ערוך לנר יבמות רח

מישראל די"ל דמשכחת דמת בנה ג"כ ועוד נשואה לכהן לא נאסרה ע"י שיש לה זרע מישראל כדמוכח מפסק הרמב"ם (ה' תרומות פ"ו) וגם א"ל דסוגיא דלעיל ס"ל דגיורת אסורה לכהן פ"ד דבקדושתו קאי דז"א דהא רבא גופא דס"ל הכא לפי המסקנא דבקדושתו לא קאי הוא דקאמר לעיל ולא והכתיב בכל קרש לא תגע הרי דמודה דלא משכחת, ובשלמא לדעת הבעל המאור א"ש די"ל דרבא דלעיל אמר כן כלישנא קמא קודם דהדר בי' ולהך לישנא ס"ל דאסור בגיורת אבל לשיטת הרמב"ם דרבא אפילו ללישנא קמא מודה לרב ששת דמותר קשה, וגם א"ל דלא יוכל לתרץ כן דאכתי יקשה למ"ד קהל גרים אקרי קהל דלא משכחת כן כיון דלדידי' אסור פ"ד בגיורת ולא רצה לאוקמא כיחידאי דהא מה"ט לא אוקי ג"כ כר"ש ובגיורת פחותה מבת ג' ז"א דבשלמא כר"ש י"ל דלא אוקי' כיון דלא פסקינן כוותי' אבל כמ"ד קהל גרים לא אקרי קהל דפסקינן כוותי' שפיר י"ל דמוקמינן אע"כ מוכח לכאורה כשיטת הבעל המאור, אכן גם לדעת הרמב"ם י"ל דלא רצה לאוקמי' כן דאכתי יקשה לרבי יהודה כיון דסתם ספרא ר"י והך ברייתא שנוי' בתורת כהנים א"כ ר"י היא ולר"י לא שייך לתרץ כן כיון דסבר קהל גריר אקרי קהל כדאמרינן לקמן (ע"ז:) ולכן א"ש ג"כ הא דלא מוקי בפחותה מבת ג' וכר"ש כיון דרבי יהודה היא והוא לא ס"ל כר"ש כמבואר בקדושין (ע"ח.) אכן אכתי ק"ל אתוספ' דלעיל (מ"ד:) דפשיטא להו שם דלא משכחת איסור תרומה בגיורת ומשוחררת והא לדידן שפיר משכחת בנשאת לפ"ד כהן, וי"ל דמשום איסור דגיורת לא משכחת דנפסלה לתרומה, ועיין מה שכתבתי לעיל ודף ט"ד) דזה תלי בפלוגתא שבין הרמב"ם והראב"ד דלרמב"ם דגיורת מטעם זונה פסולה מצד עצמה פסולה לתרומה אפילו מותרת לבעלה כהן וכן דעת התוספ' ולכן לרמב"ם ותוס' לשיטתם גם מפצוע דכא לק"מ אבל הבעל המאור י"ל דס"ל כדעת הראב"ד דלא פסולה רק מטעם זרע בית ישראל ולכן שפיר הוכיח מכאן להלכה לאסור פ"ד כהן בגיורת

שם דלמא מוליד בן ואזל ופלח לע"ז: ק"ק דמשמע דמכי יסיר דרש כן והא כי יסיר לא קאי כלל אישראל הבא על הנכרית אלא אנכרי הבא על בת ישראל דהא מה"ט גמרינן מיני' דבנך הבא מנכרית לא קרי בנך אלא בנה לעיל (י"ז) ובשלמא לפי' ר"ת א"ש דלפרושו שם דקאי כי יסיר על החותן שפיר קאי אישראל הבא על הנכרית אבל לפי' רש"י שם קשה וא"ל דלא מכי יסיר דרש כן אלא טעמא דנפשי' קאמר הש"ס דהניחא לר"ש דדרש טעמא דקרא אבל לרבנן דלא דרשו מנ"ל דבהיותן עכו"ם דוקא קאי ולכאורה מזה ראי' למה שכתב הכסף משנה (בפ' י"ב מהל' א"ב) דלישנא קמא דרבא כר"ש ס"ל דדרש טעמא דקרא ולישנא בתרא כרבנן ע"ש

שם אלא מעתה ממזר: ק"ק הא גם בלא"ה קשה כן וי"ל דבלא"ה ה"א דלא תתחתן הוא בגירות בהם ליכא קדושה אבל לפי מה דמתרץ דפסול נתינות הוא משום ע"ז בגיותו ורבנן גזרו בגירות אטו גיותו א"כ כיון דודאי גם ממזר מוזהר שלא להוליד בן לע"ז שייך אסור נתינות גבי' כמו בישראל ולכן פריך שפיר

שם והא לא קבלו גרים: א"ל מה פריך לרבא דלמא ס"ל כמ"ד לעיל (כ"ד:) כולם גרים הם די"ל דאכתי יקשה להך תנא דס"ל שם דאינם גרים וכי ס"ד דרבא כתנאי אמרה כמנתי', אכן לפי מש"כ הכס"מ הנ"ל דהך לישנא דרבא ס"ל כרבנן דר"ש אבל ר"ש ס"ל כלישנא קמא ק' דאכתי מאי פריך לרבא אליבא דרבנן דלמא ס"ל כמ"ד כולם גרים ולמ"ד דאינם גרים ג"כ ל"ק דלמא ס"ל כר"ש וכלישנא קמא דרבא דחתון הוא בגיותם ושלמה באמת לא גיירה

שם בתוספ' ד"ה ממולאי. וקשה דהל"ל: עיין ברשב"ם (בב"ב דף קל"ז) שהרכיב ב' הפירושים דעל שם מקומם נקראו בית עלי ממולאי ולענ"ד זה ג"כ שיטת רש"י וס"ל דהי' לשון נופל על לשון שקראו לבני עלי כן ע"ש מקומם והוא היאות להם על שהיו מקוטעים דאל"כ למה קראו דוקא משפחת בני עלי כן על שם מקומם ולא גם שאר היושבים שם או בשאר עירות

בד"ה המסוללת. ולא יתכן דבפרק במה אשה: לישב פי' הריב"ן י"ל דהוא ס"ל דודאי לא שייך זנות באשה רק כעין ביאת איש דהיינו ששוכבת ש"ז רק דהתם בשבת שרצה לומר דטעמי' דאבו' דשמואל הי' משום דרב הונא הוי ס"ל דהוא מיחה בידן כשהן בתולות דלא לישן יחדיו למלפי לעשות כן כשהן נשואות דאז איכא זנות מעליא ותירץ דמשום דלא לילפו אחרינא מיחה דהיינו שלא לילפו גופא אחרא

א"נ י"ל בישוב שיטת הריב"ן ע"פ מה שהקשו התוספ' על רש"י דפי' בשבת דמשום כה"ג נפסלה דהכא מוכח דגם לכהן הדיוט נפסלה מטעם זונה, וביותר תמו' דרש"י סותר דברי עצמו דהכא פי' משום זונה והתם משום בעולה ולכן נ"ל דלרש"י וריב"ן הוקשה מה שהקשה הרשב"א בשבת שם וכן הקשה גם הריטב"א הכא דמשמע דטעם דרב הונא מטעם זונה הוי וא"כ ע"כ ס"ל דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה והרי לעיל (ס'.) מוכח דלא ס"ל לרב הונא הכי ולכן ס"ל לרש"י והריב"ן דבאמת לא פסיל רב הונא רק בנשואות דהוי כזנות ממש דפוסל משום דהוי כבא על אשת איש דנפסלה לכהונה והא דקאמר ואפילו לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה לא משום דטעם דרב הונא כר"א אלא דה"ק דליתא לדרב הונא דודאי לא חשיב זה זנות א"א ואפילו לר"א דפנוי' נעשית זונה ולא בעי זונה כשמה שזונה מתחת בעלה אפילו הכי מודה בזה דזה לא הוי רק פריצותא בעלמא, אכן זה לא שייך דוקא רק לפי המסקנא אבל לפי מה דבעי למימר חתם דטעם דאבו' דשמואל משום דרב הונא הוי וכין דהתם פנויות היו לא שייך טעם דזונה וע"כ דטעם פסול משום דנעשה כבעולה אף שדוחק הוא שלא שייך רק בכה"ג ולכן לפי הס"ד ע"כ פי' רש"י התם מטעם בעולה אבל לפי מה דמסיק דלא משום דרב הונא הוי שפיר מסקינן דטעמא משום זונה דאשת איש ולא שייך רק בנשואות או משום מטילות ש"ז דלא שייך ג"כ רק בנשואות

ע"ב במתניתן אינו דין שנתיר הנקבות מיד: ק"ק לדעת הרמב"ן בספר המלחמות לקמן בפרקין דלאו דלא תתחתן לא קאי רק אדור ראשון שגייר לבד אבל שאר הדורות אינם רק מדרבנן א"כ ק"י דר"ש פריכא הוא דנתינים יוכיחו דאינם אסורים רק דור ראשון ואעפ"כ אסורים בין זכרים בין נקבות ובשלמא לפי מסקנת הש"ס לקמן (ע"ז:) י"ל מה לנתינים שכן בלאו כמש"כ רש"י שם לענין חלל דח"ל אבל לפי ס"ד דקאמר עריות וממזר יוכיח ק' דלימא נתינה יוכיח ולא צריך במה הצד, וי"ל ע"פ מש"כ הכס"מ הנ"ל דתרי לשונות דרבא לעיל אי בגירותן איכא חתנות או לא חלי בפלוגת' דר"ש ורבנן אי דרשינן טעמי' דקרא או לא דלר"ש דדרש טעמי' דקרא אמרינן מסברא דבגיותו איכא חתנות דלא אסרה תורה אלא משום שלא יטעה לע"ז וכיון דחילוק של הרמב"ן לא שייך רק ללישנא בתרא דרבא אי חתנות בגירותן איכא כמש"כ הרמב"ן גופא א"ש דליכא פירכא לר"ש כיון דלדידי' לשיטתו איסור נתינה הוא בגיותן ובזה לא שייך חילוק דורות, אכן הא ק"ל מאי מייתי ר"ש ק"ו מעמוני ומואבי הא שאני עמוני ומואבי דמפרש קרא טעמא על דבר אשר לא קדמו ואיש דרכו לקדם וכו' דהא ר"ש גופא מפרש לקמן טעם זה להתיר נקבות, וביותר יש לתמו' על הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורא שפירשו שזה דברי רבנן ואם לדין יש תשובה שהרי זה נגד סוגית הגמרא לקמן דפירש דהתשובה היא שיש פירכא מחלל דחייבי עשה ועיין לקמן (ע"ז:) שכתבתי יישוב לזה

שם בגמרא ואביו לא ידע לי' והכתיב: במהרש"א ח"א הקשה למה לא מייתי קרא דשלח שאול לישי להביא בנו דוד לנגן לפניו הרי דידע לי' ולמה צריך להקשות מהדרשה דיצא באוכלוסא, ולפענ"ד י"ל ע"פ מה דאמרינן בקדושין (ע"ו:) דהיוצא למלחמת ב"ד הי' צריך להיות מיוחס כדי שתהא זכותו וזכות אבותיו מסיעתו ולכן י"ל דגם שאול הקפיד על זה להיות מיוחס דוקא עכ"פ איש שכל תשועת ישראל תלי בי' ולכן מפרש דאאבו' קשאיל לי' פי' שהי' שואל אם יש לו זכות אבות כמו דגם לפי האמת מפרש מה דשאל בן חי זה הנער דהי' שואל אם מיוחס הוא אחר ישראל ולכן לא הי' יכול להביא מהך דשלח לישי דודאי לישי הי' יודע אבל אכתי י"ל דלא ידע אם הוא מיוחס ולכן פריך מהא דיצא באוכלוסא וא"כ ודאי ידע דמיוחס הוא דאל"כ איך העמידו בראש חילותיו כשיוצאין למלחמה: