ערוך לנר יבמות ריז

אע"כ דה"ק לפרסם החטא שיש בישראל לא תלוי רק בי לשאול באורים ותומים שאין שואלין אלא למלך וכמו שפרסם יהושע חטא עכן ע"י או"ת

ועוד י"ל ביישוב הקושיא דודאי כל ימות הגשמים עדיין הי' אפשר שירדו גשמים ולא יהי' רעב וכשיצא ניסן ולא ירדו גשמים התחילו לבדוק בכל ישראל מדן עד באר שבע ולא גמרו עד הגיע ימי הגשמים ומאז לא הי' נראה שיהי' רעב עד שהגיע שוב ניסן

שם שמא פוסקי צדקה: בסוכה (דף כ"ט) נאמר עונש אחר מל זה דנכסי ב"ב נמסרים למלכות וי"ל דשם איירי בזמן שאין ישראל שרויים על אדמתם וכאן בששרויים על אדמתם דעונש דכאן לא שייך רק בא"י

שם שהמית הגבעונים: במדרש שמואל איתא שהמית שבעה גבעונים ומכ"מ פריך דמהמית הגבעונים משמע שהרבה או כלם המית ולכן מפרש שהיו מספיקים להם דבזה כלם היו בכלל, ובזה יש לפרש הפסוק שמואל ב' כ"א ה') ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל פי' שאמרו ששתי רעות עשה שאול להם א' אשר כלנו פי' שכלה מהם דהיינו הז' שהמית והב' אשר דמה לנו נשמדנו פי' שדמה לנו שנשמד מהתיצב בכל גבול ישראל ע"י שלא יהי' לנו מזונות על כרחך או נאבד או נעזוב גבול ישראל לבקש לנו מזונות אצל עם אחר

שם שהרג נוב עיר הכהנים: מה דנתבע שאול על הגבעונים בעון נוב ולא על הכהנים עצמם שנהרגו שלא כדין י"ל שהרי בקדושין (דף מ"ג) אמרינן דאין שליח לדבר עבירה ומה שנאמר גבי דוד אותו הרגת בחרב ב"ע ג"כ הפי' דאי אתה נענש עליו רק דאעפ"כ אמרינן שם דדינא זוטא איכא פי' בדין שמים מטעם גרם והנה יש חילוק בין דין אדם לדין שמים דבדין אדם לא שייך מחילה אפילו מחל הנרצח מכ"מ הרוצח חייב מיתה אבל בדין שמים שייך מחילה כדאשכחן גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם שלא כדין דאמרינן במכות (דף ו') דלמא פייסינהו ע"ש ולכן משום נוב עיר הכהנים לא הי' עונש על שאול דאין שליח לדבר עבירה ואף דיש דין זוטא משום גרם מסתמא ישראל רחמנים הם וידע הקב"ה שכבר מחלו על ההריגה הנהרגים וקרוביהם אבל משום הגבעונים שלא מחלו עדיין לא נמחק עון שאול ולכן בתחלה סבר דוד לפייסינהו אבל כשראה שאין בהם מדת ישראל שמחלו על עון נוב והם לא מחלו גזר עליהן

ובזה יש לפרש ג"כ מה שדרשו רז"ל שאמר שאול לנערו עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתונת תשבץ עכ"ל ולמה ייחס להם הכתונת דוקא אבל י"ל דאמרו רז"ל בערכין דכתנת מכפר על שפיכת דם והנה אף ששאול לא חטא בנוב מכ"מ הי' העון על הארץ כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו' וכתיב כפר לעמך ישראל וגו' ועל עון זה י"ל דמכפר כתנת ולכן אם הי' כאן כתנת עדיין הי' העון מכופר על הארץ אבל אחר שלא הי' עוד כהן בא"י נושא כתנת לא היה כאן כפרה וא"כ העון תלוי בראש ישראל שהוא המלך וזה אחזני עון נוב עיר הכהנים מצד זה שגרמתי שאין כאן עוד לכפר על עון שפיכת דם דכהני נוב

שם אל שאול שלא נספד כהלכה: בתוספ' בסנהדרין (דף מ"ו) הקשו אי הספידא יקרא דחיי הוא איך נענשו על שלא הספידו ותירצו דמה שלא הספידו הי' מפני יראת דוד ע"ש, אכן לכאורה עדיין קשה איך נענשו ישראל ברעב על שלא נעשה להם כבודם הא זה גופא הי' נוגע להם וי"ל דמה שנענשו הי' אחר שלשים שנה שמת שאול ואפשר שאז כבר מתו הרוב ישראל מאותן שהיו יותר מבני עשרים כשמת שאול ולכן נענשו בדור שאחריהם על הכבוד שלא נעשו לראשונים

ובזה א"ש מה שקשה לכאורה למה ויתר הקב"ה כ"כ זמן רב על עון זה דהספד שאול, אבל לפ"ז י"ל דאפשר עד אותו זמן הי' עדיין הרוב חי מאותן שהיו בימי שאול וא"כ איך שייך לענוש אותם על כבוד עצמם אבל באותו זמן מתו הרוב, וא"כ מזה ראי' לשיטת התוספ' דמשום כבוד ישראל הי' ולא משום כבוד משפחה כמש"כ המהרש"א שם

אכן עוד י"ל בזה הא דהמתין הקב"ה שלשים שנה (דכן מבואר בילקוט תהלים דאותה שנה עבר שנת שלשים למיתת שאול) כיון דהספד צריך להיות בתוך שלשים דוקא כמבואר בש"ע י"ד וא"כ בכל יום מהל' יום שנתעצלו בהספד חטאו ומדת הקב"ה להאריך אפו יום לשנה כמו גבי מרגלים ולכן המתין ל' שנה, וזה אפילו לפי' המהרש"א א"ש

אכן בעיקר קושית התוספ' י"ל דהנה כבר הקשה בגמרא הכא איך תלו ב' הדברים להדדי, אכן י"ל ע"פ מש"כ המפרשי' דאף דמספקינן הספדא אי יקרא דחיי או יקרא דשכבי היא מכ"מ זכות גדול יבא עכ"פ ע"י הספד כראוי להמת אם על ידו יהי' התעוררות תשובה כמו שפירשו בזה מה דקאמר רב אחים בהספדא דהתם קאימנא ולכן אף שחטא שאול בגבעונים מכ"מ אם לא היו מתעצלים בהספדו והספידו אותו כראוי הי' עי"ז התעוררת תשובה והי' עי"ז כפרת עון לשאול ובפרט לפי' המהרש"א שמה שחטא בגבעונים היה שהיה מונע מהם הזכות להספיק מים ומזון לכהנים אז ודאי הי' לו כפרה על זה ע"י זכות הגדול שנעשה לו ע"י תשובה שעשו ישראל אבל אחר שנתעצלו נשאר גם עון זה עליו, ולכן א"ש הא דנענשו ישראל ג"כ על עון שאול שהי' רעב להם על זה דכל שחברו נענש על ידו נקרא רע והכא ג"כ ע"י התעצלות בהספדו נענש על ידם שהוצרכו להמית ז' אנשים מזרעו ולכן שפיר תלוי בהדדי

ובזה מתורץ ג"כ קושית התוספ' דאף דהספד יקרא דחיי דהיינו מה שמספרים בשבחו הוא משום חיים מכ"מ אי הספידו אותו כראוי הי' עי"ז זכות לשאול להתכפר חטאו

ובזה א"ש ג"כ למה הקפיד הקב"ה דוקא על הספד שאול ולא ג"כ על הספד יהונתן שהי' צדיק גמור אכן זה א"ש ג"כ ע"פ ב' תירוצי התוספ' דסנהדרין הנ"ל

שם ברש"י ד"ה כהנים היו מספיקין. מזון לגבעונים: עיין במהרש"א ח"א מה שפי' בזה שהגבעונים היו מספיקים מים ומזון לכהנים, אכן לא יתכן פירושו ע"פ מה דאמרינן סוף בבא קמא וכפי הנראה הוא גופא הרגיש שם בזה, ובעיקר קושיתו למה הוצרכו הכהנים לפסוק להם מים הא הם היו שואבי מים י"ל דהם שאבו מים לצורך בית המטבחים ושאר צרכי כהני' אבל צורך מים לשתי' זה היו קונים הרבה פעמים בכסף כדכתיב ומים בכסף תתן לי וכן מצינו בש"ס במעשה דנקדימון בן גוריון שהיו קונים מים הראוים לשתי' וזה היו הכהנים מספיקים לגבעוני'

דף ע"ט ע"א בגמרא מאי שנא הני: במהרש"א ח"א הקשה מנ"ל דהיו עוד בנים לשאול חוץ מאלו פ"ש וי"ל דדייק כן מדקאמרי גבעונים יותן לנו ז' אנשים מבניו משמע שידעו שהיו לו יותר מז'

שם וכי משוא פנים יש בדבר: אין להקשות היאך שייך הקושיא דוקא אחר שתירץ שלא העבירו הא אפסוק גופא יש להקשות כן די"ל דבשלמא על הפסוק לא קשה כיון דהי' דוד צריך ליקח ז' א"כ אין משוא פנים אם יניח מי שחומל עליו דהא ע"כ צריך ליקח ז' ולהניח היותר מז' ומאי חזית דדמיו דהך סמיק טפי מהך אבל אחר דקאמר שהעביר לפני הארון א"כ תלי הבחירה בקליטת הארון ולא בבחירתו שפיר קשה היאך הניח מלהעבירו דשמא יקלוט הארון לזה ויניח האחר

שם ואכתי משוא פנים יש בדבר: ק"ק אי קרי לי' משוא פנים מה שהתפלל דוד שיפלטו הארון מפני שעי"ז יכנס אחר תחתיו איך מתורץ זה במה שאמר שהתפלל שלא יקלטו הארון דהא אכתי איכא משוא פנים דעי"ז יקלוט לאחר ואי לא קרי לזה משוא פנים משום דהוא לא עושה מידי אלא ע"י רצון הקב"ה. נעשה כן א"כ גם לפי הס"ד דהתפלל דיפלטו הארון ג"כ לא פריך מידי, ואולי י"ל דמאי דפריך ואכתי משוא פנים יש בדבר לא אדוד קפריך דהוא ודאי לא עשה מידי דכיון דהעבירו לפני הארון עשה כל המוטל עליו ומה שפלטו הארון הי' מאת הקב"ה אלא אקב"ה גופא קפריך ע"פ מה דאמרינן בנדה (ע':) כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב יאר ד' פניו אליך כאן קודם גזר דין כאן לאחר גז"ד ע"ש הרי דלאחר גז"ד אין הקב"ה נושא