ערוך לנר יבמות רא

שפירש רש"י וכיון דחכמים דר"מ הם ר"י בסתם כדמוכח פסחים (דף י"א) א"כ אין תימא אי הך דמה שאין כן במעשר קאי גם לענין זה רק כר"מ ולא כחכמים, וביותר יש להקשות שהרי מה שהקשו התוספ' בזה היא קושית הגמרא בחגיגה (דף י"ח) ושם באמת מתרץ כן דמתניתן ר"מ היא, ואף שלפי מה שכתבו התוספ' שם לפי מה דמסיק הא באכילה והא בנגיעה יש לפרש דמתניתן כרבנן ג"כ אתיא וכתי' התוספ' דכאן מכ"מ תימא שלא הזכירו שזה קושית ותי' הגמרא בחגיגה, ועיין בתוס' ב"מ (דף נ"ג) דלחד תירוץ שם כתבו דמתניתן דיש בתרומה ובכורים ר' יהודה היא

בא"ד. ואם תאמר וליתני חלה: ק"ק מאי קושיא הא אמרינן בפסחים (ל"ח.) דעיסה של מ"ש לרבי מאיר דס"ל דמעשר ממון גבו' הוא פטור מן החלה ולר"י דס"ל ממין הדיוט הוא חייב וכיון דמתניתן ר"מ היא כמש"כ רש"י בשמעתין פשיטא דמ"ש פטור מן החלה, וגם אתירוץ התוס' ק"ל לפי מה שפסק הרמב"ם דאף דמ"ש ממון גבו' הוא מכ"מ חייב מ"ש בירושלים בחלה עיין (בפרק ו' מהל' בכורי') ששם האריך טעמו בכסף משנה, ולפ"ז יקשה שקושית התוספ' במקומה עומדת דליתני חלה דתרומה ובכורים אף שראוין לאכילה פטורין מן החלה ומע"ש כשראוי לאכילה דהיינו בירושלים חייב בחלה, ואולי י"ל בזה דלא קחשיב רק מה שנוהג במעשר בכל מקום ולא מה שנוהג בירושלים דוקא דחוץ לירושלים גם מעשר פטור מחלה, אכן בחדושי לסוכה (דף ל"ה) כתבתי שאם מעשר שני חוץ לירושלים טעון חלה דהיינו אם לפטור אם גלגלו בשעה שהיא מעשר ופדאו שזה תלוי בשיטות חלוקות בראשונים

בד"ה טעונין. נמי ילפא מבכורים: במנחות ודף ט"ו) תרצו על זה דבכורים אקרו תרומה אבל תרומה לא אקרי בכורים ע"ש

בד"ה וטעונין. אומר ר"י דלא הי' מתודה: כן מקשה ומתרץ בירושלמי לחד תירוצא הובא גם בפי' הרמב"ם והר"ש בבכורים (פ"ב) ותימא שלא הזכירו התוספ' את הירושלמי

בד"ה וחייבין בביעור ואין נראה לר"י דאין זה ביעור: לכאורה יש להביא ראי' לשיטת הר"י מהירושלמי שהביאו הר"ש (בפ"ה דמעשר שני) דמקשה למה מתודה דוקא אתרומה ותרומת מעשר שביער מן הבית ולא ג"כ אבכורים ותירץ דמתניתן כר"ש דבכורים א"צ ביעור ואי ס"ד כפי' הריב"ן שהביעור בבכורים הוא בכל שנה מאי מקשה בירושלמי דלמא אין מצוה להתודות רק אדברים שמבער בשנה רביעית ושביעית כשמתודה אבל לא אדברים שנוהג בכל שנה אע"כ מוכח כפי' הר"י דגם ביעור בכורים הוא רק בשנה רביעית ושביעית

ע"ב בגמרא ואתקש בכורים למעשר: כבר הזכרתי לעיל שהרמב"ם (ה' בכורים פ"ג) כתב הטעם מושמחת בכל הטוב וזהו נגד סוגיא דהכא וכבר הקשו כן עליו האחרונים, ולענ"ד אפשר לומר דהרמב"ם סובר דאם הטעם דפלוגתא דבין רבנן לר"ש לבד אי אתקש או אי לא אתקש משום דתרומה קרינהו רחמנא יקשה מ"ט דרבנן דס"ל דבכורים אסורים לזר משום דתרומה קרינהו רחמנא כמש"כ הרמב"ם (שם) ומ"ש דלענין אונן אתקש למעשר ולא ממעטינן משים דתרומה קרינהו רחמנא הרי גם לענין היתר זרות שייך היקש דבכורים למעשר וא"ל דלענין זרות אזלינן לחומרא ולענין אונן לחומרא דא"כ אכתי יקשה במה פליגי ר"ש ורבנן ולמה לא אמרינן גם לר"ש הכי ולכן ס"ל להרמב"ם כיון דבפסחים (דף ל"ו) מקשה לר"ש דאף דלא אתקש מכ"מ יהיו בכורים אסורים לאונן משום דכתיב ושמחת בכל הטוב ומשני האי לזמן שמחה הוא דאתי ע"ש והנה אף אי אמרינן לר"ש כן דרק להכי היא דאתי מכ"מ ע"כ לרבנן לא אמרינן הכי שהרי מה שבכורים טעינין שלמים ילפינן ג"כ מהך קרא דושמחת כמו שכתב הרמב"ם (שם) וע"כ דאמרינן לרבנן דמדכתיב שמחה גבי בכורים ילפינן כל מיני שמחות וא"כ בזה גלי קרא ג"כ דאסורים לאונן וזהו העיקר מעם לרבנן אבל לר"ש רלא ס"ל כן דיש למילף מושמחת גם אנינות אמרינן דמתרומה קרינהו רחמנא ילפינן בין איסור זרות בין היתר אנינות ולכן לא הביא הרמב"ם רק דרשה זו דושמחת

שם ולאו הבא מכלל עשה עשה: מכאן ק' אמה שכתב רש"י בבכורות (י"ב:) והתוספ' בפסחים (דף י'.) והמהרש"א בשבת (י"ד.) דהאוכל תרומה טמאה חייב מיתה שהרי הכא אמרינן בפי' דליכא רק ע', והנה הכא יליף ע' מבשעריך אבל הרמב"ם יליף מדרשא אחריתי, ועיין מש"כ בזה לקמן (ע"ד:)

שם ברש"י ד"ה ואין לה. עד שלא קידש בכלי: אין להקשות הא החומרא דפגול ונותר דקחשיב לענין שמן של קדש לא משכחת רק בקידש בכלי דאל"כ לא נפגל עם הקרבן ולא נעשה נותר ואז ג"כ אין לו פדיון, די"ל דלצדדים קאמר דמשכחת שם קדש דיש בו פגול ונותר ומשכחת שם קדש דיש לו פדיון משא"כ בתרומה

שם בתוספ' ד"ה ואוכלן. ולעיל (דף ע') כתבתי: עיון מה שכתבת שם ביישוב קושיתם

בד"ה ורבי שמעון. לא נילף ממעשר לענין חוץ לחומה: כוונתם להקשות ממנ"פ אי אמרינן הסברא דתרומה קרינהו רחמנא ל"צ רבא לפירכא שנץ אסור לאונן ואי לא אמרינן הסברא לא מהני הפירכא דאיסור אינן גופא נילף בבכורים ממעשר, ולפענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו דכבר העירו התוספ' לעיל מ"ט לא ילפינן גם בתרומה איסור חוץ לחומה מבכורים ותירצו שמא לא שייך למילף אבל לי' כתבו טעם לזה, ולפענ"ד י"ל דה"ט מדפרט קרא ותרומת ידו דוקא הרי דהוציא בפי' שאר תרומה מדלא כתיב תרומה סתם ואף דאז לא הוי ידעינן דגם בכורים בכלל תרומה ה"ל לכתוב בכורים בהדיא או תרומת גרנך ותרומת ידך אבל מדכתיב תרומת ופרט ידך דוקא הרי דמיעט בפי' שאר תרומה, והנה זה לא שייך רק השתא דכתיב ותרומת ידך אבל אי לא הוי כתיב ודאי הי' שייך למילף גם בתרומה איסור חוץ לחומה

ולפ"ז מתורץ דודאי רבא ידע שפיר דאמרינן הסברא דתרומה קרינהו רחמנא דהא אליבי' דר"ש קיימי דאית לי' הכא כן ומכ"מ צריך להקשות מפירכא דוקא כיון דקושית ר"ש היא דלא לכתוב כלל ותרומת ידך ונילף בכורים בק"ו אמעשר שמותר לזרים וק"ו זה שייך גם לענין תרומה ולכן לא שייך למעט מתרומה קרינהו רחמנא דשפיר יקשה קושית ר"ש דל"צ ותרומת ידך לבכורים גופא ואף די"ל דאדרבא להכי אצטריך למעט תרומה שלא נילף מק"ו דמעשר זה עדיין לא הוי לגופא ולכן הקשה רבא דאפילו לבכורים גופא צריך דהק"ו מופרך הוא וממילא גם לענין תרומה לא ילפינן דגם לענין תרומה שייך הך פירכא

ועוד י"ל ביישוב קושית התוספ' דלענין חוץ לחומה ליכא למימר דילפינן בכורים מתרומה דהא כבר כתיב ע' לאכול בירושלים כדכתיב והבאתם שמה וגו' ואכלת שם, וגם על רש"י יש לדקדק שכתב דאיכא ע' לאוכלן בגבולים מרבעי הבאת מקום ומזה אין ראי' כ"כ דדלמא לאחר שהביא וקרא מותר לאוכלן בחוץ, ולא ידעתי למה לא הביא העשה דואכלת שם דכתיב בפי' שלא לאוכלן בגבולין

בד"ה והיכן מוזהר. ידעינן שפיר לאו מלא בערתי: עיין במהרש"א שכתב שרש"י בפסחים תירץ זה דעל לא תוכל קסמיך וכן תירץ גם בתוספ' הרא"ש בכאן, רק על הרמב"ם הקשה דכתב דמשום לא בערתי לוקין, ועוד כתב המהרש"א דרק אביעור לוקין משום לא בערתי דבהכי איירי קרא אבל אאכילה לא ע"ש, ומשמע שבזה רצה לתרץ גם שיטת הרמב"ם אכן לפענ"ד לא שייך זה דהא בפי' כתב הרמב"ם דאאכילה בטומאה לוקין משום לא בערתי וכבר בירר הרמב"ם דעתו בספר המצות (שורש ח') דלוקין על לאווין דלא בערתי ולא אכלתי באוני ולא נתתי ממנו למת שכתב שם שאילו אנו מונין ללאווין לחודייהו, והרמב"ן שם השיג עליו שאין לנו לחשוב אותן ללאווין ודעתו כדעת רש"י בפסחים, והנה הרמב"ם בחבורו (בהל' מעשר שני פ"ג) לענין לא אכלתי באוני הביא מלקות דלוקין עליו ולענין לא נתתי ממנו למת לא כתב דלוקין עליו רק דאסור ולענין לא בערתי חלק הדבר לענין אכילה כתב דלוקין משום לאו זה ולענין ביעור לא כתב רק דאסורא בעלמא הוא, וי"ל בזה דהרמב"ם לשיטתו אזיל דפסק (בפ"ח מהל' מאכלות אסורות) דאין לוקין אהנאה, ועיין במ"ל (בפ"ה מהל' יסודי התורה)