ערוך לנר יבמות קצ

היכי הוי ממזר ודאי ומותר בממזרת דהא רב גופא ס"ל לעיל (דף מ"ה) נו"ע הבא על ב"י הולד כשר ולפי מה דאמרינן שם אפילו מאשת איש כשר וא"כ דלמא מנכרי ועבד נתעברה, וצ"ל דמה דקאמר דדיימו מעלמא היינו שיצא עלי' קול מפלוני ופלוני ישראל

בד"ה בבא עלי'. היכי דמודה שבא עלי': ולעיל בלישנא קמא ד"ה הולד ממזר כתב רש"י אע"פ ששניהם מודים והא דכתב הכא דוקא שהוא מודה י"ל דבכל מקום אשמעינן רבותא דללישנא קמא דבבא עלי' הולד ממזר לרב קמ"ל אפילו בשניהם מודים וללישנא בתרא דאמרינן דהולד כשר קמ"ל אפילו בהוא מודה לכד

שם בתוספ' ד"ה ונשאת דנשואין לא שייכי בה: זה ודאי ל"ק להו איך קתני נשאת כיון דאין קדושין תופסין דהא זה לשון הש"ס בכ"מ כמו דתני לעיל (ל"ז:) נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו אף שאין קדושין תופסין וכן תנן בקדושין (ס"ט.) ממזר שנשא שפחה וכן (בסוף סוכה) ונשאת לסרדיוט אחד אלא רק הכא קשיא להו כיון דתני לשון גנאי ברישא מ"ט לא תני גם בסיפא כן וכדי שלא נשיב דרישא שאני שלא שייך לשון נשואין כיון שאין קדושין תופסין על זה הוסיפו הא גם בסיפא אין קידושין תופסין, אכן י"ל לפמש"כ התוספ' לעיל (ט"ז:) דבכותי אין איסור דאורייתא א"כ י"ל דלכן לא תני לשון גלאי בסיפא כיון דלאו איסור דאורייתא הוא כמו בשפחה דרישא ואף דקתני עבד ג"כ מכ"מ י"ל דנקט ונשאת אעבד אגב כותי כמו שכתבו לעיל (שם) אפכא דבכ"מ נקט כותי אגב עבד

בד"ה א"ל אביי בלא ועוד: לכאורה לא משמע כן בסוגיא דש"ס דקאמר א"ל אביי ובהא כי לא מודה וכו' ופי' רש"י דקא אמרת ועוד עכ"ל והרי לאביי ע"כ צריך ועוד וי"ל דה"ק אביי שם ומי לא מודה וכו' וא"כ כיון דאטעם ועוד אין לסמוך ע"כ אין להתיר רק מטעם דהא קא מודה וטעם זה לא סבירא לי דהא קאמרי דאפילו בלא דיימא מעלמא קאמר רב דהולד ממזר ועיין מש"כ התוספ' כתובות (פ"ה:)

דף ע' ע"א בגמרא צריכא למימר דתיכול: א"ל דדלמא אתי לאשמעינן דלא מפסלי' מכח ביאת זנות דפנוי הבא על הפנויה די"ל דכבר שמעינן מרישא דולא פוסלין וכנ"ל, אבל הא ק"ל דלמא אתי לאשמעינן דזרע כהן מאכילה אפי' ילדה כשהוא פנויה דלכאורה מלשון הפסוק משמע דאין מאכילה דכתיב ויליד ביתו דדרשינן מיני' דילוד מאכיל וביתו אשתו משמע

שם והא אפיקתי' לזרע זרעה: עיון בתוספ' הרא"ש שהקשה דלמא תרתי שמעת מינה ותירץ דפריך כיון דלא משכחת זרע פסול בלא זרע זרעה א"כ דלמא קאי קרא אז"ז כשר דוקא וכן כתבו התוספ' גם בקידושין (דף ד') דלא משכחת זרע פסול בלא ז"ז, אכן ק"ל דהא שפיר משכחת לרשב"ג דס"ל לעיל דגר עמוני ומואבי לא פוסל בביאה וא"כ אם נבעלת ב"כ ממנו ויש לה בן ממנו ה"ל זרע פסול שלא נפסלה אמו בביאה וא"כ אכתי מאי פריך דלמא ברייתא רשב"ג היא, וי"ל דפריך דמסתמא לא פליגי כ"ע אהך דין דברייתא אכן לפי מה דאמרינן בחגיגה (דף ט"ו) חיישינן שמא באמבטי עברה לכאורה משכחת זרע פסול בלא זרע זרעה כגון בת כהן שנתעברה באמבטי מממזר או שאר פסולין, אכן אין קושיא מזה דאמבטי לא שכיח כמו שכתבתי לעיל (י"ב:) אבל הא ק"ל ע"פ שיטות הראשונים שהבאתי לעיל (ל"ד:) דבאונס לא הוי זונה שפיר משכחת שהי' לה זרע פסול והיא כשרה כגון בת כהן שבא עלי' ישראל שהיא לו ערוה באונס כגון אחי' מאמה ויש לה בן ממנו הבן ממזר והיא כשרה וא"כ שפיר משכחת זרע פסול בזרע ממש ועיין בקידושין שם שכתב גם הריטב"א שם כהתוספ' דלא משכחת רק בזרע זרעה והריטב"א הוא מהסוברים דבאונס לא הוי זונה וצ"ע

שם הרני כפרת בן בתי: מזה הלשון משמע דבאשה אחת קאי שיש לה ב' בני בנות האחד ממזר ומאכילה והאחד כה"ג ופוסלה וזה לכאורה לא משכחת, ונ"ל דמשכחת בבת ישראל שנשאת לכהן וילדה בת ובא נו"ע על הבת וילדה בן שהוא ממזר ואחר שמת בעלה כהן נשאה ישראל וילדה בת והבת נשאת לכהן וילדה לו בן שהוא כה"ג ומתו ב' הבנות דהשתא שפיר קאמרה הרני כפרת ב"ב כוזא שזה הי' מאכילני שיש לי זרע מכהן אבל משבא הכה"ג שהוא זרע ישראל פוסלני דבת ישראל שיש לה זרע מכהן ומישראל אסורה לאכול בתרומה כדאמרינן לקמן (דף פ"ו) במתניתן

פרק שמיני

דף ע' ע"א בגמרא איש איש לרבות הערל עיין ברמב"ן וברשב"א וריטב"א דסוגיא דזבחים דיליף ערל מקרא דיחזקאל אתיא כר"א דפליג אר"ע, ודע שאן להשיב דלמא צריך קרא לפסול ערל שעבד בקרבן צבור הבא בטומאה דמשום דאתקש לטמא יהא מותר דז"א דמה דאתקש לטמא היינו לזב ומצורע דלא הותר בצבור וכ"כ התוספ' בחגיגה (דף ד') לענין קושיתם מוכל ערל דגבי פסח, ונעלמו דברי הראשונים אלו מהרב בעל טורי אבן בחגיגה (דף ד')

ובהכי א"ש ג"כ מה שהקשה בלח"מ (פ"ט מהל' קרבן פסח למה פסק הרמב"ם כר"א ולא כר"ע, ולפ"ז א"ש כיון דר"ח קאי כוותי' דר"א ויש נפקותא בין ר"א לר"ע אי ערל שעבד לוקה דלר' אליעזר דס"ל גמרא גמירי לי' ואחי יחזקאל ואסמכי' אקרא אין לוקין דאהלכה למשה מסיני אין לוקין כדאמרינן בבכורות ודף י"ד) אבל אי אתיא מהיקשא דאיש איש שפיר לוקין כדמוכח ממה שהקשו התוספ' למה אצטריך וכל ערל גבי פסח והא צריך משום מלקות אע"כ דעל מה דאתי מהיקשא דאיש איש ג"כ לוקין, ועוד יש נפקותא דלר"ע אפילו על הכניסה יש איסור לערל מדאורייתא כמו לטמא ולר"א על העבודה דוקא ומה לאין הנכרי נכנס לעזרה אינו רק מעלה דרבנן כמו מן החיל ולפנים דלכ"ע הוי מעלה דרבנן כדאיתא בכלים (פ"א) ועיין מה שכתבתי לקמן (ע"ב

) שם האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו: במהרש"א הקשה דלמא אמרינן אפכא דבפסח אתי לגופא דקני לי' רבי' והך דתרומה מיותר, ונ"ל דא"כ יקשה קושית התוספ' שהקשו לקמן אפסח וכי בשביל לאפנויי כתב שקר כזה יקשה אתושב ושכיר לא יאכל דתרומה דבזה לא שייך תירוצם דקאי נכרי דא"כ יקשה מנ"ל לאפנויי דלמא באמת קאי אנכרי דבזה לא שייך תירוצם שם דלא גרע מערל ובן נכר דז"א דהא בן נכר מותר בתרומה כמש"כ התוספ' לקמן (דף ע"א) וערל ג"כ מותר להך ס"ד דאכתי לא ידעינן יתורא דתושב ושכיר לגז"ש וא"כ מנ"ל לאפנוי דלמא אתי לעכו"ם אע"כ דבתרומה ודאי לא שייך לומר דקאי אעכו"ם דהא אצטריך קרא דעבד כהן קנין כספו אוכל מכלל דשאר עכו"ם אינו אוכל ועוד דאפילו ישראל אינו אוכל א"כ א"ל דקרא דתרומה מיותר לאפנויי דלא כתיב שקר לאפנויי', וכש"כ דמיושב קושית המהרש"א לפי מש"כ המהרש"א בשם הראב"ד ליישב קושית התוספ' דלכך לא הוי שקר בפסח דקרא ה"ק לא יאכל בו א"צ לאכול משל רבו דוקא אלא אם ירצה ממנה על של אחרים דלא קני לי' רבי' דתירוץ זה לא שייך לענין לענין תרומה

עוד י"ל ביישוב קושית המהרש"א ע"פ מה שהקשו התוספ' עוד לקמן למה לא כתיב חושב ושכיר יאכל בו לאפנויי' ותרצו דא"כ הוי דרשינן לקולא להתיר אונן אכן זה שייך דוקא לענין פסח אבל לא לענין תרומה דהא בתרומה באמת אונן מותר כדדרשינן מוכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות ועוד דאי לאו גז"ש דתושב ושכיר ליכא הוי אמינא שיאסר אונן בתרומה וא"כ ודאי דלא הוי אפשר למטעי שאתי קרא להתיר אונן בתרומה וא"כ אי ס"ד דהך דתרומה מופנה יקשה דלכתוב תושב ושכיר יאכל קדש ועיין לקמן (ע"ב) שכתבתי עוד יישוב אחר לקושית המהרש"א

שם ברש"י ד"ה נשיהם. דשויוה חללה: וכן כתב לעיל (נ"ז:) אכן הרשב"א הקשה הכא הא אין חלל אלא מאיסור כהונה ועוד הקשה איך נפסל פצוע דכא מטעם נבעלה לפסול לה הא אינו זר אצלה מעיקרא, ונ"ל ע"פ מה שהקשה הרשב"א לעיל (דף ס"ח) ל"ל קרא דאיש זר לפסול נבעלה לפסול לה תיפוק לי' מטעם זונה ותירץ דאתיא כר"א דס"ל זונה כשמה