ערוך לנר יבמות יח

וע"פ דברינו אלה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בסמוך ומיהו ק' לקמן גבי שריפת בת כהן וכו' דעל תירוצם קשה דמה בכך דתרווייהו מקרי אי אפשר אכתי ל"ל קרא לשריפת קדשים דאדהוי ילפינן מכלאים בציצית דדחי אדרבה הוי ילפינן נן משריפת ב"כ דלא דחי דלחומרא גמרינן, אכן לפ"ד הנ"ל יש לתרץ דלפי הס"ד דלקמן הוי מוקמינן ברייתא דשריפה ב"כ כמ"ד דמצורע בימי חלוטו אסור בת"ה דאין למילף לדידי' מזקנו ובאמת לית לן קרא לשריפת קדשים אלא מטעם אין ט' דוחה לל"ת וע' אין שורפין קדשים בי"ט וא"ל דא"כ אכתי ל ק לשריפת בת כהן מהיכי תיתי דדחי הא שבת ג"כ ע' ול"ת הוא דכבר כתבו התוספ' לקמן בד"ה ניגמר דע' דשריפת ב"כ דחמיר שפיר ה"א דדחי אפילו לע' ול"ת

בא"ד. וא"ת ולמה לן קרא למילף מכלאים בציצית: ק"ל ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (דף ג' בד"ה טעמא דכתב רחמנא) דאי לא דידעינן לעלמא דע' דוחה ל"ת לא הוי מוקמינן עלי' לאיסורא רק להיתירא ע"ש וא"כ מאי קושיא דלמא אי לאו קרא דכלאים בציצית לעולם ה"א דאין ע' דוחה ל"ת וא"ל דא"כ קרא בשריפת קרשים ל"ל דהא אז הוי מוקמינן עלי' להתירא כיון דמסברא אין ע' דוחה ל"ת וה"א דנילף שריפת קדשים דדוחה ו"ט מיבום דדוחה לאיסור אחות אשה ולכן צריך קרא דאין שריפת קדשים דוחה י"ט לכן ע"כ כתיב קרא דכלאים בציצית דע' דוחה ל"ת למען נדע דעלי' לאסורא כתיב, וי"ל דהנה גם על תירוץ התוספ' יש להקשות כיון דלמ"ד נונ"ד אין קרבין בי"ט ל"ל קרא דכלאים בציצית א"כ מאי פריך בש"ס הניחא לתנא דבי ר"י אלא לרבנן מנ"ל ע' דוחה ל"ת דלמא רבנן סברי כמ"ד נונ"ד א"ק בי"ט וילפי דע' דוחה ל"ת מדאצטריך קרא לאסור שריפת קדשים בי"ט אבל י"ל דודאי לפי מה דס"ד הגמרא השתא דעלי' צריך לאסור ייבום בערו' שלא נתיר מטעם ע' דוחה ל"ת באמת לא ק' דלא לכתוב קרא דכלאים בציצית דשפיר מצרכינן כי היכי דלא נטעה כנ"ל למידרש עלי' להתירא ולכן פריך בש"ס שפיר לרבנן מנ"ל דא"ל דסברי כמ"ד נונ"ד א"ק בי"ט דאכתי גם להך מ"ד ליכא הוכחה מדאיצטריך קרא דשריפת קדשי' די"ל דמצרכינן כי היכי דלא נדרוש עלי' כנ"ל אבל קושית התוספ' היא לפי המסקנא דלא מטעם ע' דוחה ל"ת מצרכינן עלי' כיון דאין ע' דוחה ל"ת שש בה כרת אלא משום דה"א דנלמוד מאשת אח כדמסקינן בגמרא לקמן (דף ז') וא"כ לעולם גם אם אין ע' דוחה ל"ת ידעינן שפיר דעלי' אסורא אתי ולכן הקשו התוספ' שפיר דקרא בכלאים בציצית צ"ל ועל זה תירצו שפיר דמצרכינן למ"ד נונ"ד קרבין בי"ט

בא"ד. ולמ"ד נונ"ד א"ק בי"ט לא אצטריך הכא קרא: לפ"ז לא היו התוספ' במנחות (דף מ') צריכים לדחוק דב"ש יליף ע' דוחה ל"ת מראשו וסבר כמ"ד דראשו קאי למצורע גרידא כיון דב"ש ס"ל בביצה (דף י"ט) נונ"ד א"ק בי"ט א"כ יליף ע' דוחה ל"ת מדאצטריך קרא לשריפת קדשים, וצ"ל דהתוספ' הוצרכו שם לטעם זה לשאר אמוראים אליבי' דב"ש דלא דרשי' איסור שריפת קדשים מעד בקר דלדידהו ליכא למילף מידי משריפת קדשי וכמו שכתבתי לעיל

בד"ה ומכולהו. ואר"י דחשיבא התם בפסחים (דף ע"ז) הקשו התוספ' ג"כ קושיתם דהכא ושם הניחו בקושיא, הנה מתירוצם דהכא נראה שהי' קושיתם לא דנילף משאר קרבנות לחוד דהא איכא למיפרך שכן תדיר ושכן צורך גבו' אלא שנילף משאר קרבנות ומילה במה הצד אבל שם בפסחים לא הזכירו רק שאר קרבנות ומהנך לחור לכאורה ל"ק שיש לפרוך כדפריך הכא אתמיד ופסח שכן צורך גבו' וצ"ל שגם שם סמכו אמילה אלא שקצרו, ואם נאמר כן יש ליישב למה לא תרצו שם הקושיא כחו הכא די"ל דהכא תרצו אליבי' דתירוץ שני דזבחים ודף צ"א) דמילה מקרי תדיר כיון דמצוי אבל בפסחים הקשו אליבי' דתירוץ קמא דשם דלא מקרי מילה תדיר ולכן הניחו בקושיא וכמו שהקשינו לעיל בגמרא

בד"ה כלכם. וי"ל מהכא ילפינן התם: בכתובות (דף מ') הביאו התוספ' ישנים קושיא בשם הר' עזרא ל"ל הכא קרא דאין ע' דכבוד דוחה ל"ת דשבת תיפוק לי' דאם אמר האב לא בעינא מי איתא לע' כלל ע"ש וכן ראיתי קושיא בשם תוספ' גורניש לפי הסברא דאמרינן (שם) דלכך אין ע' דולו תהי' לאשה דוחה לל"ת דאי אמרה לא בעינא מי איתא לע' כלל א"כ מאי ס"ד הכא דליתי ע' דיבום ולידחי ל"ת דכרת וכן מה פריך לקמן (דף ך') דליתי ע' דייבום ולידחי ל"ת דאלמנה הא אי אמר לא בעינא לייבם אלא לחלוץ ליתא לע' כלל ולענ"ד יש לתרץ ב' קושיות הללו בתירוץ התוספ' דכאן דיש להבין באמת מה סברא בזה דכיון דע' התלוי ברצונה היא דלא לידחי ל"ת אבל י"ל דזה גופא הסברא דאמרינן הכא כלכם חייבין בכבודי דאם לא הי' ברצונה לסלק הקיום הע' א"ל יש בע' זה רק כבוד שמים אבל כיון דאם אמירה לא בעינא ליכא ע' א"ר מה שצו' הכתוב שישאנה היא רק מפני כבודה תחת אשר עינה אשר על כן אם אמחול על כבודה אין כאן ע' לכן היכי שיש כאן איסור לאו כבוד שמים עדיף ולא ישאנה אכן סברא זו לא ידענו רק אחר שכתוב לענין כבוד אב כלכם חייבין כבודי ולכן ל"ק קושית הת"י ל"ל הכא קרא הא מסברא ידעינן שהרי מהכא ילפינן התם וגם קושית התוספ' גורניש ל"ק דסברא זו אי אמר לא בעינא לא שייך רק היכי שהע' הוא מפני כבודו אבל בייבום דלא שייך כן אף שהע' תלוי ברצונו מכ"מ כיון דאיכא כבוד שמים דחי לל"א

בא"ד. ילפינן התם: ק"ק דלפ"ז מאי פריך אלא דקיימ"ל דאתי ע' ודחי ל"ת ליגמר מהכא דלא לידחי דלמא שאל הכא דגלי קרא שאתה ואביך חייבין בכבודי וא"כ אין כאן ע' כלל

בד"ה. טעמא דכתב שכן הכשר מצו': זה לא שייך רק לפי' התוספ' אבל לא לפי' רש"י לקמן בהך שכן הכשר מצו' ולרש"י ט"כ צ"ל כתירוץ השני שכתבו התוספ' בזה דאדרבא נילף ממקדש ומהב"כ

בא"ד. ממקדש והבערת ב"כ הוי ילפינן: מזה משמע דלפי ס"ד דילפינן מכבוד או"א גם ממקדש והבערת ב"כ מצינן למילף ולא אמרינן כדאסיק לקמן דאין למילף משניה' לא ממקדש דלא קאי קרא רק לירא ממקד' ולא מהבערת ב"כ דלא קאי מיעוטא רק כי היכי דלא נילף להתיר מק"ו, ולפ"ז ק"ק איך ילפינן ממקדש ושריפת ב"כ הא ה"ל ב' כתובי' הבכ"א וכמו שכתב הרשב"א בשמעתין דה"ל כבוד או"א וייבום ב"כ הבאים כא' ולכן אין מלמדין שאין ע' דוחה ל"ת שי"ב כרת, וצ"ל דכוונת התיספ' לא שנילף מתרווייהו אלא או ממקדש או מהבערת ב"כ דאם נילף ממקדש אז אמרינן דמהבערת ב"כ אין למילף דאצטריך משום ק"ו ואם נילף מהבערת ב"כ אז נימא דמקדש אתי למורא באופן דלעולם לא הוי ב"כ הבאים כאחד

בא"ד. היינו משום דעדיף דהוקש כבודם לכ"ה: ק"ק לפמש"כ התוספ' לקמן ד"ה ניגמר וא"ת והיכי ניגמר מהכא וכו' ואר"י דעשה דכבוד הואיל ועדיף ע"ש, א"כ אחת מב' קושיותיהם דהכא ק' ממנ"פ על המקשן דפריך ליגמר מהכא דלא דחי כיין דאתי לדייק מזה דלא איירי שש אלא בשחיטה ובשול ואתי קרא להורות דבעלמא דחי ל"ת שי"ב כרת וגם פשיטא לי' ע"כ דסברא דהוקש כבודם לכ"ה מהני לדחות ל"ת וע' א"כ ק' עליו ממנ"פ אי ס"ל דל"ת שיש בה כרת חמור מע' ול"ת א"ש ש כקושית התוספ' וא"ת וכיון דהשתא בעי למימר וכו' דאם נאמר דדוחה ל"ת שיש בה כרת כש"כ לל"ת וע' דקל ואם נאמר כתירוץ התוספ' דס"ל דע' ול"ת חמיר מל"ת שי"ב כרת א"כ כיון דמהני סברא דהוקש כבודם ע ע' ול"ת החמור כש"כ דתהני לדחות ל"ת שיש בה כרת דקיל מיני' וא"כ ק' כקושיתם וא"ת אכתי הא אצטריך וכו' דהשתא איך קדייק מדכתיב קרא דכבוד או"א לא דוחה שבת דבעלמא ע' דוחה ל"ת שי"ב כרת דלמא צריך לגופא דס"ד דדחי הואיל והוקש כבודם דהשתא לא שייך כתירוצם דלענין ל"ת שי"ב כרת לא מהני סברא זו משום דחמיר כיון דהאי מקשן ע"כ ס"ל דמהני לענין ע' ול"ת דחמיר לדידי' מל"ת שיש בה כרת וא"כ ק' ממנ"פ אחת משני קושיותיהם על המקשן

בא"ד. וא"ת אי בעלמא דחי: המהרש"א הקשה בזה בשם פורת יוסף הא אצטריך קרא לאשמעינן דקשר עליון דאוריתא ולא תירץ כלום, ולענ"ד י"ל דהנה במנחות (דף ל"ט) על מה דקאמר רבא שם ש"מ קשר עליון דאורייתא פירש רש"י הלכה למשה מסיני ע"ש, ולכאורה מנ"ל לפרש כן דהל"מ הוא דלמא ה"ק במה דאצטריך קרא להתיר סדין בציצית בזה אשמעינן