ערוך לנר יבמות ריב

מבני' אתי שפיר בין לר"י בין לר"ש ועיין לקמן (בתוספ' ד"ה הוי אמינא) דכתבתי עוד יישוב לקושית המהרש"א

שם ולא בנות: עיין בריטב"א שהקשה דלמא דרשינן ולא בנות דאפילו דור שלישי אסור, ולענ"ד י"ל דלא מסתבר למידרש הכי דמהיכי תיתי יהי' חומרא בנקבות יותר כיון דלא הרעו יותר

שם לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד: הרשב"א בזה הביא הירושלמי שהקשה עמוני ומואבי לר' יהודה מאי ישאו כיון שנקבות מותרות ומשני בירושלמי שמשחררין לו שפחה ועל זה הקשה הרשב"א א"כ גם במצרית הכא יש לומר כן ותירץ דא"כ לאו היינו מצרי שלישי אלא עבד משוחרר ע"ש, והנה בחלקת מחוקק ובבית שמואל באהע"ז (סי' ד' ס' כ"ב) מסופקים אם גר עמוני מותר לישא שפחה ע"ש, ולכאורה מהירושלמי משמע דאסור מדקאמר משחררין לו שפחה משמע הא בלא שחרור אסור לישא אותה, אלא דק"ל כיון דהירושלמי אזיל אליבי' דר' יהודה דק"ג אקרו קהל איך משחררין לו שפחה הא שפחה משוחררת אקרי קהל גרים וא"כ אסור' לעמוני, שוב ראיתי להמפרש בירושלמי שהוקש' לו כן ולכן רלה להגי' משיאין לו שפחה ולפ"ז יהי' בפי' בירושלמי שהותר בשפחה, ועכ"פ מוכח דעת הרשב"א כן מדהקשה דלישני דמצרי נושא שפחה, אכן מהרשב"א אין ראי' כ"כ להלכה ע"פ מה שכתב הב"ש (שם ס"ק ל"ה) שפסק זה תלי בפלוגתא שבין רמב"ם לר"ת דלרמב"ם י"ל דמותר לישא שפחה ולר"ת י"ל דאסור ע"ש א"כ י"ל דרשב"א ס"ל כרמב"ם אבל מהירושלמי מוכת להלכה כן ועיין מה שכתבתי לקמן (ע"ט.) בתוספות

שם ברש"י ד"ה טריית יוכיחו. והוא בכלל: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דח"כ ה"ל ג' דורות ולא הוי דומיא דמצרי, והנה במהרש"ל מחק מדברי רש"י הנך תיבות דהוי דור ג', אכן מתוספות הרא"ש נראה דשפיר גרסינן כן וא"כ קשה, ומתחלה עלה בדעתי ליישב בזה מה שכתב רש"י לקמן עריות יוכיחו שכשרים לכל ישראל והקשה המהרש"א דה"ל לפר שג"כ לא אסור רק עד דור ג', ולפ"ז י"ל דלא רצה לפרש כן דא"כ יקשה כקושית הרא"ש דאכתי מה להצד השוה שבהן שכן אסור ג' דורות משא"כ מצרי שלא אסור רק ב' דורות ולכן פירש שכן אינן אסורים רק לקרובים וא"כ מה שנוסף איסורן דור א' יותר ממצרי ודאי לא שקיל נגד הך חומרא דמצרי שאסור לכל ישראל ועריות לא אסורי' רק לקרובים, אכן כעת נ"ל עוד ביישוב קושית הרא"ש על פי מה שהקשה המהרש"א ג"כ אמה שפירש רש"י אעשה בהן נקבות כזכרים דהיינו בת בתו כבת בנו דהא עכ"פ תרווייהו בחדא מלתא הוי דהיינו בבת ולכן רצה לפרש ענין א' והשיב על פירושי ע"ש אכן לכאור' הי' אפשר לפרש דה"ק דעשה נקבות כזכרי' דהיינו בדיר ראשון כמו שחייב על בנו כדילפי' בסנהדרין (נ"ד.) מטרות אביך כך חייב על בתו או כמו שהוא חייב של בתו כך היא חייבת על בנה ובדור שני כמו שהוא חייב על אשה אחיו כן היא חייבת על בעל אחות' דה"ל איסור אחות אשתו וא"כ עשה נקבות כזכרים בב' דורות כמו במצרי

שוב ראית שלדברי רש"י הוא מפורש בירושלמי כאן דעשה נקבות כזכרים בת בנו כבת בתו אכן לא בלבד בירושלמי אלא גם בש"ס שלנו אמרינן כן בסנהדרין (ר"פ הנשרפין) דקאמר התם ג"כ שעשה נקבות כזכרים ומפרש הש"ס בתחלה דעשה בת בתו כבת בנו והשיב שם דכי הדדי כתיבי וזה לא שייך הכא, ולכן פי' רש"י כדפשיט לי' התם וה"ה ג"כ דמסקנת הגמרא שם דעשה בתה ובת בתה ובת בנה כבתו וב"ב ובת בנו שייך כאן אלא רש"י נקט מה דפשיט לי' להש"ס בתחלה, והנה בסנהדרין (שם) קאמר ג"כ מה להלן ג' דורות אף כאן ג' דורות והיינו ע"כ דחשבינן אותו ג"כ לדור לבד אף שאין איסור רק בב' דורות ואף דהכא אמרינן דעריות יוכיחו שלא אסור רק עד ג' דורות מכ"מ מדברי רש"י נראה דגרם גם הכא שלא אסר בהן רק ג' דורות כמו התם בסנהדרין ולכן פי' דהש"ס חשיב ג"כ אותו אבל לעולם לענין איסור לא אסורים לו רק ב' דורות כמו גבי מצרי ולכן דברי רש"י אתין שפיר

בד"ה ורבנן. ואין כאן לאו דזונה דליכא מ"ד: משמע דלר"ע ע"כ לא משכחת חלל דח"ע וא"כ ק' כיון דר"ש חיו כר"א כמש"כ התוספ' בסנהדרין (נ':) וכן כתב התוספ' הרא"ה לעיל (דף נ"ט) א"כ איך קאמר לקמן לדידי לא ס"ל דראב"י תיפוק לי' דלא משכחת חלל דחייבי ע' כלל לדידי', אכן לא ידעתי מי הכריחו לכך דהא גם לר"א משכחת בעולה שאינו זונה כגון בממאנת וכדאמרינן לעיל (נ"ט:), א"נ משכחת גם חלל מחייבי ע' דלא הוי זונה כגון שמצרי נשא בת ישראל דנעשית זונה מחייבי ע' שאין לה רק דין ע' לדעת המשנה למלך ואם נשאת לכהן וילדה הולד חלל מח"ע וכמו שכתבתי לעיל (ס') ע"ש, ועוד משכחת אפילו בכה"ג חייבי ע' שאינה זונה כגון שנשא מוכת עץ דלפי מה דס"ל לר"ש (שם) מוכת עץ אסורה לכה"ג מכח ע' דבתולה ע"ש בתוספ' וא"כ שפיר משכחת ח"ע בשאינה זונה

בד"ה לישנא אחרינא תלאן בלידה תלה הבנים באם: ק"ק דהתינח לרב דימי אר"י דס"ל לקמן הכי אבל לרבה בב"ח אר"י דס"ל לקמן בנה שלישי הוי מא"ל דלא שייך דרשא זו, והנה לפמש"כ המהרש"א דהא דמצריך ר"י דרשה דאשר יולדו היינו משום דלא ס"ל כראב"י א"ש די"ל דודאי ר"י ס"ל הך דרשה דאשר יולדו וס"ל דבנה שני הוי אבל לרבה בב"ח אר"י דמתרץ לעיל רבנן כראב"י וא"כ כוותי' ס"ל לא צריך קרא להכי לרבות נקבות ולכן לא דרש מיני' דבנה שני הוי אבל לפי מה שתירצתי לעיל אקושית המהרש"א דאצטריך אשר יולדו למעט מדרשה דבנים ולא בנות הרי צריך ג"כ לרבב"ח אר"י א"כ ק' אע"כ מוכח לכאורה כפי' קמא דרש"י

ונ"ל דהנה לכאורה עוד ק' אפי' שני של רש"י דרבי יהודה יליף מאשר יולדו דהולך אחר האם א"כ מנ"ל הך דרשה דלקמן דה"א מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד ובשלמא לפי' הראשון י"ל דתרתי ש"מ אבל לפי' השני וכן לרב דימי אר"י לקמן דדרש מאשר יולדו דהולכין אחר ראם קשה, אבל י"ל דלפי הנראה מסוגי' דלקמן הא דאמר רבא מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אי אמרינן עובר ירך אמו הוא טעמא דרבא בפשיטות א"ש דכל זמן שהוא מעוברת ממנו אינו גוף לעצמו וא"כ ההוי אמינא דמעוברת שנתגיירה יחשב הבן מצרי ראשון ג"כ לא שייך רק אי אמרינן עובר לאו ירך אמו הוא דאז הוא גוף לעצמו והוי כמו שנתגייר אחר שנולד כבר בגיותו והוי מצרי ראשון אבל אי אמרינן עובר ירך אמו א"כ בשעת גירות דאמו עדיין הי' כמי שלא נולד וכמו שנתגיירה קודם שנתעברה ממנו דאז פשיטא דמצרי שני הוי והשתא כיון דפליגי תנאי בחולין (בפרק א"ט) בהך דעובר ירך אמי וכמו שהאריכו התוספ' בזה בסנהדרין (פ':) ע"ש א"כ י"ל דרבי יהודה ור"ש ג"כ בהא פליגי דר"ש ס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ולכן צריך קרא דבן מעוברת שני הוא דה"א היא ובנה חד ולא מיותר לתלאן הכתוב בלידה אבל רבי יהודה י"ל דס"ל עובר ירך אמו הוא ולכן ל"צ קרא להורות דבן מעוברת שני הו' ושפיר מוקמינן לתלאן הכתוב בלידה, אכן לפ"ז לרב דימי אר"י דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ואעפ"כ מוקי אשר יולדו לתלאן הכתוב בלידה ע"כ צ"ל או דבאמ ס"ל היא ובנה חד או דס"ל דתרתי איכא למישמע מינה אבל רבה בב"ח אר"י י"ל דס"ל דצריך קרא שלא תימא היא ובנה חד ולכן לא מיותר לתלאן הכתיב בלידה היינו משום דס"ל עובר לאו ירך אמו אבל לעולם מודה למ"ד עובר ירך אמו דמוקי קרא להכי ולכן ל"ק מה שהקשינו לעיל לרבה בב"ח אר"י איך מוקי להך דרבי יהודה דתלאן הכתוב בלידה די"ל דהוא מודה דר"י ס"ל כן משום דס"ל עובר ירך אמו הוא וא"ל אי ס"ל עובר ירך אמו הוא א"כ ל"ל קרא דתלאן הכתוב בלידה ודבתר אמו שדינן דהא מסוגיא דלקמן נראה דרק אי אמרינן עובר לאו ירך אמו הוא צריך קרא להכי י"ל דלרבי יהודה אצטריך שפיר לאשמעינן עי"ז דנקבות אסורות ועיין מש"כ בזה לקמן

ובזה נ"ל דעת הרמב"ם (פי"ב מהל' א"ב) שכתב דמעוברת שנתגיירה בנה שני הוא ואח"כ כתב דמ"ש שבא על מ"ר בנה שני הוי מדכתיב אשר יולדו, ולכאורה איך יליף תרתי דרשות מאשר יולדו ואפי' נימא דס"ל דלרב דימי תרתי שמעת מני' מלבד דדוחק הוא לומר כן מכ"מ ה"ל להביא גם אהא דמעוברת