ערוך לנר יבמות קצג

בפי' מיעט קרא קדשי שעה כדכתיב אכול תאכלו אותו בקדש כאשר צויתי ואי הקושיא דאדנילף מפסח נילף ממלואים על זה י"ל דלחומרא מקשינן ועוד הא דורות משעה לא ילפינן כדאמר שמואל במנחות (י"ט:) ואפילו נימא דקושיתם לרב היא דיליף דורות משעה הא לרב בלא"ה ק' איך קאמר אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות בזבחים (דף ק"א), וע"כ צ"ל כמש"כ התוס' במנחות (דף י"ט) דשמא נאמר לו כן בפי' וא"כ גם הכא לא קשה, וי"ל דכוונתם דלא מסתבר לאוקמי' היקשא גם לענין אנינות כיון דמילואים ג"כ כתיב כאן שמותרים לאונן

בד"ה אי מה. ולר' אלעזר מזכריו פריך: ק"ל הא לר"א דס"ל דמילת עבדיו לא מעכב א"כ לא שייך למילף בגז"ש דאז אז מילת זכריו באכילה ממילת עבדיו כדילפינן לקמן וא"כ לא ידעינן רק דמעכב מילת זכריו בעשיי' אבל באכילה באמת לא מעכב וא"כ גם מזכריו לא פריך לר"א דהא בתרומה לא שייך רק אכילה וזה גם בפסח לא מעכב, ונ"ל דמזה ראי' למה שהביא השער המלך (בפ"ט מהל' ק"פ) דבנוסחאות ישנות לא גרס הך ולר"א מזכריו פריך והוא הקשה על גירסא זו מגמרא דפרק מי שהי' טמא (דף צ"ו) דפריך בו ל"ל ומתרץ למילה זכריו ועבדיו והשתא לר"א הא ל"צ לא למילת זכריו ולא למילת עבדיו, אכן י"ל דדלמא ר"א לא דרש בו דהא הכא אמרינן השתא דאמרינן בו לדרשא ולר"א ל"צ לומר כן, ויש להביא ראי' לזה ממה שכתב רש"י בפסחים (פ"ג.) אמה דרצה לומר שם דבו בכשר ואפילו בפסול דסובר דבו אורחי' דקרא הוא ולא למעוטי אתי ע"ש א"כ לר"א יש לומר כן לפי המסקנא

עוד הקשה השעה"מ שם על הרא"ם שהקשה לר' יהושע ל"ל קרא דוכל ערל תיפוק לי' ממילת עבדיו ותירץ דאז ה"א דאז יאכל בו אעבד קאי כמו לר"א והוא הקשה עליו הא צריך קרא דוכל ערל דמעכב ערלות דגופא אפילו כשהוא אנוס כגון שמתו אחיו מ"מ דאז ערלת עבדיו בכה"ג אינו מעכב והניח בצ"ע, והנה אמת דבתוספ' הרא"ש בסוגין הקשה ג"כ כקושית הרא"ם ותירץ כן אכן אכתי ק' קושיא זו לשיטת ר"ת דס"ל דמתו אחיו מחמת מילה תלי בערלות שלא בזמנה דא"כ אמאי לא פשיט אבעי' דילי' דערלות שלא בזמנו הוי ערלות דאל"כ לר' יהושע קר דוכל ערל ל"ל וא"כ לכאורה מכח קושיא זו ראי' נגד שיטת ר"ת, אבל י"ל לפי מש"כ הרמב"ן והריטב"א דאף אי מתו אחיו מחמת מילה נחשב ערלות שלא בזמנו מכ"מ אחזתו חמה וטומטום שביציו מבחוץ גם לר"ת מעכבו לאכול בתרומה אפילו אי ערלות של"ב לא הוי ערלות ע"ש וא"כ אכתי צריך קרא דוכל ערל שערל שחלה אינו אוכל בפסח אף דמילת זכריו ועבדיו אינו מעכבו

עוד הקשה השעה"מ דלר"א נמי תקשי' ממילת זכריו, ולפ"ד א"ש דלר"א לא מעכב מילת זכריו רק בעשיי' וקרא דוכל ערל גבי אכילה כתיב

עוד הקשה אתירוץ הרא"ם דגם אי אמרינן לרבי יהושע דאז יאכל בו אעבד קאי מכ"מ יקשה ממילת זכריו, ולפ"ז ג"כ א"ש דהא אי הוי איין הכי אז הי' סובר ר"י כמו דסובר ר"א השתא דמילת זכריו לא מעכב באכילה דהא לא שייך למילף ממילת עבדי' כיון דמילת עבדים גופא לא מעכב האדון, אכן מה שהקשה השעה"מ עוד הא צריך קרא דוכל ערל למלקות לכאורה קושיא גדולה היא ולא בלבד על הרא"מ קשה אלא גם אהרא"ש דכתב ג"כ כדברי הרא"מ וכנ"ל, גם לא ידעתי מאי קושיא היאך שייך למילף ערל ממילת זכריו ועבדיו דשאני מילת זכריו דישנו בכל שעה כדפריך הכא, אכן בהא י"ל וא"ש ג"כ שאין להקשות על קושי' הרא"מ היאך שייך למילף ערל ממילת זכריו ועבדיו הא אין מזהירין מן הדין די"ל דגילוי מלתא בעלמא הוא דלא גרע מילת עצמו ממילת בניו, ובמה שכתבו לתרץ קושית הרא"מ דאצטריך לאו דוכל ערל למלקות יש לתרץ מה שהקשו התוספ' בפסחים (ק"כ.) דלמא לי צריכותא וכי מזהירין מן הדין ע"ש, אבל לפ"ז י"ל כיון דיש לילף עשה ממילת זכריו ואק"ו ועשה עונשין לפי שיטת הרמב"ם (ה' מאכלות אסורות פ"ב) ע"ש ואגב ערל נקט הצריכות' גם לענין בן נכר

דף ע"א ע"א בגמרא הוי אומר זה ערלות: הא דלא פריך ג"כ כמו לר"א אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת אף תרומה וכו' ואף דבזה שייכי ג"כ התירוצים כמו לעיל הא גם מאונן פריך אף דשייכי ג"כ התירוצים כמו לעיל, י"ל דדוקא באונן פריך משום דתירוץ רבא דשייך לעיל לא שייך הכא וצריך רבא תירוץ אחר ולכן כפל הסוגיא אבל לענין מילת זכריו ועבדיו שייך התירוץ כמו לעיל, א"נ י"ל דדוקא לעיל פריך ממילת זכריו ועבדיו משום דתירוץ רבא לענין אנינות לא שייך בזה וצריך תירוץ אחר אבל הכא תירוץ רבא דלענין אנינות שייך ג"כ לענין מילת זו"ע כיון דגם באשה מעכבין מילת זכרים ועבדים כמש"כ המהרש"א לקמן (ע"ב) ולכן לא פריך מהם, ועוד י"ל דלא פריך הכי רק לר"א דיליף תרומה מפסח לענין ערלות אבל לר"ע הרי לא יליף תרומה מפסח לענין ערלות גם לענין מילת זכריו לא ילפינן

שם ור"א לטעמי' דאמר גר שמל ולא טבל גר מעלי' הוא: עיין בלחם משנה (פ"ט מהל' קרבן פסח) שהקשה על הרמב"ם דפסק כר"א לענין גז"ש דתושב ושכיר ופסק דגר שמל ולא טבל לאו גר וגם פסק דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, אכן לפענ"ד י"ל ע"פ מש"כ התוספות לעיל (מ"ו:) דר"ע מהכא יליף דגר שמל ולא טבל לא הוי גר ולכך צריך קרא דתושב ושכיר להכי ע"ש וא"כ הרמב"ם דפסק לעיל כר' יהושע דיליף מילה וטבילה מאבות ל"ל לזה קרא דתושב ושכיר ושפיר מיותר לגז"ש, והנה ר"ע יליף ב' דרשות מתושב ושכיר גר שמל ולא טבל וקטן שנולד מהול והיינו משום דתושב ושכיר תרי קראי ננהו ותרווייהו מייתרי כיון דל"צ לגז"ש אבל לר"א הוצרך הש"ס לומר דלב' דרשות ל"צ כיון דלדידי' הוצרך גז"ש מופנה מב' צדדים אבל הרמב"ם דפסק לקמן (ק"ד.) כת"ק דחלצה בשמאל פסולה ע"כ דפסק דמופנה מצד א' למדין ואין משיבין א"כ ל"ל לגז"ש דתושב ושכיר רק חד מיותר ולכן שפיר פסק דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית אף דפסק כר"א דדרש גז"ש דתושב ושכיר ובמקום אחר הארכתי בזה ויישבתי עוד בדרך אחר

שם כלשון בני אדם: עיין מה שכתבו התוספ' בזה במנחות י"ז:)

שם קטן ערל מהו לסוכו: א"ל כיון דסיכה רק מדרבנן הוא כמו שכתבו התוספ' בנדה (ל"ב.) והרי באיסור דרבנן אית לן דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו די"ל דלספו לי' בידים אפילו איסור דרבנן לא כמבואר בש"ע א"ח (סי' שמ"ג), ובהכי א"ש הא דפסק הרמב"ם (בפרק י"א מהל' תרומו') דקטן ערל מותר לסוכו וכתב הכס"מ בפרק הערל בעיא דאפשטא, וזה אינו דהא הכא לא אפשטא, אבל לפ"ד א"ש כיון דסיכה רק מדרבנן הוא פסק לקולא כמו בשאר אבעיות בש"ס דלא אפשטו והם איסורי דרבנן, א"נ י"ל דאף דבש"ס דידן לא אפשטא מכ"מ כיון דבירושלמי אפשוט לקולא כמש"כ התוספ' לעיל ריש פרקין פסק כוותי', אבל קשה לפי' ר"ת שהביא הרשב"א ריש פרקין דערל שמתו אחיו מחמת מילה הוא ג"כ כמו ערלות שלא בזמנו א"כ למה הוצרך לשאול אסיכת קטן בשמן תרומה דאינו רק איסור דרבנן ולא פריך אערל שמתו אחיו מחמת מילה לענין פסח ותרומה דאכילתו דאורייתא היא, ועיין בריטב"א שהקשה על רש"י למה הביא קרא דותבא כמים אחר דדרשינן מולא יחללו לרבות הסך משמע דדאורייתא הוא, אכן לק"מ דכבר כתבו התוספ' בנדה (דף ל"ב) דגם לא יחללו הוא אסמכתא עלמא ומדקאמר שם ואיבעית אימא מותבא משמע דזהו מסקנא מדנקט באיבעית אימא לבסוף ועוד אפילו לא יחללו דרשה גמורה הוא אכתי לא ידעינן רק בזר לענין תרומה דבזר כתוב קרא אבל הכא דאיירי לענין ערל אפשר דלכ"ע לא אתי רק מותבא, אכן הרשב"א ס"ל דאיסור דרבנן ספינן לי' בידים וכבר העיר המשנה למלך (ה' מאכלות אסורות פ' י"ז) עליו מסוגיא דהכא ע"ש, אבל לפ"ז א"ש די"ל דהוא ס"ל כשיטת הריטב"א דסיכה דאורייתא היא ולכן א"ש גם לשיטת ר"ת די"ל דגם ר"ת ס"ל דסיכה היא דאורייתא. וראיתי בים של שלמה שכתב שהרמב"ם השמיט הך דקטן מותר לסוכו ובמכ"ה נעלמו ממנו דברי רמב"ם הנ"ל: