ערוך לנר יבמות כא

ע"ש, ע"פ שיטה זו יש ליישב קושית התוספ' דכאן דשם (דף ל') אמרינן בגמרא איש אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל תיראו הרי כאן שני' ע"ש והשתא כיון דעל זה כתוב ואת שבתותי תשמורו ג"כ לשון רבים קאי ג"כ אאשה וא"כ גלי קרא דגם אשה לא תשמע לאבי' אם יאמר לה לחלל שבת במחמר ולכן פריך שפיר דניגמר מהכ' דלא לידחי דא"ל דהוי ע' ול"ת שהרי באשה ליכא רק ל"ת ואעפ"כ צו' הכתוב שלא תשמע לאבי', אכן מכ"מ גם על תירוץ זה יקשה מה שהקשיתי על תירוץ הרשב"א בשם מורו כמו שכתבתי לעיל בגמרא

בא"ד. משום כפרה דבת כהן: עיין במהרש"א שנדחק לנוה הוצרכו התוספ' לפרש דגם בת כהן חמיר כיון דעל בת כהן לא פריך דניגמר מיני', ולענ"ד כתבו כן ע"פ מה שכתבו לעיל דלהכי לא דייק מכבוד או"א דבעלמא דחי ל"ת וע' כמו דדייקינן לענין ל"ת שי"ב כרת דשאני כבוד או"א דהשו' כבודם לכ"ה, והנה כמו כן יש להקשות ג"כ אמה דבעינן למילף לקמן מבת כהן דע' דוחה ל"ת שי"ב כרת דאל"כ קרא ל"ל דאין הבערה דוח' שבת דאכתי קרא ל"ל כיון דאין ע' דוחה ל"ת וע', וראיתי ברמב"ן שבאמת הקשה כן וכן יקשה אמה דמתרץ דר' יוסי היא דס"ל הבערה ללאו יצאת דהא עכ"פ ע' ול"ת הוא ואכתי קרא ל"ל וכמו דמקשה בב"מ אהך דכבוד או"א ולכן הוצרכו התוספ' לומר דגם בבת כהן חמיר ע' דשריפה משום כפרה ולכן ה"א דדוחה אפילו ל"ת וע'

בא"ד. דכבוד הוי הכשר מצו': הקשה המהרש"א בשם פורת יוסף הא לפי הך ס"ד אכתי לא אסיק אדעתי' הך דהכשר מצוה ונדחק ביישוב קושיא זו, ולא ידעתי שהרי לפי מה שחילק המהרש"א בעצמו לעיל בתוספ' ד"ה טעמא דלענין דלא נילף כבוד או"א לקולא ידע גם לפי ס"ד פירכא דהכשר מצוה רק דלענין דלא נילף בעלמא מכבוד או"א לחומרא עדיין לא ידע פירכא זו עד לבסוף ע"ש גם הכא א"ש דהא הכא ג"כ לענין דלא נילף כבוד מכלאים לקולא כתבו כן ולענין זה ידע גם לפי הס"ד הפירכא

בד"ה שכן הכשר. וק' לר"י שאין זה אפשר. ליישב שיטת רש"י נלענ"ד די"ל דרש"י סובר כיון דאם נאמר שאסור לייבם ולכן ג"כ אינה עולה לחליצה הוי גם בזה הכשר מצוה וע"כ נילף מכבוד או"א דמותר חד מינייהו או חליצה או יבום וכיון שנוכל לומר שיחלוץ גם בלא קרא דעלי' הוי אמרינן שיבום אסור דהא לא הוי אז יבום הכשר מצו' והוי גמרינן מקרא דיבמתו דגם ח"כ אף שאינן עולין ליבום עולין לחליצה כמו דילפינן מזה דחייבי ע' חולצין לקמן (דף ך') והוי ילפינן מיבמתו בין ח"כ בין חייבי ע' כיון דשניהם אינן עולין ליבום מן התורה ואין לומר דא"כ קרא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה למאי אתי די"ל דאתי להא דדרשינן מיני' לקמן (דף מ"א) דבתוך ג' חדשים אינה חולצת ולמה דדרשינן מיני' לקמן (דף מ"ד) דבשתי יבמות לא נימא דליבם לחדא ולחלוץ לחדא, ומה שהקשו התוספ' עוד הא אמרינן לקמן חליצה במקום יבום לאו מצוה הוא, בזה הי' אפשר לפרש דעת רש"י דקושית הגמרא כאן הוא לרבא ואיתימא ר"א דס"ל לקמן (שם) דלכך לא דחי ע' לל"ת משום דאפשר בחליצה וכן סובר ג"כ או רבי יוחנן או ר"א שם ועלייהו פריך עלי' ל"ל ואף דבלא"ה מסקו שם בתיובתא מכ"מ פריך הכא דנימא דאפילו מיתורא דקרא תהוי תיובתא עלייהו דמברייתא אין קושיא כ"כ דאפשר דלא ידעי לה

אכן ביותר נלענ"ד ביישוב קושיא זו ארש"י דהתם לא קאמרינן דחליצה במקום יבום לאו מצו' היא אלא לגבי הא אי נימא דמדאורייתא אין חשש איסור ליבם דע' דוחה ל"ת רק משום דאפשר בחליצה נאסר בזה אמרינן דלא מקרי זה אפשר לקיים שניהם אבל הכא דמסברא אין ע' דוחה ל"ת שי"ב כרת רק דנימא דגלי קרא מדאצטריך את שבתותי תשמורו דדחי א"כ נימא דלא גלי קרא כן אלא דומיא דכבוד היכא דאם יבטל המצוה בטל לגמרי ואי אפשר לתת מצו' תחתיו אבל הכא אם מ הדין אסור ליבם הרי נכנס חליצה תחת יבום כמו בחייבי ע' דמרבינן מיבמתו א"כ גם בלא עלי' הוי אמרינן דיחלוץ ולא ייבם כיון דלא דמי להא דכבוד או"א דילפינן מיני' דע' דוחה ל"ת שיב"כ

ומה שהקשו התוספ' עוד על רש"י דלפי האמת קרא בכלאים ל"ל גם אי נימא כמו שתירץ המהרש"א קושית המהרש"ל ע"ש מכ"מ לא קשה על רש"י די"ל דס"ל כתירוץ השני של התוספ' דלעיל דבלא קרא הוי אמרינן דאין ע' דציצית דוחה לל"ת דכלאים מפני שאינה שו' בכל דנשים פטורות מציצית ומ"ד נשים חייבות בציצית י"ל דס"ל באמת דאצטריך קרא לכדרבא, ומה שהקשו עוד דהא מסקינן דבכ"מ אפילו בהכשר מצו' אין ע' דוחה ל"ת שיב"כ, יש לומר דזה אליבי' דרבא דוקא דאמר לקמן ערו' לא צריך קרא אבל למסקנת סתם גמרא דקאמר מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא באמת ע' דוחה ל"ת שיב"כ היכי דהוי הכשר מצו' ורק שבת לא דחי דילפינן מכבוד וכמש"כ התוספ', ועיין מה שכתבתי לעיל ראי' לשיטת רש"י מסוגיא דכריתות (דף י"ד) דגם לפי המסקנא אמרינן דע' דותה ל"ת שיב"כ

והנה מלבד קושיות הללו הקשו עוד הרמב"ן והרשב"א והריטב"א על שיטת רש"י דלשון הכשר לא מצינו בכל מקום על המצו' עצמה רק על דבר שמתקן ומכין, אכן לענ"ד גם זה מתורץ בסוגיא דכריתות שהזכרתי דקרי שם לשילוח השעיר הכשרו דיוה"כ אלמא דעיקר קיום המצו' קרוי הכשר, וכבר כתבתי לעיל שמזה ראי' לשיטת רש"י ע"פ מה שפירשתי בקושית הגמרא שם, ועוד הקשו הראשונים הנ"ל על רש"י דא"כ מפסח ומילה ותמיד ומיתת ב"ד ג"כ לא תיתי שכן הכשר מצו', ולענ"ד לק"מ דמפסח מילה ותמיד פשיטא שלא קשה שהרי כשרצה הש"ס למילף מינייהו אכתי לא אסיק אדעתי' הך פירכא שכן הכשר מצוה וכי אסיק לבסוף ופריך אשבת מה להנך שכן הכשר מצו לא בלבד שעתה לא צריך עוד להשיב אפסח מילה ותמיד שכבר השיב שכן ישנן לפני הדבור, אלא שי"ל ג"כ שבאמת בכלל מה להנך דקפריך גם פסח מילה ותמיד בכלל, אכן גם אילפותא ממיתת ב"ד ג"כ ל"ק כקושיתם דה"ל למיפרך שכן הכשר מצו' שהרי גם אילפותא מבנין ביהמ"ק הי' מקשה כן שכן הכשר מצו' ומתרץ דהכשר תיפוק לי' מהתם וע"י קושיא זו חזר מילפותא זו ורצה למילף ממיתת ב"ד והיאך שייך שיפרוך שכן הכשר מצו' שהרי ידע כבר התירוץ דהכשר מצו' תיפוק לי' מהתם דהיינו מכבוד או"א ואם אינו ענין להכשר תנהו ענין לאינו הכשר ותמהני על הראשונים שהקשו כן

ועיין במהרש"א שהקשה עוד לדעת רש"י ממה דפריך בב"מ (דף ל"ב) ותירץ די"ל ושם לא אקרא דאת שבתותי קפריך ל"ל אלא אלישנא דברייתא דיליף משבת גם היטמא ואל תחזיר, ולא ידעתי מה חידש המהרש"א בזה שהרי בלא"ה כבר כתבו התוספ' לעיל (דף ה') כן ולא עוד אלא דלא אכל הברייתא אלא אהשבת אבדה דוקא פריך, וכבר כתבתי לעיל שמדברי רש"י בב"מ שם נראה בפי' שמפרש ג"כ הכי דרק מהשבת אבדה קפריך, ולכן מתורצי' כל הקושיות שהוקשו אשיטת רש"י, ולענ"ד יש ראי' לשיטת רש"י מלשון הגמרא דפריך אהך ילפותא מבנין ביהמ"ק מה להנך שכן ה"מ, דלפי' רבינו חננאל ק' איך שייך הנך לשון רבים כין דלא קאי רק אמחמר והל"ל מה להך, אבל לפי' רש"י א"ש דנקט לשון רבים כיון דקאי אבונה וסותר שהזכיר

ועיין במהרש"א שחמה על הרא"ם פ' קדושים שכתב דצריך קרא בכבוד דסד"א משום דהוקש כבודם שזה נגד סוגיא דהכא דמסקינן לרש"י דאי קרא לשחוט ובישול אתי לאשמעינן דבעלמא ע' דוחה ל"ת שיב"כ אבל משום הוקש לא ס"ד דע' דוחה ל"ת שיב"כ ונדחק ביישובו, ולענ"ד אדרבא הרא"ם השלים בזה שיטת רש"י דע"פ מה שכתבנו רק לסתם גמרא מסקינן דע' דותה ל"ת שיב"כ אבל לא לרבא וא"כ יקשה לרבא קרא דאת שבתותי ל"ל כיון דבכ"מ אין ע' דוחה ל"ת שיב"כ ולכן כתב הרא"ם שפיר דלדידי' אמרינן דצריך דהוי ס"ד דמשום דהשו' דוחה אפילו ל"ת שיב"כ משא"כ לסתם גמרא דס"ל כמש"כ התוס' דמשום הך סברא לא הוי דחי ולכן ע"כ אתי קרא לדיוקא לאשמעינן דבעלמא דחי

ע"ב בגמרא. בזמן שאין ביהמ"ק קיים מניין: ק' אמאי לא יליף לה מוהשמותי את מקדשיכם דדרשינן מיני' במגילה (דף כ"ה) קדושתן אף כשהן שוממין ואף דשם לענין בית הכנסת איירי מכ"מ מהרמב"ם (ה' בית הבחירה כ"ו) נראה דדרשה זו גם לענין מקדש איירי וילפינן מזה דקדושת מקדש לא