ערוך לנר יבמות ריד

הוא ואין ע' דוחה ע' דהא כבר כתבתי לעיל (דף ך') דעת הרשב"א הביאו הש"מ בכתובות (מ'.) דלאו הבא מכלל ע' נחשב כלאו ונדחה מפני ע' ויישבתי בזה הרמב"ם שכתב דחייבי ע' מדאורייתא רמיא ליבום וא"כ קשה, אע"כ מוכח לכאורה כמו שכתבתי לעיל (שם ובדף ע"ז.) דאי אפשר לחייבי לאווין להתעבר מביאת יבום בהיתר דלא הותר אלא העראה ובהעראה א"א להתעבר, אכן כבר כתבתי שם דדעת הרמב"ם אינו כן, גם לדעת הרמב"ן והרשב"א שהזכרתי לעיל דגם גמר ביאה הותר קשה, ואולי י"ל דגם זה לא שכיח וכמו שתרצו התוספ' אשתוקית

שם במה יטהר: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה הא משכחת שנשא ממזרת אחר י' דורות לריש לקיש דס"ל לקחן דממזרת אחר י' דורות מותרת, ולפענ"ד י"ל כיון דלפי מה דמוכח לקמן תלי זה בפלוגתא דדון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרה דר"ל דהתיר ס"ל דון מינה ומינה ולפ"מ דמוכח בשבועות (ל"א:) ס"ל חכמים דר"מ דון מינה ואוקי באתרה ובפסחים (דף י"א) וכן בסנהדרין (בפרק נגמר הדין) מוכח דחכמים סתם דר"מ בכ"מ הם רבי יהודה וא"כ ר' יהודה ע"כ לא ס"ל כר"ל וכיון דהכא לרבי יהודה קיימינן לכן פריך שפיר מ"ש במה יטהר ועיין מה שכתבתי לעיל (דף י')

שם הרי ממזר דאי וכתבי': א"ל להך ס"ד דהוי סובר דר"י ס"ל דאפילו דאי לאסורא לא כתיב היאך הבין דבריו ל"ל להקשות מצרי שני במה יטהר לדור שלישי ולא פריך בקיצור דור שני היאך משכחת לה דע"כ נולד ממצרי ראשון באיסור די"ל דמצרי שני משכחת שפיר בהיתר ע"פ מה דאמרינן לקמן דמעוברת שנתגיירה בנה שני הוי וא"כ משכחת בכה"ג אבל אדור שלישי פריך שפיר, אכן אכתי ק"ל להך ס"ד לפרוך לר"י עמוני ומואבי דור י' היאך משכחת אם דאי לאסורא גמי לא כתיב, והנה ראיתי להרשב"א שהקשה כעין קושיא זו ותירץ שישא מצרית או ממזרת, אכן דבריו תמוהין בעיני דאי קושיתו על המקשן כקושיתנו דלמה לא פריך כן לר' יוחנן הא לפ"ז הקושיא היא דלעולם נימא מצרית מותרת ואי משום דמ"ש במה יטהר נימא ע"י דאי ואי דאי לא כתיב א"כ דור עשירי בעמון ומואב היאך משכחת לפ"ז מה מתרץ ע"ז דישא מצרית הא להך ס"ד מצרית מותרת לקהל וא"כ אסורה לעמוני ואי קושיתו לפי האמת הא בזה שפיר משכחת שנשא עמונית באיסור דאי לאסורא כתיב קרא, וגם אמה שתירץ שישא ממזרת ק"ל דא"כ היאך אסור לי' קרא מטעם עמוני הא אסור מטעם ממזר דהא ר' יוחנן דהכא ע"כ ס"ל דבתר דידה אזלינן דאל"כ לק"מ דישא נתינה כמו שכתבו התוספ' אי נמי משום דהלך אחר הפסול כמש"כ התוספ' הרא"ש הכא והתוספ' בקדושין (ס"ז.) ע"ש, וי"ל דלעולם לפי האמת קפריך ואעפ"כ ליכא למימר דאיירי שנשא באיסור דהא אליבי' דרבי יהודה קיימינן ורבי יהודה ס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין כמש"כ התוספ' לעיל (דף מ"ט) וא"כ ל"ל דאסר קרא עד עולם מטעם עמוני דהא בלא"ה אסורים כל זרעו מטעם ממזר גם אי רק עמוני ראשון אסור אבל אמצרי לא שייך זה דבמצרי ליכא אלא ע' ולכן לפי האמת תירץ שפיר דישא מצרית ומה שתירץ דישא ממזרת אפשר דספק ממזרת קאמר דהיינו שתוקית שבנה כשר ולא פסול רק מטעם עמון, ובזה גם קושיתנו על המקשן א"ש די"ל ג"כ הכי דמשכחת דנשא שתוקית וא"ל הא שתוקית דאתי ע"י ממזרות חשיב דאי דאל"כ גם ממצרי לא פריך מידי כמש"כ התוספ' די"ל דא"כ גם מעמוני לא יכול לפרוך רק ע"י דממזר חשיב דאי ולכן פריך בקיצור מממזר, ועוד י"ל דאפילו לפי המקשן שייך תי' הרשב"א דישא מצרית והכי קאמר דלעולם דייק שפיר דמצרית אסורה דאל"כ מ"ש במה יטהר דאי לא כתיב דהשתא ל"ק מעמוני כיון דמצרית אסורה ישא מצרית, וא"כ י"ל דדברי הרשב"א הם ג"כ אס"ד דמקשן

שם דאי לא כתיב קרא: הרשב"א הקשה דהא אכתי משכחת במצרי שני שנשא שפחה ובנה נשתחרר ותירץ דא"כ אינו מצרי שלישי אלא עבד משוחרר, אבל אכתי ק' דבירושלמי מבעי' לי' אי מונין דורות בעבדים כגון עבד גר עמוני שנשא שפחה מצרית ודור שלישי נשתחרר אי מונין דורות א"כ נקבות ממנ"פ מותרות אי אזלינן בתר אב עמונית היא ואי בתר אם מצרית שלישית היא אבל אי לא מונין דורות א"כ מצרית ראשונה היא ולא אפשטא האיבעיא, ולכאורה הא מר' יוחנן דהכא נפשטה דלא מונין דורות דאי מונין אכתי קושיות הרשב"א במקומה עומדת דמשכחת דור שלישי בלא דאי כגון גר מצרי שני שנשא שפחה מצרית בת שפחה מצרית וילדה בן ואח"כ נשתחרר דגם אי בתר אמו שדינן מכ"מ מצרי היא וכמו בהך דירושלמי אע"כ דלא מונין דורות וא"כ כשנשתחרר הוי לענין מצרי דור ראשון, וי"ל דהן אבעיא דירושלמי הוא אליבי' דאמת דמצרית אסורה וא"כ אזלינן גם בתר דידה כדאמרינן לקמן (ע"ב) נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם אבל להך דר' יוחנן דאם משכחת בלא דאי אז אמרינן דמצרית מותרת וכיון דכן לא הוי רק שפחה דעלמא אבל פסול מצרי לא הוי בבנה וכשנשתחרר לא הוי רק עבד משוחרר בעלמא ולכן לא משכחת בכה"ג, אכן ק"ל אקושית הרשב"א דכתב דמשכחת בשחררו דהא אכתי דאי לאיסורא הוא דהמשחרר עבדו עובר בע' וא"ל דמשכחת במשחררו לדבר מצוה כמו ר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה דז"א דהא אכתי דבר מצוה דאורייתא לא משכחת דתפלה בעשרה הוא רק מדרבנן ולכאורה מזה ראי' למה שכתבתי לעיל (מ"ז) דביוצא בגרעון כסף ליכא אסור לשחררו, א"נ לפי מה שכתב הרשב"א בגטין (רף ל"ח) בשם הרמב"ן דכיון דהטעם משום לא תחנם כשמשחרר לצורך עצמו ליכא לא תחנם או לפי מה שכתבתי לעיל (שם) דתלוי בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע אי לעולם בהם תעבודו רשות או מצו' א"כ י"ל דר' יהודה ס"ל דרשות ולכן יכול לשחרר בהיתר

שם הרי מחזיר גרושתו: ק"ק הרי לר' יהודה קיימינן והוא ע"כ לא ס"ל דהוא דרשינן לאין בני' תועבין כיון דס"ל כר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין וכמו שכתבו התוספ' לעיל (מ"ד:) וי"ל דמסתמא בהך סברא אי להתירה לא כתיב קרא לא פליג ר"י ועוד כבר כתב התוספ' הרא"ש שם דגם לר"ע דרשינן היא למעט ולד סוטה שנטמאה ע"ש

שם הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני: ק"ק דא"כ להם ל"ל לדדרשינן מיני' מהם מנה והא להך ס"ד ליכא חילוק בדורות דמצרי כלל רק בדורות דישראל ואדורות דישראל לא שייך למידרש להם בכה"ג ועוד קשה דבהך ס"ד אשר יולדו מאי הוי דרשינן בי' דלא שייך לא דרשת ר"ש דהיא ובנה לאו חד במעוברת שנתגיירה ולא דרשת ר' יהודה דהכתוב תלאן באם היולדת כיון דליכא חילוק בין מצרי ראשון לחצרי שני וא"כ מכח להם ומאשר יולדו ג"כ הוי ידעינן דדורות אמצרי קאי ואכתי בנים ל"ל, ולולא פי' רש"י לענ"ד אולי הי' אפשר לפרש לאותן העומדים על סיני קאי על גרי מצרי ואדומי דהיינו דה"א דדוקא הב' דורות ראשונות מזמן ההוא אסורים אבל אח"כ מותרים לעולם ולכן כתיב בנים ג"כ ומיתורא דרשינן גם דורות הבאים ולפ"ז יתישבו גם קושיתנו דשפיר שייך לדרוש להם ואשר יולדו

שם אבל הכא אימא לא צריכא: ק"ק דאכתי להם דגבי עמוני ומואבי ל"ל דאין שייך למידרש להם דגבי עמוני הלך אחר פסולן כיון דנקבות מותרות א"כ לא משכחת אלא בעמוני שנשא ישראלית וזה בלא קרא דלהם ידעינן דפסול מלמשפחותם לבית אבותם דילפינן מיני' דמתייחס אחר אביו דא"ל דצריך קרא לעמוני שנשא מצרית וילדה בת דמתייחס אחרי' דה"א דדוקא בנשאה לישראל הלך אחר פסולן וכמש"כ התוספ' בקידושין (ס"ז.) בשם הר"ם דז"א שהרי אדרבא להם משמע שהולך אחר עמוני וכן קשה גם לר"ש דס"ל דמצרית מותרת דלמה לי להם דגבי מצרי, ובשלמא האי לא קשיא דל"צ קרא גבי עמוני דנוכל למילף ממצרי או מממזר דלא שייך למיפרך שכן בא מטפה פסולה או שכן אסור לבא בקהל לעולם דהא שניהם גם בעמוני הם דאפשר לומר דמהנך ליכא למילף דמה להנך שכן נקבותיהם אסורות תאמר בעמוני שכן מותרות ולכן צריך קרא גם בעמוני וכן לא קשה לר"ש דס"ל דמצרית מותרת דאכתי נילף עמוני ממצרי ולהם דגבי עמוני ל"ל די"ל כיון דטעמא דר"ש דמצרית מותרת הוא משום דיליף מק"ו מעמונית כדאמר במתניתן דמה שאמר הלכה אני אומר לאו היינו הל"מ כמו שכתבו התוספ' לעיל רק שכן קבל מרבותיו והם ע"כ ע"י ק"ו זה ילפו וכיון שכן שפיר צריך להם דגבי עמוני דאי לאו הכי ה"א דמצרית אסורה דליכא למילף