ערוך לנר יבמות קצב

לחציו עבד וחציו ב"ח דא"כ מאי פריך מתרומה דלמא בתרומה אינו אוכל מפני צד ב"ח ובפסח אינו אוכל מפני צד עבדות

בד"ה אלא לאפנויי'. תושב זה גר תושב: דרשה זו הביא גם הרמב"ם והסמ"ג ורש"י בפירושו לתורה, ועיין במהרש"א מ"ב שהביא הרמב"ן שהקשה על רש"י דהא זה דלא כמסקנא לקמן דאמרינן ערבי וגבעוני מהול ערל מעליא הוא ואיך כתב דצריך קרא לזה וכן תמה המהרש"א על הסמ"ג, ונ"ל דהנה גם על המכילתא גופא יש להבין כמאן ס"ל דהא ודאי לא צריך קרא לגר תושב ועכו"ם דערלים הם ואפילו לערבי מהול וגבעוני מהול ג"כ ל"צ דג"כ ערלים חשיבי וא"ל דהמכילתא ס"ל דלא דיינינן כערלים דא"כ מאי פריך לר"ע לקמן דלמא הוא ג"כ כתנא דמכילתא ס"ל, ולכן נראה דהנה הראב"ד (בפ"ט מהל' ק"פ) כתב דקרא דתושב ושכיר איירי בישראל שהמנהו רבו בלא דעתו וכבר הקשה הלח"מ שם דא"כ הרי לא מיותר תושב ושכיר לגז"ש, אכן קושיא זו תירץ המהרש"א בסוגין דמכ"מ מופנה הוא כיון דלא צריך קרא לכך, ולפ"ז יש נפקותא בין דרשה דר"ע לדרשה דר"א דלר"א היכי שיש לסבור קרא דרשינן לי' אף דלא צריך לדרשה זו דהא באמת צריך להיות מופנה אבל לר"ע דעיקר קרא דתושב ושכיר ע"כ אינו מופנה א"כ לדידי' לא מוקמינן לדרשה דכבר ידעינן מכח סברא או ממקום אחר דלהא לא צריך ואכתי מופנה הוא ולכן לר"א אי אפשר לאוקמי' קרא בעכו"ם וגר תושב ממש דבזה בפשטות אי אפשר לסבור לקרא דהא זה הוא הערל דכתיב בקרא אחריני ולכן מוקמינן לדידי' בערבי וגבעוני מהול דהשתא אינו ממש הערל דכתיב בקרא ואף דממקום אחר ילפינן דלזה ג"כ ערל קרינן לי' מטעם זה באמת מיותר הוא דלא הוי צריך לכך דהוי מצינן למילף כן מעלמא אבל לעולם קרא יש לסבור כן אבל לר"ע לקמן פריך שפיר כיון דלדידי' עיקר קרא דתושב ושכיר נוקי לערבי וגבעוני מהול ועיקר קרא ודאי לא מצרכינן לכך דכבר ידעינן מעלמא דערל הוא ולכן המכילתא י"ל דס"ל כר"א ואיירי בג"ת ועכו"ם מהול ורש"י וסמ"ג לא כתבו רק כדברי המכילתא וכר"א דפסקינן כוותי'

בד"ה שדי חד אלמד. הוי שפיר גז"ש: ראיתי קושיא בשם הגאון מה' אברהם ברודא זצ"ל למה הוצרכו לכך דלמא שדינן תושב לתרומה וכיון דתרווייהו תושב ל"צ לגופא תנהו ענין לשכיר וא"כ שפיר בתרומה מיותר לגז"ש וילפינן משכיר דפסח או אפכא דשכיר שדינן לתרומה ואייתר תושב דכתיב גבי' לגז"ש, וי"ל דלישנא דש"ס דקאמר שדי חד אלמד וחד אמלמד משמע להו דהא דשדינן ילפינן גז"ש

בד"ה אי מה פסח. אבל אי מת בלילה הוי אונן: ק"ק דאכתי לפי מה שתירץ אביי בזבחים (ק.) כאן קודם חצות כאן אחר חצות ע"ש בפי' רש"י שכתב דמכ"מ צ"ל דאנינות לילה דרבנן דהא אכילה לא מעכבא, ולפ"ז למאן דס"ל דאכילה מעכבא גם במת בליל' לא חל אנינות דמיעט קרא מולאחותו וא"כ אכתי מאי פריך לר"א דלמא סבר אנינות לילה דרבנן וגם ס"ל דאכיל' מעכבא כמו שסובר באמת ר"ש לפי תירוץ רבא שם (ע"ב), ולפ"ז לא משכחת כלל דאנינות מעכב בפסח דבמת קודם חצות הוי אנינות לילה דרבנן ובמת אחר חצות או בלילה לא חל אנינות כלל וי"ל דסוגיא דהכא אליבי' דרבא אזלא ואפילו לאביי עדיפא מיני' משני

בד"ה אף תרומה. ובכורים למעשר: יש ליישב זה ע"פ דברינו הנ"ל כיון דלקמן (ע"ג:) ס"ל לר"ש דלא מקיש בכורים למעשר דתרומה קרינהו רחמנא א"כ לא הוי מצי למימר לר"ע וליטעמיך דיכול לומר אנא כר"ש ס"ל דלא אתקש בכורים למעשר דתרומה קרינהו רחמנא ובתרומה הרי לית לן קרא דאונן אסור בו אבל לר"א פריך שפיר דקשה לדידי' דליתסר בגז"ש דתושב ושכיר, אכן קשה אהא דפריך ומה ראית איך אפשר לומר כן דא"כ ל"ל גז"ש דתושב ושכיר וקרא דוכל זר תיפוק לי' דאנינות ילפינן בהיקש דתרומה לבכורים ובכורים למעשר דדלמא ר"א כת"ק דר"ש ס"ל דמקיש בכורים למעשר וממילא ל"צ וכל זר למעוטי ערלות בתרומ' דמהיכי תיתי לרבויא ואפילו נימא דערל אסור במעשר דילפינן מפסח וכרבי יצחק לקמן וצריך קרא למעוטי דלא נילף ערלות ג"כ ממעשר אכתי גז"ש דתושב ושכיר ל"ל ובזה גם תירוץ התוספו' דהוי מצי למימר וליטעמיך לא שייך ועיין מה שכתבתי לקמן יישוב לזה

בד"ה שכן מעשים. שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות: אולי י"ל דפירכא זו לא שייך רק היכי דאיירי לענין מצות חילה כגון לענין מילה דוחה שבת לעיל (ה':) וכמו בנדרים ודף ל"א) גדולה מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות דאמילה נכרתו י"ג בריתות אבל לענין פסול ערלות לא שייך זה דהא אעבירה דערלות לא נכרתו בריתות

בד"ה הנך נפישן. דכרת עדיפא לי' כדלקמן: לא זכיתי להבין קושיתם בזה דבשלמא לקמן דחשיב לענין קדשים חומרא דכרת ולענין תרומה חומרא דמיתה בזה שייך לומר כרת עדיפא דהיינו כרת חמור ממיתה וקאמר שפיר ואיבעית אימא כרת עדיפא פי' אפילו לא נפישי הני דקדש מהני דתרומה אלא שוין הם מכ"מ חומרא דכרת עדיפא מחומרא דמיתה אבל מאן לימא לן דכרת עדיפא משאר חומרות דחשיב הכא, ועיין לקמן (ע"ד:) ששם ג"כ הקשו התוספ' קושיא זו ושם לא שייך כתירוצנו כאן וע"כ צ"ל שם כיון דבלא"ה מתרץ רבא עוד תירוץ בלא הנך נפישן וכו' לא מתרץ כן כרת עדיפא כמו בדף ע"ג ששם אין לו תי' אחר וא"כ גם הכא א"ש

בד"ה דפסח גופא. פי' בגז"ש דממנו ממנו: ורש"י פי' לעיל דבק"ו ילפינן כן ונראה דרש"י פי' כן לס"ד דר"ש דמבעי' לי' לקמן (דף ע"ג) אי בק"ו יליף אי בגז"ש כמו שפירשו שם התוספ' והתוספ' שאן פירשו לפי המסקנא דיליף ר' יצחק בגז"ש דממנו ממנו, אכן ק"ק אי ר"א גז"ש דממנו ס"ל כמו דמשמע גם לקמן בסוגין א"כ ל"ל גז"ש דתושב ושכיר נילף תרומה מבכורים ובכורים ממעשר ומעשר הרי ילפינן מפסח דערל אסור בו וי"ל דהא הכא לתירוץ רבא קיימינן ולתירוץ זה א"ש דצריך גז"ש דתושב ושכיר כי היכי דילפינן תרומה מפסח וידעינן ממילא דמיעוטא דוכל זר אאנינית קאי ולא אערלות אבל אי לא הוי כתיב גז"ש דתושב והוי ילפינן תרומה לענין ערלות מהיקשא דמעשר אז הוי ק' מנ"ל דילפינן מהיקשא ערלות ומוכל זר ממעטינן אנינות אימא אפכא דהשתא לא שייך לאי' רבא דאדרבא יותר י"ל דמהיקשא ילפינן אנינות דאנינות במעשר כתיב

ובזה מיושב ג"כ הקושיא שהקשתי לעיל בד"ה אף תרומה דמאי פריך ומה ראית דדלמא ר"א יליף גז"ש דממנו וא"כ ל"צ גז"ש דתושב לאנינות דהא יכול לילף כן מהיקשא, דז"א דא"כ גם השתא דמוקמינן גז"ש לערלות ג"כ יקשה הכי דמה שתירצנו הכא דילפינן ממה דכתיב בגופא ע"כ אכתי לא ידע המקשן דא"כ לא פריך מידי דהיינו תירוץ רבא

בא"ד. מה למעשר שכן טעון כסף צורה: הכי המ"ל ג"כ אמאי דמבעי' לי' לרב ששת לקמן אי אנינות בפסח בק"ו יליף או בגז"ש דאיך ס"ד למילף בק"ו הא איכא למיפרך פרך ובתוספ' הרא"ש שם באמת הקשה כן וע"ש במהר"ם ובזה לא שייך תירוצם דהכא וכן קשה דלקמן (ע"ג:) יליף בגמרא טומאת קדש בק"ו ממעשר והא איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה, וכן קשה דבזבחים (דף ק"א) קאמר בפי' דשאר קדשים ילפינן בק"ו ממעשר והא איכא למיפרך כדאמרן וכן הקשו באמת שם והניחו בקושיא ובכל זה לא שייך תירוץ התוספות, אכן בזה י"ל דדוקא רבא פריך לי' התם הכי אבל סתם גמרא לא חשיב זה לפירכא ולכן לא הקשו רק דלרבא לפי האמת קדשי' מנ"ל, אכן לולא דבריהם הי' נלענ"ד בין ביישוב קושיתם בין ביישוב קושיות אילו דפירכא זו דכן טעון כסף צורה לא שייך רק התם דרצה למילף איסור אכילת קדשים חוץ לחומה בק"ו אמעשר בזה פריך מה למעשר שכן אם רוצה לאכלו בתורת חולין חוץ לחומה ע"י פדיון צריך כסף צורה ה"נ חמיר כשהוא קדש שלא לאכלו חוץ לחומה אבל קדש גם אם אסור חוץ לחומה מכ"מ יכול לאכלו חוץ לחומה כשהומם ע"י פדיי' בלא כסף צורה לא חמיר ג"כ שיתחייב חוץ לחומה כשהוא קדש אבל לענין שאר דברים גם רבא מודה דלא חשיב זה פירכא, וא"ע ראיתי שגם התוס' בשבת (כ"ה.) רמזו לסברא זז ועיין מהרש"א לקמן (ע"ג)

בא"ד. ואע"ג דבהאי קרא נמי כתיב ולמלואים: ק"ק אי הקושיא דמלואים נמי נילף מהיקשא דפסח ז"א הא