ערוך לנר יבמות רז

דלא כמר בר רב אשי, ומה שרצה לתרץ דהרמב"ם ס"ל דלית הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחוורי, תמוה הוא דאף שיש שיטות שסוברים כן כמו שהביאו התוספ' בחולין (ע"ה:) מכ"מ הרי הרמב"ם (בפ"א מהל' טוען) פסק לענין מיפך שבועה דלא כמר בר רב אשי דלא מפכינן בדאורייתא ובהל' שחיטה (פ' ח') פסק בחוורי דלא כוותי' ולענין אלימתא וקטינתא פסק (שם) כוותי' הרי דע"כ ס"ל כגירסת שאר הגאונים שהביאו בתוספ' הנ"ל דהלכתא כוותי' דמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחוורי וא"כ הקושיא במקומה עומדת מ"ט לא פסק הרמב"ם כוותי', ולכן נ"ל דהרמב"ם מפרש דהך דשפיי' מ"ב רב אשי לא כמרזב הוי אלא נקב ממש למעל' מעטר', וא"ע ראיתי שגם בכס"מ וביש"ש תירץ כן

אכן לכאורה ק' בין לפי' רש"י בין לפי' הרמב"ם מנ"ל לקמן דזהו פסול דחוזר להכשרו מיעט קרום מחמת מכה בריאה דלמא אתי למעוטי בפצוע דכא גופא הך דמר בר רב אשי דלא נימא כוותי', וי"ל דמשמע לי' טפי דאתי למעוטי לענין סתימת נקב מעצמו דהכא מועיל סתימה מעצמו לפסול נקב אבל במקום אחר לא ולכן ע"כ למעוטי ריאה אתי, שוב ראיתי בריטב"א שהביא ג"כ שיטה זו דהלכה כרבינא וכתב דאין ראי' ממר ב"ר אשי דאין הלכה כוותי' לגבי' רבינא, א"נ לא עביד מר בר"א הכי רק לרווחא דמלתא ולעולם גם כמרזב כשר, ולפ"ז גם שיטת הרמב"ם א"ש ולא קשה עליו כנ"ל

דף ע"ו ע"א בגמרא ניקב ונסתם כל שאלו נקרי ונקרע: לכאורה נראה דהיינו הך דינא דברייתא לקמן דק דלקמן איירי למעלה מעטרה והכא בעטרה עצמה, אכן מהרמב"ם והרא"ש נראה דקמפרשי דליכא הכא סתימה כלל רק דע"י שהנקב קטן מאוד נסתם מאליו ולכן תלי אי נקרע מעצמו ולכן הרא"ש לא גרס הכא כלל ונסתם וכן נראה מהרמב"ם דלא גרס הכי

שם מייתינן נהמי חמימי דשערי: תמו' לי היכי מייתינן לי' לידי עון גדול דהזל"ב משום בדיקה ובשלמא לתי' ר"י דלעיל (ל"ד:) דבאקראי בעלמא שרי א"ש אבל לתירוץ התוספ' קמא קשה וכבר הפליג להשיג על תי' הר"י הרב בית יוסף מפני שהזוהר החמיר מאוד דעון הוצאת ז"ל ואיך שרינן הכא, ולכאורה י"ל כיון דע"פ הדין טעם איסור הז"ל משום מצות פרי' ורבי' הוא כמש"כ התוספ' בסנהדרין (נ"ט:) א"כ כיון שבלא בדיקה אסור לישא אשה כלל משום ספק פצוע דכא ויבטל מפו"ר א"כ מה שבודק עצמו ע"י הוצאת זרע ליכא משום בטול פרו"ר אדרבא עושה לשם פו"ר ואף דיכול לשא גיורת ומשוחררת מספק ואכתי ליכא בטול פו"ר בזה י"ל דלא שכיחי לי', ולפ"ז אין ראי' מזה להתיר הוצאת זרע ג"כ לבדוק אם הדם שראתה הוא ממנו או ממנה והב"ש באהע"ז וסי' כ"ה) רצה להביא ראי' מהכא להתיר גם בזה ולפ"ז שאני הכא דעושה משום פו"ר, אכן ק"ל מה שלא ראיתי ברמב"ם ושאר פוסקים שהביאו בדיקה זו דהש"ס כמו שהביא שאר בדיקות דהש"ס כגון בדיקות אטום בריאה (בפ' ז' מהל' שחיטה) וכדומה ומזה נראה לכאורה דאסור לבדוק בדיקה זו לפ"ז פשיטא דאין ראי' מכאן לדין הב"ש, אכן לא ידעתי למה דחו הש"ס מהלכה, וצ"ע גם על המהרש"ל ביש"ש שהביא בדיקה זו כנראה מדבריו להלכה ולא הזכיר כלל שכל הפוסקים הראשונים השמיטוה

שם פצוע דכא ישראל מותר בנתינה: הרמב"ם (בפרק ט"ז מהל' א"ב) פסק דמותר בנתינה וכהן מותר בגיורת אבל אסור בממזרת והראב"ד השיג עליו מדתנן ואינו אסור רק לבא בקהל משמע הא בממזרת שרי, אכן לפענ"ד אין מזה השגה על הרמב"ם דהא כמו כן יש לדוק מרישא אפכא מדתני מותר בגיורת ומשוחררת ולא תני ג"כ ובממזרת משמע הא בממזרת אסור אלא מהא ליכא למישמע וכעין דמסקינן לקמן לענין נתינ' ואף שיש לחלק דלענין נתינה שאני דהוי מצי למיתני נתינה ולא הי' צריך למיתני בגיורת ומשוחררת כלל כאן דנתינה ג"כ גיורת הוא ז"א דגם אי הוי תני נתינה אכתי הוי צריך למיתני גיורת ומשוחררת ג"כ דה"א דוקא בנתינה מותר משום דפסולה היא אבל קהל גרים איקרי קהל וא"כ ה"נ י"ל לענין ממזר, וכן מה שהקשה הטור על הרמב"ם הביאו המהרש"א בכאן כי היכי דמותר בנתינה משום דכתיב בקהל ד' הא באחריני יבוא ה"ה ג"כ בממזרת ל"ק על הרמב"ם כיון דהא דמותר בנתינה אינו מן התורה לדעת הרמב"ם אלא מדרבנן דפסק דנתינה בגיורת אינו רק מדרבנן כלישנא קמא דרבא ובפסולים לא גזרו רבנן וכמו שכתב הרשב"א בשמעתין וא"כ אין ראי' מזה על ממזרת די"ל דלא דרשינן הך דרשא הא באחריני יבוא וכבר כתב הב"י טל הטור דלא ראה בש"ם דדרשינן הכי, הן אמת דללישנא בתרא דנתינה דאורייתא היא הא דמותר בה ע"כ צריך למדרש כן אבל ללישנא קמא דרבנן הוא אין ראי'

אכן העיקר קושיא על הרמב"ם היא מה שהקשה הראב"ד עוד דמ"ש ממזרת מגיורת לכהן דתרווייהו איסורי דאורייתא הן, ועוד הקשו הראשונים דאמרינן בפי' בירושלמי דמ"ד דאוסר בממזרת מדאסורה גיורת לכהן משמע דהא בהא תלי', ונ"ל דהרמב"ם והראב"ד בזה לשיטתייהו אזלי דהנה עוד הקשה הרשב"א על הרמב"ם דמתיר גיורת לכהן כיון דהוא פסק כלישנא קמא א"כ האיבעי' לא אפשיטה ואיך פסק להקל באיסור תורה וכן הקשה הרב המגיד ותירץ בדוחק, ונ"ל דהנה (בפ' י"ח מהל' א"ב) כתב הרמב"ם הטעם דגיורת אסורה לכהן משום דנבעלה בנכריותה לכותי ונעשה זונה והוא כמו שכתב רש"י לעיל (ס: ס"א.) והראב"ד השיג עליו דהטעם אינו משום זונה אלא משום קרא דיחזקאל דמזרע בית ישראל, והנה התוספ' לעיל (דף ס"א) ס"ל ג"כ דהטעם משום זונה רק דפליגי בזה על רש"י דכתב טעם זנות שנבעלה בנכריותה והם כתבו הטעם דבאים מעכו"ם שטופי זמה, והנה בהרמב"ם אין הכרע אי כרש"י אי כתוספ' ס"ל ויש נפקותא בין רש"י לתוספ' דלהתוספ' הוי זונה ודאי אבל לרש"י לא אסור רק מספק שמא נבעלה וספק דאורייתא לחומרא, והשתא י"ל דס"ל להרמב"ם כפי' רש"י ולכן לא אסורה גיורת לכהן רק מספק והשתא כיון דלא נפשטה האבעי' אי בקדושתייהו קיימו או לא לכן אמרינן דזונה ודאי אסורה לכהן דליכא אלא חדא ספיקא אבל גיורת שרי לכהן פ"ד מטעם ספק ספיקא שמא לא בקדושתייהו קיימו ואת"ל קיימו שמא לאו זונה היא דלא נבעלה כלל ושרי לי' וכן שייך ספק ספיקא זה בספק ממזר ולכן התיר הרמב"ם גם ספקן אבל בממזרת דליכא אלא חדא ספיקא שמא בקדושתייהו קיימי לא מותרת מספק ולכן למ"ד בירושלמי דפשיטא לי' דאסור בגיורת משום דבקדושתו קאי כש"כ דאוסר בממזרת אבל אפכא ליכא ראי' ולכן א"ש פסק הרמב"ם, וכל זה לא שייך רק לשיטת הרמב"ם דטעם גיורת מטעם ספק זונה אבל הראב"ד דס"ל דגיורת דאורייתא הוא מדברי קבלה ואתי יחזקאל ואסמכי' אקרא א"כ גם בגיורת ודאי איסור דאורייתא הוא וכיון דגיורת מותרת גם ממזרת מותרת לו דלשיטה זו אין חילוק בין גיורת לכהן לממזרת כלל ולכן שפיר השיג הראב"ד להתיר בשניהן מדשרי גיורת לכהן כמו שפשט רב ששת ועיין מש"כ לעיל (נ"ז.)

שם פצוע דכא ישראל: מרש"י נראה דלא גרס ישראל וכן נראה דאל"כ כי פשיט רב ששת דלאו בקדושתו קאי מאי שנא ישראל דנקט דהא אפילו פ"ד כהן שרי אבל אי גרסינן פצוע דכא סתם א"ש

שם אקרי כאן לא תתחתן בם: הנה הרמב"ם פסק דמותר כהן פ"ד בגיורת כיון דר"ש פשט הכי ואף דהוא פסק כלישנא קמא דרבא כתב הרב המגיד דמכ"מ כיון דר"ש פשט כן ורבא לא פליג על זה בפי' פסקינן כר"ש, אכן הבעל המאור כתב כיון דללישנא קמא לא נפשטה האיבעי' אסור בגיורת, ולכאורה נ"ל להביא ראי' לשיטת הבעל המאור מהא דפריך לעיל (ע"ד:) גיורת ומשוחררת בני מיכל תרומה ננהו והשתא שפיר משכחת כגון פ"ד כהן שנשא גיורת ומשוחררת דאוכלת בתרומה דהא דאמרינן במתניתן דנשיהן לא יאכלו היינו משום דאסורה לו ושווי' חללה בביאתו כמש"כ רש"י אבל הנך דלא אסירי לי' אוכלות מטעם קנין כספו כמו עבדיו וכמו בשלא ידעה משנעשה פצוע דכא דאוכלת וא"ל דהא קרא ביולדת כתיב ואשת פ"ד איך ילדה הא אינו מוליד די"ל דמשכחת כגון שהיתה נשואה מקודם לישראל ונתעברה ממנו ומת בעלה ונשאת לכהן כשהיא מעוברת דהא מעוברת חבירו לא אסירא מדאורייתא וילדה אצלו או שקדשה הכהן אחר שילדה ומשכחת שפיר דאסורה לתרומה וא"ל דאכתי אסורה משום בנה,