ערוך לנר יבמות ריג

דרש אשר יולדו, אבל לפ"ז א"ש כיון דהוא פסק עובר ירך אמו הוא (בפ"ד מהל' איסורי מזבח) א"כ למעוברת ל"ל קרא ולכן לא הביא קרא רק אדרשה דהלך אחר האם

והנה הרב המגיד הביא שם פלוגתא בין הרמב"ם ובין רש"י ורמב"ן דלהרמב"ם ילפינן מאשר יולדו דלעולם הולכין אחר א"ר בין שהוא מ"ר בין שהיא מ"ר ולרמב"ן לעולם הולכין אחר האם בין להקל בין להחמיר. ונ"ל דהרמב"ם לשיטתו הוצרך לכתוב כך והרמב"ן לשיטתו הוכיח ג"כ כדבריו דלכאורה אכתי קשה להרמב"ם ל"ל קרא דאשר יולדו דהולכין אחר האם כיון דפסק עובר ירך אמו הוא הרי מהגמרא נראה דאי אמרינן עובר ירך אמו הוא לא מצרכינן קרא להכי אכן לשיטת הרמב"ם דהולכין אחר האב להחמיר שפיר מצרכינן קרא להכי וא"ש אבל רש"י והרמב"ן כתבו דבריהם ארב דימי אר"י דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ושפיר מצרכינן קרא דהולכין אחר האם אפילו להקל

א"נ י"ל דהם אפי' להלכה כתבו כן וס"ל כדעת ר"ת בתוספ' דסנהדרין הנ"ל דס"ל עובר לאו י"א הוא להלכה והרמב"ן לשיטתו ג"כ הוכיח שיטתו ע"פ מה שהקשה הטורי אבן במגילה (דף י"ד) לשיטת הרמב"ן דנתינה לא אסורה רק דור ראשון מדאורייתא א"כ מאי פריך מצרי שני במה יטהר הא קושית התוספ' במקומה עומדת דישא נתינה דלא שייך תירוצם דאזיל בתר דידה דא"כ הוא נתין שני וג"כ כשר ותירץ כיון דאמרינן דאזלינן בתר דידה א"כ אינו נקרא מצרי שלישי דלא אזיל בתר אב כלל ע"ש, אכן התינח אי אזיל לעולם בתר דידה אפילו להקל אבל אי להחמיר אזיל בתר אב א"כ לעולם הקושיא במקומה עומדת דלמא הא דהתיר קרא מצרי ג' הוא בשנשא מצרי שני נתינה ואי לאו דהתיר קרא מצרי שלישי הוי אזיל להחמיר בתר אב אע"כ הוכיח הרמב"ן לשיטתו דלעולם אזלינן בתר אם לרב דימי אר"י אבל להרמב"ם לשיטתו אין זה ראי' דהוא ס"ל דנתינה לעולם אסורה גם שאר דורות וא"כ שייך שפיר תירוץ התוספ'

שם בתוספ' ד"ה מצרי שני. אלימא מחלל ואלמנה: לא ידעתי למה נקטו חלל דזה לא מעלה ולא מוריד כיון דאחלל איכא למיפרך שכן יצירתו בעבירה, וצריך לומר ע"כ אלמנה יוכיח והרי אלמנה ליכא למיפרך שכן ביאתו בעבירה לחזור הדין דהא הכא ג"כ ביאתו בעבירה וא"כ גם מאלמנה לחוד איכא למילף

בא"ד. במצרי שכן ע': עיין המהרש"א מ"ב שהקשה למה לא הקשו בקיצור אר"ל כן, ולענ"ד י"ל דאר"ל לא הוי מצי למיפרך די"ל דס"ל כר' זכאי ומדלא הכשיר הכתוב רק גיורת מכנה מוכח דמב' עממים לא וא"כ גזירת הכתוב היא אבל לר' יוחנן הקשו שפיר כיון דהוא לא ס"ל כר"ז אלא מוקי קרא לב' עממים א"כ מהיכי תיתי לפסול, אכן לפי מה שכתב הריטב"א דמה דקאמר ר' יוחנן ללישנא בתרא ומעם שיש בו ב' עממים יליף כן מדכתיב מעמיו ולא מעמו יש לתרץ קושית התוס' דהוי אמינ' דמדכתיב מעמיו אתי למעט בת מצרי שהוא עם א'

בא"ד. יש חלל מח"ע: הנה התוספ' נסתפקו לקמן אם חללה הבאה מחייבי ע' היא בלאו או בע', והמשנה למלך (בפרק י"ט מהל' א"ב) כתב לדעת הרמב"ם דהיא בלאו, ולכאורה לתירוץ התוספ' דהכא מוכח שהיא בע' דלפי מה דמבואר לעיל (נ"ה:) בכל חייבי לאווין וע' חייב בהעראה ולפמש"כ התוספ' (שם) אינה ראוי' להתעבר בהעראה אפילו למ"ד העראה זו הכנסת עטרה וא"כ אכתי איך תרצו התוספ' הכא דנילף מחלל דחייבי ע' הא מכ"מ נולד מאיסור לאו דכשהערה בה נעשית חללה וחל עלי' איסור לאו וכשגמר ביאתו ונתעברה נולד מאיסור לאו ובשלמא ממה דאמרינן יש חלל מחייבי ע' לא קשה היאך משכחת דהא כשנתעברה מחלל כבר היא בלאו די"ל דיש נפקותא דאי אין חלל מח"ע היא עצמה לא נעשית חללה אבל אתירוץ התוספ' ודאי קשה אע"כ מוכח לכאורה דחללה הבאה מאיסור עשה ג"כ אינה רק בע', אכן לפ"ז ק"ל על הרמב"ם דס"ל דהיא בלאו דלדידי' קושית התוספ' במקומה עומדת, ויש ליישב זה דשיטת הרמב"ם כמש"כ הריטב"א בקידושין (דף ע"ז) דאף דהעראה כגמר ביאה זה דוקא בשלא גמר ביאתו אבל בשגמר לא נעשה זונה עד גמר ביאה בבא על אחותו וא"כ ה"ה הכא נמי מכח תירוץ התוספ' אין ראי' שחלל מח"ע הוא בע'

בד"ה שכן. הבא על בת ישראל: לכאורה אין זה קושיא לפמש"כ לעיל (מ"ה.) דאמוראי ננהו אליבי' דר' יוחנן ע"ש, אכן ז"א דהא הכא הוא רבה ב"ב חנא אליבי' דר"י והוא גופא קאמר בשם ר"י דהולד ממזר לעיל (מ"ו.), אבל מכ"מ לפענ"ד י"ל כיון דודאי גם ר"י מודה דאיכא תנאי דס"ל דהולד כשר דהא אפילו סתמי דמתניתן משכחינן כן כמו שכתבו התוספ' (ס"פ קמא) לעיל א"כ פריך דכי ס"ד דהם כולהו יסברו כר"ש, א"נ י"ל דלשאר אמוראי פריך דס"ל דהולד כשר דכיון דאין לנו אוקמתא רק הך דר' יוחנן א"כ יקשה להו ק"ו דר"ש ובודאי לא יסברו כוותי' דר"ש להתיר מצרית

בד"ה מחלל. ותירץ דשמא חללה כבר כתבתי לעיל מה שכתב המ"ל לדעת הרמב"ם דחללה מח"ע היא בלאו וא"כ קושית התוספ' דהכא במקומה עומדת, ועוד ק"ל לפי מה שכתב התוספ' הרא"ש לעיל (דף ס') נראה מדבריו דס"ל דחלל מח"ע היא בלאו וא"כ קשה לדידי' מסוגיא דהכא, ולכן נ"ל ביישוב קושית התוספ' דה"ק דילפינן מחלל דח"ע דכמו שכה"ג שבא על הבעולה אף דליכא אלא איסור מ' מכ"מ הולד בין זכר בין נקבה פסול ה"ה במצרית שניי' שנולד ג"כ ע"י מצרי ראשון שאיסורו איסור ט' ואי נימא עכ"פ הכא הי' ביאתו בעבירת ע' והכא לא עריות יוכיחו וע"כ אין זה נוגע כלל אי הולד הוא באיסור ע' או לאו דאדרבא אם הוא בלאו כש"כ שי"ל דילפינן מחלל דאם התם ע"י איסור ע' נעשה איסור לאו בנקיבות כש"כ דבמצרית עכ"פ נעשה איסור ע' בנקיבות ממצרי ראשון שאיסורו איסור ע' ובזה מתורץ קושית התוספ', אכן לפ"ז ק' על הרא"ש למה הוצרך הכא לתרץ כתירוץ התוספ' כיון דלדידי' ע"כ צ"ל כדכתבנו א"כ קושית התוס' ממילא ל"ק

בד"ה הלכה. דא"כ אמאי פליג עליו ר"י: ודאי כל פלוגתות שבש"ס תלי בהלכה למשה מסיני שכל אחד קבל שיטתו מרבותיו בשם הלכה למשה מסיני אבל הכא דייקו מכ"מ שפיר דא"כ אמאי פליג ר"י כיון דאמר אם הלכה נקבל הרי שלא היה לו קבלה מתנגדת לשיטת ר"ש וא"כ למה לא קבל מיני' קבלתו אע"כ שגם ר"ש ל"ק בשם הלכה למשה אלא בשם רבותיו שדנו כן מעצמם מק"ו וכיון דהק"ו לא ס"ל לר"י לכן לא קבל מר"ש קבלתו מרבותיו, אכן לפי מה שכתב המהרש"א דתנא דמתניתן אינו ר' יהודה לכאורה אין ראי' די"ל דחכמים באמת הודו

דף ע"ח ע"א בגמרא מצרי שני במה יטהר: כבר הקשתי לעיל (ט"ו.) לדעת הרמב"ם דאין חייב רק ע"י קידושין מאי קושיא הא משכחת בבא עליה שלא ע"י קדושין, אכן י"ל ע"פ מה שנראה מדעת הרמב"ם (פ"א מהל' אישות) דהבא על הפנוי' לוקה מלא תהי' קדשה וא"כ יש גם בזה איסור ודאי להיתירא לא כתיב ואפילו לפמש"כ הכס"מ (בפ"ג מהל' נערה בתולה) גם להרמב"ם אינו לוקה רק במופקרת וא"כ אכתי משכחת באינה מופקרת ז"א דאכתי איכא איסור ע' לבא על הפנו' כמש"כ הלחם משנה (פ"א מהל' אישות) וא"ל דאכתי משכחת בקדושי טעות או בממאנת דבזה אמרינן לעיל (דף נ"ט) דלא מקרי זונה אפילו לר"א מכ"מ הוי דאי לאיסורא בשוגג עכ"פ וזה ג"כ מקרי דאי לאיסורא דאל"כ בלא"ה לא מקשה מידי במה יטהר לוקמי בבא עליה בשוגג

ועוד י"ל דבלא"ה ע"כ יש סוגית הש"ס נגד שיטת הרמב"ם שהרי בכתובות (ל') מוקי קרא לחייבי לאווין וע' שיש להן קנס והרי זה בלא קידושין ואעפ"כ קרא להן חייבי לאווין וע' וע"כ צ"ל רמו שתירץ הרמב"ם בעצמו לחכמי לוניל שהקשו לו ממה דפריך אי לר' יצחק קשיא ממזרת דהוא סמך אסוגיא דקדושין וא"כ גם מכאן לא קשה

אכן אכתי ק"ל לפי מה דמבואר לעיל (ך':) דמדאורייתא חייבי לאווין רמיא ליבום רק מדרבנן אסורים גזירה ביאה ראשונה אטו ב"ש א"כ שפיר משכחת דמצרי שני יטהר כגון שאחיו קדש בת ישראל ולא בא עליה דבזה ליכא אסור ומת ונפלה לפניו ליבום ויבמה כדין דע' דוחה ל"ת ונתעברה מביאת יבום ועי"ז נולד מצרי שלישי בהיתר גמור וא"ל דז"א דהא מצרי ג"כ ע'