א"ש די"ל דדייק כן מדנקט לשון יחיד אע"כ דהפי' דפסל על האחין ועל זה פריך דמ"ש הוא ומ"ש אחיו אם לא שנאמר דרישא ג"כ לענין כהן איירי וא"כ קשיא לר"ה וע"ז מתרץ דלעולם לענין אחין קאי ואיידי דנקט רישא בדידי' נקט נמי סיפא בדידי' ועיין מה שכתבתי לקמן (דף פ"א)

שם בגמרא וחייבי כריתות לאו ב"ח וייבום ננהו: עיין בתוספ' לעיל (ט'.) שהקשו על זה דאמאי לא אמרינן דאתי ע' ודחי ל"ת, ולענ"ד י"ל כיון דר"ע לא יליף רק דממזר מח"ל איכא לעיל (דף מ"ט) ואעפ"כ פשיטא לי' ג"כ דאין קדושין תופסין בהן אף דזה לא כתוב רק גבי ח"כ וע"כ דאמרינן מדשוה בהא לח"כ שוה נמי בהך וכמו שכתבו התוספ' לעיל (מ"ד:) וא"כ הכי נמי פשיטא להגמרא מדשוי לענין ממזרות ולענין שלא תפסי קידושין לח"כ שו' ג"כ לענין דאינה בת יבום וחליצה ועיין מה שכתבתי לעיל (דף ט') בזה

שם כגון שנשא אחיו גיורת: כבר הערתי לעיל דה"ל לתרץ כגון שנשא ממזרת או מצרית ולעולם סבר דקהל גרים אקרי קהל ואף דלפ"ז צריך לומר דהאח היה ג"כ ממזר דאל"כ אין לו בה קדושין ולתי' הגמרא לא צריך למימר הכי מכ"מ עדיף לומר כן משנוקי ר"ע דוקא כחד תנא דקהל גרים לא אקרי קהל, וי"ל דלא מצי לתרץ הכי דא"כ יקשה קושית הש"ס דיבומי נמי תתייבם דלא שייך תירוץ הגמרא דנקט כן משום רבי יהושע דלפ"ז אר' יהושע גופא יקשה למה לא נקטי יבום אבל לתי' הגמרא א"ש דר"י סבר ק"ג אקרי קהל כמו שפי' רש"י, אכן אכתי לשיטת התוספ' קשה דלפי' התוספ' שייך התירוץ דמשום ר' יהושע נקט כן גם אי הוי מוקי בממזרת, וי"ל דהתוספ' ס"ל כדעת הרמב"ם דפסק (בפרק ט"ז מהל' איסורי ביאה) דפ"ד אסור לשא ממזרת וה"ה ג"כ דאסו' במצרית לפמש"כ הרב המגיד שם ולכן לא יכול לתרץ כן ואף דלהרמב"ם ג"כ מותר בנתינ' מכ"מ אי קהל גרים אקרי קהל אז גם להרמב"ם אסור בה כיון דפסול קהל דנתינה אינו רק מדרבנן א"כ מדאורייתא אסורה להנשא לפ"ד ולכן גם אי הוי מוקי בנתינה מכ"מ הוי צריך למימר דקהל גרים לא אקרי קהל ולכן לא יכול לתרץ כן, ולהראב"ד י"ל דס"ל כפי' רש"י דהכא ולכן אף דס"ל דפ"ד מותר בממזרת מכ"מ לא הי' יכול לתרץ דאיירי בנשא ממזרת

שם דייקא נמי דקתני: עיין במהרש"א מ"ב שמפרש שרצה להביא ראי' דבגיורת איירי וק"ג לא אקרי קהל דאל"כ היאך הי' לבן מגוסת קדושין באשתו אכן לכאורה זה אינו דהא אפשר שנשא אותה קודם שהי' פ"ד ואף דמהרש"א רצה להשיב על זה במה שכתב דאכתי לא אסיק אדעתי' דלבסוף נפצע לענ"ד זה אינו מספיק די"ל דלא אסיק אדעתא כן משום קושית הש"ס מרבן גמליאל אבל זה לא שייך הכא, ולכאורה הי' נ"ל דגם אי איירי שהי' פ"ד מקודם מכ"מ כיון שאין קדושין תופסין בח"כ כמו כן פקעי קדושין דמקודם רק דבח"כ לא משכחת כן דאם נעשה ח"כ תחתיו אדרבה קדושין שניים לא חיילי אבל מכ"מ בחייבי לאווין פקעי קדושין, אבל אי אפשר לומר כן דהא לעיל (מ"ט:) פשיטא להש"ס דלר"ע לא פקעי קדושין בסוטה אף שנעשית לו חייבי לאווין והרי בין לפי' רש"י בין לפי' התוספ' שם פשיטא להש"ס דלא פקעי קידושין בסוטה לר"ע

שם סריס אדם והזקן: לעיל (דף ך') פירשו רש"י והתוספ' דהך סריס אדם אינו רק הפירוש של פ"ד וכרות שפכה ולאפוקי בידי שמים ע"ש, אבל ק"ל לפי מה דאמרינן שבת