ערוך לנר יבמות ריח

פנים והרי גזר דין דבני שאול הי' קליטת הארון דגז"ד אחר לא הוי ולכן אמה דמתרץ דכבר קלטו הארון והתפלל דוד ופלטו פריך הא אז הוי לאחר גז"ד ואיך נשא הקב"ה פנים בשביל תפלת דוד לכן מתרץ שהתפלל שלא יקלטו הארון דאז הוי עדיין קודם גזר דין ובזה הקב"ה נושא פנים, ומזה יש להשיב על מה שרצה בשו"ת מהריב"ל הביאו הש"ך בח"מ (סי' קס"ג) להוכיח מסוגיא זו ע"ש

שם מוטב שתעקר אות א' מן התורה: הקשה הריטב"א מה אות א' דקאמר הא פסוק שלם איכא ע"ש, וי"ל דלפי המבואר בסנהדרין (פ"ד.) כל היכי דכתיב יומת הוא בידי אדם וימות הוא בידי שמים ולכן אי קרינן בקרא לא ימותו אבות על בנים וכו' איש בחטאו ימותו או ימתו בלא ו' אז משמע דדוקא בידי שמים אין ממיתין אבות על בנים אבל בידי אדם שפיר ממיתין אבל השתא דכתיב יומתו ליכא למימר הכי וזהו דקאמר מוטב שיעקר אות א' כמו דכתיב ימתו בלא ו' דלהוי משמע דבידי אדם ממיתין בנים על אבות

א"נ י"ל לפי מה שכתב המהרש"א בח"א דלא מלא יומתו פריך דזה דרשינן אעדות בנים אלא מאיש בחטאו ימותו קפריך ע"ש וא"כ אי עקרינן ו' מבחטאו וקרינן בחטא לא מוכח דאין הבן מת בחטא האב אלא אז הפי' דאין מיתה בלא חטא או של עצמו או של אביו וכן מה דקאמר אח"כ גבי לא תלין מוטב שיעקר אות א' יש לפרש דאי עקרינן הו' דוהומת דלא חשיב אלא כאות א' דהויו אינו רק להמשך נקודת ההא אז קרינן ומת וא"כ משמע דאם הי' חייב מיתה ומת מעצמו אז ותלית אותו לקיים בו מקצת מצות מיתה אבל מכ"מ לא תלין נבלתו כיון דלא הומת בב"ד וליכא פרסום בזה אבל אי הומת בב"ד שפיר איכא למימר דמלינין אותו וזהו דקאמר מוטב שיעקר אות א' כמו אי הוי כתיב ומת

א"נ י"ל בזה ע"פ מה שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה דמה שהלינו לבני שאול הי' כיון שלא הומתו בב"ד אלא ע"י גבעונים וקרא דלא תלין בהומתו ע"י ב"ד כתיב ע"ש, ולכאורה זהו נגד גמרא דהכא דאמרינן מוטב יעקר אות א' אבל י"ל דאדרבא מזה יש ראי' להרמב"ן די"ל דאף דלא תלין ליכא בזה דלא קאי רק אותלית אותו על עץ דהיינו בהומת ע"י ב"ד מכ"מ כיון דכתיב ג"כ ולא תטמא את אדמתך שהוא לאו באנפי נפשי' כמש"כ הרמב"ן שם זה איכא גם בהומת ע"י אחר דבזה הזהיר הכתוב שעל כל פנים לא יניחו טומאה בארצם אכן התינח אי כתיב ולא תטמא אבל אי כתיב ולא יטמא אז הוא נתינת טעם אדלעיל לכך אני אומר לא תלין כי קללת אלדים תלוי ולמען לא יטמא את הארץ א"כ אין בזה אזהרה לחוד וא"כ בהומת שלא ע"י ב"ד ליכא אזהרה כלל, וזהו דקאמר מוטב יעקר אות א' דהיינו כמי שנעקר ת' דולא תטמא וכתוב י' במקומה דבזה הוי משמע דליכא איסור כלל אכן לכאורה אכתי איך תלה באות א' האיכא לאו שלם דלא תלין אע"כ מוכח כהרמב"ן דמשום דלא תלין ליכא איסור בהומת שלא ע"י ב"ד ואל תתמה דפריך והא כתיב לא תלין די"ל דאסיפא דקרא דולא תטמא סמוך דגם לעיל נקט רישא דלא יומתו אבות וסמיך אסיפא דאיש בחטאו יומתו כמש"כ בשם המהרש"א וכ"כ בפי' התוספ' ע"ז (דף ל"ו) ע"ש

שם בתוספ' ד"ה אדמוני. דלא מצינו בשום מקום איש בשת: עיין במהרש"א ח"א בברכות שכתב דלא גרסינן שם איש בעל שמו אלא מריב בעל שמו וכן קרא בדברי הימים למפיבשת בן יהונתן, ולפ"ז הוא הי' רבו של דוד ולא מפיבשת בן שאול ולא קשה מה שהקשו התוספ' למה לא התפלל על רבו, וגם בלא"ה משמע כן דאי ס"ד כהתוספ' דמה שכתוב בד"ה אשבעל הוא מפיבשת דהכא הלא יקשה למה לא קחשיב בבני שאול גם איש בשת שמלך אחריו וגם אדמוני אבל אם נאמר דאיש בעל הוא איש בשת אז א"ש דלא קחשיב לא אדמוני ולא מפיבשת מפני שהיו בני פלגש ולא בני גבירה דרצפה היתה פלגש שאול כדכתיב (שמואל ב' כ"א) ולכן נ"ל דגרסת המהרש"א נכונה דמרב בעל שמו והוא בן יהונתן והוא רבו של דוד ועיין רש"י ורד"ק בד"ה שם שכתבו ג"כ דאיש בעל הוא איש בשת

בד"ה ותטהו. שהצדיקה עליו הדין: נלענ"ד שדרש כן במדרש מדכתיב אל הצור ולא על הצור ועל כן מפרש דמה שנטתה אהלה אצל המוקעים הי' להצדיק הדין שיתקדש ש"ש על ידה ויהי' כפרה לבית שאול עי"ז שאם שאלו עוברים ושבים מה טיבן של אילו היא השיבה בני מלכים הם וגו' ומתוך כך נתקן חטא שאול שהמית הגבעונים

ובזה יובן פי' הפסוקים (שמואל ב' כ"א) ויגד לדוד את אשר עשתה רצפה בת אי' פלגש שאול וילך דוד ויקח את עצמות שאול וגו' ויעשו כל אשר צוה המלך ויעתר אלקים לארץ אחרי כן, דיש לדקדק למה דוקא אחר ששמע דוד מה עשתה רצפה קבר את עצמות שאול, אבל לפ"ז י"ל כיון דהיו ב' חטאים אשר עליהן נענשו חטא שאול בגבעונים וחטא שלא נספד כהלכה כדאמרינן לעיל באשר משפטו שם פעלו א"כ כל זמן שלא נתכפר חטא שאול לא רצה דוד לעשות לו כבוד כדי שלא לעורר חטאו ע"ד שאמרו רז"ל סימן טוב לאדם שלא נספד כהלכה אבל כששמע דוד מה שעשתה רצפה שכבר קדשה ש"ש הרבה לעוברים ושבים אשר עי"ז נתכפר ונתקן מה שעשה שאול שפשט ידו בגרים אז אמר הנה בא העת שיתקנו גם ישראל מה שפגמו בכבודו עכ"פ במקצת במה שאפשר עוד ולכן לקח עצמות שאול ובניו והעבירם בכל ישראל ויעשו כל אשר צוה המלך כדאיתא במדרש ילקוט מפרקי ר"א שהיו מעבירין הארון בכל גבולי ישראל שיהיו הכל גומלים חסד עם שאול ואז ויעתר אלקים לארץ אחרי כן שנתקנו עתה ב' החטאים חטא שאול וחטא ישראל

בד"ה ונתינים. ואמר משום לא יהי' קדש: הנה לפי' זה לכאורה קשה איך אפשר לומר כן דמשום עבדות אסורים דא"כ יקשה מתניתן דהבא על הנתינה יש לה קנם וכן יקשה ממתניתן לעיל (דף ך') דחשיב נתינה בתוך איסורי דאורייתא דחולצין ולא מייבמין ואי נתינה משום שפחה אסורה איך משכחת דתפול כלל ליבום הא אין קדושין תופסין בשפחה ולא הי' לאחין קדושין בה וכן יקשה ממה דאמרינן דחרורי ונתיני מותרין זה בזה, ועוד קשה דרש"י סותר דברי עצמו שכתב בכתובות (דף כ"ט) דנתינים דוד גזר עליהם ולעיל (ס"ח.) כתב דאסורין משום לא תתחתן כפי' ר"ת, וכן כתב במכות (ר"פ אלו הן הלוקין), ועוד כבר הקשו התוספ' (ר"פ אלו נערות) אמה שכתב רש"י שם דדוד גזר חתון על הנתינים דהרי שם באותה סוגיא מוכת דנתינה מדאורייתא אסורה, וכן מוכח ג"כ מסוגיא דלקמן (פ"ה:) וממתניתן דלעיל (ך'.) ודפרק אלו הן הלוקין, ונ"ל ע"פ מש"כ הכס"מ (בפי"ב מהל' א"ב) ביישוב דברי הרמב"ם דתרי לשונות דרבא לעיל אי בגירותן אית להו חתנות או לא תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן דלר"ש אמרינן דוקא בגיותן אית חתנות ולא בגירותן ולרבנן דוקא בגירותן, והשתא י"ל דהך מ"ד דקאמר לעיל דנתינים דוד גזר עליהן ולא מדאורייתא אסירי מלא תתחתן ע"כ דס"ל כלישנא קמא דרבא דליכא איסור מלא תתחתן בגירותן וע"ז פריך הכא דהרי עכ"פ אסורים מלא יהי' קדש ומתרץ דהנך דדוד גזר עלייהו הם אותן שלא נגזר עדיין עליהן עבדות דלא אסירי משום עבדות ומלא תתחתן ג"כ לא אסירי דבגירותן ליכא חתנות והנך באמת לא אסירי רק מדרבנן כמש"כ רש"י (ר"פ א"נ) ומכ"מ ל"ק מכל הני משניות ומקומות הש"ס דמוכח דנתינים אסירי מדאורייתא דהני י"ל דאתיא כרבנן דר"ש וכלישנא בתרא דרבא דס"ל דבגירותן איכא חתנות ואסירי משום לא תתחתן אפילו הנך דלאחר דוד ולכן שפיר כתב רש"י ג"כ במכות ולעיל דאסירי משום לא תתחתן

בא"ד. ולא הוי דומיא דשאר פסולים: א"ל דא"כ אכתי לר"ט דס"ל אין קדושין תופסין בכל ח"ל א"כ מ"ש שפחה מנתיני די"ל דשאר ח"ל עכ"פ יש להם קדושין בפסול קהל אבל שפחה לית לה קדושין כלל

בא"ד. דעיקרו בא מקדישות: לפ"ז משמע דשאר פסולי קהל כגון מצרי ועמוני אסורין בשפחה אכן לא כן דעת הרשב"א שהקשה לעיל (ע"ח.) אמה שהקשה מצרי שני במה יטהר דישא שפחה ע"ש, ועיין מה שכתבתי בזה לעיל (שם), שוב ראיתי בתוספ' פסחים (פ"ח.) שנסתפקו, בזה אי נתין מותר בשפחה ע"ש וי"ל דדעת הרשב"א בפשיטות כן דאין חלוק בין מחזר לשאר פסולי קהל, אכן לפ"ז קושית התוספ' דהכא במקומה