ערוך לנר יבמות קפט

אע"כ דרבותא דאשמעינן הוא דלא חיישינן משום זרע לישראל, וא"ע ראיתי שגם בריטב"א הרגיש בקושיא זו ונדחק ביישובה דפריך משום דסתמא קתני אבל לפי מש"כ לענ"ד א"ש

שם והתניא ה"ז גטיך: ק"ק מאי פריך הא בגטין (דף כ"ח) מוקמינן מתניתן דשם כר"מ והך ברייתא כר"י א"כ דלמא ה"נ מתניתן דהכא כר"מ אתיא וא"ל דמהדר לאוקמי מתניתן דהכא אפילו כרבי יהודה דהא גם כי מתרץ בנדות לא חששו ג"כ לא אתי כרבי יהודה דס"ל לעיל (דף ל"ה) דגם בזנות חוששין שמא לא נתהפכה יפה יפה וא"ל דהתם משום יוחסין גזרינן טפי דהא כי מתרץ בזנות לא גזרו חזר מהחילוק שבין תרומה ליוחסין כדאמר אלא אמר רבה ב"ר הונא, גם א"ל דסוגיא דהכא ס"ל כרבא שם דלא מתרץ כתנאי אלא מחלק בין שמא מת לשמא ימות דהא גם רבא מודה דשמא ימות תנאי הוא ואכתי הוי מצי לתרץ כתנאי, ועוד דהא שמא מעוברת היא דמי לשמא מת והוי מצי לתרץ הכא גם בתירוץ רבא שם וכן קשה אמה דפריך מברייתא דב"כ שנשאת לישראל דהוי מצי לתרץ כתנאי או לחלק בין שמא מת לשמא ימות, שוב ראיתי בריטב"א שהרגיש בזה דזה תלי בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה וכתב ב' תירוצים (או) [א'[ דגם לתי' שני מחלקינן בין תרומה ליוחסין ועל תי' זה קשה כנ"ל דהא קאמר אלא אמר רבה וצ"ל דקאמר אלא משום דעכ"פ לענין מה דקאמר דלתרומה לא חששו מזה חזר לגמרי, ועוד תי' דהברייתא ר' יוסי היא וזה לכאורה תמו' דהא בפי' מוקמינן בגטין כר' יהודה ואף דרבי יוסי ס"ל שם בבקיעת הנוד ג"כ כר"י וא"כ י"ל דר' יוסי הוא מכ"מ יקשה היאך קאמר אביי רבי יהודה היא הא לאביי גופא ע"כ לא אתי כוותי' דמדפריך אביי לקמן אי הכי אימא סיפא משמע דס"ל כוותי' ולפ"ז ודאי קשה כקושיתנו וצ"ע

שם עד ארבעים מיא בעלמא הוא: אף דדרשינן לקמן וזרע אין לה עיין עלי' מכ"מ י"ל דאי עדיין הוי מיא בעלמא אפילו משום עיין עלי' ליכא, אכן ק"ק דא"כ לעיל (ל"ה:) דממעטינן מעוברת מחליצה ויבום לר"ל דכתיב ובן אין לה עיין עלי' ולמה לא מחלקינן גם שם בין קודם ארבעים לאחר ארבעים, וי"ל דודאי לענין עיין עלי' ליכא לחלק בין קודם מ' לאחר מ' דהא עכ"פ לבסוף יהי' הולד נוצר ממנו רק דלענין תרומה לא שייך משום עיין עלי' כמש"כ התוספ' בנדה (מ"ד.) ולא מפסלה מעוברת רק מקרא דכנעורי' ובעוד שאינו רק מיא בעלמא שפיר קרינן בי' כנעורי', רק דסברת התוס' שם לא נתבררה לענ"ד מ"ט לא שייך גם לענין תרומה לפסול מעיין עליו שהתורה צוה שתמתין מלאכול שמא יהי' הולד בן קיימא וממילא אינה אוכלת כל זמן שלא ילדה, ולענ"ד אדרבא עם קושיתנו יש לתרץ קושית התוספ' שם די"ל דלכך צריך כנעורי' דאי הוי אתיא מעיין עליו הוי פסלינן אפילו קודם מ' לכך כתיב כנעורי' להורות דלא נדרוש עיין עליו רק לענין זרע פסול כדלקמן ולהכשירה בתרומה קודם ארבעים

שם מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל: ק"ל מה ראי' מזה דהרי בזה דאמרינן ילדה תאכל לא מתירין רק לה והרי היא יודעת אם זנתה גם עם אחר אם לא ובוודאי אין מתירין לה רק באומרת שלא זינתה וא"כ אין כאן חשש דבלא"ה אם רוצה לאכול איסור מי ימחה בידה ואפילו אי ספק הוא מלקות אין לה אבל אכתי מ"ל לענין ממזר דבתרא דידי' שדינן לי' ומתירין לו לישא בת ישראל שלא הוא ולא היא יודעין אם כשר הוא אם לאו

שם בבית האסורים: א"ל הא אמרינן חולין (דף י"א) דאעפ"כ אין אפוטרופס לעריות י"ל זה דוקא לגבי התם אי ס"ר דלא אזלינן בתר רובא אז אפילו בחבושים יש מיעוט מזנות אבל הכא דאזלינן בתר רובא לפי האמת רק דבסתם זנות ליכא רוב דכשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר אבל עכ"פ בחבושים יש רוב שממנו הוא והרי אזלינן בתר רוב לפי המסקנא

שם ברש"י ד"ה נחתך העובר. מיד וה"ה נמי אם ילדתו ומת: פי' דרש"י רצה לתרץ למה נקט הך לשון ונחתך ולא נקט והפילה לכן כתב דרצה להשמיענו שתאכל מיד בו ביום כחו דאשמעינן גם רבותא בברייתא לקמן דטובלת ואוכלת בו ביום לערב ולכן ע"כ נקט ונחתך ועדיין לא יצא לחוץ דאי הפילה לא תאכל בתרומה משום טומאת לידה עד יכלו מ' לזכר ושמנים לנקבה, א"נ י"ל דאשמעינן ונחתך ולא נקט והפילה לאשמעינן דאע"ג דלא יצא לחוץ ועדיין הוי מעוברת מהולד מתוך מכ"מ קרינן בה כנעורי' ותאכל, ובזה ג"כ א"ש מה דנקט רש"י מיד

בד"ה מי לא תנן. אלמא לחדא ביאה חיישינן עיין מש"כ המהרש"א בזה ומה שתירץ אקושיתו דלכך לא אזלינן בתר חזקה כיון שאפשר לברר הספק, לא זכיתי להבין דהא עתה אי אפשר לברר עד לבסוף ומה בכך שיבורר לבסוף מכ"מ עתה נוקי אחזקה כמו לקמן (קי"ט:) דאמרינן סיפא חזקה לשוק אף דאפשר לברר אם ילדה חמותה ואינה בחזקת היתר לשוק אע"כ בתר השתא דיינינן וזה שהביא המהרש"א ראי' מאם יבוא אליהו דפרק החולץ הא התוספ' שם (ל"ה:) חלקו ג"כ בין ראוי' להתברר עתה והרי גם הכא עתה אין ראוי לברר, ועיין בראש יוסף בחולין (דף י"ב) דהוכיח דאף דמפסחים (דף ע"א) משמע דהיכי דאפשר לברורי לא אזלינן בתר חזקה מכ"מ זה דוקא היכי דבקל אפשר לברורי וא"כ כש"כ הכא דעתה אי אפשר לברורי כלל

ומה שנלענ"ד ביישוב קושית המהרש"א לפי מה דאמרינן לקמן דף קי"ט) דרוב נשים מתעברו' ויולדות עדיף מחזקה ע"ש א"כ הכי נמי הכא יש רוב זה נגד חזקה, ואף שהכא יש ב' חזקו' עיין בפרי מגדים בי"ד (סוף סי' ק"י) שנסתפק בזה אי רוב עדיף מב' חזקות והניח בצ"ע וא"כ באמת יש לפשוט מכאן דעדיף רוב אפילו מב' חזקות, ואין להשיב על זה דאף דקושית המהרש"א מתורץ שפיר מכ"מ אין לפשוט מזה ספק הפר"מ דרובא עדיף מב' חזקו' דלמא לא עדיף רק שקול הוא ומכ"מ פריך שפיר דמספק נאסור, דז"א דהא כבר כתב המהרש"א דלכך פריך אאונס ומפתה מהא דגט דבתרווייהו הוי ספק גרוע וא"כ אי ס"ד דאפילו בשוטה דהוי ביאות הרבה הוי ספק השקול א"כ מאי ראי' מהא דגט דלמא דוקא התם דהוי ספק גרוע חיישינן אבל הכא הוי ספק גרוע נגד ב' חזקות אע"כ דב' חזקות גרוע מרוב וע"י דהוי הרוב גרוע נעשה ספק גרוע, אכן עוד י"ל דלא נפשט הספק דפ"מ ומכ"מ פריך הכא שפיר דנגד החזקה דאינה מעוברת הוי הרוב גרוע דנתעברה בביאה א' ועי"ז נעשה ספק גרוע כמו התם שמא הוא שעה סמוך למיתה ואף דאיכא ג"כ חזקת היתר לתרומה נגד ספק הגרוע הא גם שם בה"ז גטיך יש לה חזקת היתר לתרומה ואעפ"כ חיישינן ולכן מכ"מ פריך שפיר

בד"ה תהא מקולקלת. שאכלה קרן וחומש: מה שי"ל בזה כתבתי לעיל (ס"ח:) ע"ש

בד"ה עד מ'. דמת בו ביום שנשאה: מכאן ק"ל על הרמב"ם (ה' תרומות פ"ח) שכתב שם ב"כ שבא עלי' ישראל וכו' לערב עד מ' יום ע"ש, והנה מה שפסק דבזנות אוכלת לעולם ולא חיישינן שמא נתעברה א"ש דלשיטתו אזיל דפסק בהל' גירושין (פ' י"א) כרבי יוסי דלא חיישינן במזנת שמא נתעברה דמתהפכת אבל מה שכתב בנשואה שאוכלת עד מ' דמשמע עד מ' ממיתת בעלה ק' דהרי יש לחוש שמא נתעברה מקודם ולכן ה"ל למימר ומת בעלה בו ביום שנשאה דהיתה נשואה משמע שהיתה נשואה כבר

בד"ה מסתברא. ממזר ודאי: עיין ברשב"א שהקשה דהא זה לא קיימא למסקנא דקדושין, פי' לקושיתו דהתם רמי רב אדרב ומשני איפוך ואיבעית אימא לא תיפוך ורב ג"כ רק ספק ממזר קאמר אבל שיסבור רב ממזר ודאי זה לא יתכן, ולפענ"ד אפשר לומר דלכאורה לדעת רבא דרב איירי מדיימא מעלמא ל"ק כלל דרב אדרב די"ל דלעולם רב ממזר ודאי קאמר משום דדיימא מעלמא אבל בעלמא מחלקינן בין ממזר ודאי לממזר ספק ואין לומר דאכתי קשה דשמואל אדשמואל דהא בזה יש לתרץ כדמתדץ גם שם לאיכא דאמרי דלא איפוך דמאי שתוקי בדוקי, אכן י"ל דקושית הש"ס שם היא לאביי דס"ל דאפי' בלא דיימא מעלמא קאמר רב דהוי ממזר ומזה שפיר מוכח דרב לא מחלק בין ממזר ודאי לממזר ספק אבל לרבא לא מוכח כן ול"צ לומר איפוך לרבא ולכן שפיר פי' רש"י הכא לרבא דרב ממזר ודאי קאמר, אכן ק"ק