ערוך לנר יבמות רטז

דהתיר הכתוב דור שלישי אם נפלה לפניו ליבום דגם אי אסור גם דור ג' במצרי ג"כ מתייבם שפיר לפמש"כ לעיל דאיסור מצרי שאינו רק לאו הבא מכלל ע' נדחה מפני ע' דיבום וכן מהיתר ולד דמחזיר גרושתו פריך שפיר דליכא למימר ג"כ דהתיר קרא משום יבום דלפי מה שכתבו התוספ' לעיל (ט"ו.) לא אצטריך קרא רק משום דה"א דהולד נאסר משום דטומאה כתיב בה כעריות באמה והנה ולד ערוה היא ממזרת וממזרת מדאורייתא רמיא ליבום מטעם ע' דוחה ל"ת וא"כ גם אי לא הוי כתיב היתר לולד מכ"מ הוי ידעינן דמתייבמת שפיר לר' יהושע ולכן פריך שפיר

בד"ה הוי אמינא. וי"ל דקס"ד: לפ"ז קאי לר"ש ולכאורה קשה לר' יהודה מנ"ל דלא אמרינן היא ובנה חד, ולענ"ד י"ל דלעולם גם ר' יהודה דרש להכי דלאסור נקבות לא צריך דמוכח כן דאל"כ מצרי שני במה יטהר ומה דיליף לעיל כן מאשר יולדו י"ל ולדבריו דר"ש קאמר לדידי דאית לי קהל גרים אקרי קהל בלא"ה מוכח דאל"כ מצרי שני במה יטהר אבל לדידך דס"ל לא אקרי קהל אודי לי מיהת מאשר יולדו אבל ר"ש ס"ל דאשר יולדו קאי דלא אמרינן דהיא ובנה חד ולזה גם לר' יהודה אתיא, ובזה מיושב ג"כ קושית המהרש"א שהבאתי לעיל דר' יהודה אשר יולדו ל"ל ולדברינו א"ש

בד"ה רובו ומקפיד. דא"כ ל"ל קרא לשערו: לפמש"כ התוספ' בסוכה דצריך קרא משום בית הסתרים י"ל קושיא זו דאף בשער שייך בית הסתרים כמבואר בתורת כהנים שהביא הר"ש (בפ"ד מהל' נגעים), ומה שהקשו מסוגיא דהכא לענ"ד י"ל בזה דהנה לכאורה נראה דטעם דרש"י שפי' דר' יצחק אשערו קאי היינו משום דקאמר התם כי אתי הלכתא לדר' יצחק ולא קאמר אלא כי אתי הלכתא לדר"י כדרך הש"ס בכ"מ אלא משמע דעדיין קאי בתירוצו דהלכתא אשער קאי וא"כ לא מוכח מזה רק דהש"ס מפרש לדר' יצחק הכי אבל אכתי הי' אפשר לומר דרבא פליג על זה וס"ל דר' יצחק בין אבשר בין אשער קאי ולכן קאמר שפיר וכ"ת משום דרבי יצחק

ובזה א"ש ג"כ מה שהקשו התוספ' עוד בסוכה ובעירובין לפי' רש"י דמוכח דבבגדים בקפידא תלי' מלתא ובגדים הוא כבשר, אכן לפענ"ד י"ל כיון דפשיטא להש"ס דרבי יצחק דוקא לענין שער קאמר א"כ ידע דהכי הלכתא אתמר א"כ דלמא הלכתא אתמר ג"כ דחציצת בגדים יהי' כחציצת שער ולא כבשר דהא שער ג"כ מחובר לגוף ואעפ"כ חלוק בדינו מגוף א"כ כש"כ שי"ל דבגדים חלוק דינם מגוף, וק"ל מה שכתבו התוספ' בסוכה דצריך קרא דבשרו לבית הסתרים כדאמרינן בקידושין דהא בקדושין ילפינן כן מורחץ בשרו באים דכתיב גבי זב אבל דרשא דסוכה אתיא מקרא דורחץ את בשרו דכתוב גבי מצורע וגם גבי בעל קרי כתיב ורחץ את כל בשרו, ואפשר ליישב דצריך קרא דבית הסתרים ל"צ לביאת מים גם במצורע ובבעל קרי כמו בזב, אכן עדיין צ"ע דתלתא קראי ל"ל דהא כל טבילות ילפינן מהא דבעל קרי ומצורע א"כ ע"כ ילפינן טומאות מהדדי

ע"ב בגמרא הלך אחר הזכר כדתניא: ק"ק לפי מה דמפרש נתגיירו הלך אחר הפגום דהיינו בעמוני שנשא מצרית א"כ ה"ל לפרש גם הלך אחר הזכר כן דהיינו אם עמוני נשא מצרית קודם גירות והוליד בת ה"ז עמונית וכשנתגיירה מותרת אבל אם לאחר גירות הולידו בת ה"ז אסורה דבנתגיירה הלך אחר הפגום וברמב"ם וטור משמע באמת כן שמפרשים הכא כן אבל לכאורה הוא נגד הגמרא דמביא ברייתא לענין ז' אומות, וי"ל לפי מה שכתבו התוספ' סוטה (דף ג') מהך קרא דוגם מבני התושבים ילפינן דבאומות הולך אחר הזכר א"כ וי"ל דבאמת מה דקאמר הכא באומות האה"ז הפירוש כן דומיא דנתגיירו רק דמייתי הברייתא לאשמעינן מנ"ל דילפינן כן

ובזה א"ש ג"כ מה דיקשה לכאורה ל"ל קרא דוגם מבני התושבים דהלך אחר הזכר הא לעיל (דף ס"ב) אמרינן דנכרי אית לי' חייס וא"כ פשיטא, אבל לפ"ז י"ל דגם הא דלעיל מהכא נפקא אבל ברש"י לא משמע כן אלא דהגמרא מפרש הלך אחר הזכר לענין ז' אומות ובאמת לשון הש"ס בקידושין (דף ס"ז) דקאמר מאי באומות האה"ז כדתניא וכו' משמע כפי' רש"י אבל לשון הגמרא דהכא יש לפרש כפי' הרמב"ם וטור

שם ולא מן הגרים בארצכם מזה משמע דל"ת כל נשמה קאי אפילו אז' אומות שבחוצה לארץ שאין מקיימין אותם כעבדים אף שמקבלים מצות העבדים וק"ק הרי בסוטה (דף ל"ה) מייתי ברייתא דכנענים שבח"ל אם חוזרין בתשובה מקבלין אותם וצ"ל דאף שכל זמן שהבן בח"ל מקיימין אותו מכ"מ כשבא אחר כן לא"י אין מקיימין ולהכי כתיב בארצכם כשבאים גרים שאביהם כנעני לארצכם אף שמקבלים מצות כעבדים אין מקיימין

שם והאנן תנן ממזרים אסורים: עיין במהרש"א שהקשה למה לא פריך מהפסוק דלא יבא ממזר אכן לפי מה שכתב השער המלך (ה' ט"מ) בשם מדרש ילקוט דהא דממזר לא חי הוא רק מנביאים ואילך שהם התפללו על זה שלא יטמעו בישראל א"ש דלא פריך מקרא דכשנתנה תורה באמת ממזר חי רק ממתניתן פריך דלדידן אין עוד נפקותא בזה

שם דלא ידיע לא חיי: בירושלמי מפרש יותר דלא חי אפילו ל' יום וק"ל דלפ"ז איך אמרינן בקדושין (דף ע"ז) דבר תורה שתוקי כשר דבקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ע"ש דמותר ממזר בשתוקית והיאך מותר הא השתוקית ע"כ כשרה היא דאם היתה ממזרת לא היתה חי ל' יום, וי"ל דמה דאמרינן דלא ידיע לא חי היינו שהיכי מן הדין הוא ממזר ודאי כגון שיש עדים שהוא ממזר רק שלא נודע בזה לא חי כיון שמן התורה אסור לבא בקהל אבל בספק ממזר דליכא עדים חי שהרי התורה התירו לבא בקהל א"כ אין חשש שיטומע בישראל שהרי מותר באמת

ובזה נ"ל לישב מה שהקשה השער המלך (ה' טומאת מת) דהיאך דייקינן בחולין ודף י"א) דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דדלמא לאו אביו הוא דא"כ הוא ממזר ולא הי' חי ע"ש, אבל לפ"ז א"ש דהיכי דלא ידיע כלל דהיינו דליכא עדים הוי ספק ממזר ומותר מן הדין לבא בקהל אבל מכ"מ מטעם ספק נפשות יפטר ממיתה

שם דלא ידיע לא חי: עיין במהרש"א ח"א שהקשה מהא דאמר רב יהודה בקדושין אטו אנן מי ידעינן אי לא הוינן מאותן שנאמר בהן נשים בציון ענו דהא א"כ הוי לא ידיע ולא חי, אכן זה מתורץ במה שכתב המהרש"ל ביש"ש דמה דאמר הכא לא חי הוא דוקא כשאחד לבדו ממזר אבל פסול משפחה שנשכח לא וכן מוכת מהא דאמרינן סוף עדיות אין אליהו בא לרחק ולקרב ע"ש, ואף לפי מה שכתבתי לעיל ביישוב קושית השע"ה דמה דאמרינן לא חי הוא דוקא בודאי ממזר אבל ספק ממזר חי כיון שמותר לבא לקהל מתורץ ג"כ קושית המהרש"א דר"י אמר כיון דמן הדין מותר ורק ראתה חושש משום יוחסין א"כ אפשר שגם אנחנו מאותם שיש חשש זה ומכ"מ חיים שהרי מן התורה מותרים לבא בקהל

שם בדקו ולא מצאו שניי' אמר להם: הא דלא בדק מיד בשנה ראשונה על ג"ע וצדקה כשלא מצא חטא ע"ז י"ל דהא בלא"ה י"ל דהא גם אם היו בהם עע"ז אכתי הא ודאי רוב ישראל כשרים היו ואיך לקו הרבים בעבור היחידים האיש א' יחטא וכו' אבל י"ל דהא ידוע מה דאמרינן בשבת (פ"ו) על קרא והתוית תיו על מצחות האנשים דהקב"ה מעניש להצדיקים שהיו בידם למחות כמו הרשעים וכן הי' במעשה עכן ולכן בשנה הראשונה חששו שמא יש בהם עע"ז ויש בידם למחות לכן בדקו אחר ע"ז וכשלא מצאו סברו אפשר עתה בערום הרשעים לע"ז כשראו שבודקים אחריהם ולכן עד עתה היו ישראל ראויים לענוש שהי' להם לבדוק ולמחות מקודם אבל כשראה בשנה שניי' שעדיין לא פסק הרעב אז ידע שע"כ לא מפני שלא מחו על חטא ע"ז בא העונש שהרי מחו ואעפ"כ לא פסק הרעב וסבר שמא בשביל חטא ג"ע וכשבדקו ולא מצאו סברו שמא עתה ע"י הבדיקה חזרו בהם ולכן עד השתא היו ראויים לעונש וכן בשנה שלישית לענין צדקה אבל כשראה דגם זה לא מהני שעדיין לא פסק הרעב אע"פ שעשו ישראל מה שעליהם לעשות אז אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי פי' לאו דתלה בעבירות שעשה הוא דהא ודאי דוד גם מקודם לזה פשפש במעשיו ועוד מה זה ששאל באורים ותומים