ערוך לנר יבמות ריא

כמו התם אכתי יקשה פשיטא האמר ר"י אף גר שנשא גיורת בתו כשירה וא"כ ע"כ לא ס"ל הך צד השוה אבל השתא י"ל דדוקא לענין סתם גר לא ס"ל דחשיב לי' ברוב הקהל כיון שכשר לבא בקהל וכמש"כ התוספ' והך דבא מטפה פסולה לא חשיב למקרי עי"ז אינו ברוב הקהל

שם בתוספ' ד"ה אם. שהרי בת ישי נשא: ק"ל לפ"ז מה פריך היאך נאמן בשעת מעשה שהרי הך אשר בא כתיב בשמואל (ב' י"ז) כשמנה אבשלום לעמשא תחת יואב כשמרד אבשלום ואבשלום מרד בשנת ל"ז למלכות דוד כדאיתא בסדר עולם וא"כ הי' זה סוף ימי דו וא"כ מנ"ל דיתר באותה שעה כבר הי' נשא לבת ישי דלמא אח"כ כשקבעו הלכה כמותו ע"פ קבלתו והתירו דוד בקהל נשא הוא בת ישי והוליד לעמשא

בד"ה כתנאי. תקשי' לי' מצרי ולא מצרית: ק"ק מה קושיא לרבי יהודה הא ר"י יליף לקמן (ע"ב) מקרא דאשר יולדו דמצרית אסורה ועוד מוכח לדידי' כן דאל"כ מצרי שני במה יטהר כדאמרינן לקמן, וא"ע ראיתי שהרמב"ן באמת תירץ כן, ונ"ל דהתוספ' לא רצו לתרץ כן די"ל דהם ס"ל כפי' שוי דרש"י בהא דהכתוב תלאן בלידה ולפי' זה לא שייך דרשה זו רק למ"ד דמצרי שני שבא על מצרית ראשונה בנה שני הוי אבל למ"ד שלישי הוי לא שייך זה וא"כ הקשו התוספ' להך מ"ד דלדידי' ליכא דרשה, וכן הקושיא שניי' מתורץ בזה דהך ראי' דמצרי שני במה יטהר ג"כ לא שייך רק למ"ד דשני הוי דאל"כ ישא נתינה כמש"כ התוספ' שם

בד"ה מכה"ג באלמנה. וכן פי' בקונטרוס החם: ברש"י שלפנינו אינו כן דממה שכתב בקדושין (ע"ז.) משמע דכוונתו כתי' התוספ' דכאן דלכך לא חשוב צד השוה דב' המלמדים לא שוים דחשיב זה כמו צד חמור אבל לא משום שהלמד דהיינו הגר לא דמי למלמדים, אכן ק"ל אמה שכתב רש"י שם דלכן לא יליף ראב"י משום דחשיב זה כמו צד חמור וצד חמור לא פריך דא"כ היאך יליף רבי יהודה מני' הא גם ר"י ס"ל דצד חמור לא פרכינן במכות (ד':)

בא"ד. יליף במה הצד אפילו לפסול בביאתו: א"ל למה לי' לר' יהודה לילף במה הצד לפסול בביאתו תיפוק לי' דהשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מבעי' כמש"כ התוספ' לעיל (מ"ד:) לר"ע והרי ר"י ס"ל ג"כ כר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל כמש"כ התוס' לעיל (מ"ט.) די"ל דהתוספ' הכא אזלו להך שיטה שכתבו בקדושין (ע"ד:) דרבי יהודה ס"ל דאין ממזר מח"ל, א"נ אזלו להך שיטה שכתבו שם (ע"ה:) דלא אמרינן הך סברא דהשתא ממזר הוי מפסל בביאתו מבעי' אלא לענין זה דמייתי לי' הגמרא שם, ועיין מש"כ לעיל (דף מ"ה)

בד"ה רבי יוחנן. שאיסורו שוה בכל ובתו כשירה: כבר כתבתי לעיל (דף מ"ה) די"ל דהני אמוראי כר"ל ס"ל, אכן מש"כ התוספ' הרא"ש בזה לא זכיתי להבין דאיך תלי' בזה הך מימרא דרבי יוחנן משום ר' ישמעאל דזה ודאי כ"ע ס"ל ולכן שפיר מייתי לי' הש"ס לעיל להני אמוראי אפילו אי ס"ל כר"ל דהכא

בד"ה ריש לקיש. דס"ל דבת גר עמוני ומצרי שני זרעו פסול: ק"ק כיון דלר"ל פליגי תנאי בזה א"כ היאך קאמר ר' יוחנן לקמן לרבי זכאי פוק תני לברא משום דאני שונה עמיו מעמיו דלמא מאן דתני עמיו מעמיו להכשיר בתולה מב' עממים ס"ל כרבי יוסי ור' זכאי תני כת"ק ואדרבא מזה יהי' ראי' לר' זכאי דכת"ק ס"ל ומזה לכאורה ראי' לתי' הרמב"ן והרשב"א אקושי' תוס' זו לעיל (דף ס"ט) דגם ר"ל מידה דלא פליגי תנאי בזה

ע"ב בגמרא להביא גיורת מכנה: לכאורה ממה שקרא אותה גיורת משמע שהיתה הורתה שלא בקדושה וכן נראה גם מדברי רש"י שכתב ונולדה בקדושה משמע הא הורתה היתה שלא בקדושה ולפ"ז צ"ל דהך תנא ס"ל כר"ש דס"ל לעיל (דף ס') דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה דלת"ק דפוסל מכח זרע בית ישראל עד שתזרע בישראל ה"ה ג"כ שהורתה שלא בקדושה פסולה וגם צ"ל דמה שכשרה דוקא גיורת מכנה אבל לא בת עמוני שבא על בת ישראל היינו שבא עלי' קודם גירות ופסולה מטעם דאמרינן לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד פגום לכהונה אכן כל הסוגיא לא משמע כן ועוד דא"כ מה מקשה היינו גיורת מכנה אלא ודאי משמע דאיירי שנזרעה בקדושה, אבל לפ"ז צ"ע למה קרי לה גיורת וגם דברי רש"י שכתב שנולדה בקדושה ומשמע אבל לא נזרעה צ"ע

שם ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא ק"ק כיון דלר' סימאי דס"ל לעיל (דף מ"ט) דיש ממזר מח"ל דלאו דשאר ע"כ ליכא לאוקמי בעמוני הבא על בת ישראל דא"כ אפילו ממזר הוי ולר' ישיבב שם אפילו במצרי ליכא לאוקמי' דס"ל יש ממזר מחייבי ע' וע"כ ליכא לאוקמי' רק בגיורת מכנה וא"כ למה אמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכי מאן דתני כחד תנא מפקינן לי' וכה"ג הקשו התוספ' בשבת (ק"ו.) ע"ש, וי"ל דהא דקאמר פוק תני לברא לא קאמר רק להך לישנא דתני רב שמואל ב"י לקמן דקאמר אבל בתו מעמוני פסולה ולא קאמר דממזרת הוי משמע דלא ס"ל פסולה לקהל רק לכהונה ולכן שפיר קאמר פוק תני לברא אבל ללישנא קמא לא קאמר רק אני שונה וכו' וא"כ ברייתא דידך דלא כהלכתא ולכן ללישנא קמא באמת ל"ק פוק תני לברא

שם ורבנן מחלל דחייבי ע': ק"ל דהתינח לתירוץ רב אשי לעיל (דף ס') דבחלל דח"ע פליגי אבל לתירוץ רב הונא אמר רב שם דלא אסיק רק בקשיא ולא בתיובתא היכי מוקי לה לרבנן דהכא וי"ל דהוא יפרש דטעמא דרבנן דלא ילפי בק"ו משום דרשא דאשר יולדו הכתוב תלאן בלידה והכי קאמרי אם הלכה נקבל פי' אם כך קבלת הלכה למשה מסיני דאו ע"כ קרא דאשר יולדו לא דרשינן לרבות נקבות דא"כ הל"מ למאי אהני ואם לדין שאתה דן מעצמך יש תשובה מאשר יולדו, והא דרבה בב"ח אמר ר"י לא מתרץ כן משום דלשיטתו אזיל דס"ל לקמן דמצר שני שנשא ראשונה בנה שלישי הוי וא"כ ע"כ לא דרש דרשה דאשר יולדו דתלאן בלידה לפי' שני של רש"י

ועוד י"ל דרב הונא א"ר יפרש דתשובת רבנן היא כמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות שיכולים להשיב דשאני עמוני ומואבי דכתיב אשר קדמו ומה דלא ניחא להגמרא בכך דניחא לי' למימר אפילו ס"ל לרבנן כר' יהודה דהי' להם לקדם נשים לקראת נשים אבל לר"ה א"ר באמת צ"ל דגם רבנן כר"ש ס"ל: ובזה א"ש מה שהקשתי לעיל על פי' המשניות למה הזכיר תשובה אחרת שלא הוזכרה בגמרא די"ל דרצה לפרש שלא יקשה לרב הונא ואי משום דרב הונא א"ר נשאר בקושיא הרי גם ראב"י נשאר בקושיא לעיל (דף ס') ואעפ"כ פסקינן כוותי'

שם בנים ולא בנות דברי ר"ש: עיין במהרש"א שהקשה הא צריך להא דדרשינן לקמן ותירוצו דחוק דכיון דלא אתיא מבנים למה נקטי' ר"ש, גם הקשה לר' יהודה ל"ל אשר יולדו כיין דליכא ק"ו ע"ש, הגם דלפי מה שתירץ הרמב"ן לעיל אקושית התוספות שהקשו לר' יהודה דילוף עמוני ולא עמונית דא"כ נימא גם מצרי ולא מצרית דלר"י מרבינן מצרית מאשר יולדו לק"מ דלכך צריך אשר יולדו אבל לתירוץ התוספ' לעיל קשה, ומה שתירץ המהרש"א דר"י לא ס"ל כראב"י וא"כ הק"ו במקומה עומדת ולכך צריך אשר יולדו לא יתכן לפי מה שהקשו התוספ' לקמן (ד"ה הוי אמינא דכמאן דריש אשר יולדו ולימא דדריש אליבי' תנא דמתניתן אע"כ דהתוספ' לא ס"ל הכי אלא שחכמים דמתניתן הם ר' יהודה וכמו שמוכח ג"כ מדבריהם (ד"ה הלכה) וכמו שאכתוב שם וא"כ ק' קושיות המהרש"א, אכן נ"ל דודאי אם נוכל לדרוש בנים למעט בנות דרשינן לכך שהוא הדרשה הפשוטה ולא למאי דדרשינן לקמן לרבות אותן שלא עמדו על הר סיני וזהו דקאמר ר"ש הלכה אני אומר פי' כך קבלתי מרבותי דילפינן בק"ו ואפי' למאן דלא יליף ק"ו עכ"פ צריך למילף מקרא דבני' ולא בנות, לכן לר"ש א"ש דדרשינן דרשה דלקמן מני' כיון דלא צריד למעט בנות דאתי' מק"ו והיכי דאיכא למדרש דרשינן ולא אמרינן מלתי דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כדאמרינן בקדושין (דף ד') אבל לרבנן הקשה דלמעטו מבנים ולא בנות ולכן א"ש ג"כ דצריך ר"י אשר יולדו דלא נילף ממיעוטא דבנים למעט אף דליכא ק"ו ור"ש מוקי אשר יולדו לדרשא דלקמן למעובר' שנתגיירה כמו שכתבו התוספ' ולכן דרשה דלקמן