ערוך לנר יבמות קפח

הכה"ג מוזהר על הבעילה כמבואר ברמב"ם (פי"ט מהל' א"ב) ע"ש

בא"ד. דמפסלי בתרומה מלא יחלל: ק"ק אכתי איך מתורץ בזה הקושיא דלוקמי בבעולה לכה"ג דהרי רבנן ס"ל לעיל (דף ס') דאין חלל מחייבי ע' ודלמא ר"ע כוותייהו ס"ל דבלא"ה ראב"י סליק בקושיא

בא"ד. לאיש זר לגבי כהן: ב' תירוצים הללו לא שייכי לשיטת הרמב"ם דכתב בהל' תרומות (פ"ו) דחללה גופא שפסולה לתרומה לא אתי רק מלאיש זר ע"ש וכ"כ התוספ' לעיל (דף מ"ד) ע"ש

בא"ד. דליכא אלא ע' דנטמאה: עיין מש"כ לעיל (י"א) דס"ל להתוספ' דאיכא לאו, מיהו בסוטה (כ"ח.) כתבו ג"כ כמו הכא דליכא מלקות רק לאהמ"ע והא דלא הקשו בקיצור אפילו אי הוי לאו כגון בסוטה ודאי דאיכא לאו כמבואר לעיל (שם) מכ"מ יש לאוקמה בה קרא כיון דמסוטה לא הוי ממזר אף לר"ט כמבואר לעיל (מ"ט:) י"ל דבסוטה ודאי דאיכא לאו לא מוקמינן קרא כיון דכתיב בה טומאה א"כ אסירא לכהונה מחמת זונה כמבואר לעיל (נ"ו:) ולא מוקמינן בלאו יתירה אבל בסוטה ספק דליכא רק ע' שפיר מוקמינן קרא דכי תהי' ללאו דלענין ונטמאה דספק טומאה לא אמרינן דהוי זונה כדמוכח ממה דמצרכינן ב' ונטמאה א' לכהונה וא' לתרומה כדאמרינן סוטה (כ"ט:) ולכן שפיר תירצו התוספות ג"כ [דלכך לא מוקמינן בפסול כהונה דכבר נפקי מלא יחלל אף די"ל דאתי קרא לב' לאווין

בא"ד. בפ' י' יוחסין: לפי מה שכתבו התוספ' שם בשם הר"ש מקוצי ור"ש מטרויש לא קשה קושיתם דהכא דלדבריהם מה דקאמר השתא ממזר הוי וכו' זה גופא הקושיא דהכא דהוי בכלל כי תהי' ומדהקשו הכא ולא תרצו כן ע"כ דס"ל דמסברא דהשתא ממזר הוי לבד ידעינן דמפסלא בביאה בלא פסוק ולכן הקשו שפיר, אבן לפ"ז ק"ק למה הוצרכו להקשות דאמאי אצטריך קרא לכותי ועבד ולא הקשו בקיצור דל"ל כי תהי' כלל דהשתא ממזר הוי וכו' וי"ל דהא ודאי לא קשיא להו דהא צריך ללאו דנבעלה לפסול לה אסורה בתרומה ולוקה דזה לא ידעינן מכח סברא דהשתא ממזר הוי אבל אכותי ועבד הקשו שפיר דהא גם אי אתי מדיוק דאלמנה וגרושה ג"כ לא הוי רק לאו הבא מכלל ע' ואין לוקין ואיסור שפיר ידעינן מהשתא ממזר הוי כדפריך באמת בקדושין שם אבל עכ"פ לשיטת הר"ש מקוצי ור"ש מטריוש מתורץ קושייתם דהכא וא"כ יש ראי' מזה לשיטתם נגד שיטת הר"י שם

בד"ה שניהם ליכא למילף מק"ו: כבר העיר המהרש"א דהא ע"כ צריך קרא למלקות דאין מזהירין מן הדין ולמה הוצרכו התוספ' לומר, דליכא למילף מק"ו, ולענ"ד י"ל דהוצרכו לכך דלעיל דפריך מנא הני מילי דאכתי לא ידע מלאו למה לא קאמר דאתיא מק"ו

בד"ה והמפתה. הא דלא תנן קטן בהדייהו: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה דבמתני' דלעיל דקתני קטן בן תשע פוסלין ולא מאכילין ומוקמינן ביבם אמאי לא מוקמינן אפילו בקטן דעלמא ונקט משום ולא מאכילין, ולא זכיתי להבין דעתו דאף דגם לענין יבם ל"צ למיתני פוסלין מכ"מ קתני משום שארי וגם לענין יבם עכ"פ הדין כן אבל איך אפשר לאוקמי' בקטן דעלמא דאיך קתני בזה פוסלין כיון דקטן דעלמא אינו פוסל

בא"ד. דלא מיתני לי' בקטן: ק"ק דהתינח לרבה דס"ל בסנהדרין (ס"ח:) דקטן אינו מוליד אבל לרב חסדא דס"ל שם דקטן מוליד הרי לא שייך תירוץ זה, וי"ל דזה פשיטא דגם לר"ח עכ"פ קטן פחות מבן תשע אינו מוליד כיון דאין ראוי אפי' לביאה וא"כ אי הוי תני קטן דאין פוסל ואינו מאכיל זה הוי אפי' פחות מבן ט' ובזה לא שייך וילדה. וביותר י"ל לפ"ז ביישוב קושית התוספ' כיון דהוי אפילו פחות מבן תשע בכלל א"כ לא שייך למיתני על זה ואם אינו ראוי לבא בישראל וכו' דזה לא הוי רק בבן תשע, א"נ י"ל דלכך גם לר"ח לא יכול למיתני קטן דלא שייך על זה בא על בת כהן תאכל בתרומה דהא יש לחוש שמא עובדא דלענין אונס ומפותה אמרינן לקמן דבזנות מתהפכת ולענין שוטה כתבו התוספ' דאין אדם דר בכפיפה ושניהם לא שייך לענין קטן שנשא לשם נישואין

בד"ה לא פוסלין. דאין זה לאיש זר: שמעתי מקשים הרי בגטין (ע"ג:) כתבו דלר"א פסולה לתרומה וא"כ דבריהם סותרים זה את זה, ונ"ל דזה תלוי' בב' תירוצים שכתבו לעיל (מ"ד:) מנ"ל דזונה פסולה לתרומה דלתירוצם הראשון דפסולה מלאיש זר כתבו שפיר הכא דכשרה לר"א דלא מקרי לאיש זר אבל לתירוצם השני שם דנפקא מדכלל רחמנא זונה בהרי חללה פסולה לר"א, ועפ"ז הם דבריהם בגטין, ואחר עיון ראיתי בשער המלך שכתב גם כן דמה דכתבו הכא דכשירה לר"א לא הוי רק ע"פ תירוצם הראשון לעיל, וא"ל לשיט' התוספ' בגטין מה אשמעינן הכא דאין פוסלין כיון דלר"א באמת פוסל י"ל דהיא גופא קמ"ל דלא אמרינן כר"א, א"נ י"ל דאפילו לרבנן אשמעינן שפיר דאין פוסלין דאף דזונה לא הוי מכ"מ ה"א דפוסלין בביאתן כשאר חייבי לאווין דהא גם בבא על הפנוי' איכא לאו דלא תהי' קדשה כמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' אישות) ע"ש, אכן ק"ק א"כ מ"ט דרבנן דלא הוי זונה הא מכל חייבי לאווין נעשה זונה לדע' הרמב"ם ובשלמא אי זונה מלאיש זר נפקא א"ש דלא הוי זר מעיקרא אבל אי אתי מדומיא דחללה קשה ומזה לכאורה ראי' למה שכתב הכסף משנה (בפ"א מהל' נערה בתולה) דהיכי דאינה מופקרת גם להרמב"ם לא הוי זונה, אכן להרמב"ם לשיטתו אין זה ראי' דכתב בפי' (בהל' א"ב פ' י"ח) דאפי' מופקרת לא הוי זונה לכהן דלא הוי זר מעיקרא

וראיתי בירושלמי שכתב בפי' דקמ"ל מתניתן דהכא דלא כר' אליעזר וזה נגד התוספ' דהכא, ואפשר דגם זה תלי בפלוגתא זו דהירושלמי לא בעי זר אצלה מעיקרא דפוסל מחזיר גרושתו מן התרומה (ס"פ החולץ) אכן נראה דאין ראי' מירושלמי דלא בעי זר מעיקרא רק לשיטת התוספ' (דף מ"ד) דכתבו שמה דאמרין שם מחזיר גרושתו פסולה לתרומה אתי כר"ע דוקא ולא כרבנן, אכן לפי מה שכתב שם בתוספ' הרא"ש בשם ר"ח לפסול מחזיר גרושתו מטעם טומאה כתיב בו כעריות שפיר י"ל דה"ט דירושלמי ולעולם גם לפי הירושלמי בעינן זר מעיקרא, והשתא י"ל דתוספ' בגטין אזלו לפי שיטת התוס' הרא"ש דלעיל ולכן שפיר הוכיחו מהא דירושלמי דלר"א פוסל אבל התוס' הכא י"ל דאזלו לשיטתם וא"כ לא מוכח מהך דירושלמי

ע"ב במתניתן העבד פוסל: הא דלא נקט ג"כ כותי בהדי עבד כמו באידך בבא ונשאת לעבד או לכותי י"ל דלענין שאינו מאכיל אין רבותא כ"כ בכותי כיון דהוא אינו אוכל לעולם אבל עבד דשייך בתרומה אם קנאו כהן ה"א דמאכיל קמ"ל דלא, ולכן י"ל דזה גופה רוצה להשמיענו דאפילו היכי דאוכל העבד עצמו כגון שקנאו כהן אפי' הכי אין מאכיל אם אביו

שם בגמרא ליחוש שמא עברה: ק"ק הא לעיל (דף ל"ד) מוקי מתניתן בבעלו ושנו א"ר דלמא הכא איירי בלא בעלו ושנו שאינה ראוי' להתעבר מביאה ראשונה, ולכאורה מוכח כן דאיירי בלא בא עלי' רק ביאה אחת כיון דלפמש"כ התוספ' לא נקט ולא פוסלין רק לאשמעינן רבותא לר"א ולר"א בבא עלי' ביאה שניי' ודאי נפסלה כיון דבביאה ראשונה נעשה זונה א"כ כשבא עלי' ביאה שניי' נעשה חללה, אכן משום הא לא אריא דאכתי מצי לאוקמי' בשהיתה אלמנה שנבעלה ביאה ראשונה על ידי נשואין ועתה בא עלי' ביאה שניי', אבל אכתי קשה מנ"ל לומר כן דאיירי בהכי ולהקשות וי"ל דקא דייק מדקתני עברה לא תאכל ועברה ע"כ איירי בראוי' להתעבר א"כ לפלוג וליתני בדידה במד"א בביאה ראשונה אבל בביאה שניי' נפסלת אע"כ דגם בביאה שניי' לא חיישינן, ומש"כ רש"י ליחוש לביאה א' ולספק היינו לביאה א' שראוי' להתעבר ממנה ולכן ל"ק ג"כ דדלמא איירי הך ולא פוסלין באיילונית ועקרה, אכן אהא דפריך מברייתא דב"כ שנשאת לישראל ומת לקמן לכאורה קשה מאי פריך דלמא איירי בביאה ראשונה וא"ל דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דלמא הא קמ"ל דלא חיישינן לפולטת ובהטבילוה בחטה וכמסקנא דש"ס בפרק יוצא דופן (דף מ"ב) כמש"כ הרשב"א, וי"ל דא"כ למה נקט ב"כ שנשאת לישראל ה"ל למינקט בב"כ שנשאת לכהן דליכא למיטעי