ערוך לנר יבמות רט

שם אשה אין דרכה לקדם: עיין ברשב"א שהקשה שהרי במואב לא נכתב החטא אלא משום אשר שכר, ג"ל שהרשב"א אזיל ע"פ שיטת הרמב"ן שכתב בפי' התורה דע"כ סר לא קדמו לא קאי רק אעמון שהרי במואב העיד הכתוב שקדם כדכתיב כאשר עשו לי וגו' והמואבי' היושבים בער ע"ש, אבל באמת כבר הקשו על הרמב"ן המהרש"א ח"א (פ' חלק) והפ"ד הקשה ג"כ הכי ממה דאמרינן בחלק גדולה לגימה שרחקה שתי משפחות מישראל דהיינו עמון ומואב הרי דמואב ג"כ נרחק מטעם אשר לא קדם ובאמת מקרא דהמואבים היושבים בער לענ"ד אין ראי' כלל דדלמא רק היושבים בער שהית' עיר אחת ממואב הם קדמו אבל שאר מואב לא ונדונו אחר רובם ולכן גם סוגיא דהכא א"ש בפשיטות כיון שנתן טעם אשר לא קדמו גם למואב הרי שלא סגי בטעם אשר שכר לבד וטעם קדום לא שייך בנשים והירושלמי הוסיף שגם טעם אשר שכר לא שייך בנשים שאין דרכה של אשה לשכיר, ולענ"ד י"ל ליישב דעת הרמב"ן דאשר שכר גופא הוא טעם לגימה שהרי לא שכרו רק ממורא דילחכו הקהל את כל סביבותנו

שם אישתק: מלשון אישתק משמע שהי' יכול לדבר אלא ששתק כמו שדרשו רז"ל אצל וידום אהרן מה הוי לי' למימר וא"כ יש לדקדק מה הי' יכול למימר ומ"ט לא אמר, וי"ל דודאי ידע אבנר להשיב כל כבודה בת מלך כדמתרץ הש"ס לקמן רק דלא רצה לתרץ כן מפני כבוד מלכות דשאול אמר ליהונתן לבושת ערות אמך ופירשו רז"ל דאמו חוטפתו הרי דאשת שאול לא קיימה כל כבודה ואף שהי' כוונתה לש"ש מכ"מ בני אדם לא יודעים לכן שתק אבנר שלא לפגום בכבוד המלכה ובכבוד בני שאול

שם הכא קרי לי' עלם: גם ביונתן כתיב אם כה אמר לנער וגו' ואם כה אומר לעלם ושם לא שייך לדרוש כמו הכא אבל נראה דלא מלשון עלם לבד קדרש אלא דבן מי זה העלם כולו מיותר דכיון דאמר אבנר לא ידעתי הי' די כשאמר שאל ולכן קדרש דרצה לרמז לו למה ישאל הוא דוקא לפי שממנו נתעלמה הלכה

שם ברש"י ד"ה הנך. מתו וטבעו: ק"ק איך אפשר דכלם טבעו דהא כתיב ושמעו מצרים כי העלית וי"ל לפי מה שכתבו הרא"ש והריטב"א דהרוב מתו והמיעוט נשאר ולכן פריך דכל דפריש מרובא פריש, רק דהריטב"א הקשה על זה דהא ה"ל קבוע ולענ"ד לק"מ כיון דנשאה שלמה בירושלים א"כ הוי אזלא איהי לגבי' ובזה אמרינן כל דפריש וכו' כדאמרינן לעיל (סוף פ"א) ע"ש בתוספ'

שם בתוספ' ד"ה ותיפוק לי'. דהא תפסי בה קדושין כדברי רש"י לפי גירסת המהרש"ל אין קושיא: דזהו כפי' התוספות כמש"כ המהרש"ל אבל כפי הנראה מרמב"ן ורשב"א הי' כתוב ברש"י והיכי קרי לי' חתנות דמשמע מדמצרית ראשונה היא לא שייך לקרות לה כן ועל זה הקשו קושיתם הא תפסו קדושין, אכן גם לפי גירסא זו יש ליישב פי' רש"י דהכי קפריך כיון [דטעמא דרבא דס"ל דבגיותן לית בהו חתנות משום דלא תפסו בה קדושין ואכתי תיפוק לי' דהא מצרית ראשונה היתה ולר' סימאי דס"ל בכתובות (כ"ט:) אין קדושין תופסין בחייבי ע' לא תפסו בה קדושין ואעפ"כ קרי לי' ויתחתן ובשלמא מלא תתחתן גופא ל"ק די"ל לא יהא לך תורת חתון אבל בויתחתן לא שייך זה אע"כ דשייך חתון גם בלא קדושין, א"נ י"ל דפי' רש"י הוא כמש"כ הריטב"א דפריך כיון דאפילו גייר יש איסור מצרית א"כ ודאי לא גיירה ואעפ"כ קרי לי' חתנות, ואף דמהריטב"א נראה דחולק על רש"י מכ"מ י"ל דגם פי' רש"י כן

שם בא"ד. דהיאך נשאה שלמה: עיין ברשב"א שהקשה על מה שפירש הרמב"ן דפריך למה גיירה כיון דאכתי איכא איסור מצרית והקשה דלמא גיירה שלא להוליד בן לע"ז, אכן לענ"ד נראה שהתוספ' יישבו זה והכי קפריך דאכתי איך אפשר שגיירה שלמה הא איכא איסור מצרית ובשלמא אי לא גיירה ליכא איסור כלל דמשום נכרית ליכא איסור דאורייתא למאן דלא ס"ל כר"ש כדמוכח בע"ז (דף ל"ו) ולפי מש"כ הכס"מ הנ"ל לישנא זה דרבא לא ס"ל כר"ש ומשום מצרית נמי ליכא דע"כ כי אזהר רחמנא מצרי בנתגייר קמזהר דבעודו בנכריותו לא משכחת גבי' דור שלישי בהיתר ודאי לא כתיב קרא כדאמרינן לקמן (דף ע"ח) ולכן אי בנכריותו איירי ובנשא מצרית נכרית מאיזה דור יתחילו למנות ובנשא ישראלית זהו באיסור ודאי לא כתיב קרא אע"כ דקרא בנתגייר קמזהר וכמש"כ הרמב"ם ולכן אי לא נתגיירה בת פרעה לא עבד שלמה איסור כלל אבל אי נתגיירה הרי עבר על ע' אע"כ בלא נתגיירה ואעפ"כ קרי לי' חתון ועל זה מתרץ שלמה לא נסיב מידי

והנה גם בזה ק' לכאורה למה לי' הך ולא מתרץ בקיצור שלמה באיסור נסיב כיון דעכ"פ מידי איסור לא נפק גם אי לא נסב כדמשמע מקרא דמייתי ועוד דמשמע בכתוב דשלמה לא חטא בבת פרעה כמש"כ הלחם משנה בשם רד"ק (בפ' י"ג מהל' א"ב), אכן י"ל ע"פ מש"כ הרמב"ם (בפט"ו מהל' א"ב) דבכל ח"ל אין לוקה בבא עלי' בלא קידושין ומסתמא ה"ה ג"כ בחייבי ע' ולכן שפיר קמתרץ אמה שהקשה הא שלמה ע"כ לא גיירה דא"כ ה"ל מצרית ראשונה ואעפ"כ קרי לי' חתון ומשני לעולם גיירה אבל לא נשאה לאשה רק לפלגש ובזה ליכא איסור מצרית

ובזה מתורץ מה שהקשה בלח"מ הנ"ל דלפי האמת משמע בסוגין דעבד איסורא בבת פרעה, גם מה שהקשו עוד על ה"ה דכתב דשלמה גיירה לב"פ דמסוגין לא משמע כן, וגם מה שהקש' עוד שם מה המשך יש לפי' התוספ' הקושיא ותיפוק לי' משום מצרית ראשונה לתי' רבא שקדם, ולפ"ד הכל א"ש, גם מה שהקשה עוד שם מאי פריך והא לא קבלו גרים הא להרמב"ם מהני הגירות א"ש לפמש"כ לעיל דהקושיא היא דמסתמא רבא לא כתנאי אמר למלתי' כיון דלחד תנא לעיל ודף כ"ד) לא מהני הגירות אבל הרמב"ם פסק כר' נחמי' דכולם גרים הם

וע"פ מה שפירשנו בזה המשך הסוגיא להרמב"ם מתורץ ג"כ מה שהקשה הלח"מ עוד על הרמב"ם דכתב דשלמה נשאן לנשים והכא מסקינן דבזנו' בא עליהן, ולפ"ז א"ש דהש"ס לא הוצרך לומר כן רק ללישנא בתרא דרבא דבגירותן איכא חתנות דלפ"ז צ"ל דבת פרעה גיירה ובא עלי' בלא אישות דאל"כ איכא איסורא וכן באותן נשים שהיו מז' אומות צ"ל כן שבא עליהן בזנות דאי בדרך אישות איכא איסורא ממנ"פ בלא גירות מלא תקח לבנך ובגירות מלא תתחתן אבל בדרך זנות ליכא איסורא כלל דבלא גירות ליכא איסור דאורייתא כדאמרינן בע"ז (דף ל"ו) ובגירות ג"כ ליכא מלא תתחתן כיון דבנות קדושין הן אין לוקין רק ע"י קדושין כמו בכל ח"ל לדעת הרמב"ם אבל לתי' קמא דרבא דבגירות ליכא חתנות שפיר י"ל דשלמ' נשאן ומכ"מ לא עבד איסורא רק שקבלן נגד דעת ב"ד אבל מכ"מ בדיעבד מהני גירות וכיון דרמב"ם פסק כלישנא קמא דרבא כמבואר ברשב"א בסוגין שפיר כתב שנשאן שלמה, אכן ק"ל אי ס"ד דבלא קדושין ליכא איסור מצרית מאי פריך לקמן (דף ע"ח) מצרי שני במה יטהר הא משכחת בבא על בת ישראל בלא קדושין והוליד בן, ועיין מש"כ לקמן (דף ע"ח)

בד"ה מנימין. ור"ע לא אסיק אדעתי' שנתן להם קצבה: עיין ברשב"א שהביא הרמב"ם שפסק כר"ע, והנה מה שהקשו התוספ' עליו מנתן להם קצבה כבר תירצו הראשונים דאשיב שבות מצרים היינו אותן שנתיישבו במצרים והרשב"א הקשה על זה מתוספתא דידים דאמר ר' יהושע מצרי אסור בזה"ז, אכן גם בזה י"ל כיון דר"ע חולק על זה ע"פ תוספתא דקדושין פסק הרמב"ם כוותי' דהלכ' כר"ע מחבירו, ומה שהקש' הרשב"א עוד דבירושלמי קאמר ר"ע בפי' שישא לבנו מצרית שנית הרי דהודה דאסור, י"ל דהרמב"ם הוכיח דע"כ ש"ס דילן לא ס"ל דאמר ר"ע כן מדלא פריך מהך מימרא למ"ד לקמן (דף ע"ח) דמצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי כמו דפריך להך מ"ד מרישא דהך ברייתא ולכך סמך הרמב"ם על ש"ס דילן ולא על ש"ס דירושלמי

בא"ד. וקשה לר"י: לפי מה שכתב הרמב"ן דסנחריב לא הגלה הכל רק מקצת מתורצים קושיות התוספו' דבמקומם נדונים כעמון ומואב דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בנפרשים אזלינן בתר רוב: