ערוך לנר יבמות קפו

ללוי וישראל והוא לכאורה נגד סוגיא דלפנינו, וכן מה שכתב עוד בחומש דוכל זר בתרא לא אתי רק לאונן הוא ג"כ עד סוגיא דלפנינו דעיקר קרא קאי לנשאת לישראל ואונן לא בא רק מוכל, אבל לפי דברינו א"ש דבחומש פי' רש"י ע"פ פסק הלכה דפסקינן כר' יהודה דנשאת לישראל לא מקרי זרה

ובזה יש לישב מה שהקשה הפרשת דרכי' (דרך מצותיך ח"ג) אמש"כ רש"י לקמן (ס"ט: בד"ה תהא מקולקלת) דמשלמת חומש דזה הוי נגד סוגיא דכריתות הנ"ל, אבל לפ"ז א"ש די"ל דרש"י פירש ע"פ סוגיא דהכא כן שהוא סוגיא הסמוכה להך דלקמן, ועין במשנה למלך (פ"א מהל' מעילה) ועיין בסוטה (דף כ"ט) דשם נראה שיטת רש"י כמש"כ לעיל לשיטת הרמב"ם דפסול תרומה בזונה מלאיש זר נפקא

בד"ה אימא נבעלה. וכותי ונתין וממזר: במהרש"א הקשה הא לפי פי' רש"י כותי דלעיל מטעם עכו"ם הוא, ולענ"ד י"ל דהנה זה פשיטא דגם אי אמרינן דכותים גרי אריות הם לאו כודאי עכו"ם אלא כספק דיינינן להו וכן ראיתי ג"כ במגיני שלמה בכתובות (דף כ"ט) וכיון דכל הני דקתני לעיל פסלי ודאי ולוקין עליהם כדמוכח ממה דאמר לעיל דצריך לאו ולא ילפינן מושבה אל בית אבי' א"כ גם בכותי ע"כ ודאי לוקין ולכן פריך אימא דוקא ל"ת דודאי לא תפסי קידושין פסלי וא"כ כותי מנ"ל ולקמן כתב רש"י אפכא דפריך מנו"ע דע"כ פשיטא לי' דפסלי מדקתני כותי שהוא ספק עכו"ם

בד"ה אי הכי. מ"ש דלא תני להו לעיל: א"ל לפי מה שכתב הרשב"א (ר"פ הערל) דלכך לא תני פצוע דכא בברייתא משום דתני ושייר וכנ"ל א"כ מאי פריך דלמא גם ח"כ שייר די"ל דכל הכלל דח"כ לא ה"ל לשייר רק ה"ל למיתני איזה מהם

בא"ד. וס"ל דא"כ לא פסלי: לכאורה י"ל דגם האית דמפרשי ס"ל דודאי ח"כ פסלי מטעם זונה והיינו דקשיא לי' מ"ט לא תני ג"כ ח"כ ומתרץ הני לאו בני הוי' ננהו פי' וברייתא לא קתני רק הני דפסלי מכח כי תהי' דהיינו כל חייבי לאווין דלא הוי זונה לדעת התוספ' לעיל (דף ס"א) דאין זונה מח"ל רק מח"כ וכן דפת הראב"ד אבל ח"כ דפסלי מטעם זונה לא קתני והיינו להך שיטה שכתבו התוספ' לעיל (דף מ"ד) דזונה נפסלה לתרומה מדאתקש לחללה ולא שפסולה מכח כי תהי' לאיש זר שזה שיטה קמא דהכא ואף דקתני חלל ג"כ דלא פסיל מכח כי תהי' כדלקמן רק מדאתקש זרעו לו י"ל דנקט חלל איידי ממזר כמו בכל מקום וגם דמי להם דהוי חייבי לאו כמותן וליכא זונה אבל ח"כ לעולם גם להי"מ פסלי מטעם זונה ובזה מתורצים כל קושיות רש"י עליהם

גם י"ל ביישוב קושיות האלה ע"פ מש"כ הרשב"א הנ"ל הא דאצטריך בסוגיא דהכא לפרש הטעם מכח כי תהי' ולא קאמר מטעם זונה היינו משום דבאונס איירי דליכא זונה וזהו דפריך הכא דח"כ ליתני ג"כ ומתרץ כי תהיה כתיב וח"כ לא פסלי מכח כי תהי' רק מטעם זונה ולא הוי רק במזיד ולא באונס ולכן לא קחשיב ח"כ לעיל דבאונס איירי

ובזה א"ש מה שקשה לכאורה אתירוץ הרשב"א אכתי מאי פריך מנא הני מילי ולמה הוצרך ריא"ר לפרש מטעם כי תהי' למה לא קאמר דטעם הבריית' הוא משום זונה ובאמת לא איירי באונס, אכן לפ"ז א"ש די"ל דהוכיח כן מהאי טעמא גופא מדלא קתני חייבי כריתות ג"כ, ולפ"ז בח"כ דלאו אונס ודאי פסלי מטעם זונה, ובזה מתורצים כל קושיות רש"י די"ל דכל היכי דקתני דח"כ פסלי היינו שלא באונס ואז פסלי מטעם זונה, וגם מה שהקשה דק"ו הוא מתורץ שפיר דאף דלענין אונס קילי ח"כ מח"ל מכ"מ לא שייך בזה קולא וחומרא כיון דבעיקר הדבר עכ"פ שווין דתרווייהו פסלי ומה שיש מקום דלא שייך טעם דח"כ משום זונה לא חשיב קולא דהא כמו כן יש ג"כ מקום דלא שייך טעם דח"ל מכי תהי' דהיינו בליכא זר אצלו מעיקרא כגון מחזיר גרושתו ובח"כ אין חילוק כיון דעכ"פ זונה היא, וגם הקושיא מדלא קתני ממזר פוסל ומאכיל מתורץ שפיר ע"פ מה שכתבתי לקמן בסמוך, ועוד בלא"ה י"ל דאף דמשכחת היכי דבא עלי' באונס ניחא לי' למינקט אם אמו דאונס לא שכיח ובלא"ה הקושיא מאם היו כהנות מתורץ ג"כ שפיר כיון דאשת איש הי' פסולה מטעם טומאה וכמו שכתבו התוספ' שם (ס"פ ג' אחין) ועיין מה שכתבתי לעיל שם

בא"ד. משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו: לא זכיתי להבין קושיא זו דהא הממזר דאיירי במתניתן לקמן הוא מנו"ע והם ודאי פסלי מכי תהי' אפילו אי ח"כ לא פסלי ולכן ע"כ צריך למינקט אם אמו ואי קושיתו היא דלינקוט באמת ממזר מאחותו ולא מנו"ע ואז משכחת שפיר באמו דלמא מלתא אגב אורחא רצה להשמיענו דנו"ע הבא על בת ישראל הולד ממזר דהא בלא"ה צ"ל כן מדנקט ממזר מנו"ע דיש פלוגתא ולא מח"כ באם אמו דלכ"ע ממזר הוא

שם בתוספ' ד"ה כמאן כר"ע. ה"נ יהא צריך כאן לרבות בת בעלי מומין: ק"ק בשלמא התם שפיר צריך קרא דה"א דבת בעלי מומין גרע קדושתה אבל הכא למה צריך קרא דבת בעל מומין נפסלת ע"י ביאת פסול פשיטא כיון דכי אינה נפסלת אכלה ע"י קדושת עצמה א"כ כל שכן שנפסלת מכהנת גמורה שקדושתה חמורה ואעפ"כ נפסלת זו שקדושתה קלה שאוכלת על ידה ולא דמי ללוי' וישראלית דלאו כש"כ הן מכהנת כיון שאינן אוכלות ע"י קדושת עצמן וכדאמרינן לקמן, וא"ל דה"ק כיון שר' ישמעאל מצריך קרא התם לרבות בת בע"מ שקדושתה קלה א"כ גם הכא הוי אמינא דבת בע"מ כהן אינה אוכלת בתרומה דבי נשא ולזה כתיב קרא דובת לאשמעינן דהיכי דנבעלה לפסול לה אינה אוכלת וממילא ידעינן על ידי זה דהיכי דלא נבעלה דאוכלת ע"י קדושת אבי' דלפ"ז יקשה אמה שהקשו וק"ק בסמוך וכו' והא אצטריך לבת בעלי מומין עכ"ל דהרי לפי דברינו בת ב"מ כש"כ היא לענין אכילת תרומה שנפסלת מכהנת גמורה ובזה לא שייך כתירוצינו כיון דכבר גלי קרא (בקרא) דובת כהן כי תהי' לאיש זר דבת ב"מ אוכלת בתרומה דבי נשא

שם בא"ד. לאפוקי שאר תנאי דלא דרשי ווי בעלמא: לכאורה ק' על תירוץ זה דאכתי איך קאמר לקמן כמאן כר"ע דדרש ווי ולא קאמר כמאן כר' ישמעאל גופא דס"ל התם כן, גם לפי תירוצם הראשון ק' מה דקאמר כמאן כר"ע דעיקר חסר מן הספר והל"ל כמאן כר"ע דלא מצריך קרא לבת בע"מ, ועוד ק"ל אמה שנסתפקו התוספ' אי רבי ישמעאל דרש ווי הא בפי' מוכח בסוטה (כ"ט.) דפליג אדר"ע ולא דריש ו' ע"ש, גם ק' אמה שכתבו לאפוקי משאר תנאי דלא דרשי ווי מאן ננהו הנך שאר תנאי ובתוספ' הרא"ש פי' דהיינו ר"ש דלא דרש ו' דושופטיך בסנהדרין (דף י"ד) ורבי דלא דרש ו' דונטמאה בסוטה (כ"ז:) ורבי אלעזר בר"ש דלא דרש ו' דוביום לקמן (ע"ב:), אכן זה תמו' מה שכתב שר"ש הוא דהא בהך דרשה דובת כהן גופא דאיירי בי' ס"ל ר"ש כר"ע בסנהדרין (נ"א.), גם מה שהביא ראי' דרבי לא דרש ו' מדלא דרש ו' דונטמאה אין ראי' לכאורה דהא ר' ישמעאל ג"כ לא דרש ו' דונטמאה וכנ"ל ואעפ"כ ו' דובת דרש כמש"כ התוספ', ועוד דלפי מה שכתבו התוספ' גופייהו לעיל (ח':) ע"כ מוכח דרבי דרש ו' ע"ש, ובסתירת הדרשות של התנאים הללו ע"כ צ"ל כמש"כ התוספ' בסנהדרין (דף י"ד) דמה דמצינו דלפעמים ו' לא דרשו היינו באותו מקום דוקא ומאיזה טעם אבל בשאר מקומות דרשו וא"כ איך שייך לומר לאפוקי משאר תנאי דלא דרשו ו' הא לא מצינו דבכ"מ לא דרשו ודלמא הכא דרשו וכמו ר' ישמעאל גופא ומה חילוק בין ר' ישמעאל לשאר תנאי, ולכן לולא דבריהם הי' נ"ל ביישוב קושיתם הכא דה"ק כיון דכולהו תנאי דמצינו לפעמים דדרשו ו' מצינו לפעמים ג"כ דלא דרשו דהיינו ר' ישמעאל רבי יהודה ר"ש ורבי רק לר"ע לא מצינו בשום מקום דלא דרש ו' וזה מה דמספקא לי' הכא כמאן כר"ע מי נימא דרק ר"ע היא דדרש בכ"מ ו' או נימא דהכא גם שאר רבנן מודו דלפעמים דרשי ולפעמים לא ועל זה תירץ דהכא אפילו שאר רבנן מודו דלא חו' אלא מרבויא דובת קדרש ולכן גם לקמן קאמר כמאן כר"ע דמספקא לי' אי רק ר"פ מודה להא דרבי ישמעאל או אפילו שאר רבנן נמי מודו

בא"ד. וק"ק בסמוך דקאמר ר"י משום רבי ישמעאל: אפילו לפי מה דגרסינן בנוסחאות שלנו לעיל (דף מ"ה) רבי יוחנן משום ר"ש ג"כ יקשה קושיתם דאיך קאמר כמאן כר"פ ותירץ אפילו תימא רבנן הא ר"ש ודאי כר"ע קאמר דס"ל כוותי'