ערוך לנר יבמות יט

דצריך לקשור ומזה שמענו דקשר עליון דאורייתא, אבל י"ל דרש"י הוכיח כן דאם כן הפירוש מנ"ל לדייק דכוונת הכתוב שיקשור משום דתכיפה א' אינו חבור דלמא אשמעינן קרא דיעשה הציצית בטלית בב' תכיפות ולא מבעי' דיקשה כן לדעת הרמב"ם שהביא הטור י"ד וסי' ש') דשתי תכיפות אפילו בלא קשירה הוי חבור אלא אפילו לדעת הרא"ש והטור וכפי מה שכתבתי לעיל שגם שיטת רש"י כן דגם ב' תכיפות אינו חבור בלא קשירה ג"כ ק' כן שהרי המגן אברהם (סי' י"א) כבר הקשה לשיטה זו דתרווייהו בעינן וב' תכיפות בלא קשירה או קשירה בתכיפה א' אינו חבור א"כ אכתי ל"ל קרא להתיר סדין בציצית כיון דלדידן אינו תוכף רק תכיפה א' א"כ אפילו בקושר לא הוי כלאים ותירץ דבקושר ב' קשרים זע"ז אפילו בתכיפה א' הוי חבור וכב' תכיפות אפי' בקשר א' הוי חבור כמו שכתב הר"ן לענין שבת ע"ש, ולפ"ז מה דדייק רבא ש"מ קשר עליון דאורייתא ע"כ הפירוש ב' קשרים זע"ז דאי קשר א' קאמר אכתי לא אצטריך קרא כיון דתכיפה א' עם קשר א' אינו חבור (ומש"כ רש"י שם כלומר קשר אחד בציצית לא אתי לאפוקי שלא יעשה ב' קשרים זה ע"ג זה דמזה לא איירי רק שלא יצטרך מדאורייתא ב' קשרים בשני מקומות למעלה ולמטה) וכיון שכן יקשה גם להך שיטה מנ"ל דגלי קרא שיעשה קשר דהיינו ב' קשרים זע"ז בתכיפה א' דלמא גלי שיעשה ב' תכיפות וקשר א' לבד ולכן פירש רש"י דה"ק ממה דכתיב קרא להתיר סדין בציצי' אף שאנו עושין ציצית רק בתכיפה א' בבגד מזה מוכח דקבלה בידינו הל"מ לעשות קשר בציצית דאל"כ דלמא מדכתיב קרא להתיר כלאים אשמעינן דצריך ציצית בב' תכיפות והיינו צריכים לעשות כן כנלענ"ד בפירש דברי רש"י, ועכ"פ לפי פירושו הקש' התוספ' שפיר ל"ל קרא דכלאים בציצית דא"ל דצריך להורות קשר עליון כיון דהל"מ הוא

ודע שהמגן אברהם (שם) הקשה קושיא עצומה לדעת בעל העיטור שהביא הב"י שיעשה ב' נקבים זה בצד זה ויכניס בהם הציצית דא"כ איך קדייק רבא דקשר עליון דאורייתא כיון דתוכף ת"א אינה חבור הרי ה"ל ב' תכיפות והניח בקושיא, ולענ"ד אולי י"ל די"ל על מה דפריך לעיל ואכתי מבעי לי' לתוכף שתי תכיפות חבור וכו' שהרי כל הסוגיא אליבי' דר' יהודה אזלא דלדידי' מצרכינן מוכח או מופנה להתיר כלאים בציצית וא"כ היאך נקט תוכף שתי תכיפות חבור שהרי ר' יהודה ס"ל (כלאים פ"ט) עד שישלש אבל ב' תכיפות לא הוי חבור, וצ"ל או דהש"ס נקט הלשון דשייך לדידן ולר' יהודה צ"ל דמבעי לי' לתוכף ג' תכיפות חבור או דר' יהודה לא פליג את"ק לענין ב' תכיפות דהוי חבור רק דפליג מה נקרא ב' תכיפות דלדידי' התכיפה פעם א' בלא הוצאה באותו צד לא מקרי תכיפה, ואיך שיהי' א"ש מה דדייק רבא קשר עליון דאורייתא מדכתיב קרא להתיר סדין בציצית דהרי ר' יהודא הוא עיקר המ"ד דמצריך קרא להכי והרי תוכף תכיפה א' אינו חבור לדידן ולדידי' גם ב' תכיפות או דזה מקרי לדידי' תכיפה אחת מה שמוציא ב' ראשיהם לצד א' וא"כ ע"כ מוכח לר' יהודה דקשר עליון דאורייתא ומדר"י נשמע ג"כ לרבנן שהרי בזה לא פליגי כן נלענ"ד להמליץ בעד בעה"ע שלא לעשותו כטועה בגמרא מפורשת

בא"ד. ועוד ס"ד דלא לידחי: לענ"ד תירוץ זה אינו מספיק לתרץ קושיתם שהרי כמו שהקשו הכא אמה דבעי למילף דע' דוחה ל"ת שיש בה כרת מכבוד או"א כמו כן קשה קושיתם אתירוצי אחריני דהגמרא כדבעי למילף כן מדאצטריך קרא דבנין ביהמ"ק והבערת ב"כ אינו דוחה שבת שע' דוחה ל"ת שי"ב כרת דא"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל ועל זה לא שייך כתירוצם דה"א דע' דציצית לא דחי שאינו שוה בכל שהרי בנין ביהמ"ק וכן הבערת ב"כ ודאי אין נוהגין בנשים כיון דלא דחי שבת וי"ט וגם אינן בלילה דבנין ביהמ"ק אינו בלילה כדאמרינן שבועות (דף ט"ו) וגם אין דנין דיני נפשות בלילה כדאמרינן סנהדרין (דף ל"ד) א"כ מקרי מצות ע' שהזמן גרמא כמו ציצית ועוד דהבערת ב"כ בלא"ה אינה נוהגת בנשים שפסולים לדון כמש"כ התוספ' נדה (דף נ') והוי להו הנך ג"כ ע' שאינן שוין בכל וכי דייקינן מינייהו מדאצטריך קרא דלא דחי מכלל דבעלמא דחי גם לענין ע' שאינו שו' בכל דייקינן כן ואכתי יקשה קרא דכלאים בציצית ל"ל להנך תירוצים וצ"ע

בא"ד. עד דפרי' לי': ק"ק דאכתי יקשה להך תירוצא דלעיל שבגמרא דיליף מראשו דהך תנא דמוקי לנזיר דשם כבר ידע החילוק שבין שוה בכל שחילק כן לענין דרשה דזקנו והיאך רצה למילף לדידי' כלאים בציצית מזה, וע"כ צ"ל לדידי' דסבר נשים חייבות בציצית כמש"כ התוספ' אח"כ לפי הסוגיא דפ' ב' נזירים א"כ גם לפי מה דרצה למילף מראשו דמצורע י"ל כן

בא"ד. דס"ד למילף לענין שבת: ע"פ תירוץ זה יש לתרץ מה שקשה אמה דמקשה בכריתות (דף י"ד) ארפרם דיליף אין ערוב והוצאה ליוה"כ מדמצרכינן עתי אפילו בשבת דדלמא שאני יוה"כ דהכשירו ביוה"כ בכך, ולכאורה ק' הרי גם ביוה"כ אפשר בלא כך כגון דלא חלה השעיר דהא חלול שבת ויוה"כ אינו רק בחלה כדאמרינן יומא (דף ס"ו) וא"כ מאי שנא יוה"כ משבח והיאך שייך לומר דהכשירו בכך, וכבר הרגישו בזה ג"כ התוספ' ישנים ביומא (שם) ע"ש, אבל לפ"ז י"ל דלפי מה שהוכיחו התוספ' לקמן ד"ה שכן הכשר לשיטת רש"י קיימינן לפי המסקנא דבהכשר מצו' ע' דוחה ל"ת שיש בה כרת אבל מכ"מ לענין שבת מוכח דלא נדחה מפני ע' כדדייקי הכא מדכתיב קרא דפסח ומילה ותמיד דוחין שבת ולכן יש לפרש מה דקאמר שם ודלמא שאני יוה"כ דהכשירו דיוה"כ בכך דה"ק דדלמא לעולם ערוב והוצאה ליוה"כ ומכ"מ ל"ל קרא ליוה"כ דדחי כיון דע' דוחה ל"ת שיש בה כרת היכי דהוי הכשירו בכך שהוא לשון הכשר מצוה דהכא אבל שבת דלא נדחה מפני ע' כדילפינן מכבוד או"א דלא דחי שבת שפיר מצרכינן עתי אפילו בשבת

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהעירו התוספ' ביומא ובכריתות (שם) על סתירת הסוגיות דביומא לא הקשה טל רפרם כלום ובכריתות מקשה דלמא שאני יוה"כ דהכשירו בכך, אבל לפ"ז י"ל דלפי מה שאכתוב לקמן לשיטת רש"י יש פלוגתא בין סתם גמרא דלקמן ורבא דלסתם גמרא דמסיק מה לי חומרא רבא מה לי חומרא זוטא לפי המסקנא ע' דוחה ל"ת שי"ב כרת אבל לרבא לא, והשתא י"ל דבכריתות אזיל הש"ס אליבי' דהך שיטה דסתם גמרא דלקמן דע' דוחה ל"ת שי"ב כרת ולכן השיב שפיר ארפרם דאיוה"כ ל"ל קרא אבל ביומא אזיל אליבי' דרבא ולדידי' אתי שפיר דיוק דרפרם שהרי לענין דחיי' אין חילוק בין שבת ליוה"כ, ובחידושי לכריתות כתבתי עוד יישוב אחר לסתירת הסוגיות

דף ו' ע"א בגמרא והא תנא בעלמא קאי: ק"ק לפי מה שתירץ הרשב"א בשם מורו אמה שהקשו התוספ' מאי פריך ניגמר דלא דחי דהיאך ניגמר כיון דשבת ע' ול"ת הוא דע' דשבת לא קאי אמחמר ע"ש, א"כ מאי פריך הכא דלמא לעולם לאוי דשבת חמירי ומכ"מ יליף שפיר טומאה והשבת אבידה משבת כיון דהם בע' ול"ת ודלמא ל"ת וע' חמיר כלאו דשבת גרידא אבל אכתי מנ"ל דלא חמיר לאו דשבת משאר לאוין, ואין לומר דהכי קפריך שהר הך תנא ע"כ ס"ל דע' כמאן דליתא נגד כבוד או"א דהוקש כבודם לכבוד המקום דאל"כ ל"ל קרא דלא דחי טומאה והשבה כיון דבע' ול"ת הם ופשיטא דאין ע' דוחה ל"ת וע' אע"כ דה"א דדחי משום דהוקש וכדאמרינן בב"מ ודף ל"ב) דז"א דהא כמו כן גם לענין שבת הע' דכבוד או"א חמור ולכן אכתי יליף שפיר כמו דלגבי שבת לא דחי ע' החמור לאו דשבת משום דחמיר טפי כמו כן לא דחי לע' ול"ת אף דע' דכבוד חמור אבל אכתי מנ"ל דל"ה שאינו חמור יותר מע' לא נדחה מפני ע' ולכן לענ"ד מזה ראי' לשיטת התוספ' דבמחמר ג"כ איכא ע'

שם תיתי מבנין בית המקדש: בפ' כי תשא פירש רש"י דמדכתיב אך את שבתותי תשמורו ילפינן דאין מלאכת המשכן דוחה שבת וכן פירש בפ' ויקהל מדסמיך שבת למלאכת המשכן וכן נדרש שם במכילתא וכבר כתב שם הרא"מ דצריך הנך ב' דרשות אחת בציווי הקב"ה למשה ואחת בציווי משה לישראל, והנה לא קשה לפי התירוץ דהכא דכתיב קרא דאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ל"ל קרא כיון דכבר גלי קרא כן מדכתיב אך לפי פי' רש"י או לפי מש"כ הרמב"ן בכ' כי תשא מדסמיך שבת למלאכת המשכן, דיש לומר דצריך קרא למשכן ולמקדש דלכל א' יש קדושה שאינה לאחר דמשכן נמשח בשמן המשחה ומקדש קדושתו קדושת עולם ולכן אי לא כתיב רק חד קרא ה"א דהאחר